דברי מלכיאל ג יב

שיתן לו. אבל בספק י"ל שא"צ לילך לכל אחד שבעיר לבקש שיתן לו ד' מינים שלו לברך עליהם. אך י"ל דהא כתב המבי"ט סי' מ"ט והובא בח"א שם שיותר טוב לברך על שלו אף שאינו מהודר כ"כ מלברך על מהודר של חבירו. והיינו רק אם שלו כשר בלי חשש. אבל אם הוא פסול לדעת הרבה פוסקים ורק בשעה"ד סומכים על איזה פוסקים המקילים בזה כתב הח"א שם שאם יש בעיר אתרוג כשר לכ"ע לא מיקרי שעה"ד. ולפ"ז י"ל שצריך לבקש מכל אחד אולי ישיג לברך על הכשר לכ"ע. כי אם יברך על שלו אזי לדעת הרבה פוסקים לא יצא ידי המצוה ויברך לבטלה. ולפ"ז ה"ה בנ"ד שדעת רוב הפוסקים שאין לקרוא בס"ת פסולה כלל. ודאי שצריך להדר למצוא כשירה אף מביהמ"ד אחר ולכאורה יש לדקדק מהמבי"ט הנ"ל דאף לענין הידור צריך ליקח של חבירו, שהרי כתב שם דלהכי יותר טוב לברך על שלו אף שאינו מהודר משום שמא לא יקנה לו חבירו בלב שלם או שלא יעשה דיני הקנאת מתנה ע"מ להחזיר כראוי ע"ש. משמע להדיא דאי לאו הנהו חששות היה נכון להדר לקחת של חבירו היותר מהודר. ונראה דזה שייך רק באתרוג דכתיב ביה הדר ושמעינן שהתורה צותה לנו לקחת היותר מהודר. ואיכא בזה מצות הידור יותר מבשאר מצות ובמק"א הארכתי בזה בס"ד. ובלא"ה הרי כתבו כמה אחרונים שצריך להשהות זמן מועט כדי לעשות מצוה מן המובחר ע' תה"ד סי' ל"ה וח"צ סי' ק"ו וקכ"ז ועה"ג סי' י"ד וכן הוכחתי בס"ד בחיבורי ח"א סי' י"ד. והכא להשיג אתרוג מחבירו או ס"ת מביהמ"ד אחר מיקרי זמן מועט. ורק יש לדון דהוי טירחא יתירה וכמש"ל מהתו' דפסחים

והנראה בזה דהנה ביומא דף ע' איתא שהכה"ג קרא בע"פ בעשור של חומש הפקודים ופריך ונגלול וניקרי ומשני שאין גוללין ס"ת בציבור מפני כבוד ציבור וניתי אחרינא וניקרי ומשני משום פגמו של ראשון. וכן כתבו הפוסקים והובאו במג"א סי' קמ"ג סק"ד ובהגר"א שם דהיכא דא"א משום כבוד ציבור מותר לקרות בע"פ. וא"כ ה"נ להביא ס' מביהמ"ד אחר הוי טורח טפי מגלילת ס"ת ויש בזה כבוד ציבור. ויש להתיר לקרוא בע"פ. ובודאי דקריאה בס"ת פסול לא גרע מקריאה בע"פ. וכ"כ הפוסקים בסי' קמ"ג ובסי' תר"צ גבי מגילה. וכ"כ הרשב"א בתשובה להדיא הובאה בב"י סי' קמ"ד דקריאה בחומש לא גרעה מבע"פ. ואף שכתב המג"א סי' קמ"ד סק"ו דזה רק במקדש שהיו כל ישראל. אבל אצלינו בביה"כ שיש רק מתי מעט מסתמא מוחלים על כבודם ושרי לגלול ס"ת בציבור. מ"מ הרי כתב בהגהות מרדכי ס"פ הנזקין בשם הרשב"א הטעם דהיכא דא"א שרי לגלול אף בציבור והיינו משום דאצלינו אין מצוי שידעו לקרוא בע"פ ע"ש. והובא בנתיב חיים וכתב שכן עיקר. וא"כ בנ"ד שיש ס"ת פסולה לקרוא בה הרי שפיר הוי אפשר והדרינן לדינא שאין להביא ס"ת ממקום אחר משום כבוד ציבור. ואף שהס"ת שיביאו ממקום אחר לא יצטרכו לגוללה וכגון שכבר נגללה לפרשה זו. מ"מ הרי ימתינו זמן מה עד שיביאו הס"ת. והרי פירש"י הטעם שאין גוללין בציבור שלא יהא הציבור יושבין ודוממין וה"ה הכא. ודוחק לחלק משום דלמצוא פסול בס"ת הוי מילתא דלא שכיחא ולא חששו לזה דמה בכך דהא מ"מ אין זה כבוד ציבור. ואף כי יש עוד לדון בזה. מ"מ נראה עיקר דא"צ להביא ס"ת מביהמ"ד

אכן אם רצו להחמיר ולהביא ודאי רשאים ותע"ב דהא ציבור כתב המג"א סי' קמ"ג סק"ד וקמ"ד סק"ז שיכולים למחול על כבודם. ואף שיש ביניהם קטנים דלאו בני מחילה נינהו. הא קטנים בלא"ה פטורים מקריאה ויכולים לצאת מביהכ"נ. ואף אם אביהם מחנכם בזה. מ"מ אינו מצד חיוב עצמו רק מצד מצות חינוך המוטלת על אביו ואביו מוחל על כבודו. ואי משום פגם הס"ת. כבר כתבו הפוסקים שכיון שנמצא טעות בהס"ת אין שייך זה דהא היא באמת פגומה. ואף שהתירו לקרוא בה משום כבוד ציבור. מ"מ אם יחמירו ע"ע שלא לקרות בה אין זה פגם לס"ת דהא לא הותר רק מצד דהוי כקורא בע"פ כמש"ל. וגם אין שייך בזה לומר כל הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט. דהא מ"מ יש מחמירים בזה. ובכגון זה ודאי מותר להחמיר ע"ע. ובפרט שהטעם הוא משום כבוד. ובודאי מצוה למחול על כבודו כדי לקיים המצוה כדין. וכן מצאתי בדעת קדושים סי' רע"ט סק"ג שכתב שכל הקולות שלפעמים א"צ להוציא אחרת ע"י טעות אין מעכבין על הרוצים אחרת ואולי יש גם מצוה מהמובחר. וכל לשונות הפוסקים שלא להוציא הוא רק מצד טרחא דציבורא עכ"ל. ומכ"ש הכא שמן הדין צריך להוציא אחרת רק שהוא טורח להביא מביהמ"ד אחר ולבד זה הלא דעת רוב הפוסקים שאין לקרוא כלל בס"ת פסול וכ"נ דעת הגר"א בסי' קמ"ג סק"ד. שוב הראו לי שהובא בשם השער אפרים שא"צ להביא מביהמ"ד אחר. ולא ידעתי טעמו אכן בגוף הדין כבר בארנו שיכולים להקל בזה. אבל ראוי להחמיר ולמחול על כבודם במקום קיום מצות קריאת ס"ת כדין וכהא דכתובות י"ז שאגריפוס מחל על כבודו במקום מצוה ושבחוהו חכמים. וצריך להדר כל מה שאפשר לעשות כדין וכהא דיומא ו' וכן בהא דאתרוג שהבאתי למעלה. ויש לדון שהציבור ילכו לביהמ"ד האחר לקרוא ולא יצטרכו לטלטל הס"ת אליהם. אך באמת ז"א דבמקום שיש מקום קבוע להעמיד הס"ת וכגון באה"ק שרי כמ"ש הפוסקים ס"ס קל"ה. ומטרדותי ההכרח לקצר

סימן ה

מ"ש כת"ר לתמוה על הרמב"ן בחידושיו לקדושין דף ל"ד שחשב ספירת העומר בין מ"ע שאין הז"ג. יפה תמה. ופשוט שיש שם ט"ס ושייך שם מקודם גבי מ"ע שהז"ג ע"ש. ועוי"ל שהיה כתוב שם מת"ע. והוא ר"ת מתנות עניים. ונעשה ט"ס וכתב סה"ע. והמדפיס חשב שהוא ר"ת ספירת העומר. ועו"ל שהיה כתוב סה"ע. והוא ר"ת סדר העבודה. והיינו שהנשים חייבות בקרבנות. והמדפיס טעה וחשב שהוא ר"ת ספירת העומר והדפיס כן. וידוע לבקיאים שט"ס כזה הוא מצוי. ואף שכתבו התו' בקדושין דף ל"ו ד"ה הקבלות דעבודות הקרבן מיקרו הז"ג מדכתיב ביום צוותו שאינם אלא ביום. מ"מ עיקר דין חיוב הקרבת קרבנות ישנם גם בנשים. לבד מקרבנות ראיה וכדומה דהוי הז"ג ונשים פטורות. ויש להאריך בדיני קרבנות ציבור באיזה חייבים נשים ואכ"מ. וכדומה שראיתי באיזה ספר לישב בזה קושיית התוס' דקדושין שם דלהכי לא מיקרו העבודות מ"ע שהז"ג לפי שהנשים חייבות בהקרבת הקרבנות. וכ"נ בחי' הרמב"ן בקדושין דף ל"ו. ואף שפטורות ממחצית השקל. מ"מ הרי את הכהנים אין ממשכנים ובכ"ז בודאי יש להם חלק בקרבנות ציבור ועוד דהא בבמה מקריבים אף בלילה ושפיר לא הוי הז"ג וע' זבחים ס"ח ע"ב ובתו' שם ודף ק"כ ע"א ועוד יש לדון לפי מה שראיתי זה כבר בשם ספר קול אליהו דספירה מעכבת הקרבן ואם לא ספרו ספירת העומר אינו נוהג דיני עצרת ובמק"א הארכתי בס"ד בזה. וא"כ שפיר י"ל דגם נשים חייבות בספה"ע כיון שאינה מצוה בפ"ע רק הכנה לקרבנות החג. ובקרבנות ציבור חייבות גם הנשים וכמש"ל. וכן בדיני החג הן חייבות ולא שייך לקרוא ספה"ע מ"ע שהז"ג כיון שתלוי בזה מצוה שנשים חיבות בה ואקצר בזה באשר כי העיקר נראה כמש"ל דהא דסה"פ צ"ל גבי הנהו דמ"ע שהז"ג: