דברי מלכיאל ג קפח

דאין נזירות לחצאין לר"ש דס"ל עד שיזיר מכולן. כן הוגה שם בשם התו' ישינים. ותמהני דהא בנזיר שם. דף י"א קאמר לה בהדיא לרבנן דר"ש דהוי מתנה עמש"ב. ובאמת סברת התו' דאין נזירות לחצאין א"ש אף לרבנן דר"ש. דהא אף רבנן ס"ל שנזיר הוי מכולן. ורק ס"ל שגזה"כ הוא שאף אם נזר בפירוש מאחד מהן הוי ג"כ נזיר מכולן

והנה האב"מ כתב שם שדעת הרא"ש דכיון דתנאי דע"מ שלא תהא מותרת לפלוני לא מהני. ע"כ צ"ל שכוונתו ע"מ שלא תנשא ולא תבעל לפלוני. וכיוצא בזה כתב הרא"ש בתשובה כלל פ"א ס"א גבי מתנה ע"מ שלא יוכל למכרו לפלוני שאינו יכול להתנות רק שלא ימכור לפלוני אבל לא שלא יוכל למכרו שהרי יכול הוא כיון שנתנה לו. וע"כ כוונתו שלא יוכל למכרו מפני תנאי זה שאם ימכרנו תהא המתנה בטילה. וא"כ ה"ה הכא נימא כן שכוונתו שאם תנשא או תבעל לפלוני תהא אסורה לו לפי שיבטל הגט למפרע עכ"ד. לענ"ד אין ראיה מתשובת הרא"ש הנ"ל שהרי הביא שם הרא"ש ראיה מקראי דלא תוכל לאכול בשעריך ולא תוכל לזבוח את הפסח שיש לפרש לשון שלא יוכל היינו שלא יעשה זאת. ולזה כתב שם שיש לפרש לשונו שלא ימכור לאחר דאין שייך לומר שלא יוכל למכרו דכיון שניתנו לו הרי הוא שלו ויכול לעשות בו מה שירצה. אבל היכא שא"א להעמיס בלשונו את הכוונה שאנו רוצים לפרש בו. אזלינן בתר לשונו ממש וכמש"ל. דאלת"ה למה הביא הרא"ש הני קראי דלא תוכל. דהא בלא"ה ע"כ נפרש שכוונתו שלא ימכור. אבל לפמ"ש א"ש דמייתי שיש לפרש כן לשון שלא יוכל וסברת הרא"ש בזה נראה עפמ"ש בריטב"א בכתובות דף נ"ח והובא בשטמ"ק שם דאף דקיי"ל דלא כר"מ בהא דאין אדם מוציא דבריו לבטלה. מ"מ היכי שיש מקום לפרש דבריו כן. שפיר מפרשינן כדי שלא יהיו דבריו לבטלה. ורק היכי שהפירוש הוי נגד לשונו ממש בזה לא קיי"ל כר"מ ע"ש. ובארנו בחיבורי ח"א ס' נ"ז דבכה"ג אף רבנן דר"מ מודו שמפרשים דבריו באופן שיועילו. וכ"כ התו' בערכין דף ה' דלר"מ אמרינן שא"מ דבריו לבטלה אף כשנפרש כוונתו באופן שאינו נכלל כלל בדבריו ע"ש. ובתו' כתובות ע' ע"ב ד"ה אלא כתבו דאף לר"מ היינו רק לתקן דיבורו אבל לא להוסיף על דיבורו. ומ"מ שמענו שאנו מתקנים דיבורו לר"מ אף במה שאינו במשמעות דבריו. ולרבנן מתקנין דיבורו רק במה שאפשר להעמיס בלשונו ודיבורו ועמ"ש בחיבורי ח"ב סי' ס"ח. ולזה כתב הרא"ש שכיון שמצינו שאפשר לפרש לשון לא תוכל על הציווי שלא יעשה כן. מפרשים גם בנ"ד כוונתו שלא ימכור. וגם דהכא שאני שאף בלשון בנ"א אין לדבריו ביאור שלא יוכל למכרו. משא"כ היכא שדבריו כהוגן ורק ע"פ דין אין לדבריו קיום. בזה שייך לתלות בפלוגתא דר"מ ורבנן

והר"ן כתב בחידושיו לגיטין ל"ב ע"ב דלהכי באומר יהא כחרס אמרינן שביטל השליחות ולא הגט לפי שגט א"א לבטלו ולזה אף שלשונו משמע דקאי על גוף הגט. מ"מ אמרינן שכוונתו על השליחות משום שאין אדם מוציא דבריו לבטלה. והזכיר הר"ן בפירושו לרי"ף ר"פ השולח ג"כ סברא זו. ומבואר דעתו שמפרשים דבריו אף שהוא נגד משמעות לשונו נראה כוונתו דבמה שאומר בטל הוא ויהא כחרס רוצה לבטל הכל השליחות והגט. ורק על הגט אין מועילים דבריו ועל השליחות מועילים דבריו. ועוד נראה דכיון שאם השליחות בטל ממילא בטל כל ענין הגירושין כי הלא בידו שלא לגרש. ולזה הוי שפיר בכלל לשונו זה שהגט בטל. וכן צ"ל לדעת הרמב"ם שכתב שכוונתו לבטל השליחות ולא הגט ע"ש. ולכאורה נראה שתלוי אם הוא דבר שידוע לכל אדם שאין מבטלין גוף הגט אמרינן שכוונתו היתה לבטל השליחות וכעין דאמרינן בב"מ ט"ו ובכ"מ שאדם יודע שאין קדושין תופסין באחותו וגמר ונתן לשום מתנה וע' ש"ך ח"מ סי' שנ"ו בזה וע' חיבורי ח"א סי' ק"א אות ה'. וע' ח"מ סי' ס"א סט"ז שמבואר שם שבתנאי הולכים אחר הכוונה ולא אחר הלשון ועח"מ סי' מ"ב ס"ט דבדבר שאפשר לטעות מבטלינן שטרא ולא מפרשים דבריו באופן המועיל

וכן מוכח מהא דלא אמרינן בכ"מ שמתנה עמש"ב שנפרש דבריו באופן המועיל וכמו גבי ע"מ שאין בו אונאה וע"מ שלא תשמיטנו שביעית דב"מ דף נ"א ובמכות דף ג' נימא שכוונתו להתנות שלא יתבע ממנו אונאה או שיחזיר לו החוב אחר השמיטה שיכול להתנות ע"ז וכדאיתא התם. וע"כ צ"ל דבכה"ג אין אנו מפרשים דבריו באופן שיועילו. וכן בב"מ דף צ"ד ובקדושין י"ט ע"ב ע"ש. וע' בתו' כתובות נ"ו ע"א ד"ה הרי מ"ש לענין ע"מ שאין לך עלי שכ"ו

ועכ"פ בנ"ד באומר ע"מ שלא תהא מותרת לפלוני נלע"ד דס"ל להרא"ש דהוי תנאי והוי מתנה עמש"ב והתנאי בטל והמעשה קיים. ואין מפרשים דבריו כדי לקיים התנאי ודלא כהאב"מ. והאב"מ הרגיש בעצמו שם לומר דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד שהתנאי בטל. רק שכתב שמפרשים דיבורו שכוונתו לומר שלא תינשא ולא תיבעל. והוא תמוה כנ"ל. וגם דא"כ בכל דוכתא דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד אפשר לפרש דבריו באופן המועיל כגון גבי ע"מ שתחזירי לי הנייר שנפרש כוונתו שאומר שיהא הגט מעכשיו שמועיל בכה"ג כדאיתא בגיטין ע"ה ע"ב. ולפ"ז נראה דגם הטוש"ע סי' קל"ז שכתבו דע"מ שלא תהא מותרת לפלוני הוי תנאי. כוונתם רק דלא הוי כחוץ אבל באמת התנאי בטל וכנ"ל

ונראה ראיה לדברינו ממ"ש הרמב"ם בפ"ג מה"א הי"ג ובש"ע אה"ע סי' ל"ח סל"ט שאם קידשה ע"מ שתהא מותרת לפלוני ה"ז מקודשת ואסורה גם לפלוני מפני שהתנה בדבר שא"א לקיימו. הרי מפורש שהתנאי בטל והמעשה קיים מפני דהוי מתנה עמש"ב דהיינו שא"א לקיימו כדאיתא בב"מ צ"ד ע"א. ולא אמרינן דהוי כאומר חוץ מפלוני דהוי ספק קדושין. וכמ"ש הרמב"ם בפ"ז מה"א ובש"ע אה"ע ס"ס ל"ח ע"ש. ומוכח דס"ל להרמב"ם כשיטת הרא"ש שהזכרנו ולא כהרמ"ה ולפלא שלא הרגישו בזה האחרונים ובפרט האב"מ שם והמכתב מאליהו שהביא שם שנחלקו בדעת הרשב"א בזה ע"ש. ולא הביא שהרמב"ם והפוסקים שהביאו דבריו ס"ל כהרא"ש בזה. ועדיין קשה למה התנאי בטל הלא אפשר לפרש דבריו שכוונתו שאם יחפוץ פלוני לישאנה וגם היא תחפוץ בו ורק תמנע מזה מצד שנתקדשה כעת לזה. אזי יתבטלו הקדושין למפרע ותוכל לינשא לפלוני. ומוכח מזה שאין מפרשים דבריו בזה כדי לקיימם. ואין לדחות דא"כ כשיתקיים התנאי ותינשא לזה בהיתר שוב חלו הקידושין. והול"ל להיפוך ע"מ שלא תנשא או תיבעל לפלוני וממילא כשתבעל לפלוני יתבטלו הקדושין ותהי מותרת לו. די"ל דא"כ היתה אסורה לכתחילה ליבעל לפלוני דכל זמן שלא נבעלה לפלוני עדיין היא א"א וכדאיתא בירושלמי פ' המגרש הל"א ע"ש. ולזה אמר בלשון זה שמותרת לכתחילה לינשא לו. ויש לדחות קצת דמ"מ דוחק לפרש כן. והפירוש בדבריו גבי גט הוא יותר מרווח. אכן פשטות הרמב"ם ושו"ע הוא כמו שבארנו וע"ש בלח"מ שם פ"ז מה"א הי"ג שכתב ג"כ דאף שהתנאי סותר עצם המעשה בכ"ז לא הוי כחוץ רק כתנאי והוי מתנה עמש"ב ותנאו בטל. והיינו כמש"ל בס"ד ר בדעת הרא"ש

ונראה עוד להביא ראיה לדברינו מסוגיא דר"פ המגרש דתנן שם המגרש את אשתו וא"ל ה"א מותרת לכל אדם אלא לפלוני ר"א מתיר וחכמים אוסרים כו'. איבעיא להו האי אלא חוץ הוא או על מנת הוא חוץ הוא ובחוץ הוא דפליגי רבנן וכו' אבל בע"מ מודו מידי דהוה אכל תנאים דעלמא או דילמא ע"מ הוא ובע"מ הוא דפליג ר"א וכו'. והרי הכא למאי דס"ד דאלא פירושו על מנת הוי כאומר ע"מ שלא תהא מותרת לפלוני. ומוכח דהוי שפיר תנאי והגט קיים דהכי מסיק