דברי מלכיאל ג קכח

וא"כ אין חילוק בין גורן ראשון לשלישי. ואף דהכא אפשר שלא נצטרפו כלל. מ"מ מסתבר שימתינו דהא אמרינן בדף נ"ח דניחא לאינש למעבד מצוה בממונו. וא"כ אין חילוק בין גורן ראשון לשלישי. וגם א"ל שקודם שנכנסו למנין לא מיקרי עשירי ספק. דז"א דהא בקפץ לקוח ויתום פטרינן אף שלא נכנסו למנין. אך ז"א כי ודאי א"צ להמתין שנה שלימה בשביל ספק מעשר

אבל קשה דהא כתבו התו' בחולין כ"ג ע"א דעשירי ספק מימעט בתורת ודאי והיינו שפטור בודאי ממעשר ולא מצד שספיקו לקולא. וממילא פטור אף היכא שיש מקום לחייבו בתורת ממ"נ כמובן. וכן איתא בנדה דף כ"ח שהתורה מיעטה טומטום ואנדרוגינוס מחיוב ביאת מקדש בטומאה מקרא דמזכר ועד נקיבה זכר ודאי ונקיבה ודאית. ואיתא שם שאף אם ראו לובן ואודם פטורין אף שיש לחייבם ממ"נ וכ"כ התו' ריש נדה ובחולין ט' ע"ב דהיכא דמטהרינן בספק מצד דאוקמא אחזקתו מטהרים אף היכא שממ"נ יש אחד טמא כיון דגזה"כ הוא דאזלינן בתר חזקה. וכ"כ המהרי"ט בחיו"ד סי' א' דספק ממזר מיעטתן תורה בתורת ודאי ולא בתורת ספק ומותר בממזרת וישראלית ביחד אף דממ"נ עושה איסור ע"ש. וכבר האריכו האחרונים בזה בענין אי סד"א לחומרא מה"ת ואכ"מ. עכ"פ שמענו דהיכא דמיעטה התורה ספק מיעטתו בתורת ודאי ואף בתורת ממ"נ אין לחייבו וא"כ קשה מהא דבכורות כנ"ל. וכ"נ להוכיח מהא דאיתא בתוספתא וכ"פ הרמב"ם ספ"ו מה"ב שאם נתערב לקוח או יתום פטורים משום דהוי עשירי ספק. וקשה דהא אפשר לעשרם באופן כזה שיקח עשרה מבהמות אלו ויצרף להם עוד אחת ודאית וימנם רבוצים ויקרא לעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי ויכוין שהאחד עשר יהא זה הודאי שהוסיף. ובכה"ג שפיר קדוש האחד עשר דהא אף בכל מעשר קיי"ל בבכורות דף ס' שאם קרא לעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי קדוש גם האחד עשר. וכ"ש בנ"ד שהאמת הוא כן שהעשירי הוא תשיעי דהא אחד יש ביניהם לקוח או יתום. והאחד עשר הוא עשירי ואף דאפשר דבעלמא אסור לעשות כן לכתחילה. מ"מ הכא שהאמת הוא כן כנ"ל. שפיר מותר לעשות כן לכתחילה. וע"כ צ"ל דכיון שהתורה פטרה את הספק ממעשר. אינו מצטרף אף היכא שיש מקום לחייבו בתורת ודאי בממ"נ וכמש"ל. ואף שי"ל דכיון שהעשירי שבמנין אינו עשירי לזה פטור. מ"מ נראה שז"א כיון דעכ"פ האחד עשר הוא ודאי עשירי

ולזה נלע"ד דהעיקר כמ"ש הג"פ והרעק"א והשעה"מ והנודע בשערים וכ"כ הרדב"ז ח"ג סי' תקל"א והמל"מ פ"ב מה' טו"צ ה"א דספיקא דדינא אין שייך למעטו מקרא. ולזה הצריך רבא לעשרם בתורת ממ"נ משום דכיון שהספק הוא בדין לא ממעיט מקרא דעשירי ספק. אכן אחר שכבר עישרם. וכבר בארנו שמנה כולם בין של אב בין של תשרי. וא"כ כבר עשה מעשה המנין באותם של תשרי. רק שספק אם נפטרו. שוב מיקרי זה ספק במעשה ולא ספק בדין. ואף שעיקר הספק נצמח מצד ספק בדין. מ"מ עכשיו יש כאן ספק במעשה אם המנין שלו פטרם או לא. וספק במעשה מימעיט מקרא ופטור אף במקום שיש לחייבו בתורת ממ"נ. ולהכי לא הצריכו לעכבם עד תשרי הבא כדי לעשרם בתורת ממ"נ ועוד נראה דבהא דרבא לא מנה ב"פ. רק העמיד של אב וד' של אלול וה' של תשרי ואחד של אלול. ומנאם כסדר וכשהגיע לשל תשרי שצ"ל עשירי אמר חמישי ולהאחרון שהוא של אלול קרא עשירי. והוא כעין מש"ל. ויותר נראה שמנה של אב ואח"כ התחיל שנית למנות של תשרי והתחיל באחד ואח"כ של אלול. ועכ"פ יש כאן ספק במעשה שהרי כבר מנאם: והנה הרעק"א שם ציין לעיין בתו' יומא דף ע"ד גבי כוי ונראה שהביא ממ"ש שם דהיכא שהספק גלוי קמי שמיא תמיד באופן אחד אין שייך למעטו מקרא ע"ש. וא"כ ה"ה בספיקא דדינא. ולפ"ז יקשה דהא גם אחר המנין מ"מ ספיקו גלוי קמי שמיא אם ר"ה תשרי או אלול. והנראה דבאמת מתו' דיומא אין ראיה דהתו' כתבו שם זה רק גבי כוי דכיון שהוא או בהמה תמיד או חיה תמיד ממילא אין לומר דממעיט בתורת ספק דהא קמי שמיא גליא. ואי נימא דס"ד דקרא שיהא לנו ספק מה הוא. הו"ל לקרא לפרש מה הוא ולא למעטו מצד ספק. אבל גבי עשירי ספק וממזר ספק צריך קרא למעט כל הספיקות וממילא מימעט גם ספיקא דדינא. ולז"נ שעיקר טעם מ"ש הרעק"א דספיקא דדינא לא מימעט הוא דכיון דבתורה אין שייך לקרותו ספק דאי ס"ד דקרא שיסתפק זה לנו היה מפרשו בפירוש ממילא אין שייך לומר שיהא בכלל מיעוטא דקרא. וכ"ה לשון הרעק"א שם יעו"ש. ולתו' דיומא ציין רק שנמצא שם כעין סברא זו. ולפ"ז י"ל בהא דבכורות כמש"ל דכיון שנכנס למנין ונולד הספק ע"י מעשה שפיר ממעיט מקרא דעשירי ספק. ואף שיש לדחות דהא ספק זה תלוי בספק בדין. מ"מ הסברא לחלק כן מוכרחת מסוגיא זו כנ"ל וע' שו"ת רעק"א סימן קכ"ט סד"ה ולכאורה. וזה מכבר נסתפקתי בהא דקיי"ל דספק בר"ה טהור וברה"י טמא אם הדין כן גם בספיקא דדינא. וזה תלוי בסברא שהזכרנו ויש להאריך בזה ואכ"מ

ונראה להסביר דברינו דהא דילפינן עשירי ודאי ולא עשירי ספק. נראה שנלמד לפי שהקדושה חלה על פי האדם שקורהו עשירי במנינו וכן קיי"ל בבכורות דף ט' ע"א כר"י דלמנין שלו קדוש ע"ש. וכ"כ הכ"מ בפ"ח מה' בכורות ה"ה דרבא סבר למנין שלו קדוש. ושפיר רבא לטעמו. ואין אדם קורא עשירי רק כשמנה תשעה והוא עשירי. אבל אם יש לו ספק באחד אם הוא חייב במעשר א"כ אינו בכלל המנין. אם הוא פטור ממעשר ואינו יכול לקרותו עשירי בהחלט כי את הפטור אין שייך למנותו ואף דקיי"ל בבכורות דף נ"ט שאף אם שתק בשעה שיצא העשירי או שנשאר העשירי בדיר ג"כ קדוש. היינו משום דכיון שכבר מנה תשעה ממילא הוא עשירי בהחלט. אבל עכ"פ צריך שיהא אפשר למנות כולם בהחלט ולא בספק. ועפ"ז נראה לישב דברי השטמ"ק בב"מ ו' ע"ב שכתב דאף בנתערב ברוב מיקרי ג"כ עשירי ספק. והקשו האחרונים ע"ז דהא ממזר ספק ג"כ מימעיט בקדושין ע"ג ומ"מ אזלינן ביה בתר רובא כדאיתא התם משום דרוב הוי כודאי. וע' בשו"ת רעק"א מהדו"ת סי' ק"ח בזה. ולפמ"ש א"ש דהכא שאני שהעיקר תלוי בלשון האדם המונה אם קוראו עשירי. ודרך בנ"א כשראה בעיניו שנתערב בעדרו אחד מהפטורים לא יאמר על העשירי עשירי בהחלט לפי שראה בעיניו שיש כאן אחד שפטור ממעשר ואינו בכלל המנין. ובשביל שיש רוב כנגדו לא יקראוהו עשירי בהחלט

וכעין זה קיי"ל בנדרים דף נ"ג ע"א דהנודר מן השמן אסור בשמן שומשמין ושמן זית אף היכא שהרוב מסתפקים באחד מהם וכן קיי"ל בסי' רי"ז סעי' ג' וסעי"ז דל"א בנדרים בתר רובא. ונתקשו המפרשים למה לא אזלינן בתר רובא ע' לח"מ פ"ט מה' נדרים וכן נתקשו הב"י והט"ז והש"ך בסי' ר"ח יעו"ש. וע' ש"ך סי' רי"ז ס"ק כ"ד מ"ש בזה. ולפמ"ש י"ל דהא בנדרים הולכין אחר לשון בנ"א. ובלשון בנ"א לא מיקרי בהחלט בשביל רוב. ולזה אמרינן שכונתו לכלול בלשון שמן כל מיני שמן ובלשון כבוש כל מיני כבוש כדי לכלול גם דעת המיעוט. וזה הוי ודאי שמן וכבוש בהחלט. אבל גבי האומר עד הקציר כיון שא"א לומר שיכוין על שניהם וע"כ מכוין לאחד מהם לזה אנו אומרים שכיון לדבר שרוב הקציר באותו מקום הוא מזה. וכ"כ הלח"מ בפ"ט מה"נ ה"ה ובפ"י ה"ט בישוב קושיא זו ע"ש. רק שאנחנו הסברנו הדבר בע"ה. ועדיין קשה ע"ז מהא דקיי"ל בנדרים ס"א ע"ב עד שיעבור הקיץ עד שיקפלו רוב המקצועות וכ"פ הרמב"ם. ובש"ע סי'