דברי מלכיאל ג קכג

לענין איסור. אזי אף שמתגלגל מזה נ"מ לענין ממון לא חיישינן תו למיעוטא. וה"ה הכא שע"י הרוב מחזיקין אותו לישראל לעסוק בקבורתו ולקברו בקברי ישראל. הוי כישראל ודאי אף לקברו אצל ישראל. ועוד דהא באמת אין קנין למת כמ"ש הרמב"ם פ"י מה' זו"מ הי"ב. והא דאיתא ביבמות ס"ו ע"ב דקנינהו מת. אינו בתורת קנין רק מצד איסור הנאה קרי לה קנין. ורק יהושע תיקן דמ"מ קנה מקומו בב"ק פ"א וג"ז אינו בתורת קנין רק שאסור להזיזו ממקומו. ואיסור הנאה בקבר תלוש הוא מגזה"כ ולא מצד קנין. וא"כ לא שייך לומר דמיקרי ממון דלא ניזל בתר רובא. ועוד דהא כשקוברו אינו עושה שום דבר במקום הקנוי לו. רק שגורם לו צער ובזיון. ובזה ודאי אזלינן בתר רובא אף בהנהו נזקין דפ' לא יחפור כיון שעושה בתוך שלו. דהא הטעם דל"א בתר רובא בממון הוא מצד שהוא מוחזק. אבל הכא אינו מוחזק רק בשלו, ועוד יש לחלק בזה ואקצר. ולזה היכא דרובם ישראל יש לקברו אצל ישראל. דההרחקה עצמה הוי בזיון להמת הנמצא. ונראה שיש להרחיק ששה טפחים. דהא בלא"ה קיי"ל בטור סי' שס"ב שיש להרחיק ו"ט בין קבר לקבר רק שאנו מקילים בזה מטעם שהובא באחרונים. אבל בכה"ג אוקמא אדינא. ויש מקום לדון לקברו בפ"ע ע"פ המנהג שהובא בח"ס סי' של"ג ליחד להרוג קבר בפ"ע. וה"ה בנטבע ע"ש הטעם. ואף דהח"ס דחה שם מנהג זה. מ"מ בנ"ד יש להניחם לנהוג כן: חלק אבן העזר

סימן פח כבוד ידידי הרה"ג וכו' מוה' נחמי' נ"י הגאבד"ק ראדזימין

ע"ד אחד שיש לו מים בכיס הביצים ונעשה הכיס גדול וכבד עד שקשה עליו ההילוך וכן קשה עליו קושי האבר וכשמוציאים הרופאים המים מתרבים שנית בימים מעטים. ומספטף מ"ר תדיר. והחליטו הרופאים שהמים הם סביבות ביצה השמאלית וההכרח לכרתה. ואומרים שיוכל להוליד אח"כ והאריך מעכ"ת אם מותר לבוא בקהל וחפץ לדעת דעתי בזה. והנה בענין זה כבר האריכו האחרונים וכמעט לא הניחו מקום וגם כי אנכי חלוש כעת ל"ע לזאת אכתוב דעתי בזה בקוצר

הנה בענין זה יש ו' שיטות. שיטת הרמב"ם ודעימיה דבידי אדם פסול אף בביצה אחת. וע"י חולי מיקרי בידי שמים ואף כשההתחלה היה ביד"ש ואח"כ נכרת ביד"א וכמ"ש היש"ש פ' הערל סי' ט' בכוונתו. שיטת ר"ת ודעימיה להכשיר בביצה אחת אם ניטלה. ורק בנפצעה ואח"כ ניטלה מחמיר והר"י ודעימיה מכשירים אף בנפצעה ואח"כ ניטלה ע' תו' יבמות דף ע"ה וברא"ש וש"פ. שיטת הרא"ש ודעימיה דע"י חולי מיקרי ביד"א. שיטת הבית מאיר והחת"ס סי' י"ז וחוט המשולש סי' י"א דהיכא שנתמסמסה הביצה או שבתה מפעולתה ע"י חולי מותר לבוא בקהל אם יכרתו אותה. שיטת היש"ש פ' הערל סי' ח' שאף להפוסלים בביצה אחת. זה רק אם נכרתה בשביל חולי שבגוף הביצה. אבל אם נכרתה ע"י רופאים בשביל חולי שבמקום אחר בגוף. אמרינן שהרופאים יודעים לכרות באופן שלא יזיקו לשביל הזרע. ולזה כשר לקהל ויכול להוליד ולכאורה דברי היש"ש סותרים זא"ז שהרי כתב בסימן ט' שאם נכרתה בשביל חולי שבביצים כשר. ונראה דבסימן ח' כתב זה לשיטת הרא"ש ודעימיה שע"י חולי מיקרי ביד"א. ועכ"פ אם סופו ביד"א מיקרי ודאי ביד"א (ובזה מבואר מה שהביא הרא"ש ראיה מהירושלמי שנתקשו האחרונים בזה ע"ש ובירושלמי שם]. אך ז"א דלבסוף כתב זה גם להרמב"ם וצ"ל דבסימן ט' איירי באופן שנהמסמסה מחמת חולי והוי כאלו ניטלה יעו"ש בדבריו. ובסימן ח' מיירי בחולי שבביצה אבל עדיין לא נתמסמסה ולפ"ז מוכח מזה דלא כהב"מ שכתב לצדד דעומד לכרות ככרות דמי. ומבואר שם אף שלא נתמסמסה ע"ש. ובלא"ה סברתו צ"ע דאטו בשביל שרפואתו בנטילת הביצה יוכשר עי"ז לקהל. כיון שיטלוה ביד"א. וזה לא דמי כלל לדאמרינן בעלמא כל העומד לזרוק ולפדות וכדומה ולדבריו נכשיר באם זרקו פסולים דהא כבר הוי כזרוק. ויש לדחות זה כמובן. ואקצר באשר בגוף דין דכל העומד לא קיי"ל הכי: וע' בשעה"מ פ"ד מה' גירושין ובשער אפרים סי' א' וח"ס סי' מ"ו] וראיתי אחרונים שהעתיקו דברי היש"ש ולא דקדקו במחכ"ת בדבריו כראוי

והנה בנ"ד לשיטת ר"ת שמכשיר בביצה אחת. פשוט שמותר לבוא בקהל. וכבר החליטו כל האחרונים להורות כדבריו למעשה וביחוד האריך בחוט המשולש סי' י"א בזה. ולכאורה יש לחוש שמא נימוקה ביצה מחמת חולי והו"ל נפצע ואח"כ ניטל שר"ת מחמיר. ואין לחלק בין נימוק לנפצע. דא"כ יקשה על ר"ת למה נימוקה ביצה אחת פסול כמ"ש הפוסקים ע' ביש"ש ובנ"י ובאה"ע סי' ה' והוא מפורש בירושלמי פ' הערל ה"ב נימוקה לשוק יחיד. וכ"כ התו' דף ע"ה דגם סיפא דברייתא הוי אפילו בביצה אחת וכ"כ הנו"ב סי' ו'. והאחרונים לא הרגישו שכ"ה בירושלמי כנ"ל. וע"כ צ"ל דנימוק דינו כנפצע וכמ"ש הנו"ב שם דנפצע אינו דווקא ע"י מכת חרב וכן קיי"ל ביו"ד סי' מ"ג מ"ד גבי טחול וכליות שנימוק הוי כנחתך ע"ש ואף דהכא נימוק מחמת חולי והוי ביד"ש לדעת הרמב"ם מ"מ נראה שאין לחלק דהא בירושלמי קאמר ובלבד בשלימין ומפרשו התו' בפירוש אחד שתהא הביצה שלימה קודם שניטלה ומשמע שאם אינה שלימה אף בשביל חולי ג"כ פסול כשניטלה וכן ראיית ר"ת שם היא מטחול ובטחול אסור ניקב מחמת חולי

אכן באמת ז"א דמי יימר שנימוקה הביצה בנ"ד ואפשר שהוא חולי בביצה אבל לא נימוקה. ועוד דשיעור נימוקה לא נתבאר בכמה. ובנו"ב סי' ו' כתב דפצוע וכרות הוי אף במקצת ודך הוי ברובו ודייק לה דאלת"ה למה לי פצוע וכרות נילף חדא מאידך ע"ש. וכן מסתבר דבכל מקום הוי רובו ככולו ומה שפירש"י שהוקטנו צ"ל ברובו ועי' בנ"י בזה. אכן גבי חסרו פירש"י בדף ע"ה ע"א אפילו כל שהו ע"ש. וצ"ל לדעת הנו"ב דזה הוי בכלל כרות. ולפ"ז בנ"ד בודאי לא נימוקה רובה. ואף בספק הלא הסכימו רוב האחרונים להתיר ספק פצוע דכא דלא כהנו"ב. ובפרט דבנ"ד יש לו חזקת הגוף דנימא שלא נימוקה דאף שיש ריעותא שיש חולי בביצה. מ"מ אמרינן אוקמא אחזקתו שלא נימוקה רובה ועדיין ראוי להוליד וכן קיי"ל בכל מקום דאף בבהמה חולה מוקמינן בחזקת כשרות ואמרינן אימור שגרונא נקטא וכבר האריכו הפוסקים בענין ריעותא מחיים ואכמ"ל בזה. וכיון שלא נימוקה רובה כשר אף שנכרתה הביצה אח"כ לשיטת ר"ת ור"י וכנ"ל. ובפרט דהרבה פוסקים פירשו הירושלמי ובלבד בשלימין שהביצה הנשארת תהא שלימה. וגם הרבה פירשו בשל ימין וממילא כשר בנ"ד

ועוד דאי נימא דנימוקה רובה. א"כ הוי נתמסמסה. ונתמסמסה הוי כאלו אינו דהוי בשר שהרשל שהרופא גורדו