דברי מלכיאל ג קעד

סימן קכב

כבוד הרה"ג וכו' מו"ה אברהם חיים נ"י הרב דק"ק טשעחוב

ע"ד הגט שבא מעיר קעפטאן שבאפריקא ונמצא שנפסק הנון שבתיבת ודן באופן שנראה ההפסק להדיא רק בכ"ז תינוק קוראו נון. ונראה שנעשה זה בדרך ע"י חותמות הפאסט. והוא מקום עיגון גדול. והאריך מעכ"ת בדברים נכונים וחפץ לדעת דעתי בזה. ובאשר אני כעת עוסק ברפואות ארשום בקוצר מה שנלע"ד

הנה מה שתינוק קוראו נון לא מהני כיון שהנפסק נראה להדיא. ואטו קריאת התינוק משוי ליה אות. ולא מהני קריאת תינוק רק היכא שיש מקום להסתפק אם יש עליו צורת האות וכ"כ המהרי"ק שורש פ"ט וריב"ש סי' ק"כ והובאו להלכה באו"ח סי' ל"ב סט"ז. וכ"כ שם הט"ז סק"י שאם התינוק מצרף מה שנשאר תחת הנפסק אינו מועיל. ורק אם לא נראה להדיא חשיב כאלו צורת האות קיים כדקיי"ל שם סעיף כ"ה. וגם בזה צריך תיקון רק דלא מיקרי שלא כסדרן ע"ש ויש מחמירים שם אף באין ניכר להדיא היכא שאנו רואים שנשתנה צורת האות רק שהתינוק מצרף מה שלמטה ע"ש בפמ"ג ובסי' ל"ו שם. רק רוב האחרונים פסקו שם דמהני תינוק בכל גוונא באין ניכר להדיא. והב"ח שם סעיף י"ב נראה שמיקל אף כשהתינוק מצרף מה שלמטה אם נעשה ההפסק אחר הכתיבה. אבל הט"ז שם וכל האחרונים חולקים עליו. וכן עיקר דמה בצע במה שיש למטה מן ההפסק. ודברי הרעק"א בחידושיו שם על המג"א סקל"ז צ"ע טובא שנראה שפוסק דאף בנשתנה צורת האות מהני קריאת תינוק וזה נגד המפורש בפוסקים ומובא להלכה ברמ"א סעיף ט"ז. ואולי פוסק כהב"ח לחלק בין נעשה אחר הכתיבה כנ"ל אבל לא משמע כן בדבריו שם וע' חיבורי ח"א סי' פ"ז אות ז' בזה. ובישועות יעקב סי' ל"ב כתב דגם נפסק פסולו משום כתיבה תמה ע"ש. ועפ"ז יבואר הא דמיקרי כסדרן אם אין ניכר להדיא ואכמ"ל בזה

וגבי גט כתב התה"ד סי' ר"ל ובפסקים סי' מ"ה דנפסק מעכב אף בהפסק מועט שהתינוק קוראו כהוגן מפני שצריך שיוכתב האות כהוגן בגולם אחד ע"ש. אכן הב"י בס"ס קכ"ו כתב דבמקום עיגון ובדיעבד כשר אף בתורף ובטופס כשר אף שלא במקום עיגון דלא גרע מחסר אות. וכ"פ בשו"ע סי' קכ"ה סט"ז שאם תינוק קוראו כהוגן כשר אף כשמצרף יחד מה שבצדדי הנפסק. וטעמו שם נראה ע"פ דברי המהרי"ק שורש ע"א שהביא הב"י שם מקודם בסי' קכ"ו. ולכאורה קשה דשם איירי לענין נגיעה שיש באותיות וא"כ י"ל דשאני נגיעה דבגט א"צ שיהא מוקף גויל. אבל בנפסק שנשתנה צורת האות אפשר דמעכב. ונראה בדעת הב"י דטעם המהרי"ק שם דכיון דבגט כשר כל הכתבים ממילא כשר אף אם נוגעים האותיות במקום שצריך להיות נפרדים דכיון שתינוק קורא האות כתיקנו לא גרע משאר כתב שאינו אשורית. כי אין דרך כותבי כתבים להקפיד אם יש הפסק באיזה אות רק מקפידים שיוכתב באופן שיוכלו לקרותו, ולזה סגי כשתינוק קוראו כהוגן. ושוב אין חילוק בין נגיעה לנפסק. וכ"נ למעיין בדברי המהרי"ק שם. ונראה דבטופס מודה אף התה"ד דכשר דכיון דכשר אף אם חיסר אות בטופס כמ"ש הרשב"א והרא"ש והובא להלכה בסי' קכ"ו סמ"ט. מכ"ש דכשר כשנפסק האות באמצע ותינוק קוראו כהוגן. וכעין זה כתבו הפוסקים בס' תרצ"א ס"ב שאם יש איזה טעות במגילה דלא גרע מקוראו בע"פ. וע' מגלה דף ט' בתד"ה בשלמא דגרע טפי כשנכתב תרגום מלא נכתב כלל. אבל לא דמי להא דנ"ד דתרגום הוי לגמרי לשון אחר וע' ת' מנחות דף כ"ט ד"ה זיל דמשמע דטעות גרע מחסר וע' ג"פ סי' קכ"ו ס"ק ק"ה שתירץ זה. ורק בתורף החמיר התה"ד. אבל מדמוכח שם דין זה מהא דלמהך משמע דמחמיר אף בטופס. וכ"כ בדעתו בג"פ סי' קכ"ה סקס"ה

וראיתי בפ"ת סי' קכ"ה סקכ"ח הביא בשם הפרי תבואה ס' ס"ב שהוכיח דהרא"ש ס"ל כהב"י דכשר במקום עיגון ממ"ש בתשובה כלל מ"ה סי"ג שאם האותיות דבוקות כשר במקום עיגון והקשה מזה על התה"ד שהוכיח מהרא"ש דפסול. ולענ"ד דבריו תמוהים דהרי התה"ד כתב שם בהדיא דמוקף גויל אין מעכב בגט משום דלא בעינן בגט כתיבה תמה. רק כשנשתנה צורת האות פסול אף בגט. ולזה כשנדבקו האותיות זו לזו שפיר מכשיר הרא"ש במקום עיגון משום דלא בעינן כתיבה תמה וכ"כ הרא"ש בכלל מ"ה סי' י"ג אבל אם האות עצמו נוגע במקום שצריך להיות פרוד כמו רגל הא וקוף ומם פתוחה או שנפסק האות באמצע שנשתנה עי"ז צורת האות ס"ל להרא"ש שפסול. וכן חילק הב"ש בסי' קכ"ה סקכ"ד. והרואה יראה מפורש כן. רק הביא שם שדעת ספר התרומה שאף בגט פסול כשהאותיות דבוקות דג"ז מיקרי שינוי צורת האות לפי שא"י היכן כלה האות ע"ש. וכן מוכרח לומר לדעת הב"י וב"ש שאינו מכשיר בזה רק במקום עיגון ושכבר ניתן הגט. והרי הרא"ש מכשיר שם במקום עיגון לחוד אף שלא ניתן. אבל הכוונה כמש"ל דהרא"ש איירי שם רק באותיות דבוקות זו לזו. ומה שלא הצריך הרא"ש שם בסימן י"ט מקום עיגון נראה הטעם משום דקאי שם אהא שכתבו אלף למד דכדת משה וישראל ביחד. וזה הוי רק טופס. וכ"כ הב"י סי' קכ"ו דלזה היקל הרא"ש בזה משום דהוי טיפס. ובש"ע סי' קכ"ה סט"ז. ויש להאריך בדברי הב"י שם ואכ"מ. וע' ג"פ שם סקע"ח. ואין ת"י גוף ס' פרי תבואה. ועכ"פ נתבאר דבגט שאין מעכב כתב אשורית כשר אף בנפסק אם התינוק קוראו כראוי דלא גרע מכתב אחר. ורק בתורף מצריכים הב"י והב"ש שיהי מקום עיגון ושכבר ניתן והתה"ד פוסל אף דיעבד ומשמע מדבריו דאף בטופס פוסל כמש"ל

והנה ודן די יהוי כתב הרא"ש בתשובה כלל ל"ה ס"ד דהוי כטופס שאינו מעיקר הגט רק כדי שיהו ידים מוכיחות שמגרשה בגט זה. והר"ן בנדרים דף ה' חולק עליו. ונראה שגם הר"ן מודה דלא הוי כתורף לענין שיצטרך כל דקדוקי כתיבה כי הא דכתיב וכתב לה ספר כריתות קאי על התורף כדאיתא בגיטין דף כ"ג והיינו על עיקר הגירושין שבשטר. אבל ההוכחה יכולה להיות בכל מה שאפשר וכמו גבי קדושין דבעינן לי שיהו ידים מוכיחות ומ"מ סגי במדבר עמה על עסקי קדושין כדאיתא בקדושין דף ו'. וכן בנזיר אמרינן ריש נזיר שאם נזיר עובר לפניו או תפוס בשערו מיקרי ידים מוכיחות ע"ש אלמא דסגי בשום הוכחה. והכא נמי כיון שכתוב בגט ודן די יהוי אף שיש בו איזה נגיעה או נפסק מ"מ כיון שהתינוק קוראו כהוגן אין לנו הוכחה גדולה מזו שמגרשה בגט זה. והר"ן כתב שם רק לענין שצריך להניח מקומו בטופסי גיטין. כי אם יכתבוהו בטופסי גיטין אין הוכחה שמגרשה בגט זה דאפשר מצא טופס גט וכתב בו שמו ושמה וגירש בו. ולזה צריך שיכתוב אח"כ שמגרש בגט זה כי צריך ההוכחה בשעת כתיבת התורף. אבל גוף הכתיבה אין נ"מ. ובמק"א כתבתי לבאר בזה דברי הירושלמי פ"ג דגיטין ה"ב גבי טופס שבתורף ואכמ"ל בזה. רק לכתחילה צריך תיקון לפי שאנו נוהגין לכתוב הגט כולו אשורית. ואף המתירים שלא לכתוב אשורית מצריכים שיהא כולו בכתב אחד ולא מקצתו אשורית ומקצתו כתב אחר וכמ"ש הב"י סי' קכ"ו גבי אלף למד שבישראל אבל במקום עיגון כשר וכמ"ש הב"י שם. ובטופס כשר אף שלא במקום עיגון ע"ש. ונראה דזה עדיף מאלו לא נכתב אשורית. דמ"מ מיקרי כעין אשורית כשתינוק קוראו כהוגן. וע' יש"ש פ"ט דגיטין סי' כ"ג בזה: