דברי מלכיאל ג קסז

לטראנטה וכן ממם לנון. ובפרט בגט שנשלח מאמעריקא שע"פ רוב יש בזה חשש עיגון בודאי אין להחמיר בזה. וע"ל סי' קי"ב מ"ש בכגון זה עוד צדדים להקל

וע"ד שכתוב בהרשאה אסטראווא ולא אסטראב. נראה פשוט שאין לחוש לזה כיון שכתוב גובערני לאמזא. וידוע שאין בגובערני זו רק עיר אחת אסטראב ואין לך טעות דמוכח יותר מזה. וכעין זה כתב המהרשד"ם חאה"ע ס"ס רמ"ד שהיה טעות בשם העיר וכתב דמוכח משם הנהר דיתבא עלה ע"ש. ובפרט שאינו טעות גמור דהא בפי כל נקראת באמת אסטראווא. רק בגיטין כותבים אסטראב לפי שכן הוא עיקר שם העיר. א"כ לא גרע מכתב חניכה שהכל קורין בו דכשר. והכא יש עוד סימן שכתוב שם השליח עם כינויו ואפשר לברר אם יש שם כזה בעיר אחרת ששמה אסטראווא. אבל א"צ לזה דבלא"ה אין בזה שום חשש כמש"ל. וגם דבאמת רק בגט דייקינן טובא שהחמירו חז"ל בזה משום הוצאת לעז וגם דבעינן ביה הכשר שטר. אבל בהרשאה אינו רק העדאת עדים ששליח ראשון עשה את זה לשליח שני. וזה מוכח שפיר מתוכו שכוונתו לזו שבעיר זו ששם מקום דירת האשה המתגרשת. וגם בודאי כתבו מקודם לשם שיעשו את זה לשליח שני וכנהוג. ואין לך הוכחה גדולה מזו. ויש להאריך. אך אין נושא הענין דורש זה

ומה ששם העיר בהרשאה כתוב על הגרר ולא נתקיים. הנה כפי נוסח הרשאות שלנו נזכר בההרשאה שם השליח שני פעמים וכן שם עירו. וא"כ א"צ קיום דהא למדין זה מזה וכעין דאיתא בב"ב קס"ו ע"ב גבי חנן וחנני ע"ש. וכן קיי"ל בחו"מ סי' מ"ב ע"ש ובאחרונים. וכן קיי"ל שם סי' מ"ג ס"ה ובאה"ע סי' קכ"ו סכ"א לענין אם טעה בזמן והטעות מוכח מתוכו כשר וע' חוט השני סי' ל"ט בזה. וע' מהרשד"ם חאה"ע סי' פ"ב שכתב כשכתבו בהרשאה שם אבי המגרש שמעון ובאמת שמו ראובן כשר מפני שמוכח שהוא ט"ס דלא מסתבר שישלח גט ויכתוב בהרשאה שם אחר ובגט שם אחר ע"ש. ואף שבדבריו יש לדון מ"מ בנ"ד נראה שאין לחוש לזה ויש למסור הגט. ואף דבנ"ד שהגט בא על פאסט ההרשאה דרושה ע"פ דין. וצריך שתהא כשירה משא"כ בשליח המביא גט עם ההרשאה דיש להקל בהרשאה שאף אם נאבדה לגמרי כשר הגט וכדקיי"ל בסי' קמ"א סכ"ד מ"מ בנ"ד נראה דההרשאה כשירה כנ"ל. וע' שו"ת ב"א חאה"ע סי' כ"ג באורך לענין להכשיר טעות בהרשאה ואין הפנאי מסכים לפלפל בדבריו

אכן דא עקא מ"ש כבודו שא"י מי הוא המסדר את הגט דהא קיי"ל בסי' קמ"א ס"ל שאם נמצאו ריעותות בההרשאה חוששין שמא היו מסדרי הגט ע"ה ולא ידעו בטיב גיטין ורק היכא שידוע שהמסדר ת"ח אין לחוש. וא"כ הכא שיש ריעותא בההרשאה יש לחוש להמסדר. ובפרט באמעריקא אשר אין שם גבול וגדר לזה וכל החפץ נוטל עטרה לסדר גיטין יש לחוש לזה. ואף שיש לצדד בזה בכ"ז דעתי שלא להכשיר הגט לע"ע עד שיכתוב מעכ"ת למקום הכתיבה לברר אם המסדר יודע בטיב גיטין. וגם לפ"ז נראה שלא קיים מעכ"ת חתימות הדיינים. ונראה שסמך על מ"ש האחרונים דקיום ב"ד א"צ קיום אכן בכה"ג שאין ידוע מי הוא המסדר צריך לחוש לזה ואם לא יוכל להשיג תשובה מהמסדר אז נחכם לה אי"ה כי יש לדון בזה בע"ה

סימן קיז

הנה שם הבעל נכתב יהודה בהא אף שכת"ר כתב באלף לבסוף. כי אף שחותם באלף אין לנו לילך אחר שיבושו וידוע דיעות האחרונים בזה. ובכ"ז נכתב דמתקרי יודא וועלוול באלף כיון שהוא חותם זה באלף. וכן נוטה שם זה יותר לשם ארמי שכותבים באלף לבסוף כמ"ש הרמ"א ס"ס קכ"ט וע"ל סי' קי"א בזה. ובכ"ז צריך לכתוב דמתקרי כיון ששם זה מוזכר בירושלמי הרבה פעמים והוי כשם הקודש. וגם דעל שם ארמי שהוא נובע מלה"ק כותבים דמתקרי. וגם דהכא הוי רק קיצור השם

בשם השליח השני היה ראוי שיכתוב מעכ"ת את כינויו ומלאכתו כי כן מבואר באחרונים. ובפרט דכרך גדול כנויארק יש לחוש מאוד לשני יוב"ש. אך באשר שם השליח הזה ביחד עם שם אביו הם מהשמות שאינם מצוים כל כך. לזה אין להקפיד ע"ז וכעין זה איתא בגיטין י"א ע"א שאם אין מצוי שמות כאלו בין ישראל לא חיישינן לטעות ע"ש. ויש לחלק ואקצר

סימן קיח

ע"ד מ' שנקרא בפי כל אברהם וכן עולה לתורה וחותם ואומר שמעריסה נקרא אברהם ליב וכן כתוב שמו בתעודת לידתו ובפאס שלו. אבל אין איש קורא אותו בשם ליב. ועתה בא לגרש אשתו איך לכתוב שמו בגט

הנה בשם הכתוב בכתובה ואינו נקרא בו נחלקו האחרונים אי מיקרי נשתקע. ורובם ס"ל דהוי נשתקע. ואף הסוברים דלא הוי נשתקע היינו משום שאסור לשהות בלא כתובה וא"כ לא שייך לקראו נשתקע כי הלא ההכרח לשמור הכתובה ותמיד היא למזכרת על שם זה. וא"כ בפאס ותעודת לידה י"ל דכ"ע מודו דהוי נשתקע דהא אינו חיוב עליו להחזיק תדיר הפאס אצלו. וגם מחוק הממשלה כשיושב בעירו א"צ לזה כלל. ומכ"ש בתעודת לידתו ודאי שאפשר שלא יצטרך לה לעולם

אבל באמת נראה דבכה"ג לא מיקרי נשתקע דהא בעל כרחו צריך הוא לזכור את שמו זה. כי הלא בכל דבר שיזדמן לו עסק באמצעות פקידי הממשלה יקראוהו בשמו זה. ובפרט בעסקי ירושה ועסק עבודת הצבא של בניו. וכן כשיזדמן לו ליסע למקום אחר הוא מוכרח לזכור שמו זה כדי שישיב כן לפקידי המקום אם ישאלוהו על שמו שלא ימצא בדאי וכן ביתר הדברים הנוגעים לחוקי הממשלה. וזה עדיף משם הכתוב בכתובה. כי בכתובה אפשר שישכח שמו זה ולא יזכרנו לעולם וגם הכתובה לא יצטרכו להראותה. אבל הכא בהכרח יזכור שמו זה כי אולי יצטרך ליסע לאיזה מקום או יבוא לידו דבר הנוגע לחוקי הממשלה ויוכרח אז להקרא בשמו זה. ועוד דהא כתבו הפוסקים בסימן קכ"ח אשר שם העיר שכותבין בגיטין ושטרות לא מיקרי נשתקע ע"ש ס"ק כ"ו. וה"ה הכא הלא כותבים שם זה בפאס שלו בכל עת שלוקח פאס. ולא דמי לשם שנכתב בכתובה ששם אין כותבים עוד כתובה כל הימים שהוא עם אשתו זאת. ובסי' קכ"ט סי"ד קיי"ל שאם הא"י קורים אותו בשם אחר צריך לכתוב בגט גם את שם זה אף דהתם אינו מוכרח לומר לפניהם שקורים אותו כך. ואדרבא יכול לומר להא"י שטעות בידם או ששינה עתה שמו לשם שקורים אותו הישראלים. אבל בנ"ד הוא מוכרח לומר לפני הפקידים שקורים אותו כך

ולשון נשתקע מוכיח שצריך שיהא שקוע לגמרי ולא שיזכירנו לפעמים וכעין זה איתא בירמיה נ"א ככה תשקע בבל ושם נתבטלה מלכות בבל לחלוטין. וכעין זה בע"ז דף נ"ז עד שתשקע שם עבודת כוכבים מפיהם. ושם הכוונה שלא יזכירוה כלל וכלל. ובע"ז ז' ע"ב נשתקע הדבר ולא נאמר פירש"י שלא אמרה אדם מעולם ל"א לא יצא דבר זה לחוץ. נראה מזה שהכוונה שלא יזכירו זה כלל. וכ"נ מדמקשה שם והאיכא ר"א דקאי כוותיה. וקשה דהא באמת קיי"ל שם כחכמים ולא כר"א. וצ"ל דמקשה דהיכי קאמר שהדבר נשתקע הרי מצינו שהתנא