דברי מלכיאל ג קנח

ויש לו רב שם. ומצאתי בסה"ד שתמה בזה. מ"מ צ"ל שהיתה גירסתם כן. וקצת ראיה יש לזה מהא דנדרים נ"ט דא"ל ר"ח לרבה מאן ציית לך ולר' יוחנן רבך. וכה"ג בפסחים ל"ג ושבועות י"ב. נראה להדיא שלמד לפני ר"י והיה רבו וכמו ששלחו כן אחיו בכתובות שם. וכיון שהיה בא"י לזה נכתב בהא לבסוף ששם דברו בלה"ק. ורבא נתגדל בבבל לזה כתוב באלף. אבל באמת ז"א דהא מצינו רבה בריה דר"נ ורבה בריה דר"ה ובריה דר"ח. ועוד כמה מאמוראים שבבבל שהיה שמם רבה. ולא נמצא כלל שעלו לא"י. ועוד דאף בזה שעלה לא"י. כיון שרבה הוא ר"ת רבי אבא. ואבא הוא מלשון ארמי והוא באלף. א"כ איך שייך שבא"י ישתנה להא וכי המקום גורם כיון שהשם עכ"פ מקורו מלשון ארמי

[ג] ובאמת מצינו שגם בא"י היה מצוי לשון אבא כמו בב"ק פ"ג ע"א שאמר רשב"ג אלף ילדים היו בבית אבא וכן בב"מ פ"ד ע"ב אמר רבי ג' ענוותנין הן ואלו הן אבא. ובכתובות קי"א ע"ב ארשב"ח קלח של כרוב הניח לנו אבא ועוד שם דלית הניח לי אבא ע"ש ובא"י היה ע"ש. ובקדושין ל"א ששאל א' את ר"א אבא אומר השקיני מים ואימא אומרת וכו' וכן שם ל"א ע"ב לקראת אימא מהו ע"ש. וכה"ג יש הרבה פעמים. וא"ל שהוא כדאמר רבי בב"ק פ"ג בא"י לשון סורסי למה וכו' ע"ש ובתו'. אלמא שהיו מדברים בלשון סורסי והוא דומה ללשון ארמי כמ"ש התו' שם. מ"מ קשה שרבי בעצמו ידבר כן כמש"ל מהא דב"מ פ"ה. ועוד דבהנהו שהבאתי כל הענין הוא בלה"ק. ודוחק לומר שהיו מערבים תיבות מלשון ארמי באמצע. וגם מצינו שמות אבא בא"י כמו אבא שאול אבא חלקיה. רבי ירמיה ב"ר אבא ובירושלמי נזכר ר' בא כמה פעמים והוא קיצור מן אבא כידוע. וכן כמה פעמים מצינו שקרא ר' יוסי אבא חלפתא. ובנדה י"ד ע"ב אמר רבי כדברי אבא וכו'. ובסנהדרין מ"ח אמר הורקנוס בנו של ר"א דעתו של אבא ע"ש ובשבת ל' אבא מת וכו' ובברכות ט"ז ע"ב של בית ר"ג היו קורים אותם אבא ועוד כמה בש"ס

[ד] והנראה דהנה אב שרשו אבב או אבה והוא אחד עם עודנו באבו ודומיהם שפירושו סיבת הצמיחה והתולדה ומזה הוא תיבת אביב וידוע זה למעיינים בספרי השרשים. ובלשון ארמי מכונה האב בלשון אבא. כידוע שלשון ארמי צומח מלה"ק רק שמשתבש ומוסיף וגורע ולזה נקרא יער בל' ארמי אבא כדאיתא בב"מ ק"ח ובנדרים ס"ב ובכ"מ מלשון צמיחה ותולדה כמ"ש. וכן הושאל שם אב או אבא על מושל ונכבד בעדתו וכמו שנקרא יוסף אברך. וכן אמר יוסף לאב לפרעה לפי שהוא היה המיעצו ומנהיג הממלכה. ובמדרש הוא פטרון. וכן איתא בברכות ט"ז ע"ב שאין קורים לעבדים אבא לפי שהוא לשון חשיבות ע"ש [ובשטמ"ק פי' משום חשש שיוציאו לעז על הקוראים שהם בניהם. והוא צ"ע לענ"ד ואכמ"ל בזה]. וע"ש בפירש"י שהוא כמו מר ומרת

[ה] והנה ידוע מדרכי השמות הלקוחים מאיזה שם או פעל שדרך קוראי השמות להמשיך התיבה שממנה לוקח ולהוסיף או לגרוע ממנה כמו שקראה לאה שמעון על שם שמיעה שהנון נוסף. וכן זבולן וכן משה היה ראוי לקרותו משוי וכל הרואה בדברי הימים בהשמות יראה שכולם גזורים מלה"ק רק שנוסף ונגרע אותיות לפי הרגל המבטא אז. ולזה נראה שגם בלה"ק היה דרכם לקרות שם אדם אב. ונראה בשם רב היינו ר' אב. ומה שנקרא בש"ס אבא. היינו בבבל קראוהו אבא בלשון ארמי אבל עיקר שמו היה אב. ורק שרובם היו ממשיכים לקרותו בקמץ על הבי"ת וכידוע גם היום הדרך כן להוסיף נקודה על האחרון. וממילא הוצרכו לכתבו בלשון אבה כדין שם הנמשך מלה"ק שצריך להיות הא כנ"ל. אכן יש שקראוהו בתחילה אבא בלשון ארמי. ואותו כתבו באלף. וגם בבבל היו כמה שקראו בניהם בלה"ק אב ונמשך במבטא אבה. ואותם הם הקרוים בש"ס רבה להורות על יסוד שמם. ולהיפוך גם בא"י נמצאו שקראו בניהם בלשון ארמי אבא. וכמש"ל שהיו מדברים ל' סורסי. ואותם נכתבים באלף. ולזה בירושלמי נכתב תמיד ר' בא באלף לפי שנראה שלשון הירושלמי הוא אותו לשון סורסי הנזכר בב"ק פ"ג שדברו בו בא"י. ומה שנמצא בש"ס לשון אבא בא"י כמש"ל. הם על שני דרכים. או מצד שהיה הרגל המבטא לקרות אבא כמו שדברו בלשון סורסי. ומזה נצמח אבא שאול ודומיהם לפי שקריאת השמות הם רובם מסורים לההמון. ויש שהמשיכו במבטא תיבת אב שבלה"ק אבה כמש"ל. רק לפי שמעתיקי הש"ס בבלי היו בבבל לזה כתבו אבא באלף כדי שיהא מובן ענינו לפי שבלה"ק אין מובן לתיבת אבה. שוב ראיתי בט"ג בשא"א ס"ק ל"ה כתב בשם גאון א' דשם אבא אם הוא אחר התנאים שקרואים אבא הוא לה"ק ואם מהאמוראים הוא ארמית. והוא נפלא וכמ"ש דהעיקר שגם התנאים נקראו אבא משורש ל' ארמי. וע"ש שכתב ג"כ ששם אבא הוא מל' אב וב"ה שכוונתי לדעתו

[ו] וממילא מיושב קושית הב"י על הקונטרסים מרבה ורבא. דבאמת רבה מסתעף מלה"ק כנ"ל. ואדרבא עוד יש ראיה לדבריו מזה וכנ"ל. ובב"ב ע"ד ע"א אמרו על רבב"ח כל אבא חמרא. ופי' הרשב"ם שם דרבה הוא רבי אבא ע"ש. נראה לפי שמאמר זה היה מורגל בפי כל לומר כל אבא חמרא. וכבר הזכרנו שהמון האנשים דברו בלשון סורסי ולזה נאמר בלשון ארמי כל המאמר ההוא. אבל עצם שם רבה נגזר משם אב אבה כמש"ל. וראיתי בכנה"ג ס"ס קכ"ט בהנב"י שהביא בשם מהרח"ש שתמה על הב"י דהא רבה הוא לה"ק כמו על ארץ רבה ודומיהם. ושוב הביא שלפמ"ש הערוך ערך אביי שרבה הוא רבי אבה ניחא ע"ש. ותמהני שלא ראו שש"ס מפורש הוא בב"ב שם שקראו לרבה אבא. ומדבריו נשמע ג"כ ששם רבה היה ר' אבה בהא אך לא ירד למש"ל. ואף שמה שסתם בש"ע כדברי הקונדריסים אינו מצד שנראה לב"י לישב הקושיא אלא מצד שראוי לעשות לכתחילה כן וכמ"ש בשו"ת ב"י סי"א הובא בכנה"ג שם אות רי"ב וע' בג"פ בזה. אולם לפמ"ש מיושבים דבריו בס"ד. ואדרבא ראיה לדבריו דע"כ יש טעם בדבר שזה בהא וזה באלף כיון דהמבטא משמע שהכל אחד

[ז] והנה ראיתי בכנה"ג שם אות ר"ח שהביא מ"ש הר"י מינץ שבספק יש לכתוב בהא לפי שכל השמות שבמקרא הם בהא. וכתב דע"כ כוונתו על שמות לה"ק שאינם נמצאים במקרא. והקשה דהא מצינו שבנא יתרא עמשא עזרא כולם באלף. והובא ג"כ בבה"ט ס"ס קכ"ט. ובהגר"א שם הקשה ג"כ עליו משמות עמשא עזרא עזא עלא וכתב שאפשר כוונתו רוב שמות שבמקרא. והנראה דלק"מ מכל הנהו. דשם עזרא פשוט לפי שנולד בבבל ועזר הוא לה"ק. וידוע שלשון ארמי מעורב בלה"ק ורק דרכם להוסיף אלף בסוף כמו בתיבת אבא כמש"ל. ובג"פ ס"ק קל"ה כתב שא"ל שהיא מלה ארמית בלשון פרס שלא ידענו פתרונה דאין סברא לתלות בשם זרות וכו' ע"ש. אבל לענד"נ כמש"ל. וגם מה שהרכיב הג"פ לשון ארמי עם לשון פרסי תמוה דתרי לישני נינהו כדאיתא בב"ק פ"ג ע"א ובבבל היו מדברים ארמית ע"ש. וכ"ה בדניאל ב' שוב ראיתי שכבר נתקשה הט"ז ג"כ בשם עזרא ותירץ כמש"ל בשביל שנתגדל בבבל ע"ש והביאו ג"כ הב"ש בקוה"ש בשם עזרא. וב"ה שכוונתי לדעתו הק'

[ח] ומה שהקשה הכנה"ג מיתרא ועמשא. נלע"ד דבשמואל ב' י"ז כתיב עמשא אשר נולד מיתרא הישראלי ובד"ה כתיב עמשא בן יתר הישמעאלי. ודרשו ביבמות דף ע"ז שחגר חרב כישמעאל וכו' ע"ש. אכן פשטות הכתוב קשה ופי' הרד"ק בשמואל שם שיתרא התגורר בארץ ישמעאל לזה קראוהו ג"כ ישמעאלי. [ונראה שגם דרש הש"ס מסכים לזה שלזה קראוהו ישמעאלי בשעה שחגר החרב כישמעאל. ולא בשם עשו שנאמר