דברי מלכיאל ג קסב

משום ששם זה עיקר במקום נתינה. וא"ל דלהכי לא פירשו התו' והרא"ש כן משום דלשון אתחזק בתרי שמי משמע שהוחזק אצל הרוב כי אצל המיעוט לא מיקרי הוחזק. ז"א דאיך אפשר שיוחזקו שתי השמות אצל רוב אנשים. וא"ל דאיירי בפלנא ופלגא. דאטו ימנו את מספר בנ"א שבעיר וישאלו לכ"א איך קורים אותו. ולפרש שהרוב קורים אותו בשני שמותיו ג"ז דוחק גדול כי אם קורים בשם זה אין קורים בשם אחר דהא לא איירי שקורים בשניהם יחד. וע"כ צ"ל דבכה"ג סגי אם יכתבו שם שבמקום נתינה לחוד כיון שמוחזק בו גם במקום כתיבה אף דרק מיעוטא קרו ליה הכי. וגם בקושיית תו' והרא"ש על פירוש שהוחזקו בשני השמות במקום אחד שהקשו דסגי בשם אחד ג"כ. ע"כ הכוונה דסגי בשם של מקום הנתינה לחוד אם הוחזק במקום כתיבה בשניהם ובמקום נתינה באחד מהם. וא"ל דהא מ"מ איכא לעז אצל רוב בני העיר שאין יודעים שם זה. ז"א דא"כ איך כתבו התו' והרא"ש דאם הוחזק בב' שמות כשר אם כתב שם אחד. והא איכא לעז אצל האנשים שקורים אותו בשם השני. וע"כ צ"ל שדרך בנ"א שיודעים כל שמות שיש לו בעיר. רק הם החזיקו לקרותו בשם זה ואחרים בשם זה. ולזה ליכא לעז כי שפיר יכירו שכתבו השם שנקרא בו בפי אחרים. ואף דאפשר שימצאון אנשים שלא ידעו שנקרא לפעמים בשם אחר. בכ"ז לא החמירו חז"ל לחקור בזה כיון שאינו רק חשש לעז בעלמא. וסמכו על מה שרגיל להיות שיודעים אם נקרא לפעמים בעיר בשם אחר ודעת הרא"ש באמת שם דאף אם כתב שם הטפל לחוד ג"כ כשר וכן הבין הב"י סי' קכ"ט בדעתו שם. ולפ"ז גם בנ"ד אם נקרא לס"ת במקום הכתיבה בשם משה אליהו וודאי דכשר בשם זה לחוד

וכן יש להוכיח מהא דקיי"ל שצריך לכתוב שם מקום הכתיבה כדי שלא יוציאו לעז שאין זה המגרש. וקשה דהא להסופר והעדים ליכא חשש לעז דהא הם יודעים שלזה כתבו כן בשביל שכן נקרא במקום הנתינה. וע"כ צ"ל שהלעז הוא בשביל אחרים שיראו הגט במקום כתיבה ויסברו שהוא איש אחר. וא"כ אף אם יכתבו שניהם יש חשש לעז כיון שיראו שנכתב לעיקר שם של מקום הנתינה אשר אינו ידוע במקום כתיבה כלל לשיטת התו' והרא"ש. רק לסופר ועדים ידוע זה שאם ידוע זה לכל יושבי מקום הכתיבה א"כ היינו הוחזק בשני שמות במקום אחד שכתבו התו' והרא"ש שם דלא איירי בהכי משום דבכה"ג סגי בשם אחד וכמש"ל. וע"כ צ"ל שאין בזה חשש לעז כי יאמרו אשר אף שהם קורים אותו בשם זה בכ"ז יש אנשים פה או במקום אחר שקוראים אותו בשם אחר ומה שנכתב שם הלז קודם יתלו שבוודאי ראו ב"ד שהדין להקדים אותו מאיזה טעם כגון שהוא שם של מקום הנתינה או שם מחמת חולי וכדומה. וא"כ ה"ה בנ"ד אין חשש לעז דאף הקוראים אותו מאריס יודעים שבלי ספק יש לו שם הקודש ויבינו שזהו שם הקודש שלו. וכ"כ מהרי"ק בשורש פ"ו דשם בלי ידוע שיש לו שם קודש. ולזה כשר אם כתבו שם אליהו לחוד אף שנקרא בפי כל בלי. ואף שבלי אינו כינוי מיוחד לאליהו מ"מ הכשיר משום דליכא חשש לעז כי הכל יודעים שיש לו שם הקודש ויאמינו שזהו גט שלו כי אצלם שם אליהו ושם אחר הכל אחד ע"ש הרי להדיא ת"ל כמ"ש. ואף שמאריס הוא כינוי למאיר. כבר כתבנו שיבינו שהוחלף מאריץ במאריס או שיחשבו שהיה לו גם שם מאיר ושם מאיר נשתקע ובכ"ז כינוי מאריס נשאר. ורק בשניהם שמות הקודש הצריכו לכתוב שם מקום כתיבה ונתינה. וכעין זה מצינו בביצה ט' שובכו מוכיח עליו ובמו"ק י"ד איזורו מוכיח עליו. וכן בכ"מ בש"ס מצינו דהיכא שהחשש משום חשד ולעז סגי אם יש איזה הוכחה נגד החשד ואמרינן שלא יוציאו לעז. וה"ה הכא יש הוכחה שיש לו איזה שם קודש וכמש"ל. אך זה דבר חדש ואינני קובע זה להלכה טרם אביאנו בכור הבחינה כראוי

עכ"פ בנ"ד אם ישיב המסדר שנקרא שם לס"ת בשם משה אליהו יש להכשיר וליתן הגט כיון שהוא מקום עיגון. וגם דהא אף בכתב שם הטפל לחוד כתבו הג"פ בסי' קכ"ט סק"ח ושאר אחרונים להכשיר בדיעבד בשעה"ד ומקום עיגון ומה שהוא גם שם של מקום הנתינה בנ"ד אינו מגרע ואדרבא בזה כ"ע מודו דהא שם הכתיבה צריך לכותבו רק מדרבנן וכהסכם הפוסקים ששם של מקום הנתינה הוא העיקר. ובזה יכשירו אף אם לא ניתן. וגם כבר כתבו הפוסקים דכל שעת הדחק כדיעבד דמי. ורק צריך לדקדק בגוף הגט וההרשאות אם נעשו כראוי כי ניכר אשר המסדר אינו בקי בהוראה כראוי כי למה לא דרש מהמגרש ומכיריו איך הוא נקרא בפי כל: ולפה"נ נקרא כן שם לס"ת כי לולא זאת לא היה טועה המסדר טעות גדול כזה. ומרפיון כחי ההכרח לקצר

ובמק"א בארתי לפמ"ש הר"ן בגיטין על משנה דבראשונה היה משנה שמו שהחשש הוא שהבעל יוציא לעז על הגט וכעין הא דריש גיטין. א"כ היכא שהגט מקוים לא שייך חשש זה וכדקיי"ל בריש גיטין שם שאם נתקיים הגט לא חיישינן לערעור הבעל. וא"כ ה"ה הכא שנשלח הגט ע"י פאסט וידוע שהגט וההרשאה מקויימים ליכא חשש לעז. אך לשון שאר הפוסקים משמע שהלעז הוא מאנשים אחרים, ועוי"ל דהחשש הוא שיאמרו שנכתב בשם אחר. אך ז"א דהא השליח צריך להכיר האיש. ויש לדחות. והא דגיטין ל"ד י"ל דלהכי נקיט גליל ויהודה כי שם א"צ קיום כדאיתא בגיטין ד' ע"ב ואקצר

ועוד יש לדון אף אם היה נפסל הגט מחמת שלא כתבו שם של מקום הכתיבה. שהסופר והעדים יכתבו ויחתמו גט אחר ויכתבו בו שמו כדין וימסרוהו לשליח הראשון והוא ישלחנו לשליח שני כדין. כי הלא כיון שנפסל הגט הרי לא עשו שליחותן ויכולים לעשות גט אחר וכדאיתא בגיטין ס"ג ובש"ע סי' קכ"ב ומבואר שם דהדין כן אף בפסול דרבנן. ובפרט אצלינו שאומר שיכתוב ויחתמו עד מאה גיטין. וגם להשליח אומר סתם קודם הכתיבה שעושה אותו שליח להוליך גט לאשתו ופשיטא שכוונתו גט כשר. והרי לא עשה שליחותו. ואף דאח"כ מוסר גוף הגט להשליח ואומר לו שיוליך גט זה ובכה"ג קיי"ל בס"ס קכ"ב שאין יכולים לכתוב גט אחר. מ"מ יש לדון שאפשר לשלוח על ידו גט אחר על סמך שליחות הראשונה כנ"ל. ומה שמסר לו אח"כ גוף הגט אינה עקירה לשליחות ראשונה. רק עשה זאת ליתר שאת ע"פ ציווי המסדר שאנו מחמירים שיתן להשליח גוף הגט. אבל מדינא א"צ לזה וסגי במה שעשה אותו שליח להוליך גט. וכמו כתבו ותנו שיכולין לכתוב גט אחר כשנפסל הראשון כמבואר בש"ע שם. ובנ"ד שיש מקום קצת להכשיר הראשון אפשר שיתנו שניהם וכמ"ש הרשב"א הובא בש"ע סי' קכ"ב ס"א וע"ש באחרונים ואף שהמנהג אצלינו שהבעל אומר לסופר ועדים שיכתבו ויחתמו גט עבורו ובשמו שנכתב בגט וא"כ הרי אמר להם מפורש שיכתבו שמו משה אליהו. מ"מ ידוע שאין זה מצד קפידא רק מצד שהמסדר מקריא אותו כן. וחשב שכן הוא הכשר הגט, ורק אם יש להמסדר חשש שחפצו היה לרמות כדי שיפסל הגט אזי יש לחוש שהגיד בקפידא. ולפי הענין נראה שלא היה כן. ויש לברר זה ע"י המסדר והעדים. ויש להאריך בזה ולברר הדבר בראיות כי הוא דבר חמור ואכ"מ. באשר בנ"ד א"צ לזה כי לענ"ד הגט כשר אם עולה לתורה בשם זה במקום כתיבה. ורק עוררתי בזה צד קולא באם שיקרה באופן שיופסל הגט ויהי שעה"ד גדול אז ראוי לשים לב לסברתינו הנ"ל ולבררה בהסכם גדולי המורים. אבל אין מקום לצדד בנ"ד משום דמאריס הוי שם שאינו ביהדות ולא יצטרכו לכתבו בגט כמ"ש התו' בגיטין ל"ד וכדקיי"ל בסי' קכ"ט. דזה שייך רק במומר. אבל ישראל שקורין לו בשם שרגילים הנכרים לקרות