דברי מלכיאל ג קעו

תיכף בתוך החריץ ואין צריכים להפוך הרצועות. ובכנה"ג הביא בשם שו"ת מהרש"ל סי' צ' שהרצועות תפורות למעלה מן הקרסים ונראה דהיינו כנ"ל. אבל כל נעלי חליצה הנמצאים בפה תפורות הרצועות מלמטה אצל התחלת גוף המנעל אחת לימין ואחת לשמאל בזויות כשמתחיל אוזן המנעל. וידוע שבפה היו רבנים גדולי הדור. וכ"נ בס' זכור לאברהם ח"א אה"ע בה' חליצה אות ט"ו שכתב שהרצועות תפורות בסוף הלולאות והקרסים דהיינו בשפת הפתוח מהמנעלים אשר דרך שם מכניס הרגל דהיינו בין סוף האזנים לתחילת גוף המנעל עכ"ל והובא בפ"ת סי' קס"ט סק"כ. נראה להדיא כמנהגינו לתפרם אצל גוף המנעל בזויות במקום שמתחיל אוזן המנעל ואם נאמר שיכרכם תיכף באויר שבין הקרסים ולולאות התחתונים לבין האמצעים. א"כ למה הוצרך החריץ התחתון. כי הלא לפ"ז ישאר החריץ הזה פנוי. ומפורש בלשון סדר חליצה שיכרוך בתוך החריץ התחתון. ועו"ק דלפ"ז לא תהא הכריכה התחתונה שלימה מפנים ואחור ובס"ח כתב ששני הכריכות הם מפנים ומאחור. וגם דא"כ למה תופרין הרצועות למטה מן הקרסים ולולאות התחתונים ושיגביהו הרצועות תיכף למעלה מהם. הלא יותר טוב היה לתפור תיכף בתוך חריץ התחתון כדי שיכרוך בין הקרסים כנ"ל. וע' בב"ש סקכ"ו מ"ש בשם הלבוש בסדר הכריכות ודבריו צריכים ביאור ע"ש

והנראה דהנה ביבמות דף ק"ב איתא דהו"א דפנתא הוי מעל וארקתא מעל דמעל והיינו הרצועה שקושרין בה כפירש"י שם. משמע מזה שדרכם היה לקשור הרצועה על גוף הפנתא של המנעל. ופנתא הוא עור המנעל שעל גב הרגל בצד שלפניו ולזה כתב בהגמ"ר ביבמות סי' קי"ז שאף שכרך הרצועה על המנעל לא הוי מעל דמעל וכ"כ ש"פ. והיינו משום דממסקנת הש"ס שחולצין במנעל מוכח שזה לא מיקרי מעל דמעל. ובכ"ז כתב הטור בשם סה"מ וכן ש"פ שהכריכות יהיו על בשר הרגל והיינו רק לחומרא בעלמא שיהא התרת קשר הרצועה מגוף הרגל. וכמ"ש הב"ש סי' קס"ט סקי"ז וכ"כ הב"ח סי' קס"ט סעיף י"ז בשם הראב"ן דהוי בכה"ג מעל דמעל ולזה צריך לעשות נקבים במנעל וחתך כדי לכרוך שם הרצועה על הבשר וגורס בש"ס ערקתא בעין ע"ש. ועכ"פ שמענו שדרכם היה לכרוך הרצועה למטה סמוך לגב הרגל ממש ששם מקום הפנתא. ולזה אף אצלינו שכורכים על בשר הרגל. מ"מ צריך לכרוך סמוך ממש להפנתא. וכ"כ הב"ח שם בשם הראב"ן שקושרין הרצועה למטה במנעל סמוך לרגל הכוונה סמוך לגב הרגל דבלא"ה אין לזה ביאור. ודוחק לפרש. כוונתו שלא יהא הקשר תלוי באויר. דפשוט שזה לא מיקרי קשר כיון שאינו מהדק את המנעל להרגל. ואפשר שזו הכוונה מ"ש בשו"ע סעיף כ"ח שינעול המנעל ויכרוך הרצועה סביב המנעל. שהלשון אינו מדוקדק דהא המנהג אצלינו שכורכים הרצועה על הבשר בחלל שבין הקרסים ולולאות. אבל הכוונה כמש"ל שכורכים סמוך למנעל. אכן פשטות הענין נראה שלדעת השו"ע היו כורכים על הפנתא. ורק הקשר היו מקפידים שיהא על גוף בשר הרגל יעו"ש בלשון הש"ע וכ"כ הב"ח בשם הראב"ן והב"ש סקכ"ו בשם הפרישה ע"ש

עכ"פ לפ"ז צריך שתהא התחלת כריכת הרצועה סמוך לפנתא שעל המנעל. ולפ"ז צריך לכרוך מקודם לצד פני הרגל תחת הקרס ולולאה התחתונים. ואח"כ מגביה הרצועות לתוך החלל שבין קרס ולולאה התחתונים לבין האמצעים וכורך לצד אחורי הרגל לתוך חריץ התחתון ומשם חוזר וכורך לצד פני הרגל בחלל שבין קרס ולולאה האמצעים לבין העליונים ושם חוזר וכורך לאחורי הרגל לתוך חריץ העליון ומשם כורך למעלה מהקרסים ולולאות כולם וכורך משם לאחורי הרגל וחוזר וכורך לצד פני הרגל ועושה שם הקשרים. ועפ"ז נמצא שכל כריכה היא כריכה שלימה פנים ואחור. ומ"מ קרי להו ג' כריכות לפי שהתחתונה אינה כריכה שלימה שהרי היא רק לצד פני הרגל ולא לאחורי הרגל כי הרצועות תפורות בצידי המנעל כמש"ל. ולזה דקדק בסדר חליצה שהשני כריכות הם לפנים ולאחור. משא"כ בכריכה התחתונה שהיא רק לפנים וכנ"ל. וכן המנהג בכריכת חוטי הציצית שאין חושבין את חצאי הכריכות רק את הכריכות השלימות. ובנו"ב מ"ת ס"ס קנ"ד כתב וז"ל וכריכות הרצועות כן המנהג להתחיל מלפניו לאחריו ומתחילין כריכה הראשונה לאחורי הרגל עכ"ל. וקשה הלא הרצועות תפורות בצידי המנעל לאחוריו ומה שייך מלפניו לאחריו. וצ"ל כוונתו שמתחילה יכרוך הרצועות בתוך החריץ. אבל כבר בארנו שא"א לומר כן. ואפשר כוונתו באמת שכורך מתחילה לפניו ואח"כ לאחוריו ומה שכורך בתחילה לפניו אינו קורא כריכה כלל אחרי שהוא רק חצי כריכה ואינה רק כהתחלה להכריכה שעושה מלפניו לאחריו. ובפ"ת סי' קס"ט סקכ"ה הביא דברי הנו"ב וכתב עליו כדרך הקשירה להדק המנעל על הרגל. נראה דעתו כמ"ש שהדרך לקשור ולהדק לפניו ולא לאחריו וכמו שאנו נוהגים לקשור קשרי מנעל החליצה לפניו

ונראה ראיה ממ"ש בהגמ"ר ביבמות סי' קי"ז שיעשה חמש כריכות סביב השוק ואויר גדול בין כרך לכרך. ולא מצינו שיעשו כן. וגם למה צריך חמשה כריכות. והנה אח"כ כתב שם בהג"מ שיסבב הרצועות פעמיים סביב שוקו עד שישובו הרצועות על השוק לפנים על שוקו ערום וקושרם שם. וקשה טובא שמקודם כתב שיכרוך ה' פעמים וכאן כתב שיכרוך פעמיים. וכבר הקשה כן בפס"ח סנ"ח ונשאר בקושיא

אכן לפמש"ל מבואר הדבר דההג"מ חושב גם הכריכה התחתונה לכריכה. וא"כ יש כאן חמש כריכות. התחתונה ושתי כריכות שבין הקרסים ולמעלה מן הקרסים שתי כריכות וכמש"ל ש"ש שם שתי כריכות. והטעם שצריך למעלה שתי כריכות מבואר בהגר"א בסי' קס"ט ס"ק ק"ג כדי שיהא מהודק. וכ"ה בפס"ח סנ"ח. ואף שכתב זה לדעת המחבר שלא היו כורכים יותר משתי כריכות יעו"ש. מ"מ מינה נשמע שגם למעלה אצל מקום הקשר צריך לכרוך פעמיים כדי שיהא מהודק כי עיקר ההידוק הוא במקום הקשר. כי הקשרים ג"כ באים להדק המנעל לרגל וכמבואר בפוסקים ובסד"ח סמ"ג. ומ"ש ההג"מ שיכרוך פעמיים קאי רק על כריכות העליונים במקום הקשר והם נכללים בכלל חמש כריכות שהזכיר מקודם שם

והנה אף שהדבר מבואר שנכון לעשות כמש"ל לצאת ידי כל הדיעות. אכן בלשון ס"ח של מהר"מ ר"י אין מבואר כן. והנה עוד י"ל שמגביה תיכף הרצועות לחלל שבין קרס ולולאה התחתונים לבין האמצעים ומשם כורך לאחורי המנעל לחריץ התחתון. ושוב כורך לחלל שבין קרס ולולאה האמצעים לבין העליונים. וחוזר וכורך לאחוריו לחריץ העליון ומשם כורך למעלה מכל הקרסים ולולאות. וחוזר וכורך לאחוריו וכורך עוד הפעם לפניו וקושר שם. אבל גם ז"א לפי דעת הס"ח הנ"ל. וגם דלפ"ז עדיין תקשה קושייתינו למה לא יתפרו הרצועות בתוך חריץ התחתון. ואולי י"ל מפני שצריך לתפרם בצידי המנעל. ושם אין בצידיו במה לתפרם. אכן פשטות דברי הס"ח מורה שיכוף תיכף הרצועות לאחוריו לתוך חריץ התחתון ומשם יכרוך לפניו. אבל צ"ע מנ"ל למהר"ם ר"י זה וכבר כתבנו שיש בזה דוחק ופקפוקים. והעיקר נראה כמש"ל. והוי שפיר חמש כריכות לפי שהרי הוא כורך בשתי רצועות וביחד יש חמש כריכות שלימות אף בלא צירוף חצאי הכריכות וכן למעלה מן הלולאות יש שתי כריכות וכמ"ש בפס"ח סנ"ח כדי שיהא הקשר מהודק. ואף שבלשון הס"ח של מהר"מ ר"י לא משמע כן כמש"ל מ"מ בכה"ג א"ש לצאת ידי כל הדיעות וגם יהו הכריכות בכל חריץ ובין כל הקרסים ולולאות

והנה לפ"ז צריך לתפור הרצועות באופן שיהיו פונים לצד פני הרגל. אבל ראיתי במנעלי חליצה הנהוגים שפני הרצועות פונה לצד חוץ. ולזה נראה כדי שלא לשנות