דברי מלכיאל ג קצא

הטור. הא דעת כמה ראשונים דמהני ביטול התנאי אח"כ וכמ"ש בחיבורי ח"א סי' פ"ה. וגם דהא דעת הרמב"ם דע"מ שלא תנשאי אם לא הגביל זמן לא הוי גיטא כיון דאגידא ביה כל ימי חייו. וגם הא יש כמה ראשונים דס"ל דשלא תנשאי ולא תבעלי הוי כחוץ. ואף אם נתפוס כולהו חומרי וכדעת הרא"ש דלא תנשאי ולא תבעלי לא הוי כחוץ וס"ל שבתנאי אין מועיל ביטול רק יקדשנה ויגרשנה מחדש והובאה דעתו באה"ע סי' קמ"ג סט"ז. מ"מ בנ"ד הרי העדים לא שמעו דבריו בתנאי זה וא"כ הוי גט בלא עדים וכמש"ל. ושפיר מהני מה שיחזור ויתן לה הגט. וצויתי שתחזור ותקנה לו הגט דהא צריך שיהא הגט שלו והיא כבר קנאתו בנתינה ראשונה. ואף שי"ל שלא נתכוונה לקנותו רק אם יהא גט גמור. בכ"ז יותר נכון לעשות כן וע' חיבורי ח"א סי' פ"ז

סימן קלב

ע"ד האיש שיש לו כתב מב"ד שגירש אשתו מ' יאכט והוא אמר ששמה חנה יוטא. וכשהגידו לו שבכתב אין כתוב שם זה חשב קצת ונזכר ששמה יאכט ונתן אמתלא לפי ששם אחותה חנה יוטא לזה טעה. וחשש כת"ר באמתלאתו שאינה טובה כי אחר שלפי דבריו דר עמה י"ב שנה רחוק שישכח שמה בזמן קצר כזה שגירשה בסוף ניסן. ובכ"ז דן כת"ר כיון שלאסור אשתו אינו נאמן. ממילא הרי נתגרשה אשתו ואין כאן חדר"ג כי אין לו שתי נשים. ובאשר המוכ"ז עומד עלי להשיב תיכף ואני טרוד לא אוכל להאריך. והנה כעת שאמר ששם אשתו חנה יוטא יש מקום לחוש שהיתה לו אשה ששמה חנה יוטא. ורק באשר רצה להשיג כתב ראיה שהוא פנוי ביקש אשה אחת ששמה יאכט שתקבל ממנו ג"פ עי"ז שתגיד בב"ד שהיא אשתו. או שהיא חפצה להשיג כתב שהיא פנויה לזה בקשה ממנו לגרשה. ונהי שאינו נאמן לגבי דידה לאוסרה. אבל על עצמו שויא הד"א שהיה לו אשה ששמה חנה יוטא. וממילא נסתרה סברת כת"ר דהא לדבריו הראשונים יש לו אשה וזו שכתובה בכתב הראיה צ"ל לדבריו שלא היתה אשתו כלל. וגם שי"ל שבאמת היו לו שתי נשים אחת חנה יוטא ואחת יאכט ושכח לאיזה גירש. ועכ"פ הרי שויא נפשו חד"א שהאשה שכתובה בכתב ראיה אינה אשתו או שיש לו עוד אשה כנ"ל

אכן בנ"ד א"צ לזה כי פה היו עדים עליהם שהם איש ואשתו. וגם הועד וכן הגידו הזוג בעצמם שדרו יחד לכל היותר כשני שבועות. וחתונתם אדמה כי הגידו שהיתה בראשית החורף העבר. ולפ"ז הויא אמתלא טובה כי באשר לא דר אתה דר איזה ימים שכח שמה. ובפרט שיש לה אחות ששמה כך. ושם יאכט אינו מצוי כ"כ לזאת הוחלף לו ועוד דבכגון זה מוכח שהאמתלא אמיתית דלא מייתי אינש חובה לנפשו כדאיתא בב"מ כ"ח ע"ב. ומה התם שמועיל חזקה זו לגבי עדים שיוכלו לחזור מעדותם. כ"ש הכא לגבי הבע"ד בעצמו דוודאי יכול לחזור בו ולומר ששכח שמה. ומה שהגיד ששהה עמה י"ב שנה. נראה שבוש לומר שגירשה בזמן קצר אחר נישואיה פן לא ימצא אשה כי יאמרו כך ווסתו של זה לגרש נשיו וכדאיתא בנדרים ס"ו ע"א. וצריך לשאלו ע"ז ולהוציא האמתלא מפיו כמבואר בפוסקים. וא"ל דהכא כיון שהגיד שהיתה לו אשה ששמה חנה יוטא הוי כהא דאומרת נתקדשה לפלוני שמבואר באה"ע ס"ס מ"ז שאין מועיל לה שום אמתלא לחזור בה. דהכא לא הגיד מי היא האשה חנה יוטא. ועל כל אחת שתבוא לתבעו יוכל להגיד כי אחרת היא. וגם הרי כתב הנו"ב סי' ס' דטעם דין זה הוא מצד דהוי הודאת בע"ד בממון וצריך כל דיני הודאה משא"כ בנ"ד

ויש לקיים גם סברת מעכ"ת דשויא נפשו חד"א שייך רק היכא שע"פ דיבורו יש עליו איסור. אבל לא היכא שאנו מוסיפין על דבריו משום איזה הוכחה. ולא מיבעיא להפוסקים שכתבו הטעם משום נדר דלא שייך זה רק במה שמוציא בשפתיו. אלא אף להפוסקים שכתבו הטעם משום שנאמן על עצמו יותר ממאה עדים אין זה שייך רק במה שמגיד בעצמו ולא במה שנוסיף על דבריו מצד איזו הוכחה. ורק לענין מודה במקצת כתבו הפוסקים בח"מ סי' ע"ה שאף אם נתחייב מתוך טענותיו מיקרי מודה במקצת וגם בזה יש חילוקים יעו"ש. אבל לענין שויא חד"א אין לנו רק מה שמגיד בעצמו. וא"כ בנ"ד הרי אמר שהיתה לו רק אשה אחת ששמה חנה יוטא וגירשה. ולדבריו הגט פסול לפי שכתבו בגט יאכט. ולפ"ז יפה כתב מעכ"ת כיון דלגבי האשה אין בדבריו כלום והיא מגורשת גמורה שוב אין לו אשה ואין כאן חר"ג. ונראה ראיה לזה מהא דאומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני שכתב המהרש"ל בתשובה סי' כ"א שאף שאסור בקרובותיה בכ"ז שרי לישא אחרת ואין עליו חר"ג. וה"ה הכא בנ"ד כיון שעכ"פ לא אגידא ביה. ואף דבנמצא גט פסול יש אומרים שיש עליו חר"ג עד שיגרשה בגט גמור וכ"כ מהרש"ל בתשובה. כ"ז רק כשהגט פסול מדינא אבל בנ"ד שע"פ דין הגט כשר. וודאי ליכא עליו חר"ג

ועוד דהא כתב המל"מ פ"ט מה' אישות דהיכא דשוי אנפשיה חד"א ועדים העידו שלא כדבריו יכול לחזור בו אף בלא אמתלא. וא"כ כיון שהגיד ששמה יאכט והגט כשר אף שהגיד מתחילה ששמה חנה יוטא יכול לחזור בו אף אם האמתלא אינה טובה וי"ל בזה אך א"צ באשר האמתלא טובה וגם כי עכ"פ אין עליו חר"ג כמש"ל

סימן קלג

כבוד הרה"ג המפורסם וכו' מו"ה דוב אריה נ"י הרב בק"ק פהילאדעלפיא

ע"ד אשר התעורר שבהגט היה כתוב שם האשה בשיטה שביעית. ובסדר הגט מבואר שצריך להיות הזמן ושם האיש והאשה בשש שיטות הראשונות. אודיע לכבודו אשר אין אנו מקפידים ע"ז ואף קודם הנתינה נותנים הגט לכתחילה. כי אנו חוששים לטרחת הסופר וב"ד לסדר פעם שנית. וכ"כ בספר ברכת המים שאף קודם הנתינה ואף שלא בשעת הדחק מותר ליתן הגט לכתחילה אם נכתב שם האשה בשיטה שביעית ובאמת לפי מנהגינו לכתוב מקום העמידה באריכות עם שמות הנהרות כמעט א"א ברוב הגיטין לצמצם שיהא שם האשה בשש שורות ראשונות כשנמצא לשמותם ושמות אבותיהם איזה כינוים ושמות כפולים. אם לא שידחקו הכתב בחציו הראשון ביותר ובחציו האחרון לכתוב מרווח ביותר וכבר מבואר בסה"ג סעיף צ"ב צ"ג שצריך שיהא כתב כל הגט שוה כפי האפשרות

וגם גוף הדין אין לו שורש בש"ס וראשונים רק הובא זה בלבוש בשם י"א שראוי לנהוג כן. וכבר הביא הפ"ת בסה"ג סעיף ע"ד בשס הפמ"א שאינו יודע מקור לזה. והפ"ת שם רוצה להביא ראיה מסוגיא דגיטין ט"ו ע"א דאיתא שם בפני נכתב חציו פסול הי חציו אילימא חציו ראשון והאר"א אפילו לא כתב בו אלא שיטה אחת לשמה שוב א"צ אלא א"ר אשי חציו אחרון. ופירש"י שיטה אחת שיטה ראשונה שבה שם האיש והאשה והזמן הרי מפורש בש"ס דעכ"פ נמצא זה דווקא בחציו הראשון. ולא ראה שכבר הביא ראיה זו בספר ברכת המים ודחה די"ל שכוונת הש"ס להקשות דכיון דאפשר שיהיו שם האיש