דברי מלכיאל ג יט

ישע בשם בנו דהא בנין וחרישה אין להם שיעור כדאיתא בפ' הבונה ונשאר בקושיא. ונראה דאביי דמפרש טעמא בר"פ הבונה משום פטפוטי כירה ס"ל שבנין צריך קצת שיעור וכמו בפטפוטי כירה שאין שייך לומר שיהא משהו ממש. וס"ל כירושלמי הנ"ל. וכן בחורש בירושלמי שם איכא פלוגתא ע"ש ולרב אחא ב"י דקאמר משום קרש שנפל בה דרנא ס"ל דמשהו ממש. וא"כ א"ש דבדף ע"ג שם איירי אליבא דאביי. ולזה פירש"י דלכולהו איכא שיעורא משא"כ למסקנא דראב"י שם כנ"ל

ועוד נראה דבירושלמי פ' הבונה הל"א איתא מתניתין כר"ש דקאמר עד שיעבד את כולו כו' ע"ש. ואין לזה ביאור וע"ש בק"ע. ולענ"ד בדרב יעקב בר אחא שם צ"ל דלא כר"ש והיינו משום דהא דכל שהו אי הוי ממש או בעי שיעורא תלי בפלוגתא דר"ש ות"ק שם. וע' בש"ס דילן שבת ק"ג ע"ב ובתו' שם ד"ה והמעבד וע' נדה כ"ו ע"ב בתוד"ה כל שהו ובב"ב ק"נ ע"א בסוגיא ובתו' ובתו' שם. ושוב ראיתי שכ"כ גם הפ"מ ע"ש ובפ"מ בפסחים פ"ו הל"א. והנה בפסחים שם איתא דר"י בנו של ר' יוחנן ב"ב דס"ל דמפשיטין עד החזה ס"ל כר"ש עד שיעבד את כולו ע"ש. וקאמר שם דר' ישמעאל דמנחות ס"ג ע"ב ור"י בנו של ריב"ב אמרו ד"א. וכן איתא בש"ס דילן במנחות שם. רק דבירושלמי שם איתא דר' ישמעאל ס"ל מפשיט את כולן ובש"ס דילן ליתא רק וחכמים אומרים (עי' בשבת קי"ז). וא"כ אפשר לומר דלזה קאמר ביבמות שם מה לי בישול פתילה וכו' דאיירי אליבא דר' ישמעאל. ובמנחות ס"ג קאמר מעיקרא דר"י ס"ל כר"י בנו של ריב"ב וא"כ ס"ל כר"ש דבכל שהו אינו חייב וא"כ לא ס"ל הא דקרש שנפל בה דרנא אך באמת אין הכרח מזה. וגם דר"ש לא שייכא כלל בהא דכל שהו וכמובן

ובירושלמי הנ"ל נראה דר' מתניא דבעי כדי ליטע כרישה אית ליה דכל שהו אינו ממש כדאיתא בב"ב ק"נ ע"א ובנדה כ"ו ע"ב בתו' וע' תו' ק"ג ע"ב ד"ה והמעבד אבל ר"י בר בון דקאמר כדי שיטע זכרותה של חטה ס"ל דמשהו ממש והיינו משהו. ושוב ראיתי שפי' כן בפ"מ בפ' כלל גדול. ולפ"ז י"ל דאביי וראב"י בש"ס דילן גבי בונה פליגי בהא פלוגתא והא בהא תליא. דאביי ס"ל כר' מתניא וראב"י ס"ל כר"י בר בון. ודנקיט ריב"ב זכרותו של חטה. היינו לפרושי למאי חזא וכדאיתא בש"ס דילן דף ק"ג ע"א רק דש"ס דילן מפרש שם לביזרא דקרא. והירושלמי לא ניחא ליה בהא וע"ש בפירש"י

והנה בירושלמי דפסחים שהזכרנו. לכאורה יש לתמוה למאי דקאמר ר"י וריב"ש ריב"ב אמרו ד"א תיקשי דר"י אדר"י. והש"ק שם הרגיש בזה וכתב דאפשר כוונת ר"י ג"כ דהפשטו דוחה רק עד החזה ועוד אפשר ס"ל דגם כולו מיקרי מובחר עכ"ד. ודבריו תמוהים דהא בירושלמי שם מפורש דר"י ס"ל מפשיטין את כולו ופליג עם ריב"ש ריב"ב ע"ש וגם מפורש דלא מיקרי רק מובחר מן המובחר ולא אשכחן פלוגתא בהא. וגם כל כה"ג הו"ל להירושלמי לפרושי. ובפ"מ כתב לפרש דהיינו דדחי דטעמא דריב"ש ריב"ב משום דס"ל כר"ש כי היכי דלא תקשה דר"י אדר"י ע"ש. ותמהני דאטו בהא דמוקי כר"ש מידחי הא דקאמר דאמרו ד"א. דהא גם לרבנן דס"ל שחייב על מקצת הפשט. חייב על כל מקצת שמפשיט. וא"כ למה יהא מותר להפשיט יותר מעד החזה לר"י דמובחר מן המובחר אינו דוחה שבת. ומ"ש בפ"מ שם דכיון שהותרה שבת הותרה. תמוה דהא א"כ גם גבי עומר נימא הכי שיקצור חמש סאין

והנה בש"ס דילן במנחות ס"ג איתא בטעמא דר"י מוטב שירבה במלאכה אחת בהרקדה משירבה במלאכות הרבה היינו קצירה ודישה ואינך. ובחול מייתינן מחמש סאין דהכי שביתא מילתא ואתיא בלא טירחא ע"ש ופירש"י דהוי מובחר טפי. וזהו כהירושלמי הנ"ל דהוי מובחר מן המובחר וקשה לי טובא דא"כ ל"ל טעמא דמוטב שירבה וכו' תיפוק ליה דמובחר מה"מ אינו דוחה שבת. ודוחק לומר מפני שהריקוד הוא כ"כ הרבה בג' סאה עד שעולה כנגד כל המלאכות שבחמש סאין. ובאמת לולא פירש"י היה נלע"ד דשביחא ליה מילתא היינו שהוא בכבוד יותר בדרך עשירות שלא לטרוח הרבה ולקלוט הסולת. וכ"מ הלשון שביחא ליה מילתא. דלפירש"י הו"ל דהכי עדיף טפי או מובחר טפי. אבל עיקר טעמא הוא מפני מוטב שירבה כו'. וס"ל דבמלאכה אחת שפיר דמי להרבות בשביל מובחר מה"מ. רק במלאכות הרבה אין ראוי להרבות בשביל זה

ולפ"ז י"ל הירושלמי דלר"ש דס"ל עד שיעבד את כולו. ה"נ אי מפשיט עד החזה דבהכי הוי מובחר. לאו מידי קעביד ולא ניתנה שבת לדחות כלל לענין הפשט ולזה מובחר מה"מ דהיינו הפשטת כולו אינו דוחה שבת דהויא מלאכה חדשה שלא ניתנה לדחות עדיין. משא"כ לרבנן שגם במובחר עד החזה כבר דחתה שבת. שרי להרבות במלאכה אחת בשביל מובחר מה"מ להפשיט את כולו. ולזה שפיר י"ל דר' ישמעאל ס"ל כרבנן ולזה ס"ל דמפשיטין את כולו. וריב"ש ריב"ב ס"ל כר"ש. ובזה יש ליישב מה שקשה באמת מנ"ל להירושלמי דר"י ס"ל שמפשיט את כולו דהא סתמא קאמר הפשיטו דוחה שבת. ודילמא רק עד החזה וכמ"ש הש"ק שם לדעתו כנ"ל אבל לפמ"ש א"ש דאי ס"ל דרק עד החזה וא"כ ע"כ צ"ל בטעמו דס"ל כר"ש דאי כרבנן ס"ל א"כ הו"ל למישרי להפשיט כולו דהא חזינן דס"ל לר"י שמותר להרבות במלאכה אחת כנ"ל. ואי כר"ש ס"ל. א"כ מאי קאמר הפשיטו דוחה שבת. דהא לר"ש עד החזה לאו מידי קעביד. ולזה ע"כ צ"ל דס"ל כרבנן ושרי להפשיט את כולו וכנ"ל

אך בש"ס דילן בשבת קי"ז ע"א איתא דמוקי לה דלא קבעי לעור ושקל בברזי. ופירש"י דלא הוי רק שבות. והתו' כתבו דאף שבות לא הוי ע"ש. וא"כ קשה טובא מאי קאמר הפשיטו דוחה שבת כיון דאף שבות לא הוי. וע"ש שתרצו התו' בזה הא דלא חשיב במשנה דפסחים הפשט שדוחה שבת. וקשה טובא להתו' דמה מחלוקת ריב"ש ריב"ב ורבנן כיון דליכא אף שבות. וגם מאי קאמר בירושלמי דס"ל כר"ש הא אף כרבנן אתיא. ושם בד"ה דשקיל כתבו בתירוץ אחד דלדבריו קאמרי ולדידהו לא ס"ל ע"ש. והקשו דא"כ ליתני הפשיטו דוחה שבת ותירצו דבפלוגתא לא קמיירי דלר"י לא דחי ליה הפשט כלל ע"ש וקשה דהא גם לר"י דחי עד החזה. דכיון דאיירי בהפשט גמור א"כ גם ר"י איירי בהכי דבזה לא נחלקו כלל. וגם מאי קאמר הירושלמי דס"ל כר"ש וכנ"ל וכ"כ התו' להדיא בפסחים ס"ה ע"ב דלר"י מפשיט עד החזה בהפשט גמור. ובמהרש"א כאן הקשה ל"ל הקשו לר"י ל"ל תני הפשט ותירץ דהוי בכלל הקטרה כמ"ש התו' בפסחים ע"ש. וכוונתו בתחילת קושייתם ל"ל הקשו כן אף מקמי דתירצו דלדבריו קאמרי. דהא מ"מ עד החזה מפשיט בהפשט גמור. אבל לענ"ד ז"א דהתוס' הכא ס"ל דגם לר"י מפשיט בברזי עד החזה. ולא ס"ל כלל סברא דבכלל הקטרה. דאי כהמהרש"א א"כ מאי קאמרו דלר"י לא דחי כלל הא ל"ק כלל דהוי בכלל הקטרה. ועכצ"ל כנ"ל. ועכ"פ לדבריהם צ"ע

ואפשר כוונתם כמ"ש בירושלמי שם דר"י ס"ל כר"ש. וא"כ אינו עושה איסור בהפשט עד החזה דהוי מקצת מלאכה. והיינו דקאמרו דלא דחי כלל. ומיושב בזה מה שהקשה המהרש"א בתוד"ה דשקיל ל"ל תירצו על פירש"י ג"כ דבפלוגתא לא קמיירי כתירוצם כאן. וכתב דבאמת הומ"ל הכי והוא דוחק כמובן דהא דחו מכח זה פירש"י. אבל לפמ"ש א"ש דאכתי תקשה דהא גם לר"י דוחה שבת עד החזה ולא שייך השתא למימר דס"ל כר"ש כיון דאיירי בברזי וליכא רק דרבנן לשיטת רש"י. ועכ"פ שבות איכא. ומזה קשה ג"כ על שהזכרנו שכתב שידעו התו' סברא דהוי בכלל הקטרה דא"כ