דברי מלכיאל ג קסח

מזכיר דיעה זו. ונראה הטעם דתנן בפ"ק דעדיות מ"ה שהוזכרו דברי יחיד לסמוך עליו בשעת הדחק. ולזה קאמר שדברים שדברים הללו נשתקעו לגמרי ואין ראוי לסמוך עליהם כלל וע"ש בעדיות פ"ק מ"ו עוד טעם על הזכרת דברי יחיד ואותו הטעם צריך כשהיחיד מחמיר ויש להאריך בזה ואכ"מ. והנהו דע"ז ז' ע"ב כולהו הם לקולא ואף הא דשבת מתעשר יש בו צד קולא אם עישר מזה על זה. ובערכין ו' ע"ב שנשתקע שם בעליה. היינו שלא יזכירו כלל שפלוני התנדב זאת ע"ש ברש"י ולכאורה יש לדקדק דאף כשלא נשתקע לגמרי מיקרי נשתקע דאיתא בירושלמי פ"ז דכלאים והובא בתו' סוכה ל' ע"ב ד"ה קרקע גבי אנס שגזל קרקע ונשתקע שם הבעלים ממנה ולא נתיאשו הבעלים. הרי דאף שהבעלים מזכירים שהקרקע שלהם כיון שלא נתיאשו. מ"מ אם שאר בני אדם קורים אותה קרקע של האנס מיקרי נשתקע. אך י"ל דשם אף שלא נתיאש מ"מ הוא ירא מפני האנס להזכיר שהקרקע גזולה ממנו. רק בלבו חושב שאולי יוציא עוד מידו כי עתידין בעלי זרוע ליפול וכ"כ הרמב"ם בפה"מ בכלאים שם אהא דתנן מאימתי נקרא אנס משישקע. משעה שהבעלים מתחבאים מפני האנס. נראה הכוונה שהבעלים בעצמם מתחבאים ואין רוצים לקרות שמם על הקרקע ועמש"ש הר"ש בזה. ואף שיש לפרש דברי הרמב"ם באופן אחר. אבל בחיבורו פ"ה מה"כ מבואר שמפרש כהר"ש וכדאיתא בירושלמי על משנתינו. וכן מצינו בר"ה כ"ד חותמה שוקע שהפירוש שם שהמקום ריק לגמרי. ובירושלמי פ"ה דשקלים כמה ממון שיקעו אבותי כאן

שוב ראיתי בפ"ת בקוה"ש בשם בילא שהביא בשם הפר"ת דנשתקע היינו אף שמזכירים אותו קצת ומביא ראיה מקרא דככה תשקע בבל. והפ"ת חילק וכתב דנשתקע הוי לגמרי ומייתי מהא דע"ז דף נ"ז שהזכרנו. ולא הרגיש בשארי מקומות שהזכרנו ומשתקע בבל כבר כתבנו שהכוונה שתבטל מלכות בבל לעולם. ובאמת אין לדקדק כ"כ בפירוש לשון נשתקע דבזה שפיר כהפר"ת שבגדר השאלה קורים נשתקע אף לדבר שלא נשקע לגמרי. אכן בסברת הדין העיקר כהפ"ת דבעינן נשתקע לגמרי דהא אף אם מיעוט קורים כן צריך לכתוב בגט כדאיתא בגיטין ל"ד ע"ב. וממילא בנ"ד וודאי לא מיקרי נשתקע כמש"ל. ובפרט בשם העריסה שכתבו הרבה פוסקים שהוא עיקר שמו. ולזה לדעתי צריך לכתוב בנ"ד אברהם דמתקרי אברהם ליב. אח"כ ראיתי בספר שדי חמד סי' מ"א שכתב דשם הכתוב בפאס מיקרי נשתקע. ולענ"ד העיקר כמש"ל והרוצה להחמיר יצוה לכתוב שני גיטין

סימן קיט

ע"ד גט שבא ע"י הבי דואר וכתוב בהרשאה השנית שהשליח השני דר בעיר פלונית הסמוכה לעיר פלונית. ובאמת אינה עיר רק כפר הנקרא כן. ולא נמצא סמוך לעיר הנ"ל שום עיר שנקראת כן רק הכפר הזה שהוא רחוק תחום שבת מעיר ההיא. והשליח כתוב בהרשאה שהוא בעל אחות המגרש והוא נמצא בכפר הלז ולא במקום אחר

הנה לכתחילה כבר נתבאר באחרונים שצריך לכתוב בכפר ולא בעיר. וכ"ה בירושלמי פ' חלק ה"ו עיר ולא כפר גבי עיר הנדחת וכ"פ ברמב"ם פ"ד מה' ע"ז רק שם כתב ולא כפר קטן. ונראה דעתו דכיון דקאמר שם ר"י השיעור מאה איש א"כ משמע דאף שנקרא כפר מ"מ אם יש בו מאה איש נידון כעיר הנדחת. וע' תו' כתובות כ"ח ע"א ד"ה כפר שחילקו בין כפר קטן לכפר בינוני ולא הזכירו כמה שיעור כפר בינוני ולפמ"ש הרמב"ם נראה דמאה איש הוי שיעור כפר בינוני ואכמ"ל בזה. וע' ג"פ סי' קי"ט ס"ק מ"ד שנסתפק בזה. ומתא כותבין אף על מקום קטן כמ"ש התו' בעירובין דף כ"א וכ"כ הג"פ סי' קכ"ח ס"ק כ"ג שגם על כפר אפשר לכתוב מתא. אכן עיר ודאי שאין לכתוב על כפר. ובשו"ת דברי נחמיה סי' כ"ב כ"ג האריך בזה ונראה דעתו להחמיר בכגון זה. אכן באמת קשה להגביל מה נקרא עיר ומה נקרא כפר וצ"ל דתלוי בלשון בנ"א. ובלשון הש"ס מצינו דקרי קרייתא לכפרים כפירש"י בפסחים ג' ע"ב. ובב"מ פ"ה ע"א פירש"י לקרייתי לעיר. נראה דעת רש"י שאין קפידא בלשון חז"ל בין עיר לכפר. מ"מ בלשון בנ"א אין דרך לקרוא לכפר עיר

ובכ"ז נראה דכשר בנ"ד דכיון שכתב הסמוך לעיר פלונית וידוע לנו שאין שום עיר סמוכה בשם זה. מוכח מזה שבטעות נכתב עיר וכוונתו על הכפר. וכן מוכח לכתוב כפר מדכתב סמוכה דעל עיר א"צ לכתוב שהיא סמוכה לטור אחרת רק על כפר הדרך לכתוב לשון זה וע' משכנות יעקב סי' כ"ד ועוד דהא אין זה פסול בגוף הגט וההרשאה כי הלא אין זה מקום עמידת הבעל והעדים רק שהוא מסמן מקום דירת השליח כדי שנדע מי הוא. וכיון שאנו יודעין שסמוך לעיר פלונית אין עיר ששמה כך רק כפר זה. וכן איש זה שהוא בעל אחותו דר בכפר זה ואין לו עוד בעל אחותו שיקרא בשם זה. ה"ז טעות דמוכח ואין בזה פסול. ואף בגט כשיש טעות דמוכח מתוכו מכשרינן כדקיי"ל באבן העזר סימן קכ"ו לענין טעות בזמן שבגט וכדומה. ומכ"ש הכא. והרי אם יאמר שעושה את פלוני הדר בעיר פלונית לשליח. ואח"כ נתברר שדר בעיר אחרת או שקודם שהגיע הגט לידו יצא לעיר אחרת. אטו נאמר שתבטל שליחותו. ואף דגבי גט קיי"ל בגיטין ס"ה כשאומר תן גט זה לאשתי במקום פלוני ונתן לה במקום אחר פסול. מ"מ הא קיי"ל שם שאם אמר והרי היא במקום פלוני ונתנו לה במק"א כשר. וה"ה אם אמר לו שהיא דרה במקום פלוני וכהא דנ"ד כשר. ועוד דרק גבי גוף הנתינה שייך לומר קפידא שמקפיד שלא יבוזה במק"א וכדאיתא בקדושין דף נ'. אבל גבי מקום השליח לא שייך זה ולא הוי קפידא. עכ"פ נראה ברור שאם אין לו בעל אחות אחר ששמו כן רק הדר בכפר זה כשירה ההרשאה ויוכל למסור הגט להאשה ואף אם היה לו אחר אם אינו דר בעיר ששמה כך או אם אין עיר ששמה כך שסמוכה לעיר פלונית ג"כ י"ל להכשיר אך אקצר בזה כיון שאין נ"מ לנ"ד

סימן קכ

ע"ד בתולה שהיה לה התקרבות עם איש אחד נשוי אשה ונתעברה ויצא קול שאמרה שנתקדשה להאיש הלז בפני כמה אנשים ושטבלה לנדותה וממנו נתעברה. וכעבור כשתי שנים רוצית לינשא לאיש אחר. ושלח מעכ"ת אחריה לשמוע מה בפיה ואמרה שמעולם לא אמרה שנתקדשה להלז. וחקר מעכ"ת ממי יצא הקול ובא איש אחד ואמר שבפניו אמרה אז כן. וכששאלוה ע"ז חזרה בה ואמרה שבאמת אמרה אז כן. רק אמרה זה כדי לחפות על הריונה. ומעכ"ת חושש שאפשר אמרה לפני עוד אחד וא"כ שויא נפשה חתיכה דאיסורא. ובאומרת נתקדשתי לפלוני כתבו קצת פוסקים באה"ע סי' מ"ז שאין מועיל אמתלא ובפרט הכא שכבר הגידה שלא אמרה כלל. וחפץ מעכ"ת לדעת דעתי בזה. ובאשר אפפוני טרדות שונות אשיב בקוצר וגם כי המוכ"ז עומד עלי לכלות מעשי

והנה מצד שאמרה שנתקדשה לפלוני לא שויא נפשה חד"א כשנותנת אמתלא דהא עיקר טעם הר"ן בשם הרא"ה שכ' דלא מהני בזה אמתלא היינו משום דלאו כל כמינה להפקיע זכותו של פלוני זה. וכ"כ הנו"ב מ"ק סי' ס' דרק לענין איסור מהני אמתלא ולא לענין ממון. ולזה כיון שאינה נאמנת לגבי פלוני דאיכא דררא