דברי מלכיאל ג קפג

הג"פ דעת איזה פוסקים שבחירק היוד מעכב בשמות של לעז ע"ש. אכן בכה"ג נראה שאינו מעכב כיון שידוע ששם אייזק יש לו שני הברות אייזק ואייזיק והכל שם אחד ואין כאן מקום לטעות. ועיקר טעם שצריך לכתוב כל שמות שיש לו מבואר בפוסקים שהוא כדי שלא יוציאו לעז שאין זה המגרש. ובכה"ג אין שייך זה דהכל יודעים שהוא שם אחד. ועוד דהא כתב הח"ס חאה"ע ח"ב סי' כ"ה שכל שם הכתוב בספרים אין חשש להוצאת לעז לפי שידוע שנכתב ע"פ הסכמת האחרונים. וא"כ בנ"ד נמי כיון שבב"ש ובכל האחרונים כתוב אייזק בלא יוד ניכר לכל שנכתב כפי שנמצא במחברים. וכן אם נתפוס כסברת הט"ג הנ"ל דבשם שהונח מתחילה כך אין להשגיח כ"כ על המורגש במבטא. גם בנ"ד י"ל שאייזק הונח בלא יוד לפי שמקורו מיצחק וכמש"ל שלזה סתמו האחרונים לכתבו בלא יוד וכ"נ בט"ג גבי שם זנוויל שכתב שאם חיסר היוד כשר. וכן בכ"מ כתב שאף שמדגישים החיריק בכ"ז אם חותם בלא יוד יכתבו בלא יוד ע"ש גבי שם אילש בעריל זעמיל זעליג קאפיל מוקיל טרייטל. ולא כתב שצריך לכתוב שניהם. והיינו משום דבאמת אין קפידא לפי שהחירק אינו מושך יוד אחריו בדווקא כמש"ל. ומכל הנ"ל ראיה ג"כ דלא כהאנ"ש הנ"ל וכשר בדיעבד. וכ"כ הט"ג בשנ"י סק"י שחסר יוד אינו פוסל ולזה נכתב מערל בלא יוד. וע"ש סק"ה שכתב דשם יודית אף במקום שאין מדגישין החיריק יש לכתוב ביוד לפי שנגזר משם יהודית ושם יש יוד אחר הדלית רק בדיעבד אם כתבו בלא יוד כשר הרי מפורש דאזלינן בתר מקור השם אף לכתחילה וה"ה בנ"ד בשם אייזק. וק"ו הוא דהשינוי מחסר למלא הוא שינוי יותר גדול כי מלא מוכח להדגיש החירק. אבל ממלא לחסר כמו בנ"ד אין זה שינוי כ"כ דהא אפשר לקרות בחיריק גם בלא יוד וכמש"ל. ובאשר ענין זה אין לו מקור בש"ס וראשונים אקצר. ועכ"פ הגט כשר כיון שכבר ניתן ובפרט שהוא בשם האב

אחרי כותבי הגיעני מכתבו אשר כעת נודע שהיה חותם אייזיק ביוד. וכתב מעכ"ת אשר כיון שדעתי להכשיר פיגל אף שחתמה פייגיל א"כ ה"ה הכא. ובאמת לא דמי כלל דבשם פיגל לפי ההברה שלנו אין החירק מורגש ויש לתלות חתימתה בטעות. משא"כ באייזיק שהחירק מורגש וכמש"ל. וגם דלא דמי חתימת איש לחתימת אשה כמש"ל דעת הט"ג וקרית חנה שלא לחוש לחתימת נשים. ובפרט לפמ"ש כת"ר שהיה כותב גיטין. י"ל טפי שחתם כן בכוונה כי ודאי ידע שיש חילוק באופן כתיבת השמות. ומ"ש כת"ר לדמות לשם פנחס. כבר כתבו האחרונים דבשמות של לעז כ"ע מודו שצריך לכתוב יוד אחר חירק וצירה. והרבה סוברים דמעכב כמ"ש הג"פ בסי' קכ"ח סק"ג ע"ש. ונראה דאף שאין זה שינוי השם כיון דמ"מ אפשר לקרוא הזיין בחירק כמש"ל שאין קפידא בחסר ומלא. בכ"ז אם בנקל להשיג גט אחר יעשה כת"ר כן כיון שהחירק מורגש במבטא וגם חתם כן. ובנ"ד אין פחיתות כבוד להמסדר כיון שעכשיו נודע חתימתו והוא דבר שנתחדש. כי באמת בכל שאלה נידון גט הוי צירוף גדול כבוד המסדר ובפרט בעתים הללו אשר בעוה"ר שכיחי דמצערי רבנן על לא דבר. אבל בכה"ג לא שייך חשש זה. וכ"נ בט"ג שא"ג סקי"ח גבי שם גומפיל שאם ידוע שחותם ביוד וכתבו בלא יוד צריך גט אחר אף שאין מדגישים החירק על הפא יעו"ש. וא"כ כ"ש בנ"ד שמדגישים החירק על הזיין. ואין להאריך בזה כי העיקר ליתן גט אחר אם אינו חשש עיגון

ויתנו רק גט אחד ויכתבו בו פיגל דמתקריא שרה פיגא כי שם שרה פיגא לא הוי נשתקע כיון שכתוב בכתובה וגם עשו בו מי שבירך. הרי שלכל דבר חשוב משתמשים בו. וידוע דעת השער אפרים וש"פ דשם שבכתובה לא הוי נשתקע. ומכ"ש בנ"ד שכבר כתבו שם זה בגיטה הרי נתפרסם והוחזק לה שם זה בפני הסופר ועדים וב"ד ושאר אנשים שנמצאו שם. ואף שדעת הט"ז ועוד אחרונים שלא לכתוב על שם שחותם בו דמתקרי כיון שאין נקרא רק חותם בכתב כן. הנה לבד שהרבה אחרונים חלקו על סברא זו. נראה שזה שייך רק בחתימתו. אבל מה שאחרים כותבים שפיר מיקרי מתקרי דמה לי שקוראים אותו בפה או בכתב. ובנ"ד א"צ לזה דהא נקראת כן במי שבירך דבאשה הוי זה כמו עליה לתורה באיש וכמדומה שכ"כ הגאון מהרש"ק ג"כ. וגם נקראה בקריאת הגט וכן בכל הדיבורים הנצרכים להגט כידוע. וכבר הוכחתי במק"א דשם שמיעוטא דמיעוטא קורים בו צריך ג"כ לכתוב בגט ולא הוי נשתקע מלשון הש"ס בגיטין ל"ד רובא שרה ופורתא מרים. ולא נאמר ומיעוטא מרים רק פורתא

והנה אף שזהו שם העריסה ודעת כמה אחרונים שצריך להקדימו. מ"מ במק"א בארתי בס"ד שהעיקר לכתוב תחילה שם שהכל קורין בו וכפשטות הש"ס בגיטין ל"ד שתלוי האיך הרוב קורין ולא בשם עריסה. ובאחרונים יש למצוא לכאן ולכאן ובט"ג יש סתירות בזה והעיקר לכתוב גט אחד באופן הנזכר כי צריך למנוע מליתן שני גיטין מכמה טעמים

וכ"ז אם בנקל להשיג גט אחר. אבל אם יקשה להשיגו ויש חשש עיגון. או שהבעל אינו שומע לדברי חכמים ויחפוץ תרקבא דדינרי. אזי יש להכשיר גט הראשון דאין כאן שינוי גמור דשם אייזק אפשר לקרותו בחירק ג"כ וכמש"ל ולא דמי למ"ש הנוב"י מ"ת סי' קכ"ד בשם טאלצא דשם הוי שינוי גמור מחירק לקמץ משא"כ בנ"ד. ועוד דכיון שידוע שהחילוק בשם אייזק תלוי בהברת המדינות. וידוע שבמקום כתיבה ונתינה ההברה בחירק מורגש אין כאן חשש לעז וכמש"ל שאין לחוש שיאמרו שאיש זה הוא ממדינה אחרת. דמ"מ צריך לכתוב שם מקום נתינה ג"כ

וראיתי במכתב כת"ר שכתב לצדד להקל בנ"ד ע"פ סברת האחרונים ששינוי בשם הכינוי כשר כיון שכשר אף אם לא כתבו כלל. ולדעתי אין שייך כאן סברא זו. דעיקר הסברא שיש להקל בשם כינוי כי הרואה יאמר שאולי יש לו גם כינוי זה שקצת בנ"א קורין אותו בו. ואף שלא נכתב הכינוי שהכל קורים אותו בו מ"מ כיון שכשר אף אם לא כתב הכינוי אין כאן חשש לעז כיון שעיקר שמו כתוב כהוגן. אבל בנ"ד שתלוי בהברת המדינות וכן בחתימה לדעת הרבה אחרונים. א"כ הרואה הגט שנכתב בלא יוד ויודע שהוא חותם ביוד יתלה שהוא איש אחר שהיה חותם בלא יוד לזה כתבו בלא יוד אף שההברה ביוד. דכאן לא שייך לומר שקצת בנ"א קורים אותו כן. כיון שהברת מדינתינו הוי רק בחירק מורגש. ואף אם היה המגרש יליד מדינה שהברתה בלא חירק מורגש בכ"ז אין שייך שיכתבו שניהם בכה"ג כיון שאינם שני שמות מובדלים וכמבואר באחרונים. ולזה אין שייך סברא דכינוי הנ"ל ומ"מ במקום עיגון כשר דבאמת הוא חשש רחוק דלאו כ"ע ידעי חתימתו. והיודע הדין ידע ג"כ שבשינוי כזה שאפשר לקרוא בחירק גם בלא יוד כשר ויתלה בטעות או שלא ידעו חתימתו בעת הגט. והיודע חתימתו לאו כ"ע דינא גמירי שצריך לילך אחר חתימתו

סימן קכט

להה"ג הנ"ל

מכתבו היקר הגיעני וכפי שכתב כעת ששמו דוד יצחק אייזיק שוב אין שייך הסברא שהזכיר כת"ר להקל בכינוי. דכיון שנקרא בשר השמות יחד נעשה כינוי זה עיקר שמו. ובפרט זה יש מבוכה בין האחרונים. והעיקר שכיון שנקרא בשניהם יחד ה"ז עיקר שמו. וכעין ראיה לזה מפסחים