דברי מלכיאל ג יא

לפמ"ש התוס' ביבמות ס"א ובכמה דוכתי שנכרים מיקרו שפיר בנ"א ע"ש. ז"א דהא לא מצינו שיתחייבו לברך על הנאת אחרים. ורק כשיש לאדם הנאה מצרף בברכתו גם את הנאת אחרים שיש להם בזה. וכדאיתא בברכות נ"ט דהיכא דאית לו שותפות מברך הטוב והמטיב. והכא נמי מברך על הנאתו ומשתף בברכתו הנאת כל בנ"א. אבל לא שיברך רק על הנאת אחרים. וע' מג"א ס"ס רכ"א לענין טובת נכרי אי הוי טובה ואכמ"ל בזה. וא"ל דהא יש עוד אילנות שמותרים לו ז"א דהא חזינן שלא חייבוהו לברך על מה שאינו רואה רק כשרואה האילנות דמלבלבי. וא"כ אין זה שייך רק כשרואה אילן שיכול ליהנות ממנו. ואף שמזכיר בברכתו בריות טובות אף שאינם לפניו כעת. היינו ג"כ לפי שכוללם יחד עם האילנות שהם לפניו כעת

אבל א"ל שלא יברך מצד שהברכה הוי הנאה שמקיים מצות הברכה ובפרט לשיטת הבעה"מ דבמצוה דרבנן אמרינן מצות ליהנות ניתנו ז"א דא"כ האיך מקיימים מצות שריפה בחמץ וביעור בע"ז הא נהנה בקיום המצוה. והרי צריך לברך על ביעור חמץ. וכן בביאור ע"ז. וא"כ נהנה בקיום מצות הברכה דהוי מצוה דרבנן. ועכצ"ל דזה לא מיקרי הנאה. ובפרט דבנ"ד אין זה רק ברכת השבח על כלל בריאות האילנות ושאר בריות. רק קבעו ברכה זו בעת ראיית אילן

ויש מקום לדון שיברכו על איסורי הנאה ג"כ. דהא איתא בירושלמי פ"ט דברכות הרואה אילנות נאים ובנ"א נאים מברך ברוך שכן ברא בריות נאות בעולם. ובש"ס דילן ברכות נ"ח וע"ז כ' פ"א איתא שמברך ברוך שככה לו בעולמו. ועכ"פ משמע דהוי רק שבח על שיש בעולם אילנות טובות ונאות. וא"כ זה שייך אף על ערלה. ובכ"ז נראה עיקר שלא לברך כמש"ל ונראה דברכה דירושלמי הנ"ל היא ברכה אחרת מהא דבש"ס דף מ"ג הנ"ל. דהכא איירי רק במלבלבי ובעושים פירות כמ"ש האחרונים באו"ח סי' רכ"ו בשם הלק"ט. ובדף נ"ח ובירושלמי שם איירי בכל אילנות נאים אף שאינם עושים פירות ואף שלא בשעת הלבלוב. שוב ראיתי בחי' רעק"א בסי' רכ"ו שכתב להסתפק בדין זה ונראה דעתו שם ג"כ שלא לברך ע"ש

סימן ג'

הנה בשו"ע או"ח סי' ר"ח סי"ג איתא שאם אכל תפוחים ושתה יין צריך לברך בורא נפשות על התפוחים. וכ"ש אם אכל בשר או פרי האדמה ושתה יין או אכל מז' המינים שצריך לברך על כאו"א וה"ה אם אכל בשר ודגים ואכל מחמשת מינים אין ברכת על המחיה פוטרת את הבשר ואת הדגים עכ"ל. וקשה דל"ל לכתוב וה"ה אם אכל בשר ודגים. דהא מעיקרא איירי ג"כ בבשר. והול"ל וה"ה אם אכל מחמשת מינים אין ברכת עה"מ פוטרת את הבשר ופה"א. ובדגים שהוסיף אין שום חידוש

והנראה בזה דהנה לכאורה קשה למה לא תפטור ברכה מעין ג' את ברכת בנ"ר של תפוחים הא אמרינן בברכה מעין ג' על תנובת השדה. וזה כולל כל פרי האדמה והעץ. שוב ראיתי שדעת הגהת סמ"ק הוא באמת שפוטר בשביל זה והובא בקוצר בב"י סי' ר"ח. ולפ"ז יש ליישב לשון השו"ע די"ל דס"ל כדעת רבינו יונה והובא בטור שבברכת יין וז' מינים אין אומרים על תנובת השדה רק בברכת חמשת המינים. ולזה גבי ברכת ה' מינים כתב שאכל בשר ודגים שאינם פרי האדמה ואין נכללים בתנובת השדה. אבל עדיין יקשה לשיטת הפוסקים דס"ל דאמרינן תנובת השדה בכל ברכה מעין שלש. ובכ"ז כתבו שאין יוצאים בזה ברכת בנ"ר על תפוחים וכדומה

ונראה דהיינו משום דהרא"ש לשיטתו דס"ל כהירושלמי שמצריך לחתום בברכת בנ"ר בחתימה בשם. וא"כ נהי דבתחילת הברכה נזכר תנובת השדה. אבל בחתימה לא נזכר מעין הברכה. ולפ"ז אם אכל מז' המינים שמסיים על הארץ ועל הפירות ומזכיר בתחילה תנובת השדה. שפיר יצא ידי בנ"ר על פרי אדמה ופרי העץ

עכ"פ מיושב הא דנקיט השו"ע וה"ה אם אכל בשר ודגים ואכל מחמשת המינים. שאם אכל תפוחים או פה"א שפיר יצא דהא אמר ועל תנובת השדה. ובסי' ר"ז פסק שא"צ חתימה בבנ"ר. ולפ"ז למעשה צריך ליזהר כשאוכל מז' המינים ותפוחים או פה"א שיברך מקודם בנ"ר ואח"כ מעין ג' כיון שיש פוסקים שיוצא בברכה מעין ג' על בנ"ר

סימן כבוד ידידי הרה"ג וכו' מו"ה נתן נטע הכהן נ"י הרב דק' קאליבעל

ע"ד שנסתפק במקום שצריך להוציא ס"ת אחרת אם זה דווקא כשנמצא ס"ת אחרת באותו כיהמ ביהמ"ד או צריך להביא אף מביהמ"ד אחר

הנה ביומא דף ו' איתא דלמ"ד טומאה דחויה בציבור צריך להדר על כהנים טהורים אף מבית אב אחר. ולמ"ד טומאה הותרה א"צ להדר רק בקרבן יחיד ע"ש. והנה הכא מה שהקילו בשעה"ד לסמוך על הרמב"ם שמתיר לקרוא בס"ת פסול אין שייך לקרוא זה דיחוי. דהא באותו דבר עצמו אין שייך לומר עשה דוחה ל"ת כמו שאין שייך לומר שמצות הקרבת קרבן דוחה לאו דהקרבת בעל מום. כיון שזהו מגוף המצוה שלא להקריב קרבן בעל מום. וה"ה הכא מצות קריאת התורה היא לקרוא בס"ת כשירה. ועכצ"ל דהוי היתר גמור לקרוא בס"ת פסול רק במקום שאפשר בנקל להוציא אחרת חוששים לצאת ידי ש"פ החולקים על הרמב"ם. וממילא היכא שאין ס"ת אחרת בביהמ"ד זה. א"צ להביא ממקום אחר. וכן הקילו האחרונים בנמצא טעות באמצע התוכחה לגמור כל הפרשה. הרי שבטעם כל דהו סומכים להקל בזה

אכן הכ"מ רפ"י מה' ס"ת כתב דגם הרמב"ם לא התיר רק היכא דלא אפשר אבל היכא דאפשר צריך להדר אחר ס"ת כשר. וא"כ כיון שיש ס"ת בביהמ"ד אחר שפיר מיקרי אפשר. אכן ז"א דבאמת כל מקום שהקילו בשביל שעת הדחק היינו רק כשאינו משיג משלו זולת את הדבר ששואל עליו מיקרי זה שעהד"ח. ואין מצרפין לזה מה שאפשר להשיג אצל אחר. וכפשטות לשון הפוסקים בזה. וכן מנהג המורים. וע' יומא דף פ"ג דלמ"ד טבל חמור מפרשינן תרומתו ואוכל החולין והתרומה בחולה שיש בו סכנה וקשה דהא התרומה היא ממון כהן. וצ"ל דס"ל שמותר להציל א"ע בממון חבירו ע' ב"ק ס' ע"ב וע' חיבורי ח"א ס"ס כ"ח. ועוד דהא כתבו התו' בפסחים כ"ה ע"ב ד"ה לא דלא אפשר מיקרי היכא דלא אפשר כדרכו רק ע"י טורח גדול. ובודאי דלהביא ס"ת מביהמ"ד אחר מיקרי טורח גדול. ועוד דהא כתבו הפוסקים שאין לטלטל ס"ת בשביל קריאת פעם אחד. אך לזה יש תקנה שיניחו שם הס"ת באה"ק ויקראו בה עוד פעמים

והנה מדברי הח"צ סי' ט' והמ"ב סי' י"ז נראה שאם יש בעיר אתרוג כשר לא מיקרי זה שעה"ד. דהא יכול לברך על של חבירו. וכ"כ הח"א כלל קמ"ח. ולפלא שלא הזכיר שכ"כ בשו"ת ח"צ שהביאו שם מקודם ע"ש. ולענ"ד דבריו צ"ע דאטו זה ודאי שחבירו יתן לו. וצ"ל דאיירי כשיודע בבירור