דברי מלכיאל ג קפט

הש"ס שם. דאינימא דהוי כאומר ע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי תקשה להפוסקים הסוברים דזה הוי כמו חוץ דא"כ מאי שנא וע"כ צ"ל דהנהו פוסקים ס"ל דלס"ד דש"ס הוי אלא כאומר ע"מ שלא תהא מותרת לפלוני וכמובן מפשטות הלשון. ולזה לא הוי כחוץ משום דהתנאי בטל דהוי מתנה עמש"ב. וכעין זה כתב הלח"מ בפ"ז מה"א דאף דהיכא שמתנה על כל ימיו לא מיקרי כריתות לדעת הרמב"ם. מ"מ כיון שהתנאי בטל מצד דהוי מתנה עמש"ב ממילא שוב הוי כריתות. והיינו כדברינו. והשעה"מ פי"ב מה"ג הי"ב הקשה על הרמב"ם פ"ז מה"א דהא לא הוי כריתות ובעינן ויצאה והיתה ולא ראה במחכ"ת שכן הקשה הלח"מ במקומו ותירץ כנ"ל

והתו' שם בד"ה המגרש שהוכיחו באמת מהכא דבע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי לפלוני לא הוי שיור והוי גט גמור. נראה דס"ל דאינימא דהוי שיור בכה"ג ממילא לא הוי גט אף דהוי מתנה עמש"ב. דמ"מ הרי לא גירשה בהחלט רק רצה לשייר בגיטה. וכמו בחוץ דאף שא"א שיתקיימו דבריו שאמר חוץ מפלוני הגט בטל כיון שרצה לשייר בגיטו וגזה"כ הוא דכריתות גמורה בעינן שלא יהא בדיבורו שום שיור וה"ה הכא. ולזה הוכיחו התוס' דבכה"ג לא הוי שיור רק תנאי וממילא דה"ה באומר ע"מ שלא תהא מותרת לפלוני הוי תנאי והגט קיים ותנאו בטל. וכן משמע להדיא בתו' שם דלס"ד דהש"ס דלא הוי ע"מ הוי פירושו כאומר ע"מ שלא תהא מותרת לפלוני. שזה לשונם שם. ועוד דקאמר א"ד האי אלא ע"מ הוא כו' אע"ג דבאלא אסר נישואין ובעילה אפ"ה לא הוי שיור עכ"ל. מבואר שמפרשים כמו שבארנו. וכ"נ בהר"ן פ' המגרש שכתב וז"ל והא ודאי אי אלא דמתניתין ע"מ הוא אסר נשואין ובעילה דסתמא קאמר אלא לפלוני עכ"ל. משמע דעתו דהוי כאומר ע"מ שלא תהא מותרת לפלוני

והרשב"א בחידושיו כתב ר"פ המגרש דהאי ע"מ משמע אף דומיא דחוץ כגון ע"מ שלא תנשאי לו ולא תבעלי לו וכו' דהא לא משייר בגיטא כלל שאינו אומר לה שלא תהיה מותרת לזה אלא הו"ל כאלו מתירה לכל ואפילו לזה וכו' ומתנה עליה מצד אחר ע"מ שלא תבעל לו עכ"ל מדבריו מבואר שאם אמר ע"מ שלא תהא מותרת לפלוני הוי שיור וכשיטת הרמ"ה שהזכרנו וכ"כ האב"מ בסי' קל"ז בשם ספר מכתב מאליהו שדקדק כן מהרשב"א. ואין ספר זה ת"י והאב"מ דחה דבריו ע"פ מ"ש שם שכוונת הרא"ש דמפרשים דבריו שכוונתו להתנות שלא תנשא ולא תיבעל. אבל לפמש"ל לדחות דבריו ובפרט בדברי הרשב"א א"א כלל להעמיס זה כמובן לכל רואה לשון הרשב"א שהבאנו. ממילא קם דינא דהרשב"א ס"ל כהרמ"ה. ומוכח מלשונו שם שמפרש כוונת הש"ס דלס"ד דאלא הוי ע"מ הכוונה הוא ע"מ שלא תנשאי ושלא תבעלי. וכן מוכח בפירש"י שכתב בד"ה ע"מ הוא ע"מ שלא תנשאי לפלוני עכ"ל וכן כתב שם עוד בד"ה אבל ע"ש. הרי מפורש שמפרש דאיירי בע"מ שלא תנשאי לחוד. והר"ן כתב דרש"י נקיט לישנא דברייתא דלקמן דאיתא שם הכי. ובאמת ה"ה בע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי. ולבד שאין דבריו מוכרחים בדעת רש"י. הנה עכ"פ מבואר דמשמע לרש"י דאיירי הכא אף בע"מ שלא תנשאי. וקשה טובא דהא לשון אלא לפלוני משמע דקאי על ה"א מותרת ואומר ע"מ שלא תהא מותרת לפלוני וכמש"ל בשם התו' והר"ן. ונראה בדעת רש"י והרשב"א דכיון דלא אמר בפירוש אלא שלא תהא מותרת לפלוני. רק אלא לפלוני וללישנא דאלא הוי ע"מ על כרחינו לפרש כוונתו ולהוסיף דברים. דע"מ לפלוני אין בו שום משמעות. לזה מפרשים דבריו באופן המועיל שכוונתו ע"מ שלא תנשאי לרש"י או שלא תנשאי ולא תבעלי להרשב"א וש"פ. דאם נפרש ע"מ שלא תהא מותרת לפלוני. יהא התנאי בטל דהוי מתנה עמש"ב כמש"ל. לזה אנו מפרשים דבריו ע"מ שלא תנשאי שתנאו קיים. ומיושב בזה ג"כ פשטות דברי רש"י וכן דעת הריצב"א שהובא ברא"ש דס"ל דאיירי הכא רק בע"מ שלא תנשאי אבל בע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי הוי כחוץ ע"ש דתיקשי קושית התו' והרשב"א והר"ן דהא אלא לפלוני משמע שאוסרו בכל דבר. אבל לפמ"ש א"ש דס"ל דכיון דעל כרחינו להוסיף בדבריו ולפרשם. לזה אנו מפרשים אותם באופן המועיל. ואף שכתבו התו' בכתובות דף ע' דאף לר"מ אין מוסיפים על דבריו כדי לפרשם באופן המועיל. היינו רק כשאמר מאמר שלם כראוי רק שע"פ דין אינו מועיל. ולזה אין לנו להוסיף בדבריו אבל היכא שאין בלשונו שום משמעות בלי תוספת ביאור אזי אנו מבארים דבריו באופן המועיל והוי כמו ידות נדרים ונזירות שמפרשים לשונו באופן המועיל. וכמו אהא דמפרשינן אהא נזיר וכן מרוחקני ממך מופרשני ממך ע' פ"ק דנדרים ופ"ק דנזיר. ורק בידים שאין מוכיחות פליגי אם הוי ידים ומ"ד דלא הוי ידים ס"ל דהוי כדברים שבלב כיון שדיבורו אין מוכיח כלל. וע' תו' נזיר ז' ע"ב ד"ה ואי תנא שכתבו כעין סברא זו שכיון שצריך להוסיף על דבריו מוסיפים עד נזירות שלימה. ויש לחלק ע"ש

ועפ"ז י"ל בנ"ד ג"כ שכיון שאמר ה"א מותרת לכ"א נאר ניט צו בערלען אם נאמר דהוי לשון תנאי הרי לא פירש תנאו היטב ויש לנו לפרש דבריו שכוונתו שלא תנשא לבערלען וכמו שמפרשים דבריו גבי אלא לפלוני כמש"ל לדעת רש"י והרמב"ם. וא"כ אזדא סברתינו לצדד מצד דהוי מתנה עמש"ב אך ז"א דהתם דקאמר אלא לפלוני אין לו שום ביאור כלל אי הוי ע"מ. אבל בנ"ד הרי אמר ניט צו בערלען. והו"ל כאומר מפורש שלא תהא מותרת דקאי על דבריו הקודמים ה"א מותרת. ובאמת יותר נראה בדעת רש"י והרשב"א דס"ל דאלא הוי ע"מ מפרשי הש"ס דאיירי שאומר בפירוש אלא שלא תנשאי לפלוני. ורק המשנה מקצרת בלשונו מצד שממילא מובן שאמר התנאי כראוי וזה נראה עיקר. ולפ"ז כיון דאזדא ההוכחה מהכא שמפרשים דבריו באופן המועיל. נראה פשוט דבנ"ד אף אם נתפוס שלשון נאר הוא לשון תנאי. מ"מ הוי כאומר ע"מ שלא תהא מותרת לפלוני שתנאו בטל וכמו שבארנו. ובפרט שכן ביאר בעצמו אח"כ כוונתו בדיבורו

ועוד נראה ראיה מדתניא בתוספתא פ"ג דקדושין שהמקדש ע"מ שאם מת לא תהא זקוקה ליבם תנאו בטל דהוי מתנה עמש"ב. וקשה דנימא שנפרש דבריו באופן המועיל שכוונתו שאם ימות בלא בנים ותפול לפני יבם יבטלו הקדושין וכעין דאמרינן בב"ק דף ק"י לענין יבמה שנפלה לפני מוכה שחין ע"ש בתו' דהוי כהתנה. ומוכח מזה שאין מפרשים דבריו לקיימם. אך י"ל דשאני הכא שאין זה סותר דבריו הקודמין. כי זיקתה ליבם אינו נכלל בלשון קידושין. רק ממילא נפלה קמי יבם. משא"כ בגט שעיקר הגט הוא להתירה לכל אדם. ובזה יש לדחות איזה ראיות שהבאנו למעלה

אף שבארנו שנראה עיקר שדעת הרא"ש הוא שתנאו בטל אכן בטור איתא בס' קל"ז אם אמר לה ע"מ הרי הוא כשאר תנאי הגט והגט גט והיא תקיים התנאי בין א"ל ע"מ שלא תנשאי לו או ע"מ שלא תבעלי לו או ע"מ שלא תהי מותרת לו עכ"ל. הרי מפורש בדבריו דאף בע"מ שלא תהא מותרת צריכה לקיים התנאי. והיינו כדעת האב"מ שהזכרנו. ועדיין נלע"ד לומר דמ"ש הטור שהיא תקיים התנאי קאי על מ"ש שאם אמר ע"מ והגט גט ואיירי בשארי תנאים דמייתי שם. אבל באומר ע"מ של"ת מותרת לו מודה גם הטור שתנאו בטל. והרי ברא"ש ר"פ המגרש לא נזכר כלל שצריכה לקיים התנאי. וכן בשו"ע סי' קל"ז לא העתיק זה. והיינו משום דס"ל דבזה א"צ לקיים התנאי. ואף שהוא קצת דחוק בלשון הטור אבל לענ"ד כן עיקר לדינא. ואם היה כוונת הטור לחדש הסברא שכתב האב"מ שמפרשין דבריו באופן המועיל. כל כה"ג הו"ל לפרושי. ולפלא על הפרישה שם שכתב שאין נמצא דין זה ברא"ש. והוא מפורש ברא"ש ר"פ המגרש: