דברי מלכיאל ג קמו

מסכת בעצמו שם שבזה לא מיקריא שעשתה שלא כהוגן רק לא הרגיש בראייתינו הנ"ל

וע"ד הטעם הרביעי שהזכרנו מצד שלא תיקן רגמ"ה שהאשה תהא עדיפא מהאיש וכיון דבאיש יש פוסקים דס"ל דבמאיס כופין להוציא ה"ה באומר שמאותה עליו [ואף שכתבתי בחיבורי ח"א סי' ע"ב דלפ"ז צריך לכפותה עד שתאמר רוצה אני כמו באיש. מ"מ כעת נראה שא"צ לזה. דרק באיש בעינן עד שיאמר רוצה אני משום דבעינן שיכוין בכתיבה ונתינה לשם גירושין. אבל בדידה שא"צ כוונתה א"צ לזה ויכול לגרשה בע"כ וכן מוכח מפשטות לשונות הפוסקים. שוב ראיתי שהנו"ב מ"ת סי' ק"ד וההפלאה בקו"א סי' קי"ז כתב. דבעינן שתאמר רוצה אני. ושאר אחרונים חולקים עליהם וכמש"ל בס"ד]. הנה לפ"ז לא הותר רק לגרש בע"כ אבל לא לישא אחרת. ובנ"ד שהיא שוטה ואסור לגרשה משום גרירה או שא"י לשמור גיטה. לא נוכל להתיר לו לישא אחרת. ומ"ש האחרונים דהא דב' נשים קילא מגט בע"כ לפי שנתקן לזמן מוגבל. הנה הב"ש סי' קט"ו סק"ז כתב להדיא דגם בגט בע"כ כלה הזמן. וכ"נ ששתי התקנות גט בע"כ וב' נשים נתקנו בהדדי. וכ"כ הב"י בתשובה סי' י"ד להדיא הובא באחרונים. והרבה פוסקים כתבו להיפוך דבתקנה דב' נשים חמירא. וכן מסתבר דהא יש לזה קצת מקור בש"ס ביבמות דף ס"ה. וע' חיבורי ח"א סי' ע"ב בזה. ובלא"ה אין לבנות יסוד ע"ז דהא אנן לא קיי"ל כמ"ד במאיס עלי כופין להוציא. ועוד דא"כ למה צריך היתר בנשתטית. והרי כל הפוסקים כתבו שצריך ק"ר אף דשוטה ודאי מאוסה עליו. וגם דכל כה"ג הו"ל להפוסקים לפרושי דבמאיסה עליו לא תיקן רגמ"ה. ולענ"ד אין להקל במאיסה בלא היתר מק"ר. עכ"פ נסתר כל מ"ש הגליא מסכת בזה

והנראה לדון בדבר חדש להקל בנ"ד דהנה בדברי מעכ"ת נראה שברור שלא ידע האיש ממום זה עד אחר הנשואין וכשנודע לו צווח תיכף. וא"כ אף דהוי כמום שבגלוי מ"מ יש מקום לומר שלענין חרגמ"ה יהא נאמן לומר שלא ידע כיון שנראין הדברים שכן הוא ולא הויא חזקה גמורה שידע מזה. וגם כי חולי מרה שחורה אפשר להסתירו על איזה שעות ולתלות זה בבושה וצניעות יתירה וכדומה. וא"כ הוי ספק קדושין וכמש"ל. ולדעת קצת ראשונים לא הוי קדושין כלל כיון שלא בעל וכדאיתא בשטמ"ק בכתובות ע"ג. וי"ל דבספק קידושין לא תיקן רגמ"ה. דהא עיקר טעם תקנת רגמ"ה הוא משום קטטה כמ"ש בהג"מ בכתובות. או משום שלא יתעוללו הפריצים בנשותיהם ע' מהרי"ק שורש ק"א וע' שו"ת הר"ן סי' מ"ג. וזה שייך בודאי אשתו ולא בספק. וכעין זה אמרינן בב"מ י"ב ע"ב דספק מגורשת מציאתה לעצמה דטעמא מאי אמרו מציאתה לבעלה משום איבה הכא אית לה איבה ואיבה. וה"ה הכא אין לך קטטה גדול מזה שאומר שרימו אותו ולא נתרצה בבעלת מום כזה. ועוד דהא חרגמ"ה לא עדיף מכל חרמים ושבועות וכמ"ש בחיבורי ח"א סי' ע"ב בס"ד. וכעין זה כתב המהרשד"ם חאה"ע סי' ע"ח דגם בחרגמ"ה אזלינן בתר לשון בני אדם כמו בכל נדרים דעלמא. ובנדרים קיי"ל ברמב"ם פ"י מה' נדרים ופ"ב מה' נזירות ובטוש"ע יו"ד סי' ר"כ סי"א דלא מעייל אינש נפשו לספיקא ואינו חפץ לאסור על עצמו רק דבר ודאי ולא מחמת ספק ע"ש ובר"ן נדרים דף י"ט ודף ס"א. ובמקדיש חיתו ובהמתו לא הקדיש הכוי ע"ש והרמב"ם לא הביא זה ואכמ"ל בזה. וכן איתא בנזיר י"ב ע"ב דבנוזר אם יהי לו בן ונולד לו טומטום אינו נזיר וע"ש בתו'. ויש לחלק דשם כשנולד לו טומטום אינו שמח בזה דהא הוי בעל מום. וא"כ ה"ה הכא ודאי לא גזר רגמ"ה רק בודאי ולא בספק. ולא שייך בזה סברא דלא פלוג. ומ"ש הב"ש סי', קי"ז סקכ"ד דבלא ידע במומה יש לדון מצד שעשתה שלא כהוגן. ולא כתב בשביל דהוי קידושי שם איירי ששהה עמה אח"כ דהוי קדושין גמורים ומ"מ הרי עשתה שלא כהוגן שלא הודיעתו. וכעין הא דהרא"ש שהביא שם שקידשה ברמאות דאיירי שם שהקדושין הם קדושין גמורים ע"ש

ועוד נראה דהא בנשתטית הרבה פוסקים ס"ל שמותר לישא אחרת וא"צ היתר ק"ר וכמ"ש הרמ"א באה"ע סי' א' ס"י וכ"כ בשו"ת דברי ריבות סי' רצ"ד. ורק אנו נוהגים להצריך היתר ק"ר להחמיר כדעת הר"א וראבי"ה הובאו בשו"ת מהרש"ל סי' ס"ה דס"ל דרגמ"ה לא פלוג בתקנתו ותיקן אף בנשתטית ובאשר ספק ח' הוא להחמיר כמ"ש רוב הפוסקים. לזה מחמירים להצריך ק"ר וכמ"ש בחיבורי ח"א סי' ע"ב וא"כ לפמש"ל שבגוף הקדושין יש ספק לענין חרגמ"ה. איכא הכא ס"ס שמא אינה מקודשת ואף אם מקודשת שמא לא גזר רגמ"ה בנשתטית. ובס"ס ודאי יש להתיר בלא ק"ר. וכ"כ המהרשד"ם סי' ע"ח יד"ר סי' ש"ה ובכמה אחרונים להתיר חרגמ"ה בס"ס. ושם כתב דהוי ג"כ ספק שאפשר כלה זמן חרגמ"ה ואנו מחמירים רק מצד מנהג ולא מצד ח'. וכן ראיתי בשו"ת עין יצחק חאה"ע סי' ה' שהתיר מצד ס"ס ספק אם הם קדושין וספק אם כלה הזמן. ולענ"ד צ"ע לצרף זה לספק כי נראה שגלילותינו תפסו בהחלט כדעת הסוברים שרגמ"ה לא הגביל זמן לתקנתו וכ"כ הרמ"א בסי' קע"ח והנו"ב במ"ת סי' י"א ועוד פוסקים לדון בזמה"ז דין חרגמ"ה אף להקל לענין שלא יוכל לומר שמאמין שאשתו זנתה וגם דא"כ לא נצריך בנשתטית היתר ק"ר דנימא דהוי ס"ס שמא כלה זמן חרגמ"ה ושמא בנשתטית לא תיקן רגמ"ה וכמש"ל שיש מחלוקת בזה. ועוד דגם במנהג לחוד יש לדון בו מצד איסור נדר דהוי דאורייתא וע' טוש"ע יו"ד סי' רי"ד ס"ב וסי' רכ"ח סכ"ח וח"ס חא"ח סי' קכ"ב בזה דכיון דהוי המנהג משום גדר אין מועיל התרת נדרים וע' חיבורי ח"א סי' כ"ח. ולזה לענ"ד א"א לצרף סברא דכלה זמנו לעשות מזה ס"ס. וכ"כ הח"צ סי' קכ"ד ושו"ת מהרש"ל סי' ל"ג שאין לצרף זה לספק ובשו"ת מהרי"מ סי' נ' כתב בשם זכרון יוסף שאף אם כלה הזמן. בכ"ז קבלו עליהם אח"כ כל חומר התקנה עם כל הספיקות שבזה ע"ש

היוצא מדברינו לנ"ד אם אומר האיש ברי שלא ידע מום זה וכשנודע לו לא נתרצה בו. ולפי ראות עיני ב"ד אפשר כן. ועתה היא שוטית. אזי יש להתיר לו לישא אחרת אף בלא היתר ק"ר ויושיבו ב"ד של ג' ויתירו לו ובאופן שמקודם ישליש עבורה גט כמבואר בפוסקים. ואם לקח נדוניא מחוייב להשליש נדונייתה. אבל כתובה ותוספת שליש נראה שהוא פטור דהא קיי"ל בכתובות ע"ג דבקידשה וכנסה סתם אין לה כתובה. ועוד דהכא נראה שעדיין לא עברה שנה ראשונה. וא"כ הוא פטור עפ"י תקנת שו"מ בעידור וקטט. ואין לך קטט גדול מזה שהיא שוטית ואין אדם דר עם נחש ואף אם עבר שנה כיון שהקטט נעשה תיכף אחר הנישואין יש מקום לפטרו מזה. ומכ"ש ממזונות ודאי דפטור. אכן אם כפי ראות עיני ב"ד ידע ממום זה קודם הנישואין אין להתיר בלא היתר ק"ר. ואופן שטות באשה כתבו האחרונים שיש לדון בזה כהרמב"ם דמיקריא שוטה ע"י כל דבר שטות ובחיבורי ח"א סי' ע"ח בארתי זה בס"ד

סימן קא כבוד ידידי הרה"ג וכו' מו"ה אפרים שרגא הלוי נ"י רב דק' אוגייעוו

ע"ד אלמנה שגמלה בתה ונשאת בשוגג תוך כד"ח. ולא ביאר אם השוגג היה רק האיש או גם היא היתה שוגגת ואומרת מותר. והנה מטרדותי העצומות לא אוכל להאריך ושולח אני לו העתק מ"ש מכבר להקל בגמלתו באונס. אולם בנ"ד גמלה בתה