דברי מלכיאל ג קסט

דממונא אסורה ג"כ לעלמא וע' קצה"ח סי' פ' סק"א שכתב כהנו"ב והאריך בזה. ולפ"ז בנ"ד שאין כאן רק ע"א על אמירתה אין לחוש שמא אמרה עוד בפני אחד. דהא איש פלוני אינו יכול לתבעה מצד חשש שמא אמרה בפני עוד אחד וממילא אין לחוש לאיסור דהא אף אם אמרה הרי יש לה אמתלא ולא הוי חד"א. ובפרט לפמש"ש הנו"ב דבעינן הודאה בב"ד. אכן בהפלאה מוכח שחולק על זה ודעתו דבב"ד לא מהני שום אמתלא. וע' שו"ת רעק"א סי' פ"ה בזה. וכן לפמש"ש הנו"ב דהיכא שיש לה אמתלא למה אמרה לפלוני ולא סתם נתקדשתי שפיר מהני. א"כ גם בנ"ד כיון שרצתה לחפות על עצמה במה שהיה לה התקרבות עם פלוני ושהרתה הוצרכה לומר שנתקדשה לו ובעיקר הדבר יש לדון אם לעשות על עצמו חד"א צריך ב' עדים או סגי אף בע"א או בינו לבין עצמו ואקצר]

ועוד דהנה כבודו לא הזכיר מה אומר האיש הלז ובודאי הוא מכחיש הדבר שהרי הוא נשוי אשה ואם יודה נכוף אותו לגרש אחת. והיכא שהוא מודה שלא קידשה כתב הר"ן בשם הרא"ה בפ"ב דכתובות להדיא דמהני אמתלא וכ"ה לשון הש"ע בס"ס מ"ז שלאו כל כמינה להפקיע את עצמה ממנו והיינו לפי שהוא טוען שקידשה. ומצד הקול שיצא אין לחוש שהרי לא יצא קול שקידשה רק יצא קול שאמרה כן. והו"ל קול ושוברו עמו כי ידוע שיכולה לומר אח"כ אמתלא ולהכחיש הדבר. וכ"כ הנו"ב שם בסוף הסימן. וכן קיי"ל באה"ע סי' מ"ו ס"ד שאף שיצאה האמתלא אחר הקול מ"מ אם נראים הדברים לב"ד סומכים על האמתלא ובכה"ג מבטלים קלא. דרק בנתברר אח"כ ששקר הדבר איכא דוכתי דלא מבטלינן קלא. וע"ש ברמ"א ואחרונים שם שגם בזה יש מקילים. אבל הכא שהקול היה רק שאמרה שנתקדשה. הרי האמתלא אינה מבטלת הקול שהרי מודית שאמרה כן רק שאמרה שקר. בכה"ג ודאי ל"ח לקול זה. והכא מוכח שהאמתלא אמת כי בודאי לא מסתבר שאיש נשוי יקדש בתולה לזנות עמה. ומי שיצרו תקפו לזנות אינו מקדשה. וגם אם היא הוחזקה לפרוצה ע"י שראינו שנתעברה הוא לא הוחזק שנחשדנו שנשא אשה על אשתו. ואף שהיה לו התקרבות עמה. הנה אצל ההמון אינו נחשב לעבירה כ"כ כי נראה מדברי כבודו שלא ראו ביניהם פריצות יתירה ודברים מכוערים רק התקרבות בעלמא

ולכאורה י"ל דכיון שהרתה ממנו הו"ל כעשתה מעשה. וקיי"ל ביו"ד סי' קפ"ה שאם הוחזקה נדה שלבשה בגדי נדותה לא מהני אמתלא וכתבו קצת פוסקים הטעם דבעשתה מעשה לא מהני אמתלא. וה"ה הכא לא תיהני אמתלאתה. אבל ז"א דנראה שזה שאמרה שנתקדשה לו היה אחר שכבר הרתה. וא"כ לא עשתה המעשה ע"פ דיבורה. ועוד דנראה דהכא לא מיקרי עשתה ע"פ דיבורה דהא אפשר שתבעל לו אף בלי קדושין. רק שיש בזה איסור ורוב העולם אין עושין כן. והכא אף אם נתקדשה יש כאן איסור שהרי יש לו אשה אחרת. וגם כי הוא פריצות לקדש בלי שידוכין ובלי חופה ולבועלה ועכ"פ הוי כבועל ארוסתו בלי ברכה שאסורה עליו כנדה כדאיתא במסכת כלה. וא"כ אין המעשה מוכיח על החזקת דיבורה משא"כ גבי לבשה בגדי נדותה שהמעשה מחזיק דיבורה וטעם הדבר לכאורה י"ל כדאמרינן בקדושין נ"ט ע"ב דיבור מבטל דיבור אבל לא אתי דיבור ומבטל מעשה. אבל באמת לא דמי דשם המעשה מועיל כמו מעשה קדושין או גירושין אבל הכא אין המעשה כלום רק שהמעשה מחזיק ומוכיח שאמרה אמת. וצ"ל הסברא כי אילו היה זה שקר לא היתה עושה מעשה בזה כדי שתוכל אח"כ להכחיש הדבר ע"פ אמתלאתה, והיה לה הוכחה ממה שלא לבשה בגדי נדותה וכדומה. אבל הכא לא שייך זה כי מעשה זנותה לא היה כדי להחזיק עצמה במקודשת. רק למלא תאותה. וא"כ אין מהמעשה שום הוכחה על אמתת דבריה. וכעין זה כתב הב"ח סי' קפ"ה והנה"כ ר"ס א' דלהכי אין מועיל אמתלא בלבשה בגדי נדה משום דהא אפשר לה שלא תלבש וע' קצה"ח סי' פ"א ס"ק ט"ז. וא"כ הכא דלא שייך זה דהא כל עיקר אמירתה שנתקדשה היה כדי לחפות על הריונה שפיר מהני אמתלא כי ההריון הוא מסבב האמירה ולא המסובב. ונלע"ד דגם גבי לבשה בגדי נדה אם אמרה אמתלא שלא היה לה מה ללבוש רק בגדי נדה ובשביל שבושה להודיע זה אמרה שהיא טמאה ודאי שנאמנת כיון שלפי אמתלאתה הוכרחה ללבוש בגדי נדה ואמירתה הוי המסובב מזה. ואף שכתב בשו"ת חוט השני סי' י"ז שאם יש איסור באמתלא זו א"נ. מ"מ בנ"ד לא שייך זה דהא בחיפוי הריונה ליכא איסור ועוד דהא אף אם נתקדשה יש בזה כמה איסורים כמש"ל וא"כ ממ"נ עבדא איסורא

ועדיין יש לדון דהכא הוחזקה מקודשת זה שתי שנים וקיי"ל שסוקלין על החזקות ולא מהני אמתלא כלל כדקיי"ל באה"ע סי' י"ט בהוחזק שלשים יום ואף שהוחזקה ע"פ עצמה. וכן איתא בירושלמי פ"ז דנזיר דאף בהוחזק ע"פ אחד לוקין עליו. אכן נראה דזה לא מיקרי הוחזקה כי כל החזקה היה ע"י הקול שאמרה כן. וזה לא מיקרי חזקה כי בודאי נפל ספק בלב כל אדם באמיתת הדברים. וגם כי האיש שאמרה עליו הכחישה. וגם לא נהגו מנהג אישות ביניהם. וכן לא הלכה בכיסוי הראש כדרך הנשואות. לזה לא מיקרי הוחזקה מקודשת וע' חיבורי ח"א סי' ע"ה ומהרי"ק שורש פ"ז. ועוד דהא דעת הרמ"א בתשובה סי' ב' דמהני אמתלא אף לאחר ל' יום. והעיקר דלא הוי חזקה רק כשהוחזק בתורת ודאי גמור שלא הטילו ספק בדבר. אבל בנ"ד לא הוחזקה רק שידעו שהיא אמרה כן. ואלת"ה א"כ כשיצא קול על איזה ענין ולא הוכחש הקול משך ל' יום נימא דהוי חזקה גמורה וסוקלין עליו. וזה ודאי אינו והיינו מפני שצריך שיוחזק בתורת החלט ולא מצד קול שעדיין כל אדם מסופק באמתתו וכ"כ רדב"ז ח"ד סי' רמ"ה ע"ש

ולכאורה יש לדון דמה שאמרה מקודם שלא אמרה שנתקדשה דמי להא דקיי"ל כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי וה"ה הכא נימא דנהי שיכולה לומר אמתלא מ"מ כיון שמכחשת הרי היא מודה שלא רצתה לחפות על הריונה ומכחשת אמתלאתה. אבל ז"א דכיון שאמרה זה רק כדי לחפות הוי מילי דכדי ויכולה לומר ששכחה. וכדקיי"ל בח"מ ר"ס פ"א דבהודה ואח"כ טוען להד"מ ושלא הודה נאמן משום דמצי אמר משטה אני בך והוי מילי דכדי וע"ש בתומים סק"ד דה"ה בטענת שלא להשביע וכ"נ בטוש"ע שם סכ"א ע"ש. וכתבו שם הפוסקים שאף שבאו אח"כ עדים שהודה יכול לומר שאמת שהודה רק שהשטה בו או שלא להשביע ע"ש בש"ך סק"ג ולזה לא נקרא כפירה מה שכופר עכשיו. ויותר מזה כתב הרמב"ן שאף שטוען פרעתי אחר ההודאה נאמן ולא הוי כאמר לא לויתי והובא בקצה"ח סק"א שם. ולזה בנ"ד אף שהגידה שלא הודית ובא עד להכחישה נאמנת לומר אמתלא. ובפרט דאיכא הכא מיגו שהיתה יכולה לעמוד בדיבורה להכחיש העד ואף דבמיגו נגד עד וקול י"ל דלא הוי מיגו. י"ל דהיינו מיגו שיכחיש הקול. אבל היכא שכבר הכחיש והמיגו הוא שיעמוד בדיבורו בזה י"ל דשפיר אמרינן מיגו וכעין זה חילקו התו' בכתובות י"ח ע"ב גבי מיגו בשנים. ולפמ"ש בכללי מיגו בתומים סעיף ל"ו דאף כשהטענה כנגד הקול א"נ במיגו. א"כ גם הכא נימא שלא היתה נאמנת מתחילה לומר שלא הודית ולא שייך להאמינה במיגו כשחוזרת וע"ש בתומים מ"ש בזה. אבל ז"א דזה שייך רק במקום שאינו נאמן כנגד הקול וצריך מיגו לזה אמרינן דלא מהני מיגו וכמו גבי יצא קול שיש לו אחים ואמר שאין לו ע"ש בתומים בזה. אבל הכא הקול שהודית אינו אוסרה כיון שיכולה לומר שהודית בשביל האמתלא וכמו שאומרת עתה באמת. ועוד דהא התומים כתב שם שזה רק באיסור ולא בממון והכא עיקר טעם שמחמירין בנתקדשתי לפלוני הוא בשביל דהוי דין ממון לגבי פלוני וכמש"ל בשם הנו"ב וקצה"ח ושפיר תוכל לטעון נגד הקול. ובגוף דין מיגו בזה עש"ס מ"ז בח"מ