דברי מלכיאל ג קעה

ועוד יש לדון דבגט הבא ע"י שליח ובפרט כשבא ממרחק שכבר אמר השליח בב"ד בפ"נ ובפ"נ ויש לפנינו הרשאות המבואר בהם שנעשה הגט בהכשר כהוגן אין חשש כלל. וכ"כ בנו"ב מ"ק סי' פ"ה. ובפרט בנ"ד שכתב מעכ"ת שניכר שנעשה הנפסק אח"כ. א"כ אין לנו ידים מוכיחות יותר מזה שמוכח שנכתב בגט ודן די יהוי שמגרשה בגט זה. ואי"ל דבלא ודן מוכח ממ"ש די יהוי לך ספר תרוכין. דז"א דאדרבא אפשר לפרש שמתנה עמה שמגרשה באופן שיהא בידה ספר תירוכין. אבל זה השטר עדיין אינו לספר תירוכין

ועוד דמ"ש הב"ש שאף לדעת הב"י צריך בתורף שיהא מקום עיגון וכבר ניתן. הוא תמוה לענ"ד. דהא מקור דברי הב"י הם מהמהרי"ק שורש ע"א ושם כתוב מקום עיגון לחוד וכ"כ בסי' קכ"ו סמ"ז רק מקום עיגון. ובב"י סי' קכ"ו גבי הא דלמהך הביא דברי מהרי"ק וכתב בהדיא דבמקום עיגון כשר ואף שלא ניתן חשיב כדיעבד. ומ"ש בס"ס קכ"ו להכשיר בדיעבד במקום עיגון מיהא. סמך על מ"ש מקודם דאף שלא ניתן חשיב כדיעבד. ונראה בדעתו דכיון שכבר נכתב וא"א להשיג אחר אין לך דיעבד גדול מזה. ואף דבלא"ה קיי"ל בעלמא דכל שעה"ד כדיעבד דמי. מ"מ הכא הוסיף הב"י דהוי דיעבד ממש. ודיעבד ביאורו דעבד כבר מעשה. וה"נ כיון שכבר נכתב וא"א להשיג אחר הוי מעשה גדול. וכ"כ הרשד"ם סי' מ"ו דבמקום עיגון שרי וכ"כ הג"פ בסי' קכ"ה בשם הרדב"ז ועוד אחרונים הקילו במקום עיגון לחוד אף שלא ניתן

ועוד נראה דבגט שבא ע"י בי דואר ממרחק מיקרי דיעבד ממש. דלכאורה קשה דהא אם נכתב הגט ונחתם הוי מעשה גמור ולמה לא קרי לה הב"ש דיעבד. וא"ל דכיון דגמר מעשה הגירושין הוא כשניתן להאשה. לא מיקרי דיעבד כל זמן שלא נגמר כל פרטי מעשה הגירושין. ז"א דהא קיי"ל במנחות דף י"ח לא יצק לא בלל לא פתת לא מלח לא הניף ולא הגיש כשירה, ויליף לה שם מקראי דכל הני בעי רק למצוה ולא לעכב. ומפורש שם בש"ס וברש"י וברמב"ם שאף דעדיין לא הקריב את הקומץ. יכול להקריבו לכתחילה אף שלא עשה כל הנהו כיון דלא מעכבי. וקשה דכיון שעיקר מעשה המנחה נגמר בהקרבת הקומץ. נימא דכל זמן שלא הקריב הקומץ מיקרי זה לכתחילה. ועכצ"ל דכל שכבר עבר זמן המעשה ההוא כגון שכבר יצק זר שא"א שיחזור כהן ויצוק. או שכבר קמץ בלא בלילה ופתיתה ותנופה והגשה מיקרי זה דיעבד כיון שא"א לחזור ולבלול ולפתות אותה המנחה עצמה. ומותר להקריב הקומץ לכתחילה. וה"ה בנ"ד כיון שכבר נכתב הגט נימא דשפיר מיקרי דיעבד. ויהא מותר ליתנו לכתחילה

ונראה בדעת הב"ש דכיון דקיי"ל בגיטין ס"ג ע"ב ובאה"ע סי' קכ"ב שאם כתבו גט פסול לא עשו העדים שליחותן וכותבין ונותנין אף מאה פעמים עד שיוכשר הגט כדין. א"כ אם נאמר שהגט פסול הרי לא עשו שליחותן ולא מיקרי דיעבד. ועוי"ל דכיון דיכול לבטל את הגט לא מיקרי בדיעבד. ולפ"ז כשעשה שליח לפי מנהגינו שנותן הגט לשליח ואומר לו הילך גט זה לאשתי. בודאי אם יופסל הגט בטלה שליחותו שהרי לא עשאו שליח רק על גט זה שנותן לו ולא על אחר וצריך לעשותו שליח עוד הפעם. וכבר דברו הפוסקים לענין אם יש איזה פסול מצד ספק אי מיקרי עשו שליחותן ואכ"מ. רק שעדיין י"ל דכל זמן שהגט ביד השליח לא מיקרי דיעבד כיון שהשליח והמשלח יכולים לחזור בהם. אבל כשהשליח מסרו כבר בפני ב"ד לשליח שני ואמר בפ"נ ובפ"נ. נגמרה מעשה שליחותו ורק יכול לבטל את השליח או את הגט. בזה מיקרי דיעבד ועוד יש לדון דכיון שהמנהג אצלינו שהבעל והשליח נשבעים שלא לבטל את הגט והשליחות ושלא לחזור בהם. הוי דיעבד ומעשה גמור הוא וגם הב"ש מודה בכה"ג. אבל א"צ לזה כי העיקר דבזה כשר במקום עיגון לחוד כמש"ל. ובנ"ד בלא"ה כבר בארנו דגם התה"ד מודה דכשר דשפיר הוי ידים מוכיחות

ואשר חשש כת"ר למה שאין ניכר חתימות הדיינים רק המסדר כתב מכתב וחתמו עליו שלשה דיינים וכתב המסדר שיקיימו חתימתם ממכתבם. הנה כמה פוסקים הקילו בלא קיום ע' אה"ע סי' קמ"ב רק האחרונים הסכימו שצריך קיום. אבל בכה"ג ששולח מכתב לקיים ממנו ש"ד. ואף שהח"ס כתב שצריך לקיים משני שטרות מ"מ אינו מעכב ויש להקל במקום עיגון וע' חיבורי ח"א סי' פ"ח. ובכ"ז אחרי שכתב כת"ר שהמסדר כתב אדרעס שלו רלבירמינגהיים ראוי שיכתוב כת"ר מכתב אליו אם כנים הדברים שהוא שלח הגט. באשר כמה אחרונים חששו לגט הבא על הבי דואר דהוי כשטר שנמצא כיון שאין בירור מי שלחו. ולפ"ז אף שיש מכתב עמו יש לחוש לזה שהכינו הכל לשלוח ולא שלחו ואחד מצא ושלחו. וכיון דבעינו מדאורייתא קיום יש לחוש למ"ש הש"ך בח"מ סי' ס"ט סקי"ב דבדאורייתא אין מקיימין ע"י דימוי החתימות. אבל כשיכתוב אליו והוא ישיב שעל ידו נשלח הגט א"כ תו מדאורייתא א"צ קיום דהא כיון שאנו יודעין איש פרטי ששלחו אמרינן דלא חציף לזיופי וכדקיי"ל בכל שטר היוצא מת"י איזה איש. ושפיר נוכל לסמוך על הקיום מהמכתב לענין חתימות שאר הדיינים. וכ"כ בשו"ת עונג יו"ט סי' קמ"ד לכתוב מכתב להמסדר. רק שם לא איירי כשהיה מכתב בחתימת שלשתן עם הגט כהא דנ"ד. וזה כתבתי רק למען לצאת ידי כולם אבל אינו מעכב. דכיון שיש מכתב עם הגט תו לא שייך לחוש לגט הנמצא

מסקנא דמילתא שגט זה יכולים ליתנו להאשה וכמ"ש כת"ר ג"כ. ואחר שתקבלנו יתקנו הנון ויחזור השליח ויתננו לה עוד הפעם כמבואר באחרונים ובחיבורי ח"א ס"ס פ"ז. ואח"כ יכתוב להרב המסדר. דהא בלא"ה צריך לכתוב לו למען ידע המגרש שקיבלה הגט ויבקש ממנו תשובה על מכתבו. ואם לא יגיע תשובה. ג"כ כשר הגט כנ"ל ואולי לא נמצא שם או חלה וכדומה

סימן קכג

ע"ד סדר הכריכות שעושים על רגל היבם ברצועות מנעל החליצה. הנה בסדר חליצה של מהר"מ ר"י סעיף ס"ו כתב והרצועות יכרוך כל אחת בתוך החריץ זה בצד זה ויכוין כל שיוכל להשוות הרצועות שיהו שוכבות יחד ויכרוך מאחורי הרגל לפנים בין האויר שבין הקרסים והלולאות והרי יש לך כרך אחד וחוזר וכורך מלפנים לאחורי הרגל בתוך חריץ העליון שאחורי הרגל וחוזר וכורך מאחורי הרגל לפנים בין האויר שבין הקרסים והלולאות העליונים והרי לך ב' כריכות סביב הרגל בין לפנים בין לאחור ואז יכרוך למעלה מן הלולאות מלפנים הרגל ע"ג הבשר לאחורי הרגל וחוזר וכורך מאחורי הרגל לפנים על למעלה מן הלולאות הרי ג' כריכות ויקשור ב' קשרים עכ"ל והנה לא ביאר בתחילה באיזה אופן יכרוך הרצועות בתוך החריץ התחתון. שאם נאמר שיהפוך מתחילה הרצועות לאחוריהם. זה אינו מסתבר שאין דרך כריכה בכך כי הלא יהיו הרצועות שם מהופכים ולא יוכל להניחם על הבשר כראוי וגם דא"כ היה עדיף טפי לתפרם בתחילה אחורי המנעל בתוך החריץ התחתון. וזה בודאי אינו דהרי מפורש בש"ע סי' קס"ט סי"ח שהרצועות הם אחת בצד זה ואחת בצד זה. וכן פירש"י בשבת קי"ב ע"א שמקום קביעות הרצועות היו אחד בצד פנים ואחד בצד חוץ ע"ש. וכן המנהג לתפור הרצועות בצידי המנעל. והוגיד לי שיש מקומות אשר תופרים הרצועות באמת אצל הקרסים ולולאות סמוך ממש להחריץ התחתון וכורכים