דברי מלכיאל ג קלא

והעיקר נלע"ד שצריך להודיע זה להאשה דודאי הוי מום במקח. דלא כל אשה התרצה לינשא על הספק אם יוליד. וגם דהא אפשר שאינו ראוי לביאה. ובאשר אם יודיע רחוק הדבר שישיג אשה ובפרט כי הוא איש עני. לזאת נראה לצדד שישאל לרופא ואם הרופא יגיד לו שיוכל להוליד יוכל לסמוך ע"ז שלא להודיע. ואף דלענין איסורא דפצוע דכא ודאי שלא נסמוך על דברי הרופאים וכמבואר בפוסקים וע"ל סי' פ"ח בזה מ"מ לענין להסמיך את חבירו על זה שפיר יוכל לסמוך. באשר ידוע דרך העולם שסומכים על דברי הרופאים בענינים כאלו. ובפרט שגם אנו מתירים לו לישא אשה והוי רק חשש ובחשש בעלמא לכ"ע הרופאים נאמנים כמבואר בפוסקים דבדרבנן נאמנים. ובפרט שמום מיקרי רק מה שבנ"א מקפידים ורוב בנ"א מאמינים לרופאים ואין מקפידין ע"ז. ואף במוכר בהמה ויש לו חשש שהיא חולה והרופא אומר שאיננה חולה. נראה פשוט שמותר לו לסמוך על דברי הרופא ושלא להודיע מזה להקונה. ואכמ"ל בזה. ובכ"ז יותר נכון אם אפשר שיודיע מזה להאשה

ובמקום שמקילים בטריפות בהפ"מ נראה שמותרים לאחרים ג"כ דכיון דאשתרי אשתרי. והיכן מצינו שיהא מותר לזה ואסור לזה. וכגון זה מביא לידי חוכא ואטלולא. וכן מצינו בביצה כ"ה שהתירו לשחוט מסוכנת ומבואר בפסחים מ"ו ע"ב דלרבה דאית ליה הואיל התירו משום פסידא אף שאין דעתו לאכול וכ"כ המפרשים שם. ופשוט שאף אחר יכול לשוחטה וע' חיבורי ח"א סי' כ"ח אות ו'. וכן בכמה מקומות שהקילו חז"ל משום פסידא פשוט שמותר גם לאחרים וע' שבת קי"ז ע"ב וקכ"ז ע"א ויש לפלפל בזה ואין העת מסכמת. וכן בחוה"מ בדבר האבד הותר אף לאחרים לעשות מלאכתו כמבואר בש"ס ופוסקים ואף לעשות בשכר מותר כדקיי"ל בסי' תקמ"ב וגם דבטריפות אם לא נתיר לו למכור הבשר. ממילא אינו ניצול מהפסד וכידוע שא"א שיאכל בעצמו את כל השור. ואצלינו עיקר השחיטה הוא לסחורה. ולזה נראה פשוט שמותר לכל אדם. ולענין להודיע נראה שאם יודע שהקונה הזה מחמיר על עצמו שלא לאכול דבר אשר יקל בו החכם מפני הפ"מ אזי מחויב להודיעו. ואם מיקל לעצמו בזה. א"צ להודיעו

אחרי כותבי ראיתי בח"ס חא"ח ס"ס ס"ה שכתב דבדבר שהקילו בהפ"מ צריך להודיע לאחרים ואם לא הודיע קרוב לומר דהוי מום במקח. ולענד"נ כמש"ל בס"ד. עוד כתב שם שלא הותר רק להשואל ובני ביתו משום הפסידו אבל אחרים למה יקנו ממנו לכתחילה. והנה דבריו סותרים זא"ז דא"כ למה כתב שצריך להודיע לאחרים. תיפוק ליה שאסור למכור לאחרים דהוי כמאכילם איסור לדבריו שאוסר לאחרים לקנות. אבל העיקר נלע"ד כמש"ל שמותר לקנות ממנו. וגם להודיע א"צ רק למי שנזהר גם בביתו מלאכול דבר שהקילו בו משום הפ"מ. ואף דבב"ק צ' ע"ב איתא שאין ראיה ממה שלא הקפידה האשה על כבודה בשביל שמן כאיסר דאדם רשאי לחבול בעצמו ולא אחרים ע"ש. מ"מ גבי איסור לא שייך זה דכיון דחזינן שאינו מן המהדרין שפיר אינו מחויב להדר גם בזה ואין זה מום ופגם אצלו. וע' ע"ז ע"ו ע"ב שם כעין זה ע"ש ברש"י ותו'. וכן משתבר דהא מום אין נקרא רק מה שרוב בנ"א מקפידים עליו. ואם ידוע שאינו מקפיד ע"ז אינו יכול לחזור בו מצד מקח טעות. רק יכול לטעון מצד שחפץ עם מום כזה נמכר בזול. וא"כ בנ"ד שזה שהותר בהפ"מ רוב בנ"א אין מקפידים והקונה הזה אינו מן המקפידים. אין שייך לומר שזה יגרוס להוזיל שיווי הבשר. לזה בודאי א"צ להודיע להקונה מזה. רק כשידוע שמקפיד ע"ז או ששואל בפירוש אם הוא משאלת חכם

סימן צא

ע"ד הזוג שלא נפקדו בבנים זמן רב. ואמרו הרופאים שצריכים להוציא הזרע מרחמה ביום ששימשו ועי"ז יבחינו בשלמי המניעה להוליד ומה הסיבה לזה. וביקש מעכ"ת לדעת דעתי בזה אם אין בזה משום השחתת זרע. ומעכ"ת האריך בזה בחו"ב. ואנכי מוכרח לקצר באשר הימים האלה מוטרדים מאוד

הנה אם יש להתיר לאיש להוציא זרעו לבחינת הרופאים כבר כתבתי בחיבורי ח"א סי' ע"ח שאין לעשות כן. וע' חמדת שלמה חאה"ע סי' מ"ה דאף לענין כרות שפכה אין לעשות כן. אכן באשה בכה"ג דנ"ד נלע"ד שיש להקל דהא תנן במקואות פ"ח מ"ד שהאשה ששמשה וטבלה ולא כבדה ביתה כאלו לא טבלה אלמא שצריכה ומותרת לכבד ביתה ביום ששמשה. וכ"כ הרא"ש ובטוש"ע יו"ד ס"ס קצ"ו שאם שמשה וראתה תקנח יפה יפה להפליט הזרע. אלמא דשרי לכתחילה ולא מיבעיא לשיטת ר"ת ביבמות דף י"ב דנשים מותרות לשמש במוך משום שאין מצוות על השחתת זרע דאיש דודאי מותר בנ"ד. אלא אף לש"פ וכן לפמ"ש התו' בנדה י"ג ע"א דאשה מצווה על השחתת זרע דאיש. מ"מ הכא לא מיקרי השחתת זרע דהא אין הרופא מקבל רק הזרע שמבחוץ. וזרע העיבור נקלט לפנים. וכ"כ הרעק"א בתשובה סי' ע"ב וכן מוכח מהא שמצריכין האשה לבדוק את עצמה תיכף אחר תשמיש. והלא א"א שלא תקנח מעט ש"ז. וע"כ צ"ל דבמעט שבבית החיצון אין קפידא. ואף לדעת הרשב"א בשם הרמב"ן רפ"ב דנדה דנשים אסורות לקנח אחר תשמיש וכ"כ רש"י בכתובות ל"ז ע"א שע"י קינוח אחר תשמיש לא תתעבר. י"ל דהיינו תיכף אחר תשמיש וקינוח עמוק קצת. אבל בנ"ד בודאי לא יקח הרופא את הזרע תיכף רק יומשך איזה זמן. נראה דאין חשש לכ"ע. ובירושלמי פ' המדיר מפרש על ממלאה ומערה לאשפה כגון מעשה ער ואונן. ונראה דהיינו דבש"ס דילן ממלאה ונופצת רק מפרש שנופצת תיכף וכמו עו"א שתיכף יצא לחוץ. והמג"א כתב בסי' תר"ו דתיכף אחר. טבילתה וקודם וסתה אסורה לכבד ביתה בחמין לפי שאפשר שתשחית ביתה. נראה דזה רק בחמין שהחמין מפליטין אף מבפנים. אבל בקינוח בעלמא שרי. וע' באר הגולה ביו"ד ס"ס קצ"ו שכתב שהמנהג שלא לרחוץ תוך ג' לתשמיש ולא חילק בין שעת טבילתה לאח"כ. ואולי משום לא פלוג נמנעו בכל גוונא. והח"ס חי"ד סי' קע"ב תמה על המג"א דמנ"ל לחלק. ולכאורה צדקו דבריו ואכמ"ל בזה. וע' שו"ת רעק"א ס"ס ע"א שהביא דברי המג"א בסתם והקשה עליו מיבמות י"ב. ולא הביא שהמג"א חילק בין עת טבילתה לאח"כ. ובפרט דאף באיש דעת הרבה פוסקים להתיר באקראי. וגם דהא אינו בידים רק בגרמא וכהא דיבמות ע"ו ע"א וכ"ש הכא שהרופא עושה זאת. אך זה דוחק ועיקר ההיתר כמש"ל. ועוד אפשר לצדד דהוי אינו מתכוין ולאו רישא וכעין מ"ש הרעק"א בתשובה סי' ע"ב בזה ע"ש. וגם לעשות שלא יהא סמוך לטבילתה ולוסתה וכמ"ש מעכ"ת ג"כ. ויפה העיר מעכ"ת דבנ"ד שלא הולידו זמן רב יש קצת מקום להקל כמ"ש התו' ביבמות ל"ז דבזה ליכא רובא דמתעברות ויולדות

סימן צב

עד שאחד הוציא קול שקידש לפני עדים בתולה שכבר נשתדכה עם אחד ושלחו אחר העדים והבחור והבתולה והעדים והבתולה באו. והבחור לא רצה לבוא. ואחרי ששלחו לו אשר אם לא יבוא יגבו עדות בלעדו. השיב שנותן רשות לגבות עדות בלעדו וכן עשו ואיימו על העדים באליו"ע ובח'