דברי מלכיאל ג קסה

להקל במקום עיגון דכיון שהשם הוא אחד ורק איך לבטא השם התלוי במבטא המדינות. אין מקום לטעות דהוי כמוכח מתוכו שהוא טעות. דכיון שכתוב מקום עמידתם וידוע שבמקום זה ההברה בלא יוד. ממילא ידוע שהוא ט"ס. וכמו דקיי"ל בסי' קכ"ו בטעה בזמן היכא שמוכח הטעות כשר. דהא טעם שינה שמו ושמה הוא משום לעז ועמש"ל סי' קי"ב בזה. והרי מפורש ברמ"א בס"ס קכ"ט שאם שינה בדבר שתלוי במבטא המדינות כשר בדיעבד וע' בג"פ שם בס"ק קמ"ב באורך בזה. ובנ"ד השינוי אינו גדול כ"כ. וכבר צידד בשו"ת מים חיים סי' ס"א בשם אביו זצ"ל להקל בזה. וכן הביא הפ"ת בשנ"ד בשם דרעזיל בשם הבנין עולם להקל בכגון זה בשעת הדחק. ולזה נלע"ד בנ"ד שיש להקל בשעה"ד כגון שא"א להוציא גט שני מהבעל רק שיתנו לו כסף הרבה וכדומה. אבל בלא"ה ודאי שצריך גט אחר ואין לחוש לכבוד המסדר בזה וכמ"ש השם אריה שהזכרנו ע"ש

וכן בא לידי לכתוב גט עבור אשה שקורים אותה טעטשא ולא נודע מקור השם. ובתנאים שלה נכתב שם טאלצא ונראה שכן היה עיקר שמה ובאשר אביה היה אז בחיים הגיד להכותב שכן עיקר שמה. אבל עתה נשתקע שם זה מכל וכל וכתבתי טעטשא בטית שין וכעין מ"ש הט"ג בשנ"צ סק"ו בשם טשעטשיל. ובאשר לא הובא שם זה בספרי האחרונים וגם כי רב אחד רצה לכתבו טעצא בצדי לזאת כתבתי זה למזכרת וטאלצא לא כתבתי דהוי נשתקע. ואף שמהרש"ק זצ"ל כתב בס' חי' אנשי שם ששם הכתוב בכתובה לא הוי נשתקע. כבר חלקו עליו כמה אחרונים ובפרט לכתחילה ודאי אין לכתבו. ועוד נראה דרק בכתובה ס"ל דלא הוי נשתקע דהכתובה צריכה לה כל ימי היותה עמו והוי שטר העומד להתקיים ימים רבים. אבל התנאים אינם נצרכים כלל אחר הנישואין והוי כחספא בעלמא. ובפרט בנ"ד שכבר עברו כמה שנים אחר נשואיהם נראה פשוט דהוי נשתקע ואין לכותבו

וכן בא לידי לכתוב גט ששם האשה היה בילא וקצתם קראוה בילטשא וקצתם קראוה איזאבעללא כנהוג בעתים הללו בעוה"ר לשנות שמותם כמו שמות הנכרים. וצויתי לכתוב בילא דמתקריא בילטשא בטית ושין ודמתקריא איזאבעללא. ואף ששם איזבל נזכר בנביאים בספר מלכים. בכ"ז לא הקדמתיו באשר בנ"ד ידוע שעיקר שמה הוא בילא ורק כדי להתדמות לנכרים קראוה איזאבעללא. וכבר כתב הח"ס סי' כ"ג ושאר אחרונים דבכה"ג צריך לכתבו דלא דמי למומר שאין כותבים שם הנכרי שלו ע"ש. וזה א"ל ששם בילא מקורו מאיזבל. כי שם רשעים ירקב ולא מסקינן בשמה וכמפורש בספר מלכים שהיתה עובדת ע"ז ונענשה עונש גדול. וכתבתי בשני למדין לפי שכן ההברה בשם זה וכן היתה חותמת. ואחר הזיין ראוי שלא לכתוב אלף כידוע שאחר פתח אין כותבים אלף. ורק אם חותמת באלף ראוי לכתוב כן. וכבר כתב הט"ג בכמה מקומות שאין להקפיד אם נכתב אלף אחר הפתח לפי שהרבה כותבים כן. ויש מקום לומר שאף אם אינה חותמת רק בכתב נכרים. מ"מ יש לכתוב באלף לפי שדרך העולם לכתוב כגון זה באלף. והוא מצד שהוא שם נכרים. ובכתבים כותבים להוראת הפתח אות א'. אבל אם חותמת בכתב שלנו בלא אלף בודאי צריך לכתוב כן. ועט"ג שא"ו סק"א שכ' ג"כ דבשמות הלעז מושך הפתח עמו אלף. ובשא"ל סק"ז כתב שצריך לילך אחר החתימה וע' שא"א סק"מ ושנ"ח סק"ו ושנ"ט סק"א וסק"ג בזה ואקצר

סימן קטו

ע"ד אחד שנקרא מעריסה מנחם מענדל גדליה ואח"כ הוסיפו לו מחמת חולי שם חיים ונקרא לתורה חיים מנחם מענדל גדליה. ובפי כל נקרא מענדל. ואח"כ דר בסטערדין ששה שנים וקראוהו שם לתורה חיים גדליה מנחם מענדל ובפי כל קראוהו בשם מענדל וקצתם בשם גדליה מענדל. ואח"כ דר באשטראווא שלש שנים וקראוהו שם לתורה חיים מנחם מענדל גדליה והנה אח"כ חלה חולי שיש בו סכנה ובאשר לא היה לו בנים גירש את אשתו בעיר בראק ואמר שם שנקרא לס"ת חיים גדליה מנחם מענדל וכתבו כן בגיטו וכתבו דמתקרי מענדל. ובבראק ידעו ששמו מענדל אבל שארי שמותיו לא ידעו רק מפיו. והנה האיש הלז מת. והאשה נתקשרה בשידוכים. ועתה נודע שקודם קביעות דירתו בסטערדין וכן אח"כ באסטראווא נקרא חיים מנחם מענדל גדליה. והאיש שנשתדך עמה אומר שאם תצטרך חליצה ינתק מוסרות השידוכים. והאשה דלת המצב ובת טובים וחפצים מעכ"ת לדעת דעתי בזה. ובאשר אני טרוד מאוד ארשום בקוצר מה שנלע"ד בזה למעשה

הנה בהפיכת השמות נחלקו האחרונים. הג"פ בסי' קכ"ט ס"ק ס"ג וצ"ט פוסל. והישועות יעקב ומהרש"ק מכשירים בדיעבד והביאום מעכ"ת במכתבם. והנה לכאורה אף שראיות המהרש"ק באנשי שם סי' פ' מפוקפקות לענ"ד ואין בהם כדי הכרע ע"ש. מ"מ סברת הישועו"י נכונה שנמצאים הרבה אנשים שמהפכים שמותם לפעמים. וא"כ אין בזה חשש לעז של שינוי השם כיון שידוע שדרך להפך השמות. ונראה להביא ראי' מדמצינו בנביאים בשם יהויכין שנקרא בירמיה כ"ב ול"ו כניהו והיינו משום דיהויכין הוא מורכב מן השם ויכין. וכניהו הוא להיפוך כנו והשם. וכן נמצא שם כנניהו בדה"י א' ז'. ואף שנקרא גם יכניה היינו ג"כ מורכב מתיבות יכין והשם. וכניהו הוא קיצור השם בלא היוד. וכן מצינו בהרבה מקומות יוחנן וחנניהו. יהוזבד וזבדיהו. אלנתן ונתנאל. אלחנן וחננאל וכן הרבה שהם שם אחד רק שלפעמים קוראים השם בתחילה ולפעמים בסוף. וכן מצינו בדה"י ב' כ"א שנקרא בנו של יהורם יהואחז ואח"כ בק' כ"ג וכן במלכים קוראו אחזיהו. וזה שם מורכב מן השם ואחז. ובכ"ז קורא הכתוב לאיש אחד לפעמים בשם קודם ולפעמים תיבת אחז קודם הרי שאין קפידא בזה

וכבודם הביאו בשם ס' שערי דיעה ראיה ממנחות ס"ד שאמר מי איכא דוכתא דקרו ליה גגות צריפין או צריפין גגות. אלמא שאין קפידא בזה מדלא דקדק על איזה דבר שם ידו תחילה. והנה ספר הנ"ל אינו ת"י. אכן לדעתי יש להביא ראי' משם להיפוך דאינימא שהיה דרכם להפך השמות ולא היה קפידא בזה. א"כ למה אמר את שניהם. והול"ל מי איכא דוכתא דקרו ליה גגות צריפין ותו לא דהא אף אם קוראים אותו צריפין גגות ידעו שהוא בעצמו גגות צריפין כיון שהיה דרכם להפך השמות. וע"כ צ"ל שלא היה דרכם להפך השמות. ולזה הוכרח לשאול על שניהם. ומה שלא דקדק איך הראה החרש. י"ל שכשהניח ידו האחת במקום אחד לא הרגישו כלל שרוצה להראות רק כשהניח ידו האחרת ג"כ אז הרגישו שמראה להם שם המקום. ולזה לא יכלו לדקדק על איזה מהם הניח תחילה. או אפשר הניח מקודם על הדבר שפגע בו תחילה וסמך שיבינו על איזה מקום הוא מכוין כי ידע שאין מקום בא"י שיקרא כסדר שהראה רק להיפוך. או אפשר הניח שתי ידיו בבת אחת. ואפשר שלזה כתוב שם גבי גגות צריפין אותיב חדא ידא אאיגרא וחדא ידא אצריפא. וגבי עין סוכר איתא שם אותיב ידיה אעינא וחדא ידא אסיכרא. ולא אמרו חדא ידא אעינא. והיינו משום דשם לא הניח שתי ידיו בבת אחת רק מקודם הניח ידו על עינו ואח"כ אסיכרא ומ"מ נסתפקו בשם סוכר עין לפי שאפשר הניח על עינו קודם לפי שעינו סמוך לידו. ואל הסיכרא הוצרך לילך. עכ"פ הרי מוכח מכאן שאין דרך להפך השמות וכנ"ל: