דברי מלכיאל ג קנט

בו על חרבך תחיה אבל הכוונה לפי שגר בארצם לזה כינו אותו אז כן] והביא שם בשם אביו ז"ל שבהיותו בארץ ישמעאל קראוהו הישראלי. ובבואו לארץ ישראל קראוהו הישמעאלי ודפח"ח. ובזה מבואר מה שבשמואל קראו יתרא הישראלי לפי שדרכם היה בארץ ישמעאל להוסיף אלף על תיבות לה"ק. ולזה קראוהו בארץ ישמעאל יתרא הישראלי כמ"ש אבי הרד"ק ז"ל. ובבואו לא"י קראוהו כעיקר שמו בלה"ק יתר הישמעאלי וזה נכון מאוד בע"ה. וממילא מיושב ג"כ שם עמשא לפי שנולד לו עמשא בהיותו בארץ ישמעאל ולזה היה עיקר שמו כפי לשונם שדרכם להוסיף על תיבות לה"ק אלף כמש"ל. ולזה לא שינו עיקר שמו אף בבואו לא"י. ואף שיתר שינו בארץ ישמעאל ליתרא. היינו כפי שידוע דרכם להמשיך כל התיבות שיהא בסופם נח נסתר ולא נח נראה. והרגיל בלשון ארמית ירגיש זה

[ט] ומה שהקשה משם שבנא. הנה באמת במלכים כתוב שני פעמים שבנה בהא. וקרוב לומר שלכך נכתב אח"כ במלכים וכן בישעיה באלף לפי שאחר שנתחמץ וכתב לסנחרב שרוצה לצאת אליו ולהשלים אתו כדאיתא בסנהדרין כ"ו נשתנה שמו לשם ארמי וניטל משמו ההא. וכה"ג איתא בדה"י א' ב' שקרא לעכן עכר ע"ש שעכר את ישראל ע"ש בפירש"י ורד"ק וכה"ג דרשו ז"ל בכ"מ בחסרון אותיות השמות ושינויהם. וע' מד"ר פ' חיי שרה מה שדרשו על מ"ש עפרן חסר. וע"ש בחי' תורה שלי בס"ד. וכן בשם עזא שהקשה הגר"א. הנה בשמואל כתב בכ"מ בהא עזה רק בד"ה כתוב באלף. והיה נראה שגם בל' ארמי נמצא שם זה. והם היו כותבים באלף כנ"ל. ולזה עזרא שכתב דה"י כדאיתא בב"ב ט"ו כתב רובי השמות כמו שקוראים אותם בבבל שדברו ארמית כמש"ל. וכן תמצא הרבה שמות בדה"י שסופם הא ושם נכתבים באלף ע"ש בשם עוזיא ודומיהם. ועיקר נראה בשם שבנא שלא היה כלל מא"י אשר כן מורים דברי הנביא מה לך פה ומי לך פה שנראה שלא היה מא"י וע' סנהדרין כ"ו וכן מפורש במד"ר ויקרא פ"ה ששבנא היה מסכנין וע"ש במ"כ שהוא בחוצה לארץ. ומיושב שפיר מה שנקרא פעמים בהא ופעמים באלף וכעין מש"ל בשם יתר ויתרא

) [י] ובאמת קשה לומר שעזרא כתב לפי המבטא אז וחלילה שישנה. אבל ידוע שיש הרבה אותיות המתחלפים בלה"ק ופעמים כתיב כן ופעמים כן וכמו כמהם וכמהן בשמואל ב' וכן בכ"מ. וכן הא ואלף מתחלפים כידוע ולזה כתוב פעמים איזה שמות באלף ופעמים בהא כמו שבנא ועוזא ועוזיא שהזכרנו וכן יש בדה"י הרבה שמות שנתחלף ההא לאלף כמו שיראה הרואה שם בשם שמעה אחי דוד שכתוב בשמואל בהא ובדה"י באלף. ושלמה כתוב ברות בהא ובדה"י באלף ועוד כמה ימצאם המעיין. אכן מה שמצוי בדה"י השמות באלף יותר מבשאר ספרי קודש זה יורה על מש"ל שעזרא כתבם ע"פ המבטא שדברו אז ארמית. וכן בפ' נח כתוב סבתה ורעמה בהא ובדה"י באלף. וגם בשם עיר גבעה כתוב בדה"י גבעא באלף ע"ש

[יא] ועוד יש מיני שמות שגם בלה"ק סופם באלף כגון אותם הנגזרים משורש שסופו אלף כמו שם אליחבא שהוא משורש חבא שסופו אלף. וכן סבא שהוא מלשון סובאי יין. וכן שם יהוא שנראה שהוא מורכב מתיבת הוא או מן ולשלג אמר הוא ארץ. ושם האלף הוא נתחלף מהא וכמש"ל שהם מתחלפים בלה"ק. וכבר נמנה במסורה בתהלים ט"ז זוגות שפעמים כתוב בהא ופעמים באלף ע"ש. ולפלא שהרבה מאוד לא חשב שם וקצתם הזכרנו למעלה. וגם אותם שחשבו שם יש שיש להם שני פירושים ויש חילוק בכוונת הענין ואכמ"ל בזה וע' במסורה גדולה שבסוף המקראות שחשב שם עוד תיבות כתובים באלף שנתחלפו מהא כמו לזרא ודומיהם. וכן שם משא שהוא משורש נשא. וכן פלוא מן פלא. סלוא מן המסולאים. מוצא מן מצא. רפוא מן רפא. אביהוא מן אבי הוא. ועוד יש שהאלף הוא נוסף וכידוע שאותיות אלו באים לפעמים נוספים בלי שום סבה כמו שם עדו עדוא. וכן בשם סבתכא נראה שהאלף נוסף. או אפשר שהוא נתחלף וכמו סבתה שכ' בפ' נח בהא. וע' במסורה פ' שלח על פלטי בן רפוא שחשב שם י"ב תיבות שכתובים אלפין נוספים לבסוף. כל אלה הסבות חוברו אשר לזה ימצאון כמה שמות בכ"ד ספרים באלף לבסוף ועפ"ז ימצאו טעם על כל שם שנזכר בכ"ד ספרי קודש פעמים באלף אף שהוא בלה"ק. וביותר נמצאים בדה"י ועזרא נחמיה ובעזרא נחמיה נמצאים הרבה שמות בל' ארמי וכולם באלף לבסוף כמו זבינא חטיטא חקופא ועוד הרבה. ולא אאריך בהזכרת פרטי השמות וטעמיהם. ולפמ"ש סרה קושיית הכנה"ג משם שבנא שי"ל שהוא מורכב מתיבת שב נא. וא"כ צריך להיות באלף. ואדרבה מ"ש ב' פעמים בהא הוא בתורת חילוף כמש"ל וכמ"ש הכנה"ג ובס' עזרת נשים באמת לכתוב שבנא באלף ע"ש. רק שדנו מצד שכ"כ רוב פעמים בתנ"ך. ולפמ"ש הוא מבואר. וכן י"ל בשם יתרא שהוא ל' יתראה וחסר ההא. אך מש"ל בזה יותר נכון לפי שנקרא ג"כ יתר. וכן עמשא י"ל שהוא עם שא

[יב] וממילא מיושבים בס"ד דברי הקונדריסים לפי שהרואה בעין ברור יראה שכל שם שמקורו בלה"ק סופו ה"א אם לא מצד הסבות שהזכרנו. וכן נכונו דברי הר"י מינץ לפמ"ש הכנה"ג שם שכוונתו על שם שבלה"ק שלא נזכר במקרא שסתמו צריך לכתבו בהא לפי שכן מורים הכתובים וכמש"ל. ונראה שמודה שאם השם נגזר מתיבה שסופה אלף שצריך לכתוב בסופו אלף וכמש"ל. ולפ"ז צ"ע במ"ש הג"פ ס"ק קל"ח בשם מהריב"ל שאם יש ספק בשם אם הוא לה"ק או ארמי יש לכתוב בהא לפי שבארמי אם כתב בהא כשר וכן בלעז ע"ש. דלפמש"ל נראה להיפוך לפי שבלה"ק לפעמים מתחלף ההא באלף וכמש"ל. אבל בשארי לשונות לא מצינו זה וכן מש"ש בס"ק קל"ה להחמיר יותר אם כתב אלף במקום הא מאם כתב הא במקום אלף ג"כ אינו. ועוד יש מקום לומר להיפוך כי טפי מצינו שההא מתחלף לאלף ממה שמצינו שהאלף מתחלף להא: ובפרט כי האלף ע"פ רוב הוא לכוונה מיוחדת כי בסתם כתוב בהא וכמש"ל וא"כ אם שינה יפסל. וכמו פלוא שמקורו פלא אם כתבו פלוה בהא וודאי פסול לענ"ד. משא"כ להיפוך אלף במקום הא מצינו הרבה כמש"ל. אמנם אם יש מקום לטעות נראה שג"כ קשה להכשיר. כמו אלקנה בהא הוא מלשון קנה קנין. ואלקנא באלף הוא מלשון קנאה כידוע. וכן דומיהם. ועכ"פ צדקו מאוד דברי הקונדרסים לכתוב בשמות לה"ק בהא ושל לעז באלף. רק זה ממילא מובן שאותם שהם בלה"ק באלף צריך לכותבם באלף. ובשם מתתיה הובא בג"פ שם בשם מהריב"ל שהכשיר אם כתבו באלף. ולענ"ד צ"ע כיון שמקור השם הוא מורכב מן מתת ד'. פי' מתנה מהשם. א"כ אין לך שינוי גדול מזה. ודומה לזה בקורא בתורה כשטעה בדקדוק האות אם נשתנה עי"ז פירוש המלה צריך לחזור ואם לאו א"צ כידוע. וה"נ כיון שהוא נ"מ בהוראת השם נראה שפסול. ואף שי"ל שבזמנינו שאין קוראים השמות על הוראת הענין כמו בדורות ראשונים רק קורים בשם בעלמא אחר אבותיהם וכדומה אין נ"מ אם יכתבו באלף או בהא כיון שההברה במבטא אחת היא. בכ"ז נראה שאין לשנות כיון שיש לזה טעם ושורש. וכענין זה כתב בכנסת יחזקאל סי' ס"ט לענין יהודה באלף שאם כינויו ליב מורה ששמו יהודה בהא וכבר האריכו האחרונים בזה

[יג] ומזה נראה שאם השמות בלה"ק ומחמת מבטא בנ"א נמשך השם שלא על דרך דקדוק הלשון וכידוע שכן הדרך בכל השמות בלה"ק ובשארי לשונות. בכ"ז בלה"ק ההמשכה בהא. והנה לברר זה משמות שבמקרא א"א לפי שי"ל שכן הוא עיקר השם. רק אזכיר קצת שמוכח שהוא נמשך כמו ארונה מן ארנן ושרשו בלה"ק הוא אורן שם אילן כידוע או אפשר שהוא נמשך מן אהרן. ובד"ה א' ג' כ' חשובה והוא נמשך