דברי מלכיאל ג קמט

בע"כ דבלא"ה העיקר מכל הפוסקים שספק חרגמ"ה לחומרא. וגם דהוי ספק חסרון ידיעה. ויש לדחות קצת משום שא"י לכל העולם וכבר האריכו האחרונים בזה. וגם דזה גופא שלא נתברר עוד הספק אם יולדת מורה שיש מקום לומר שתלד והוי ספק ככל הנשים. וכן מורה ממ"ש מעכ"ת שהרופא מצריכה בדיקה נראה דבלא בדיקה יש מקום לומר שתלד. ודוחק לומר שהבדיקה היא אם היא דורקטי או שאינה רואה מסיבה אחרת

והנה כת"ר כתב לעשות ס"ס שמא לא תיקן רגמ"ה באומר מאיס עלי ועוד שמא כלה הזמן והוי רק מנהג וספק מנהג לקולא. ונראה דעתו עפמ"ש הפוסקים להוכיח מדינו של הסמ"ק גבי דגים מלוחים דס"ס בדאורייתא וספק בדרבנן שרי ולדעתי נראה דהכא גרע דאיכא חזקה נגד הספק דהא עד השתא היה עליו חרגמ"ה בזה וספק דרבנן היכא דאתחזק איסורא ס"ל לרוב הפוסקים דאסור וכן בס"ס היכא שספק אחד מהם נגד החזקה. ואף שי"ל דהכא אין החזקה סותרת הספק. כי הספק הוא בגוף התקנה אם התקין בכה"ג. בכ"ז כתבו הרבה אחרונים דגם בכה"ג מיקרי נגד חזקה. ובחיבורי ח"א סי' ע"ב בארתי בס"ד שתקנת רגמ"ה היתה סתם. ומחלוקת הפוסקים בענינים אלו היא באומדן דעת המתקנים. ובר מן דין נראה פשוט דבנ"ד לא שייך דין דמאיסה עלי דבמאיס צריך דבר מבורר וזה שייך רק במומים וכדומה וכמ"ש המהרי"ק שם. אבל הכא מה שייך לומר שמאוסה עליו בשביל שאין לה ווסת. אדרבא בזה היא טהורה יותר משאר נשים. ואם נאמר שבאופן כזה יוכל לגרשה בע"כ. בטלה תקנת רגמ"ה. כי כ"א כשחפץ לגרש אשתו ע"כ איננה מקובלת עליו. והרי נשתטית וודאי י"ל דמאוסה עליו ובכ"ז נחלקו הפוסקים בזה. וע"כ צ"ל כמ"ש דהמהרי"ק כתב זה רק במומים וכמו הא דנכפה שבתשובת הרא"ש דשפיר יכול לומר מאיסה עלי. וע"ש שלא היקל המהרי"ק רק שאין לכופו להיות עמה כיון שמאוסה עליו אבל חייב במזונותיה וכסותה. הרי שלא תפס לספק גמור. דאלת"ה הוי לענין ממון המע"ה. ונראה כוונת המהרי"ק שם שהספק הוא אם תיקן רגמ"ה בכה"ג שיהא מוכרח להיות עמה. די"ל שלא תיקן רק שלא יכול לגרשה בע"כ ושיתן לה מזונות אבל לא להיות עמה כשהיא מאוסה עליו כ"נ ברור להמעיין שם. וכן קיי"ל בסי' ע"ז ס"ג גבי אשה שאם טוענת מאיס עלי באמתלא מבוררת אין כופין אותה להיות עמו ע"ש. ובשביל מה שהיא מקללתו ג"כ אין שייך מאוסה עליו כי זה מצוי בנשים

מלבד זה הרי מפורש במהרי"ק שם שלא התיר בכה"ג משום ס"ס אף שהביא בשורש ק"א הסברא שכלה זמן חרגמ"ה. וגם דהעיקר נראה שאף אם כלה הזמן מ"מ מה שנהגו עכשיו כתקנתו הוי כקבלה מחדש ועכ"פ הוי כקבלת נדר ומנהג של מצוה. וכן מצאתי בח"ס חאה"ע ח"א סי' ב' וסי' ד' שכתב שם שאף שכלה הזמן מ"מ יש להחמיר בספיקו ע"ש. וכן יש להוכיח מכמה אחרונים שלא הקילו בספק חרגמ"ה בזה"ז מטעם ס"ס וכ"כ הח"צ סי' קכ"ד שאין לצרף ספק שמא כלה הזמן לס"ס וע"ל ס"ס ק'

ועוד דבנ"ד איכא ס"ס להחמיר דשמא אינה, כלל ממשפחת דורקטי כיון שלא נתחזקה בשלש אחיות או אמהות כמש"ל ואולי הוא מחמת חולי וכדומה ועוד תשוב לאיתנה ותתחיל לראות ותלד. ואף אינימא שהיא ממשפחת דורקטי. שמא העיקר כשיטת הסוברים שדורקטי יולדות. ובס"ס להחמיר החליטו האחרונים דאף בדרבנן מחמירים

והנה המהרי"ט חיו"ד סי' ט"ו כתב דלענין גילוי מילתא סגי בשני פעמים להחזיק. ולענין דבר טבעי כמו ווסתות ושור המועד צריך ג"פ. ולפ"ז נראה דבנ"ד הוי רק גילוי מילתא שמשפחה זו משפחת דורקטי וסגי בב' אחיות. מ"מ ז"א דהא ע"ז עצמו אנו דנין אם זו היא דורקטי או אולי עוד יעבור וכמש"ל ובגוף דברי מהרי"ט הללו יש לי להאריך אך אכ"מ

אכן יש לדון בזה מצד שהיא לנה כמה פעמים בבית אחרים ובזה מיקריא מורדת דבעינא ליה ומצערנא ליה. וכבר כתבו הח"מ והב"ש בסי' ע"ז שיכול לגרשה בע"כ. ובאמת דבריהם צ"ע לכאורה דהא גם לענין גט בע"כ שייך חשש מהרי"ק שם שכ"א ימצא עלילה על אשתו. ודוחק לחלק בין זה לזה. וכ"נ להדיא במהרי"ק שורש ס"ג בסוף דבריו שדעתו כן אף לענין גט בע"כ. אכן בנ"ד א"צ לזה דהא כתב המהרי"ק שם שאם יצא היתר ע"י טובי העיר שהם יכתבו זה למורה ויצא להיתר מהמורה ההוא אזי אין לחוש לזה כיון שנעשה ע"פ טובי העיר. ונראה דהיינו משום שבעירו לא היה ב"ד אבל היכא שיש ב"ד שפיר סגי שב"ד יעיינו בזה ואם ימצאו שהיא מורדת יתירו לו. ולא יורע כח ב"ד מכח טובי העיר. וא"כ בנ"ד אם בב"ד יפה של מעכ"ת יתברר שהיא מורדת באופן הנזכר אזי יתרו בה שאם תוסיף לעשות כן יתירו לו לגרשה בע"כ או לישא אחרת אם ישיג רשיון ע"ז מהממשלה יר"ה. ואף דקיי"ל דבעיא הכרזה. היינו לענין הפסד כתובה דלא קנסו לה חז"ל רק בכה"ג. אבל לענין היתר חרגמ"ה א"צ לזה דוודאי לא תיקן רגמ"ה רק כשהיא אשתו ונוהגת אישות כראוי. אבל לא כשמורדת עליו ומונעת אותו ממנה. וכבר נתבאר זה בפוסקים דל"צ הכרזה בכה"ג. וע' גליא מסכת חאה"ע סי' ט"ז שהיקל יותר מדאי בענין זה ואכמ"ל בדבריו. והכתובה צריך לשלם לה בנ"ד אם תתרצה לקבל גט. ורק אם ישא אחרת עפ"י היתר ב"ד אין לב"ד להכניס א"ע לטובתה שישליש הכתובה דהא היא בת דעת ובידה לשמוע לקול מורים ולקבל גט וכתובה ברצון או שלא תמרוד עליו וכ"כ בנו"ב מ"ת סי' ק"ב. ואם תשוב מדרכה ולא תמרוד עליו עוד אין להתיר לו חרגמ"ה ואף למנוע ממנה שאר כסות ועונה ג"כ אין מקום. ואף שכתב הנו"ב במ"ק סי' א' דאם היא סמוך לזקנתה יוכל למנוע ממנה שכו"ע עד שתקבל גט. לא דמי לנ"ד דזקנה וודאי שלא תלד רק בדרך נס. ובלא"ה דברי הנו"ב בזה צ"ע לענ"ד למעשה ובאשר אינו שייך לנ"ד אקצר

ואם יתברר ע"פ ב"ד שהיא מורדת כמש"ל אזי נלע"ד שברשיון הממשלה יר"ה יעשה היתר מק"ר. ואף דפשטות לשון המהרי"ק וש"פ שהתירו במורדת משמע שא"צ ק"ר. מ"מ למעשה צ"ע דהא מפורש בלשון התקנה בתשובת מהר"ם מר"ב שיכולים להתיר בטעם מבורר ע"פ ק"ר. וא"כ י"ל דאף מורדת בכלל זה שהוא טעם מבורר ומ"מ צריך ק"ר. ובזה יהא א"ש חשש המהרי"ק בשורש ק"ז דמה שיעשה ע"פ ק"ר. עדיף מע"פ טובי העיר. וכ"כ הח"ס סי' ג' שצריך ק"ר אף היכא שהיא פשעה ורק כתב שם דלענין לגרש בע"כ א"צ ק"ר. ובמחכ"ת מפורש בהגמ"ר פ' החולץ שצריך בתקנה זו ג"כ ק"ר ובסוף שו"ת מהר"מ מר"ב איתא ג' קהלות ע"ש. ועמ"ש בחיבורי ח"א סי' ע"ב. ושם כתבתי שהב"ש כתב בשם פסקי מהרא"י סי' ס"ח שגם בגט בע"כ כלה הזמן. והנה עתה זכיתי לקנות ספר תה"ד וראיתי שאין זה בפסקי מהרא"י רק הב"ש כתב שם זה מדעתו אחר דברי מהרא"י שהביא שם ע"ש

] וע"פ רשיון הממשלה יר"ה והיתר ק"ר יוכלו להתיר לו איסור ב' נשים או גט בע"כ לפי ראות עיני ב"ד באיזה אופן יעלה בידו יותר. ולפה"נ עדיף טפי להתיר לו לישא אחרת. כי אותה הוא מבקש שיוכל לקיים פו"ר בשביל שהראשונה מונעת אותו מעונה. ורק צריך להמתין י"ב חודש אחר ההתראה וכ"כ הח"ס חאה"ע ח"א סי' ק"נ. ואף שהאחרונים באה"ע סי' ע"ז כתבו שכשמשלם כתובה יכול אף תוך יב"ח לגרשה. ודברי הח"ס צ"ע קצת בזה. בכ"ז אין למהר בענינים כאלו: