דברי מלכיאל ג קנז

דיש לקחת רשות מהבעל בפירוש ע"ז. ולחשש הוצאת לעז שכתבתי למעלה שהבעל יוציא לעז. יש לתקן שיעשו קיום ע"פ העדים שהבעל נתן רשות ע"ז. וכהא דריש גיטין דהיכא שיש קיום אין חשש ללעז שלו. ואף שאפשר דאיזה מהאחרונים ס"ל להחמיר בשם העריסה אף בכה"ג דנ"ד ליתן ב' גיטין. מ"מ הוא דעת יחיד. ובב' גיטין יש חשש גדול כמבואר בפוסקים וגם דבנ"ד יש לצרף ג"כ דעת הפוסקים שאין הבעל נאמן לומר על שמו איזה שם מן העריסה יעויין בפוסקים. ובפרט דהא הוא בעצמו א"א שיודע זה רק שמגיד ששמע כן מאבותיו וממכתב מעכ"ת נראה שזולתו אין מי שיודע זה. וא"ל דשם העריסה יהא עיקר מצד הא דאיתא בש"ס דדרשינן שמות והוי כמו רוה"ק שנזרקה בפי הקוראים אותו שזהו שם העיקרי הראוי לו. דז"א דאדרבא כיון שנשתנה שמו אח"כ בפי הרוב נאמר דמסתמא הוא עיקר שמו. וממאמר חז"ל ג' שמות יש לאדם וכו' נראה אדרבא שהעיקר הוא שם שהבריות קורים אותו וגם יש לצרף לזה דעת הב"מ בס"ס קכ"ט שבכל כה"ג צריך לכתוב דמתקרי על השני שמות ע"ש

והנה כיון שהכנסת יחזקאל כתב שראה תשובות כשערות ראשו ובכ"ז לא מלא לבו להורות רק שיתנו ב' גיטין ע"ש והובא בט"ג בשא"ח. לכאורה טוב להשהות הגט שלשים יום ובמשך זה יעלה לתורה ויחתום בשם אהרן יעקב. וסגי בעליה לתורה ג"פ כמ"ש המבי"ט סי' נ"ב והסכימו עמו האחרונים. ואף שלא יזדמן לו לחתום בתוך זמן זה סגי בעליה לתורה לחוד. ואח"כ יכתוב אהרן יעקב דמתקרי אהרן בלי פקפוק וכעין תקנה זו כתב בכנ"י שם ובכמה אחרונים. אך בעת הזאת אין כדאי לעשות זאת כי זה נותן מקום לקלי הדעת ללגלג על דברי חכמים ויכשלו בעון ליצנות ר"ל. ולזה יכתבו גט אחד ושם אהרן קודם כנ"ל. וממכתב מעכ"ת ניכר שאינם בני עירו רק מעיר אחרת באו. וא"כ אפשר שבמקום הכתיבה לנתינה אין מבני משפחתו שיקראו לו בשם אהרן יעקב. ובכה"ג וודאי שצריך לכתוב אהרן דמתקרי אהרן יעקב דאף בשם מחולי כתב המהרי"ק שורש צ"ח דמקום נתינה עדיף וכ"ש בשם עריסה. ואף הט"ז שחולק עליו שם נראה ג"כ שדעתו להכשיר הגט שנכתב בדיעבד כן ולא לכתחילה ע"ש שנדחק מאד. ודברי מהרי"ק נכונים ויסודתם בש"ס. ובשם העריסה וודאי דכ"ע מודו דזה מוכח בש"ס להדיא וכמש"ל דהא נולד ביהודה ומגרש בגליל בשם שבגליל. ושם דיהודה הוא שם העריסה

ובשם אביעזר פשוט כמ"ש מעכ"ת לכתבו תיבה אחת. וע"ד שם בן ציון שנוסף מחמת חולי ונשתקע. פשוט שאין לכתבו. ואף שיש קצת פוסקים שחוששים לכתוב ב' גיטין בכה"ג. מ"מ בשם אביו וודאי ליכא למיחש וכמ"ש הפוסקים דבשם האב סגי בשעה"ד אף לכתחילה בחניכה שהכל קורים בו. ומ"ש מעכ"ת ראיה משו"ת חוט השני שא"צ לכתוב שם מחולי שנשתקע. אינה ראיה דשם איירי שמת מתוך חוליו ולא נתחזק כלל שם זה יעו"ש. וידוע מחלוקת התוי"ט וגאוני דורו נידון גט כזה. וסברתם דכיון ששינה שמו כדי שיחיה ולא הועיל לו אין שייך לומר שיהא שם העיקר ואומדנא דמוכח ששינה שמו רק על דעת כן שיחיה מחוליו וכמש"ל בשם הפוסקים שזהו טעם ששם מחולי נקרא עיקר ועפ"ז יש לבאר טעם הא דאיתא בברכות י"ג דהקורא לאברהם אברם עובר בעשה משא"כ ביעקב. והיינו משום דבאברהם היה כדי שישתנה המזל כמ"ש חז"ל בב"ר פ' לך אברם אינו מוליד אברהם מוליד וע' שבת קנ"ו ע"ב. משא"כ ביעקב שהיה רק לכבוד בעלמא ובשרה שנצטוה רק אברהם כדאיתא שם. י"ל משום שהאשה שדה של הבעל כמ"ש התו' ריש כתובות. והיה די בשינוי שם אברהם לחוד וע' יבמות ס"ד. ובר"ה ט"ז יליף שינוי השם משרה. וקשה טובא דהא שרה לא נצטוה על שינוי שמה רק אברהם. והו"ל למילף מאברהם וגם דהוא קודם לזה. ובתשובת הרא"ש סוף כלל י"ז כתב ששינוי השם נלמד מאברהם ושרה ויש להאריך בזה ולישב דברי הרמב"ם שלא הביא הך דהקורא לאברהם אברם אך אכ"מ]

וע"ד האשה שהכל קורין לה שרה ובני משפחתה קורין אותה לפעמים שרה טילא. הנה לא ביאר מעכ"ת אם שמה מעריסה שרה טילא או מחמת חולי. ונראה שהוא מעריסה כי מחמת חולי ע"פ רוב מקדימין אותו וכמבואר בפוסקים. וגם לא ביאר אם גם במקום הגט יש שקוראים אותה כן או לא. וכבר בארתי שאם במקום הנתינה אין מי שיקרא אותה כן צריך להקדים שם של מקום הנתינה. וגם חתימתה לא כתב. ונראה שאין יכולה לחתום. ובכ"ז נלע"ד העיקר לכתוב שרה דמתקריא שרה טילא וכמש"ל דבכה"ג הוי מיעוטא דמיעוטא. ולהצריך ב' גיטין הוא דבר קשה. ורק אם ידוע שבמי שבירך וכל דבר שבקדושה קורין אותה בשם שרה טילא נראה שצריך להקדים שם זה. והיינו אם גם במקום נתינה יש שקורים אותה בו כנ"ל. ולהשהות הגט שלשים יום ולהחזיק שמה שרה טילא כבר כתבנו שאין ראוי לעשות כן. ובפרט באשה שהחזקה הוא שיודיעו ע"י הדבקת פתקאות בבתי מדרשות שהאשה הזאת עיקר שמה שרה טילא. וכמבואר באחרונים. וזה יהי וודאי בעיני ההמון כחוכא

וע"ד שם אבי האשה ששמו שמשון שמעיה ובפי כל נקרא שמשה. בפתח. הנה שמעיה פשוט שכותבים אותו חסר כמ"ש בט"ג ושאר אחרונים שרובו בלא ויו לבסוף וע' לקו"ש סעיף י"ט בט"ג. ויכתבו שמשון שמעיה דמתקרי שמשה. ובנידון שם שמשה. הנה מעכ"ת כתב שמשי ביוד. ואם נרגש במבטא יוד לבסוף. וודאי שצריך לכתוב שמשי ביוד כדעת מעכ"ת ורק אצלינו אין נרגש יוד במבטא. ואם גם אצלם כן אזי צריך לכתוב שמשה בהא וכדין כל שמות שמקורם מלה"ק שסופם בהא כדקיי"ל ס"ס קכ"ט. ומ"ש מעכ"ת דשמשי הוא שם רשע ממגילה ט"ז הוא מקרא מפורש בעזרא ד' יעו"ש. ובנ"ד פשוט שהוא קיצור משמשון ובפרט אם אין נרגש יוד וצריך לכתוב ה' כמש"ל. ומ"מ צריך לכתבו כמ"ש האחרונים דרק אם נקרא בשם אחד א"צ לכתוב קיצור השם. אבל בנקרא בב' שמות צריך לכתוב קיצור שם האחד דלא גרע מאלו היה נקרא בפי כל בשם שמשון לחוד שהיו כותבים אותו. וע' לקו"ש בט"ג סעיף ב' ומאפס פנאי ההכרח לקצר

סימן

קיא

[א] בא מעשה לפני באחד שאביו נקרא לתורה נתן נטע ובפי כל נקרא נטקע. ולחתום לא היה יכול. ואמרתי לברר בע"ה אם צריך לכתוב אלף אחר הנון או לא וכן אם לבסוף הא. או אלף. או עין. והנה מבואר בש"ע ס"ס קכ"ט ששם לה"ק צריך ה"א לבסוף ושבלעז אלף לבסוף ובב"י בשם הקונדרסים הביא ראיה לזה כמו חומה חובה דבש"ס דהוי בהא וילתא אבא חסדא הוו באלף וכן רב אדא בר אהבה ע"ש. והב"י הקשה דהא רבה ורבא שניהם ארמית ומ"מ זה בהא וזה בא'. אמנם בשו"ע סתם כדברי הקונטרסים ונראה שלא החשיב קושייתו לעיקר. ונחזי אנן בטעם הדבר. והנה הגר"א ביאר קושיית הב"י עפמ"ש הערוך בערך אביי דרבה ורבא שמותם רבי אבא ורק שקיצרו בשמם. וא"כ שניהם ארמית. אמנם צריך להבין למה כתוב זה בהא וזה באלף דנראה מזה שהיה במבטא נ"מ אצלם. וביותר דהא אבה בהא לא מצינו בשום מקום

[ב] ולכאורה י"ל לפי שרבה היה בא"י כמ"ש התו' בעירובין כ"ב. ואף שמש"ש כן מכתובות קי"א צ"ע דליתא שם שעלה לא"י רק שאחיו כתבו לו שיעלה