דברי מלכיאל ג קפא

צווחת שאינה חפיצה לקנות. ושפיר נילף מהכא דנתינה בע"כ הוי נתינה. ואטו מי שיתן כסף לאחד בשביל שהלה התחייב לעשות לו איזה דבר נימא דמהני שיחזיר לו כספו להפטר מחיובו ורק בעבד עברי קיי"ל דין גירעון כסף. ועכצ"ל בדעת הרשב"א שהאשה אינה קונה הגט. רק שגזה"כ הוא שכשנותן בידה גט הוא נפטר מחיוביו. וזה יכול לעשות אף בע"כ ובארתי זה בחיבורי ח"א סי' פ' אות כ"א

וע"ד מ"ש בחיבורי ח"ב סי' ע"ח דגזל פחות פחות מש"פ מצטרף. והקשה כבודו דהא הטעם משום מחילה וכבר נמחל לו בכל פעם והביא דברי מהרש"ל ופנ"י בקדושין מ"ו שכתבו דלא מצטרף. הנה לא עיין יפה בחיבורי שם שכתבתי זה לסברא דאין זה משום מחילה והבאתי דברי המח"א דהא דפמש"פ אין בו גזל אינו משום מחילה ע"ש. והמהרש"ל שם לא איירי לענין גזל ע"ש. רק הפנ"י רוצה להעמיס כן בכוונתו וגם הפנ"י נשאר בצ"ע בזה יעו"ש. ועכ"פ שם איירי שלא גזלה רק נתן לה בתורת קידושין. לזה כתבו דכיון שנתן לה לגמרי ממילא נמחל לה. ולא שייך לומר בפמש"פ דכיון שנתן לה בתורת קידושין ומדינא לא הוי קידושין שתתחייב לשלם לו כיון דפמש"פ לאו בר השבה הוא. אבל בגזל גמור י"ל דכ"ע מודו דמצטרף וע"ש במהרש"א. ובאמת הוא ש"ס מפורש בשבועות ל"ח דגזל ותשומת יד ואבידה מצטרפים לפרוטה. ובודאי לא נעשו כולם בבת אחת הרי דפחות פחות מש"פ מצטרף. ולפלא על הפנ"י שלא הביא זה ואקצר

סימן קכז כבוד ידידי הה"ג וכו' מ' יעקב יצחק נ"י הרב דק' טשיזעוו

ע"ד אשה שנקראת בפי כל פיגל וחותמת א"ע פייגיל בשני יודין אחר הפ' ובני עמים אחרים קורים אותה פיגא. וכתב מעכ"ת בגיטה פיגל ביוד אחד אחר הפא. יפה עשה מעכ"ת שלא השגיח על חתימתה. כי אף שהט"ז וש"פ כתבו גבי יהודא וכדומה לכתוב כמו שהוא חותם היינו רק היכא שבמבטא הכל אחד. אבל בנ"ד שבשני יודין הוא הוראה לבטא הפא בפתח. תלינן שבטעות חותמת כן כיון שאנו יודעין שנקראת בצירה הפא. ואף לדעת הסוברים דבשם יהודה ויהושע אם חותם באלף אחר היוד צריך לכתוב כן בגט. היינו משום דשם חותם בכוונה כן כדי שלא יהיו אותיות השם. וממילא הרי מחזיק בעצמו את שמו באלף ואין זה מצד טעות. אבל בנ"ד תלינן בטעות וכמש"ל. ובזה מיושב מה שהביא הג"פ סי' קכ"ט ס"ק קי"ט בשם מהרח"ש להקשות על שיטה זו דא"כ מי שחותם א"ע ראובן בהא נכתוב כן וזה וודאי אינו ע"ש. ולפמ"ש א"ש דשם מוכח שהוא חותם כן בטעות. משא"כ ביהושע ויהודה שחותם כן בכוונה. ולזה כתבו האחרונים גבי שם יהודה יהושע שאם חותם באלף אחר היוד וכתבו בהא דהוי שינוי השם כיון שיש שינוי במבטא. והיינו דכיון שיש שינוי במבטא הרי ראינו שהחזיק א"ע בשם זה והוי שינוי השם. רק הב"ש כתב שם דזה לא מיקרי שינוי במבטא וכשר ע"ש

וממילא בנ"ד דבוודאי לא חתמה מצד שידעה ששני יודין מורים על פתח. כי אצלינו אין קוראים בשם זה כלל. וגם היא אין יודעת החילוק כלל שבין יוד אחד לשני יודין וכן דרך ההמונים לכתוב אחר צירה שני יודין. וא"כ בלי ספק חתמה כן בטעות ולא היה דעתה להחזיק א"ע בשם אחר. וזה דומה למ"ש המהרח"ש בכותב ראובן בהא כמש"ל. וגם דהא הרבה פוסקים חולקים על הט"ז ודעימיה וס"ל שאין לחוש לחתימתו כלל והעיקר כפי שהוא נקרא בפי כל ודבריהם נראים עיקר. ואכמ"ל בזה דהכא לכ"ע אין לחוש לחתימתה כמש"ל

וכת"ר הביא שבשו"ת בית שלמה כתב בשם הגאון מצאנז דנ"ל דבכה"ג צריך לכתוב ב' גיטין בשם ריזל ורייזל והנה ספר הנ"ל אינו ת"י ולא ידעתי טעמו. והנראה כי הם היו בגאליציען ששם קורין פייגל בפתח וכן בפולין גדול קורין פייגל ורייזל בפתח כידוע. ולזה אף שאת האשה הזאת קראו ריזל בצירה. בכ"ז כיון שחתמה בשני יודין י"ל שהחזיקה א"ע בשם רייזל בפתח כיון שמצוי שם זה במדינתם ולא תלינן חתימתה בטעות. משא"כ במדינתינו שאין דרך כלל לקרוא פייגיל בפתח תלינן בטעות כמש"ל. ויש הרבה שטועים ומורים בשמות גיטין כפי הנדפס בספרים. ובאמת תלוי כפי הברת המדינה. וכ"כ הב"ש בשא"ז בשם זעליק זעליקמאן ובשאר מקומות שהכל תלוי כפי מבטא המדינה. ולזה אצלינו שאין קורים פייגיל בפתח תולים חתימתה בטעות. וכ"כ הכנסת יחזקאל ס' ס"ט דכל היכא דמוכח שחותם בטעות גם הט"ז מודה. ואף השבות יעקב שם שחולק עליו. היינו רק בשם יהודא שעכ"פ בכוונה חותם באלף בשביל איזה טעם. משא"כ בנ"ד שאינה מרגשת שיש בזה שינוי במבטא. ואילו היו מודיעים לה לא היתה עושית כן ע"ש בדבריו. וכ"כ הט"ז לפמ"ש בשמו בט"ג שאנ"ב סק"ט שהעיקר תלוי במה שכוונתו בפירוש לחתום דווקא באלף וע' ט"ג שא"י סק"ט

וכעין זה מצינו גבי עדים בסנהדרין מ"א בטעו בעיבורו של חודש ובשעות וכ"ה בח"מ סי' מ"ג ובסי' מ"ב ס"ט דבדבר דעבידא למיטעי תלינן בטעות. וכ"ה שם בסי' מ"ב ס"ט יעו"ש. ובחיבורי ח"א סי' ק"א בארתי בס"ד שתלוי באומדן דעת בנ"א אם דרכם לטעות בכך ושכ"כ מהרי"ט חח"מ סי' נ"ב. וה"ה בנ"ד שידוע דעבידי למטעי לכתוב שני יודין אחר צירה תלינן בטעות. ובשו"ת בית דוד סי' י"ט כתב דבלשון אשכנז צירה מושך ג"כ שני יודין ע"ש. ועט"ג בשם פריידא ואכמ"ל בזה

והנה הט"ג בשא"ז סקי"ח וכ"ה כתב בשם זעליג אם חותם בקוף לחוש לחתימתו לפי שיש מדינות שהברתם בקוף ויש לחוש שיטעו הרואים חתימתו שהוא ממדינה ההיא ויסברו שהנזכר בגט אינו בעל האשה ע"ש. וא"כ גם בנ"ד יש לחוש כן. אבל ז"א דדווקא שם שיש שינוי במבטא בין גימל לקוף. ולזה הרואה חתימתו לא יתלה בטעות כי לא עביד למיטעי כיון שנרגש במבטא ויסברו שהוא ממדינה שהברתם כך. אבל בנ"ד ידוע דעבידי למיטעי וכמש"ל ויתלו בטעות. ועמ"ש בסי' שאח"ז. ולזה אין לחוש בנ"ד לחתימה כלל. וכמה אחרונים הקילו אף בשם זעליג דכשר אם שינו מחתימתו

ועוד נ"ל דבר חדש בזה דאף הט"ז וש"פ הסוברים שיש לחוש לחתימה. היינו רק בשם הבעל דהא הגט נכתב בלשון הבעל כמדבר בעדו אנא פב"פ וכו' צביתי וכו' ושבקית וכו'. והיינו שהסופר כותב בשליחותו והוי כאלו כותב בעצמו ובמק"א הארכתי בזה ואכ"מ. ואלו היה הבעל כותב הגט בעצמו מדעתו בלי ספק היה כותב את שמו כפי הרגלו לחתום ולזה כשהסופר יכתוב שמו באופן אחר. נראה מזה שלא נכתב מדעת הבעל וציוויו. ואף אם נגיד לבעל שדעתינו לכתוב שמו באופן אחר ויסכים ע"ז. בכ"ז יש לחוש ללעז מפני הרואים שיטעו בזה. וכ"ז שייך בשם האיש. אבל בשם האשה יכולים לכתוב כדין ואין לנו להשגיח בחתימתה. ואף שהב"ש בשם מתתיה הזכיר לענין לחוש לחתימה גם בשם שרה באלף ע"ש. לענ"ד ז"א והלא ראש המדברים בזה הוא הט"ז ובט"ז לא נזכר זה רק בשם גדליה. וכבר כתב המגיה בט"ז סי' קכ"ט בשם חזקיה שדין זה אינו נמצא בט"ז רק לענין עד בסקי"ז. ולא בשם הבעל. ורק הט"ג הביא בשם ספר ש"א וקול שחל בשם הט"ז כן ע"ש בשאנ"ב סק"ט שכ"כ והעתיק