דברי מלכיאל ג קנו

סימן קי

כבוד ידידי הגאבד"ק אסטראב מוהראש"ז נ"י

ע"ד אחד שנקרא בפי כל אהרן וכן חותם ועולה לתורה ורק בני משפחתו קורין אותו לפעמים אהרן יעקב ואומר המגרש שכן הוא שמו מעריסה. ומעכ"ת הביא דברי כנסת יחזקאל סי' ס"ד דשם עריסה מצטרף למיעוט לעשותו עיקר והנה הכנ"י שם הצריך ב' גיטין וגם שם חתם בשם העריסה וזה עדיף ממיעוט קורין דנ"ד דהוי מיעוטא דמיעוטא. ואף אינימא דסברת הכנ"י הוא כעין סברא דסמוך מיעוטא לחזקה מ"מ הא במיעוטא דמיעוטא לא אמרינן הכי ע' תו' בכורות כ' ע"ב ד"ה חלב. ובלא"ה ז"א דסמוך מיעוטא לחזקה הוא רק לר"מ ולא לרבנן. ואינימא דס"ל דהוי כחזקה דאנן סהדי דעדיפא משאר חזקות כידוע. והכא אנן סהדי ששמו כך מעריסה. ז"א דא"כ א"צ צירוף כלל למיעוט. ואפשר סברתו שאם לא נקרא כלל בשם זה לא שייך אנן סהדי דהא לפנינו שנעקר לגמרי. אבל אם המיעוט קורים אותו כך שייך אנן סהדי שעיקר שמו כהמיעוט. וכן בכל רוב ומיעוט אם יתברר שהאמת עם המיעוט לא אזלינן בתר רובא. ורק בשם שאינו מן העריסה אמרינן דכל שאין הרוב קורים אותו לא הוי קביעות שם כלל. משא"כ בשם עריסה שהוא עיקר שמו ודמיון לזה בנדה ס"ג גבי וסת קבוע שצריך שתעקרנו ג"פ ואף אם עקרתו ג"פ בכ"ז אם ראתה בו עוד פעם אחד חוששין לו כדקיי"ל ביו"ד סי' קפ"ט. וע' טוב גיטין בלקו"ש בשם חיה יארא שע"פ סברתינו ישתנה דינו ואכמ"ל בזה. אך בגוף הדבר לא דמי דשם אמרינן שכן טבע גוף האשה. וגם דשם דווקא כשלא קבעה עדיין ווסת אחר ע"ש ועיקר סברת האחרונים והמהרי"ק שורש פ"ו בראשם דס"ל ששם העריסה עיקר הוא דס"ל שכיון שקבעו לו שם זה הוי זה עיקר שמו ולא שייך לבטלו. ולזה ס"ל לאיזה פוסקים שאף אם נשתקע צריך לכתוב שני גיטין והובא בב"י סי' קכ"ט

אבל פוסקים רבים חולקים ע"ז. והלא המה הב"י ס"ס קכ"ט ומהר"מ מינץ סי' ס"ד והרדב"ז ח"ג סי' תל"ט ומהריב"ל והרד"ך בבית ד' ח"ג והלח"מ בשו"ת לחם רב סי' ל' ועוד כמה אחרונים ס"ל שאין יתרון לשם העריסה והולכים אחר רוב קריאתו. וסברתם נראה ששם אדם הוא רק שנותנים בו סימן כדי להבדילו משאר בנ"א. ולזאת אותו שם שידוע לרוב אנשים וניכר בו. הוא עיקר שמו ואין נ"מ כלל בשם העריסה. ופשטות הש"ס ורי"ף ורמב"ם ושאר ראשונים הוא כדבריהם דרובא מרים ופורתא שרה כותבים העיקר כהרוב ולא חילקו בין שם העריסה לשם שהוחזק אח"כ. ולהמהרי"ק ודעימיה צ"ל דאיירי ששני השמות הוחזקו מעריסה רק שזה הוחזק אצל הרוב וזה אצל המיעוט. וכן ראיתי שכתב הג"פ ס' קכ"ט אבל הוא דוחק. ואם נפרש כן. יש לפרש עפ"ז דברי רב אשי והוא דאתחזק בתרי שמי. שנדחקו הראשונים בביאור הדברים. ולפ"ז י"ל שמפרש דדווקא ששניהם הוחזקו מתחילה ויש לדחות] וכן מהא דיהודה וגליל קשה דוודאי נולד במקום אחד. ועפמ"ש המהרי"ק שורש צ"ח דאף דשם מחמת חולי עיקר מ"מ שם שבמקום נתינה עדיף. ה"נ י"ל דעדיף משם העריסה: אבל הט"ז סי' קכ"ט חולק עליו. ויש לי להאריך בביאור הסתירה שהעירו התו' מתוספתא וביאור הירושלמי והרי"ף אך אין העת מסכמת

ולכאורה צ"ע על שיטה זו ממ"ש כמה ראשונים ששם החולי הוא העיקר וכותבים אותו תחילה. וכתב הרמ"א בתשובה סי' פ"ד דה"ה בכל שם שידוע שחפצו לשנות שמו הוי השני עיקר. וקצת פוסקים בארו שזה דווקא אם הביאתי לזה סיבה גדולה וטעם נכבד. וע' בתשובה שבסוף ס' עזרת נשים. ולסברת פוסקים הנ"ל קשה דמה לנו ולחפצו כיון שעכ"פ הרוב קורין אותו בשם הראשון ומוחזק להבדילו משאר אנשים בשם זה. והרדב"ז שם כתב באמת דמ"ש שמחמת חולי עיקר היינו היכא דהוי מחצה על מחצה אבל אם הרוב קורים אותו בשם ראשון אזלינן בתר רובא. אבל כמה פוסקים ס"ל דהוי עיקר אף במקום רוב. וע"כ צ"ל הטעם ששם האדם נקרא מה שהוא קובע לעצמו. א"כ גם שם העריסה נקבע לו בעודו קטן וניחא ליה בשם שקראוהו אבותיו וגם דאצלינו ע"פ רוב נקראים על שם אבותם. ומסתמא ניחא ליה להקראות על שם משפחתו

ואפשר לומר סברת הפוסקים הללו דכיון שהסופר שליח הבעל צריך לכתוב כרצונו וציוויו. וידוע מ"ש האחרונים שצריך הבעל להזהר מלהגיד שום דבר להסופר נידון תיקון הגט וכתיבתו כדי שלא יהא קפידא ולא יוכל הסופר לשנות מדבריו. ולזה כיון שאנו יודעים אומדן דעתו שחפצו ששם השני יהי עיקר שמו. אם יכתוב הסופר שם ראשון קודם יהא זה כשינוי מדעתו. ואף שאנו רואים שאינו מקפיד לחתום דווקא בשם שני וכן בעלייתו לתורה. מ"מ בגט י"ל דמקפיד טפי וכמ"ש התו' בגיטין פ' ע"א ד"ה מפני כעין זה ואף אם יאמר הבעל בפירוש שאינו מקפיד ע"ז. יש לחוש להוצאת לעז אח"כ. על הגט. משא"כ בשם העריסה ס"ל שכיון שהוא לא קרא לעצמו שם זה אינו מקפיד עליו. ולזה ס"ל להנהו פוסקים שאינו עיקר. ואזלינן בתר רובא

ועיקר מ"ש הפוסקים דהא שהצריך ר"ג לכתוב שם העיקר קודם הוא מפני חשש לעז צריך ביאור לפמ"ש האחרונים לחלק בין שם חולי לשם אחר וכן בין שם העריסה א"כ ליכא לעז שיתלו שהקדימו הטפל בשביל שהוא מחמת חולי וכדומה מפני טעם גדול כמש"ל. וצ"ל שחוששים להנהו דלא גמירי דינא וכהא דגזרינן בקה"ת משום הנכנסים ויוצאים וכן ביבמות ל"ו שלא יתירו חלוצה לכהן ובדף צ"ד שיאמרו א"א יוצאה בלא גט וכן בכ"מ בש"ס. וכל הני החשש משום הנהו דלא גמירי דינא. דבנ"ד א"ל כן. דא"כ גם שם מחולי או מעריסה איך מקדימים אותו כיון שהרוב קורים אותו בשם אחר ניחוש ללעז למאן דלא גמר דינא. ונראה דבכל הנהו שהבאנו החשש דמאן דלא גמיר יטעה שבאמת מותר לעשות כן. אבל בגט החשש שהבעל יוציא לעז והוא יודע שאינו מחולי או מעריסה וכדאיתא ריש גיטין שתקנו בפ"נ משום חשש לעז מהבעל בעצמו. וכ"כ הר"ן בגיטין ל"ד להדיא מ"ש. רק בשאר פוסקים משמע שהחשש הוא שאחרים יוציאו לעז ואכמ"ל בזה

עכ"פ בנ"ד לענ"ד עיקר שיכתבו אהרן דמתקרי אהרן יעקב. ראשית דהא רוב הפוסקים ס"ל דשם העריסה אינו עיקר ודבריהם נראים עיקר בש"ס וראשונים וכמש"ל שנית דאף המהרי"ק בשורש פ"ו דס"ל שהוא עיקר צירף שם הטעם דשם בלי אינו שם בפ"ע וניכר מזה שיש לו שם עיקרי ע"ש. וכן הבינו כמה אחרונים בדעתו וע' דברי אמת בקונטרס י"א סי' י' וסי' נ"ח בזה ובג"פ ס"ק צ"ב צ"ג וע"ש ס"ק ס"ח וא"כ בנ"ד שאהרן הוא שם בפ"ע גם המהרי"ק מודה שצריך לכתוב שם אהרן קודם. וגם הכנסת יחזקאל שם החמיר ליתן ב' גיטין משום שהיה חותם כן ע"ש. וע' ט"ג שא"א סק"מ שכתב ג"כ שאם עולה לתורה בשם השני שכותבים דמתקרי על שם העריסה. ובדבריו יש סתירות באיזה מקומות בענין זה. וע' לקו"ש סעי' ה' שהתיר לכתחילה לכתוב שם העריסה לבסוף. וע' חתם סופר חאה"ע ח"ב סי' כ' כעין זה. ונראה דלא ברירא ליה האי דינא. אבל בנ"ד שחותם ועולה לתורה ג"כ בשם אהרן נראה דכ"ע מודו. ולפמש"ל שהטעם ששם חולי עיקר מפני שחפצו בכך וכן בשם העריסה. א"כ בנ"ד שחותם ועולה לתורה בשם אהרן מוכח שאינו מקפיד דווקא על שם זה. ומש"ל דגט עדיפא ליה הוא דוחק. וגם