דברי מלכיאל ג קסג

בו צריך לכתבו וכדאיתא כה"ג בסי' קכ"ט סי"ד וכ"כ הח"ס תאה"ע ח"ב סי' כ"ג וכמה אחרונים

עכ"פ בנ"ד יש להכשיר הגט וצריך לחקור אצל הרב המסדר מאיזה טעם כתב רק שם משה אליהו. כי אחרי שאינו בקי בהלכות גיטין יש לחוש אולי נעשה איזה פסול בגט ולא הרגיש בו וכעין שכתבו האחרונים שצריך בשביל זה לדקדק בהרשאה. וע"י תשובת הרב יתברר טיבו. וגם אולי עי"ז יתחדש איזה פרט הנוגע. לדינא. ואם לא ישיגו תשובה מהמסדר. בכ"ז יש להכשיר הגט וכנ"ל

סימן קיג כבוד ידידי הרה"ג וכו' מהו' יעקב יצחק הלוי נ"י הרב דק"ק טשיזעוו

ע"ד אשר חפץ לדעת דעתי איך לכתוב בגט במי שנקרא בפי כל ליזר הענך. ולחתום אינו יכול. ולס"ת נקרא לפעמים ליזר הענך ולפעמים אליעזר הענך. ואיך נקרא בשעת לידה אינו יודע. ורק אחד אומר שכשהוא קוראו לס"ת קוראו בשם אליעזר חנוך לפי שיודע ששם הענך הוא כינוי לחנוך. ואם לכתוב בשם הענך ויו אחר הנון או יוד כי בפולין ממשיכים ההברה כידוע. והאריך כת"ר קצת בזה. והנני להשיבו בקוצר מופלג באשר כתב כת"ר כי נחוץ הדבר תיכף. וגם כי טרדותי מרובים

והנלע"ד דוודאי אין לנו לתפוס מסברא שעיקר שמו הוא אליעזר חנוך דאטו כ"ע ידעי ששם הענך הוא כינוי לחנוך. ושפיר אפשר שקרא אותו בשעת לידה אליעזר הענך. וגם דהא יש להענך עוד שם קודש חנן כמ"ש הט"ג בשא"ה ס"ק י"ג. וכעין זה הביא הפ"ת בסי' קכ"ט ס"ק מ"ג בשם מהרי"מ מבריסק לענין שם ישראל ליפא ע"ש. ואף שכתב כת"ר שהאיש שהמגרש נקרא על שמו היה עולה לתורה בשם אליעזר חנוך. בכ"ז אינה הוכחה גמורה. כי אולי אבי המגרש לא ידע זה. וצוה בשעת המילה לקראו אליעזר הענך או אליעזר חנן המכונה ג"כ הענך כמש"ל. ואף שמצינו בח"ס ושאר אחרונים שעשו הוכחה מזה שהמגרש נקרא על שמו. יש לחלק ואקצר. וידוע שבעת קריאת השמות מזדמנים הרבה טעיות אצל אנשים פשוטים. ועוד דאף אם נקרא אליעזר חנוך בעת לידתו. מ"מ הו"ל נשתקע כיון שלא חתם בשם זה ולא נקרא בו כלל. ואף שאחד קראו כן לפעמים לס"ת. ז"א כלום כיון שקראו כן מדעתו ולא מצד שידע שכן הוא שמו מלידה. וגם דזה היה רק דרך מקרה רחוק. ואין שייך לתפוס זה שנקרא כן. ואף שהוכחתי בתשובה שא"צ מיעוט גמור וסגי במקצת שיקראוהו בשם זה מדנקיט הש"ס בגיטין ל"ד לשון ופורתא שרה ולא ומיעוטא שרה. מ"מ כה"ג דנ"ד אף פורתא לא הוי. ובפרט שכתב כת"ר שבתנאים כתוב ג"כ אליעזר הענך. הרי ששם חנוך אין ידוע לשום אדם והוי נשתקע. ולבד זה הרי עכ"פ הוי ליזר הענך חניכה שהכל קורין בה והגט כשר עכ"פ

ולגרש בשני גיטין אין כדאי להכניס א"ע בזה כי אולי ירגיש בזה קצת הבעל או הסופר ועדים ויהי בזה משום חשש ברירה כידוע. וכן מחשש שני ספרים. ועוד נראה דהיכא דבדיעבד כשר לכ"ע. איין שייך כלל לכתוב גט שני כיון שכבר נתגרשה בגט ראשון. ורק היכא שיש על הגט חשש אף בדיעבד. בזה שייך לומר שיכתבו מספק שני גיטין. וא"ל דכיון דאפשר לכתוב גט אחר מיקרי זה לכתחילה. דז"א דכיון שכבר ניתן לה הגט אין לך דיעבד גדול מזה. ורק בגוונא שיש להחמיר אף אם כבר ניתן בזה יש לכתוב שני גיטין. ובאמת צל"ע בזה על האחרונים בכמה מקומות שהצריכו שני גיטין אף במקום דבדיעבד כשר. וא"ל דכיון דאפשר לכתוב ב' גיטין הוי כלכתחילה. דהא צריך לכתוב אחד קודם והו"ל בדיעבד ומעיקר הדין כשר אף לכתחילה. וכ"כ בט"ג בדיני נשתנה מ"ח ס"ק י"ד בשם בגדי כהונה לכתוב הכינוי לחוד ולא לכתוב ב' גיטין ע"ש. וכ"כ בפ"ת ר"ס קכ"ט בשם הגמ"ק והשי"צ סי' ס"ה ע"ש. ואולי ימצאו באחרונים נגד מ"ש אבל דברי נכונים בע"ה ורק היכא שמפורש בפוסקים לכתוב ב' גיטין. נראה שאין שייך לומר שיהא די בדיעבד בגט אחד כיון שכן הדין לכתוב ב' גיטין אבל לא שנחמיר לכתוב ב' גיטין בכל מה שיסתפק לנו

ואף המצריכים בנשתקע שני גיטין. מ"מ בנ"ד אפשר שמעריסה קראוהו אליעזר הענך וכמו שקורים אותו לס"ת וכמש"ל דלאו כ"ע גמירי לקרוא בשעת המילה דווקא בשם הקודש שהכינוי נצמח ממנו. ואף האחד שקראו לס"ת לפעמים בשם חנוך אינו מצד שיודע ששמו כך מעריסה. רק בשביל ששפט כן בשכלו. וגם כבר כתבו האחרונים שמה שאחד קוראו במקרה אינו מוציאו מגדר נשתקע. ובנ"ד א"צ לזה כיון שאין ידוע שהיה שמו מעריסה חנוך. ואף שכתב המהרי"ק בשורש פ"ו שידוע שכל מי שנקרא בשם של לעז בודאי קראוהו בשעת המילה בשם של קודש ע"ש לענין בלי ואליהו. זה רק היכא שאין לו כ"א שם אחד של לעז. אבל היכא שיש לו גם שם הקודש רק שהכינוי נצמח משם אחר. לאו כ"ע בקיאים בזה. וכהא דנ"ד שנקרא אליעזר הענך שיש כאן שם קודש אליעזר. וכמש"ל ממ"ש הפ"ת בשם מהרי"מ בשם ישראל ליפא שכתב שאפשר שכן נקרא מעריסה אף שליפא הוא כינוי לשם קודש אחר. וא"ל דלא הוי נשתקע מצד שידוע שהענך נצמח מחנוך וכמ"ש כמה אחרונים סברא זו ועב"י סי' קכ"ט לענין שם חיים ביבאנט. ז"א דהכא גם לחנן מכנים הענך. וא"כ א"י בבירור שנצמח מחנוך. ועוד דהאחרונים שכתבו סברא זו. היינו רק היכא שידוע שהיה לו מעריסה שם הקודש ועתה קוראים לו בכינוי שפיר אמרינן דלא הוי נשתקע. אבל בנ"ד שא"י איך נקרא מעריסה ואולי קראוהו כן אליעזר הענך כמש"ל. בזה אין לחוש לשם חנוך. ואדרבא כשיכתבו שני גיטין יש חשש לעז. כי אפשר יש מי שיודע שלא קראוהו מעריסה בשם חנוך. וכשיראה שכתבו עוד גט בשם חנוך יחשוב שהמגרש היה איש אחר שנקרא מעריסה חנוך ונשתקע. וע' ט"ג בלק"ש ס"ק ל"ד שכתב דהוי בכה"ג נשתקע והביא ראי' מהא דחיים ביבאנט המובא בב"י וחילק בין הך דמהרי"ק שהזכרנו ואקצר

ולזה נלע"ד שיש לכתוב בגט ליזר הענך דמתקרי אליעזר הענך. ואף דקיי"ל בס"ס קכ"ט סט"ז שצריך לכתוב שם העברי תחלה אם שם הלעז יוצא ממנו אף אם נקרא בפי כל בשם הלעז ורק שעולה לתורה בשם העברי. נראה שזה היכא שעולה לתורה רק בשם העברי. אבל בנ"ד שכתב מעכ"ת שהרבה קוראים אותו לס"ת בשם ליזר הענך. א"כ הו"ל שם אליעזר הענך רק מיעוטא דמיעוטא. ושפיר מקדימין שם ליזר הענך. וכ"כ האחרונים שם שאם חותם בשם הלעז ונקרא כן בפי כל מקדימים שם הלעז. דאף שעולה לתורה בשם העברי מ"מ הוי רק מיעוטא דמיעוטא. וה"ה בנ"ד שהרבה קוראים אותו לס"ת בשם הלעז. וכבר פקפקו בלא"ה הרבה פוסקים על סברת הרמ"א דמה חילוק בין שם עברי ללעז דהא מפורש בש"ס שהכל תלוי ברוב ומיעוט. והבו דלא להוסיף עלה. ועוד דהכא שאין ידוע עיקר שמו בשעת מילה אין ראוי להקדימו כי יסברו שזהו שמו מעריסה. ואולי יש מי שיודע שקראוהו בשעת מילה באופן אחר ויסבור שהגט הוא מאיש אחר ויוציא לעז על הגט אבל כשאנו מקדימין שם ליזר הענך. הכל יודעים ששם זה יש לו שם הקודש. וגם ניכר שאין ברור ששם אליעזר הענך הוא שם העריסה ולזה לא הקדימוהו. ועוד נראה דדווקא בשם שכולו עברי ס"ל להרמ"א שיקדימוהו לפי שבלי ספק רצונו שיהי עיקר שמו בלשון הקודש וכמ"ש הג"פ ס"ק פ"א בטעם דין זה אבל כיון שהוא מורכב עם שם של לעז אין שייך זה. דכיון שיש