דברי מלכיאל ג קטז

הוא מר והשיב לו כדר"ש שאמ"ט באוהל. וכתבו התו' שם דבאמת לא קיי"ל כר"ש ועיקר טעמו היה משום דרוב ארונות יש בהם פותח טפח. וקשה ממ"נ אם היה סבור רבה בר אבוה שאין בארונות פו"ט א"כ איך קיבל תשובתו מהא דר"ש הא הוי טור"ל דאף ר"ש מודה דמטמא. ואי ידע דברוב ארונות יש פו"ט א"כ מה שאלו כלל הא אין כאן טומאת אוהל ועכצ"ל דלר"ש טור"צ א"מ בנכרים. אבל באמת לק"מ דהא כתבו התו' בברכות י"ט וב"ב ק' ע"ב דהא דבארונות יש פו"ט היינו שפתוח מן הצד טפח. כי אם הארון סתום מכל צד גרע טפי אם יש חלל טפח דבזה מטמא באוהל אף שלא כנגד הטומאה כדין קבר סתום ע"ש. והנה נראה פשוט שדין קבר סתום אינו בנכרים. דהא בנזיר נ"ג ע"ב ילפינן לה מאו בקבר דכתיב גבי אוהל ולא מדין מגע. וכמ"ש התו' שם דהא דמייתי שם הש"ס הא דטומאה בוקעת הוא לאו דווקא. וא"כ בנכרים אף כשאינו פתוח מן הצד ג"כ אינו מטמא באוהל לר"ש. דכיון שיש חלל טפח על הטומאה אין בו דין טור"צ וכפירש"י בחולין קכ"ה ע"ב וקכ"ו ע"א דלא מיקרי טור"צ רק כשאין עליו חלל טפח. ולזה י"ל שידע רב"א שיש בארונות חלל טפח. רק לא ידע שרובם פתוחים מן הצד טפח. ולזה שפיר השיב לו אליהו דס"ל כר"ש שנכרים א"מ באוהל וממילא גם בקבר סתום א"מ כנ"ל. והתו' כתבו דאף לרבנן שרי דברוב ארונות יש פותח טפח מן הצד. ולא פירשו זה. כי הביאו מברכות י"ט וסמכו על מ"ש בברכות שם

ועפ"ז מיושבים דברי התו' בב"ב ק' ע"ב שהקשו אהא דתנן באהלות פ"ד דר' יוסי מטהר בטומאה שבמגדל ויש בו פו"ט ואין ביציאתו פו"ט דהא מטמא משום דהטומאה בוקעת ועולה ולכאורה דבריהם תמוהים דהא מהכא מייתי הש"ס בחולין קכ"ה ע"ב דר' יוסי לא ס"ל סברא דטומאה רצוצה בוקעת. והתו' הביאו שם הך דחולין. ולפמש"ל א"ש דהא רש"י פירש בחולין קכ"ו ע"א דמייתי הש"ס ראיה מהא דר"י מטהר באין בו פו"ט אבל ביש בו פו"ט לא שייך סברא דטומאה רצוצה. והנה התוספות כתבו בב"ב שם דקבר סתום שיש בו פו"ט ואין ביציאתו פ"ט מטמא כנגד כולו. והיינו מקרא דאו בקבר דכתיב גבי אוהל כמש"ל. ולזה שפיר הקשו דבזה גם ר"י מודה כיון דלא הוי מדין טומאה רצוצה רק מדין אוהל כנ"ל. ודנקטו התו' לשון בוקעת ועולה הוא לאו דווקא ונקטו לשון הש"ס בנזיר נ"ד דנקיט לשון זה גבי קבר סתום. שוב ראיתי שהמהרש"א הקשה כן על התו' בב"ב שם וכתב שיש ליישב בדוחק. ולדעתי מש"ל הוא ברור בכוונתם. שוב מצאתי שכ"כ הח"ס סי' ש"מ לישב קושית מהרש"א והביא דברי התו' בעירובין ע"ט ע"א שכ"כ. והנה התו' הקשו שם מסוכה כ"א דא"ר יוסי שלא ירדו לנהר מפני קבר התהום דהא ר"י לא ס"ל טומאה רצוצה. ותירצו דקבר שאני דיליף לה מאו בקבר. וכוונתם צ"ל משום דחיישינן לקבר סתום. אף שזה דחוק בלשונם דהו"ל לכתוב בפירוש דחיישינן שמא יש חלל טפח על הטומאה. ומלשונם משמע שדעתם לחלק בין קבר של מת לטומאה המונחת במקרה באיזה מקום. ולפ"ז מיושב לשון הש"ס בנזיר נ"ד על קבר סתום דאמר מר טומאה בוקעת ועולה. שבאמת הטעם משום טומאה בוקעת רק דבקבר כ"ע מודו. ובגוף קושיית התו' י"ל דר"י חייש שמא יש בנהר קבר פתוח ויטמאו טומאת אוהל ברדתם לנהר או שיגעו בטומאה וכעין מ"ש התו' בפסחים פ' ע"ב ד"ה לאו גבי טומאת התהום דשרץ שהחשש שמא יגע ע"ש. וא"ל שראייתם מרישא דתנן שם שהיה חלל תחת החצירות והיו יושבים על דלתות שעל השוורים מפני קבר התהום. דמשמע דר"י מודה בה. ושם ע"כ הטעם משום אוהל. דז"א כי לשון התו' לא משמע כן דהא לא הביאו מתניתין דפרה רק הא דר"י. ועוי"ל דגם שם חששו שמא יש איזה חלל בקרקע שאינו ניכר ויש טומאה בתהום כנגדו. אבל לק"מ דהתוספות תירצו תירוץ יותר מרווח דבקבר סתום אף ר"י מודה או דקבר שאני וכמש"ל

ועפמש"ל יש לישב קושית התו' בנזיר נ"ד ד"ה או דאיתא שם או בקבר אר"ל זה קבר שלפני הדיבור והקשו התו' הא הכא איירי במגע ובמגע אף ר"ש מודה שנכרים מטמאים. ועפמ"ש י"ל דביבמות דף ס"א איתא דיליף מגע בנכרי מקרא דמדין. ומשם לא נדע רק מגע ממש ולא טומאה רצוצה. ולזה אצטריך קרא דאו בקבר לרבות טומאה רצוצה דהוי כמגע. ואף דזה הויא הל"מ כפירש"י בחולין קכ"ה. מ"מ מצינו דקאי קרא על הל"מ ע' בכורות ט"ז ובתו' שם. וזהו שפירש"י שם שהקבר הוי כגופו של מת. והיינו דטומאה רצוצה הוי כמגע. והא דאיתא בנזיר שם דדרשינן מאו בקבר דגבי אוהל לרבות קבר סתום דאמר מר טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. כבר כתבו התו' שם ד"ה סתום וד"ה דאמר דלאו דווקא הוא דהא קבר סתום אין טעמו משום טומאה רצוצה. וכן צ"ל לפירש"י דס"ל דטומאה רצוצה הוי הל"מ. וקשה דהא יליף לה הכא מקרא דאוהל. ועכצ"ל דלאו דווקא הוא וברש"י בנזיר שם מבואר דטעמא דקבר סתום הוא משום טומאה רצוצה ודלא כהתו'. והוא מחלוקת הפוסקים וע' ח"ס סי' ש"מ. וידוע שבנזיר אינו פירש"י רק מפרש אחר. והנה בירושלמי פ"ז דנזיר איתא א"ר ינאי או בקבר לרבות קבר של אדה"ר חברייא ובר קפרא אמרין או בקבר קרי או ברקב. ונראה דפליגי בפלוגתא דר' יוסי ור"ש בחולין קכ"ו דפליגי שם אי רקב מטמא במגע. דר' ינאי ס"ל כר"ש דרקב אינו מטמא במגע ולזה מוקי קרא לקבר אדה"ר שהוא לפני הדיבור וחברייא וב"ק ס"ל כר"י דרקב מטמא במגע משום דאוהל ומגע שם אחד הוא ע"ש ולזה מוקמי קרא לרבות רקב. ולא מוקמי קרא לקבר שלפני הדיבור משום דס"ל כרבנן דר"ש דנכרי מטמא באוהל ול"צ קרא לזה. ואף אי ס"ל כר"ש. מ"מ הא ס"ל כר' יוסי וכנ"ל. ור' יוסי איתא בחולין שם דלא ס"ל טומאה רצוצה. וא"כ גם לר"ש ל"צ קרא לרבות קבר שלפני הדיבור למגע. ולזה דרשוהו לרקב. והפ"מ שם כתב דקאי אקרא דאשר יגע על פני השדה. והוא תמוה דהא זה איירי באוהל כדאיתא בנזיר נ"ד ובחולין ע"ב. וקבר שלפני הדיבור מרבינן מאו בקבר דכתיב גבי מגע כדאיתא בנזיר נ"ד וכן פירש הפ"מ ובמה"פ בעצמו שם. ועפמ"ש מיושב קושית התו' בנזיר שם לרבנן דס"ל דנכרי מטמא באוהל ל"ל קרא לרבות קבר שלפני הדיבור. ולפמש"ל י"ל דבאמת דרשי ליה לרקב כהירושלמי הנ"ל. ובזה נראה לבאר מ"ש הרמב"ם כר"ש דנכרי אין מטמא באוהל שתמהו הפוסקים עליו למה לא פסק כרבנן וע' מל"מ פ"ג מה' אבל. ולפמ"ש י"ל דכיון דקיי"ל דרקב אינו מטמא במגע כמבואר ברמב"ם פ"ב מהט"מ. וקיי"ל דטומאה רצוצה מטמאה. וא"כ קשה ל"ל קרא דאו בקבר דגבי מגע. ועכצ"ל כר"ש דנכרי אין מטמא באוהל רק במגע. ואצטריך קרא לרבות טומאה רצוצה בקבר שלפני הדיבור וכמש"ל דמגע לחוד ילפינן מקרא דמדין

ועדיין י"ל דנידרוש או בקבר לרקב דמטמאה בטומאה רצוצה דבלא קרא הו"א דכמו שאינו מטמא במגע כן אינו מטמא בטומאה רצוצה דהוי כמו מגע. ואף שי"ל דכיון דהא שאינו מטמא במגע הוא רק מטעם שא"א ליגע בכולו כפירש"י בחולין קכ"ו וכ"כ הרמב"ם פ"ב מהט"מ. א"כ בטומאה רצוצה דהוי כנוגע בכולו שפיר טמא. אכן. נראה דרקב אין מטמא במגע דא"כ למה קאמר ר"ש בחולין שאין מטמא במגע לימא דמטמא במגע והיינו בטור"צ דמיקרי מגע. וכמו לר' יוסי דקאמר בדף קכ"ה שם דמטמא במגע ומפרש הש"ס דהיינו באוהל פחות מטפח דקרי ליה ר' יוסי מגע ומצטרף עם מגע לר"י ע"ש. ור"ש ס"ל שם כרבנן דאוהל ומגע שתי שמות הם ולא מצטרפי. ונראה הטעם דכיון דטעם טור"צ הוא דהוי כמאן דמלי טומאה ונגע בה. א"כ לא עדיפא מאלו נגע בה ממש. ונהי דהוי כאלו נגע בשטח העליון של הרקב אבל הלא לא הוי כנוגע בגרגירי הרקב התחתונות והרי לא נגע בכל