דברי מלכיאל ג קפד

פ"ו ע"ב דאיתא שם שאמרו לרב הונא בריה דרב נתן למה קרא א"ע רב הונא והשיב בעל השם אני ופירש"י שמקטנותו קוראים אותו רב הונא הרי מבואר דאף שרב הוא רק תואר הכבוד בכ"ז כיון שקראוהו כן מעודו נעשה לעיקר שמו וגוף פירש"י שם צל"ע דמצינו בב"ב נ"ה ע"א וזבחים י"ט ע"א קרי ליה רב אשי הונא בר נתן. אלמא שנקרא גם בלא רב ויש לדחות ואכ"מ. ובאמת ר"ח פירש באופן אחר ע"ש במהרש"א. ואף שיש לחלק דהכא שאייזיק הוא כינוי ליצחק הוי כשם אחד וקראוהו כן כדי שיוכלו לקרותו באחד מהם. אכן העיקר כמש"ל כי יש כמה שמות שמקורם משם אחר ובכ"ז נעשה לשם בפ"ע. ובפרט למנהגנו שאין קוראים שם כפי הוראתו רק כשם אחד מהמשפחה וכדומה. א"כ קובעים זה לשם מיוחד. וחד. ויש הרבה שקוראים אותם בשניהם יחד. יהודה ליב. יצחק אייזיק. אריה ליב וכדומה. וידעתי שיש אחרונים שמפורש בהם להיפוך ולא אאריך כי אין בזה הכרעה משיטות הש"ס אבל השכל הישר יתן עדיו ויצדק

ומ"ש להסתפק במי שעלה לתורה דוד יצחק אייזיק וחתם דוד אייזיק וכן נקרא בפי כל איך לכתוב בגט ושם העריסה אין ידוע אם קראוהו דוד יצחק או דוד יצחק אייזיק והאריך בזה. לדעתי צריך לכתוב דוד יצחק אייזיק דמתקרי דוד אייזיק כיון שידוע דשם אייזיק אינו ניתן לבדו רק עם שם קודש יצחק או שאלתיאל כמבואר בב"ש. א"כ לא מיקרי שם יצחק נשתקע והקורא אותו דוד אייזיק הוי כקורא יצחק אייזיק. וכמ"ש האחרונים שאף אם נקרא בפי כל בקיצור השם כמו מיצחק חקין וכדומה בכ"ז יכולים לכתוב עיקר השם. ואף דאייזיק אינו קיצור השם בכ"ז הוא שם היוצא משם יצחק ויש כעין זה באחרונים וגם דבלי ספק נקרא מעריסה בשם יצחק אייזיק כידוע שלא יצרפו שם אייזיק לשם דוד בלא שם יצחק. ואם נקרא רק בשם דוד יצחק לא היו קוראים אותו אייזיק כידוע המנהג במדינתינו. ויותר נראה ששמו מעריסה היה יצחק אייזיק ואח"כ מחמת חולי ניתוסף לו שם דוד. ואף דבמק"א כתבתי דשם העריסה אינו מועיל לענין קדימה מ"מ בנ"ד שניכר שיצחק ואייזיק הוא שם אחד. וגם דבאנשים ידוע לכל שעיקר השם הוא אותו שעולה בו לתורה. וכן קיי"ל במי שאין יודע לחתום כותבים מקודם שם הקודש שעולה בו לתורה. והכא חתימתו מפני שקיצר שמו ותפס רק הכינוי לזה שם הקודש עיקר. וכ"כ רמ"א בסימן קכ"ט סט"ז ששם הקודש שעולה בו לתורה עיקר ושם לעז שהכל קורים בו טפל ובשם האשה אף שכתב שם ג"כ ששם קודש עיקר. היינו דווקא היכא ששם הלעז יוצא משם הקודש כמו שמחה ופריידיל וכ"כ בתו"ג ושאר אחרונים. ולזה בשם פיגל שאינו יוצא משם שרה יש לכתוב שם פיגל מקודם. ואף שיוצא משם פיגא מ"מ לא שייך להקדימו בשביל זה כיון ששם פיגל הוי שם בפ"ע ג"כ וכמש"ל בסי' קכ"ז

ונראה דשם שעולה בו לתורה מיקרי שם גמור אף שעולה לתורה לפרקים. דהא בשם בעינן שהוחזק בו כדאיתא בב"ב קס"ז וכתב המבי"ט סי' נ"ב דסגי בשלש פעמים והנה שם שהכל קורים בו מתחזק בו בפעמים אין מספר. א"כ לכאורה נימא דשם זה נקרא בו רוב פעמים ובשם השני נקרא מיעוט פעמים. וכן ראיתי בג"פ סי' קכ"ט סק"ב שרצה לפרש כן בלשון הש"ס גיטין ל"ד רובא מרים ופורתא שרה רק שהכריע מלשון רש"י בגיטין שם דאזלינן בתר רוב בני העיר ע"ש ובססק"ד. וא"כ בנ"ד שלתורה קוראהו רק הש"צ א"כ הוחזק רק מיעוט בשם זה ורק לפרקים. אבל באמת ז"א דהא קיי"ל לענין חזקה בב"ב כ"ט שאף רוכלים המחזירים בעיירות שדרכם לדור רק איזה ימים בשנה בביתם בכ"ז מיקרי חזקה כאלו דרו כל השנה כיון שדרו שם כדרכם תמיד. וכן קיי"ל בח"מ ס' ק"מ ס"ח. וכן לענין שדות ומקומות בביהכ"נ. והיינו לפי שעשה בבית או בשדה ההיא כפי שדרך לעשות. וא"כ ה"ה בנ"ד כיון שידוע שמנהג בכל ישראל לקרא לתורה בשם הקודש שלו כפי שניתן מעריסה ואין דרך לקרוא לתורה רק לפרקים וע"י הש"צ. ממילא הרי הוחזק כפי המנהג ולא שייך כלל לקרוא זה מיעוט

ולכאורה י"ל דהרמב"ם והמחבר ר"ס קכ"ט שכתבו שיש לכתוב השם שרגילים בו ויודעים אותו ביותר מפרשי רובא מרים שרוב פעמים קוראים אותה כן ולא רוב בני העיר וכמש"ל בשם הג"פ. ולטעמייהו אזלי שפסקו בחו"מ בסי' ק"מ ס"ח שם שאם לא החזיק ג' שנים שלימות אינה חזקה ואף שהוא רוכל ודרכו שלא להיות בביתו. אבל כבר כתב הנתיבות שם בס"ק ז' שמי שדרכו לצאת לעסקיו גם הרמב"ם מודה דהוי חזקה. וא"כ ה"ה הכא. וע' בג"פ מ"ש בדקדוק לשון הרמב"ם והמחבר במ"ש שרגילים בו ונלע"ד דהרמב"ם ס"ל דסגי כפי שהכל נוהגים בדירתם. אבל אם המחזיק רוכל ואינו דר רק איזה ימים בשנה אינו מועיל כי יכול לומר שלא ידע שהוא רוכל ועת"ו ב"ב כ"ט ע"ב ד"ה ומודה. ואכמ"ל בזה דאין נ"מ לנ"ד דבכל מקום אין קוראים לתורה רק לפרקים ומ"מ קיי"ל בפוסקים דמיקרי אתחזק. והיינו כיון שידוע שיש שם מיוחד לקה"ת סגי במה שנקרא בו רק לתורה. כיון שא"א שיוחזק בשם זה יותר, ויכתוב שם זה מקודם כיון שהוא שם הקודש וכמ"ש הרמ"א. ומה שנקרא וחותם בשם אחר אין זה נקרא רוב נגד שם שנקרא בו לתורה כיון שזה מיוחד לקה"ת והוחזק בו לזה כדין. ולפמ"ש כת"ר שבעירו ההברה אצל קצתם אייזק בסגול על הזיין. א"צ ליתן גט חדש בשביל חתימתו. ואנכי כתבתי רק לפי הברתינו שמרגישים חירק על הזיין

סימן קל

וע"ד מה שכתב הסופר הווין שצריך להאריכם וכן הא דלמהך על השרטוט בשביל שעשה ראש הווין וגג ההא עבים. וחשש כת"ר לפי שראה בספר קו"נ שכתב שאין לעשות כן לכתחילה מפני שבס"ג של מהר"מ ר"י החמיר שלא לכתוב שום אות על שרטוט שלמעלה. וכת"ר כתב שאין נזכר זה ברמ"א. ובאמת הובא ברמ"א בסה"ג סמ"ד ע"ש. ולדעתי אין בזה חשש. דהנה המהר"מ ר"י כתב שם הטעם דלא הוי כתיבה תמה וישרה. וביאר משום דנגד השרטוט הוי גבוה קצת ויהא מקצת אות על מקום גבוה ומקצת על נמוך. וקשה דא"כ איך כותבים למד. וא"ל דשם ידוע שא"א בענין אחר לפי שיוצא חוץ לשיטה וארוך משאר אותיות. א"כ גם בווים שצריך להאריכם ידוע שדרכם בכך. ואף דאפשר לכותבם בתוך השיטה מ"מ הרי ע"כ הם משונים משאר אותיות וכן מצינו אותיות שעושים בהם עוקצים שיוצאים על השרטוט כמו יוד שעושים עוקץ למעלה

ובנ"ד נראה דעדיף טפי לעשות ראשי הווין קצת על השרטוט. דהא כתב המהר"מ מלובלין סי' כ"ד שאם האריך ויו דוכדו עד שנראה ככף פשוטה לתינוק כשר דהא ע"פ דין צריך להאריכו. וממילא צריך לעשות ראשו יותר עב ורחב לפי ערך שצריך שיעור הרגל שני קולמסין. ולזה לעומת כל כתב הגט נראה לתינוק ככף פשוטה לפי שאין התינוק יודע שויו זה צריך להיות ארוך יותר משאר ווים. וכ"כ בשו"ת מהריב"ל ח"ג סי' ס"ט שאם ויו דוכדו דומה לנון פשוטה כשר רק כתב שם טעם אחר ע"ש. ולפמ"ש בשם מהר"מ מלובלין יש להקל גם בזה מטעם הנ"ל. ועכ"פ הרי ע"י הארכת הווין יש מקום לטעות בכף או נון פשוטה. ולזה יותר טוב אף לכתחילה לכתוב ראש הויו קצת על השרטוט כדי שאף כשיאריך רגל הויו לא יצא הרבה למטה יותר משאר אותיות ולא יהי מקום לטעות על כף או נון פשוטה וכמובן והנה המהר"מ ר"י כתב בסימן פ"ט שא"צ לעשות ראש רחב