דברי מלכיאל ג קפב

לשונו שם. ושם לא הוזכר כלל משם האשה רק משם הבעל ע"ש. ומטרדותי לא אוכל לחפש באחרונים ובלי ספק ימצאון סתירות לזה. אבל הדין בעצמותו נכון. ואין לך בו אלא חידושו שחידשו בשם הט"ז לחוש לחתימת הבעל. ולא להאשה ויש לעיין בזה מלשון הט"ז במהד"ב שהביא הט"ג ואקצר ומה שקורין אותה בין הנכרים פיגא. פשוט שא"צ לכתבו כיון שהשני שמות קרובים זה לזה וכדקיי"ל בסי' קכ"ט סי"ד וסי' קכ"ח ס"ג ואקצר

וע"ד שהיא חותמת ביוד אחר הגימל וכת"ר כתב בלא יוד הנה אף כי מבואר באחרונים דבכגון זה צריך לילך אחר החתימה וכ"כ בט"ג בכ"ד. אבל לענ"ד צ"ע דכיון שבמבטא אין נרגש חירק איך נכתוב ביוד. ואף להט"ז ודעימיה דס"ל לחוש לחתימה בכ"ז בחותם יאודה כתבו לכתוב דמתקרי יהודה כיון שנקרא בפי כל יהודה. אבל לא לכתוב רק יאודה. ולזה לענ"ד צריך לכתוב בלא יוד. והרוצה לחוש לחתימתה יכתוב שניהם. ועכ"פ אף לדעת הט"ג כשר בדיעבד כדמוכח בכמה דוכתי. ואף בשם יהודה כתב שאם חותם יאודה וכתבו בגט רק יהודה כשר בדיעבד ועט"ג בשם יהושע. וכ"מ בט"ג בכ"מ דבכה"ג אין החתימה מעכבת ע"ש בשם גפטשליק וזעליג וזנוויל והענדיל. ובשם פיגל לא הזכיר רק שתלוי במבטא המדינות. ולזה בדיעבד כשר אף להט"ג. ולענ"ד לכתחילה ראוי לכתוב כן. וכן נוהגין שאין דורשין כלל בכה"ג אחר חתימתו רק כותבים כפי המורגש במבטא. ועב"ש בשם אליעזר שכתב שאין חוששין לחתימתו. דמוכח שהיא בטעות ע"ש

ובגוף ענין החתימה כתב הט"ג בעצמו בשא"ב סק"ז שאין להשגיח בחתימת אשה כי היא אינה חותמת בכוונה והרואה חתימתה משונה מכפי שכתוב בגט לא יוציא לעז שידוע שהנשים אין יודעות לחתום כראוי ע"ש. ולפלא שבכ"מ סתם לילך אחר חתימה ולא הזכיר סברא זו. וגם הנו"ב במ"ת סי' קכ"ד שהחמיר לחוש לחתימה כתב דהיכא שידוע שחותמת בלי כוונה אין לחוש לחתימתה. וכן ראיתי בפ"ת שהביא בשם שו"ת קרית חנה סימן ל"ח שאין לחוש לחתימת נשים אף לכתחילה. ובלא"ה הכריע הגט מקושר שאין לחוש לדעת הט"ז לחוש לחתימה. מכל הלין מבואר שכשר הגט בלי פקפוק

ובט"ג ראיתי שכתב בשם פיגלא שאם אין ידוע ששם העריסה הוא פיגלא צריך לכתוב פיגא אף שקוראים אותה פיגלא. וא"כ בנ"ד היה צריך לכתוב שם פיגא. אבל לענ"ד אף בידוע ששם העריסה פיגא כיון שנשתקע לגמרי וקורין אותה פיגל צריך לכתוב כפי שנקראת בפי כל וז"ב. ואף דשם קטנות א"צ לכתוב. זה רק אם נקראת גם בעיקר השם אז א"צ לכתוב שם קטנות ג"כ. אבל אם נקראת רק בשם קטנות יותר טוב לכתבו. וכבר האריך בזה בב"ש שנ"ב וע"ש בט"ג. והגט מקושר הובא בפ"ת החליט לחלק בין אם הוא קרוב לגוף השם או לא ע"ש. ולענ"ד הכותב השם שנקראת בו בפי כל אין לו שום חשש וספק כלל. משא"כ כשיכתוב גוף השם יש חשש שינוי. ובפרט בשם פיגא פיגל שיש שקורין מעריסה פיגל כמ"ש הט"ג ויש לחוש שיסברו שזו שמה מעריסה פיגל. והמוזכרת בגט אחרת היא. ובנ"ד נראה דאפשר גם הט"ג יודה כיון דמעריסה היה לה שני שמות שרה פיגא. וא"א לכתוב שמות העריסה לבדם כיון שאין נקראת כן בפי כל. לזה ההכרח לכתוב כפי שנקראת בפי כל. וכעין זה נמצא בכמה אחרונים ולזה יפה עשה כת"ר שכתב פיגל. ובפרט בנ"ד שחותמת פייגיל. ואף שאין כותבים ממש כחתימתה כנ"ל. היינו משום שתולים חתימתה בטעות כמש"ל וגם דלא דמי לשם שרולה שניכר לכל שהוא שם קטנות משא"כ בשם פיגל וכמובן. וכן נוהגים אצלינו בכה"ג לכתוב שם קטנות כפי שהוא נקרא בפי כל

סימן קכח

וע"ד שכתב אייזק בלא יוד אחר הזיין. הנה בב"ש ובט"ז וע"ג וכל האחרונים כתוב ג"כ בלא יוד ויותר מזה כתב בחידושי אנשי שם סי' פ"ט אשר אם כתב מלא יוד פסול אף בדיעבד ע"ש. אכן לענ"ד במדינתינו שקוראים הזיין בחירק צריך לכתוב מלא יוד. ולא דמי לשם יעקל בערל ודומיהם שאנו כותבים בלא יוד. דהתם אין מרגישים במבטא חיריק אבל בשם אייזיק קוראים בחיריק כידוע. והאחרונים שכתבו אייזק בלא יוד היינו משום שבמדינתם היתה ההברה כן שלא הרגישו במבטא החיריק וכמו אצלינו בשם בערל. וכ"כ הב"ש וט"ג בכמה דוכתי לחלק בין היכא שמרגישים החיריק או לא וכ"כ בשו"ע בסי' קכ"ט סל"א לענין שם ירחמיאל יעו"ש ובאחרונים. ועט"ג שאנ"ה סקי"ד ועוד בכמה מקומות. ואף דשם אייזיק הוא כינוי ליצחק. ובשם יצחק אין יוד אחר הצדי או החית. ונראה שזהו טעם האחרונים שלא הזכירו שאפשר לכתוב מלא יוד. אבל ז"א דכיון שבמבטא נרגש החיריק אין להשגיח בזה. וכעין שכתב המהרש"ל שאף שיצחק ביוד אחד בכ"ז כותבין אייזק בשני יודין אחר האלף כיון שנרגש במבטא פתח על האלף עט"ג שא"א ס"ק כ"ח ויוד סק"ב וכעין זה איתא בשם יוסף המכונה יאסיל או יוזיף במקום שמדגישין החיריק ע' בט"ג. אף שבשם יוסף אין יוד אחר הסמך. וכן בשם משה כותבין המכונה מושיל אף שאין יוד אחר השין בשם משה. ובט"ג שא"מ סקכ"ב הביא בשם הגהות ר"ש שצריך לכתוב משה המכונה מושיל כמו שכותבין יצחק המכונה אייזק. ותמה הט"ג דמה דמיון זה לזה ולפמ"ש י"ל שכוונתו שיכתבו יוד אחר השין אף שבשם משה אין יוד. והביא ראיה משם אייזיק שכותבין יוד אחר הזיין. ויש לדחות. אבל עכ"פ העיקר כמ"ש שאצלינו שההברה בחיריק על הזיין צריך לכתוב ביוד

ואף במדינה שאין מרגישין במבטא החיריק בזיין. בכ"ז נלענ"ד שהרא"ש החמיר יותר מדאי וכשר בדיעבד אם כתב אייזיק מלא יוד כיון שאין זה שינוי במבטא כ"כ ואין אצלינו שני שמות כאלה. ואף שהע"ג בשם זעליג וזנוויל ומאניש כתב דרק בשמות אלו שתחלת הנחתם היה ביוד אף שאצלינו אין מדגישים החיריק בכ"ז יש לכתוב יוד. משא"כ בשארי שמות. וא"כ בשם אייזק י"ל שעיקרו הוא משם יצחק שאין יוד אחר הצדי לזה תלוי במבטא המדינות וכמ"ש הט"ג גבי זעליג ע"ש. אבל לענ"ד אין לפסול גט בשביל זה כיון שעכ"פ הוא שם אחד. ואין לחוש שיסברו שהוא ממדינה שמדברים כן וכמ"ש הט"ג שם. דהא צריך לכתוב בגט מקום כתיבה ובמקום כתיבה ההברה אייזק בלא יוד. והו"ל לכתוב עכ"פ אייזיק דמתקרי אייזק ועכצ"ל שהסופר או הב"ד לא הקפידו ע"ז. וא"כ אין לטעות שהוא ממדינה אחרת. דכיון שבא למקום כתיבה בוודאי קראו אותו כהברתם בלא הרגש החיריק. ובסברא זו סר חשש זה גם משם פיגל שבסימן הקודם אם חותמת בשני יודין ומטרדותי ההכרח לקצר. ואולי במקומו של מהרש"ק ז"ל היה נרגש במבטא סגול על הזיין כמו שיש בקצת מקומות. דבכה"ג הוי וודאי שינוי גמור אם כתב אייזיק ביוד

ואף שבררנו שבמדינתנו צריך לכתוב ביוד בכ"ז הגט שכתב מעכ"ת בלא יוד כשר כי חיריק אינו מושך יוד בחיריק קטן כידוע למדקדקים. ובגט כותבים ביוד כדי שלא יקראו בפתח וכמ"ש הפוסקים בשם מילכה לכתוב ביוד כדי שיהא היכר משם מלכה שבפתח. אף שבתורה שם מלכה בחיריק בלא יוד וכ"כ הפוסקים בכ"ד. וכן בצירה כותבין בגט ביוד אף שאינו דרוש ע"פ דקדוק. ולזה אם כתב בלא יוד כשר וכמ"ש הפוסקים שכל מלא שכתבו חסר כשר. וכ"כ בהרשד"ם חאה"ע ס' רמ"ד שאם כתב חיריק בלא יוד בשם עיר אישקופיא כשר והובא בג"פ סי' קכ"ט ס"ק קכ"ה. ורק בסי' קכ"ח סק"ג הביא