דברי מלכיאל ג קיג

במקום הדרך. וכהני העיר הולכים בדרך הנ"ל. ויש אצל הדרך בית הרב אשר דרו שם רבני העיר מעולם. וכהני העיר הלכו לבית הרב בלי שום פקפוק. ורק שנים או שלשה כהנים נמנעים מללכת בדרך זו. ובשנה זו חפרו תעלה בדרך הנ"ל לצד מזרחה. ומצאו שם כמאה עצמות אדם והם כערך קב. ונמצאו אחדים אחדים ולא ביחד. וגם אומרים שכשבנו פרוזדור קטן לבית הרב מצאו שם גם עצמות אדם. והרב שהיה שם אז צוה לקוברם ולא חשש להליכת הכהנים לבית הרב. ועתה חושש כבודו כי אולי אסור ללכת שם דהא ביה"ק אסור בהנאה. ומכ"ש לכהנים דודאי אסור. וכן איך ינהגו בקבורת העצמות שמצאו שם. והאריך כת"ר בדברי חכמה. וחפץ לדעת דעתי בזה. ובאשר יש לי כעת להשיב איזה תשובות אשיבנו בקוצר

הנה לענ"ד כיון שמכמה שנים הולכים שם כהנים והיו שם רבנים גדולים ולא מיחו בידם. אין לחוש לקול הברה ואומדן דעת הבריות. ואף דקיי"ל בעלמא דכל שהיה קול כנגד החזקה לא מיקריא חזקה. וכהא דב"ב דף ל"ד ובח"מ סי' ק"נ שאם יצא קול שהשדה ממושכנת ת"י. תו לא הוי חזקה וה"ה הכא הרי מאז מעולם נמצאו אנשים שחששו לזה. ז"א דהתם היינו לפי שיש עדים להמערער שהיתה שלו קודם שהחזיק זה. אבל הכא אין כאן עדים שהיה כאן ביה"ק. ואין לנו להחזיק טומאה. ועוד דשם הוי הסברא דכיון שהיה קול שהיא ממושכנת הו"ל להזהר בשטרו. לזה לא הוי חזקה. משא"כ בנ"ד. וע' כתובות דף כ"ו גבי נפק קלא דבן גרושה וחלוצה הוא וע' חיבורי ח"א סי' ע"ה בענין זה. ועוד דהא י"ל שפינו אז את העצמות מפני שמושל העיר רצה לעשות שם דרך. וע' בח"ס סי' של"ז שהאריך לבאר דתלינן שפינו העצמות משם. ולענין אה"נ בביה"ק ע' חיבורי ח"א סי' ס"ז. ובנ"ד אין לחוש לזה דאף אי נימא שנאסר אז העפר התלוש. מ"מ כבר בטל ברוב של היתר. ומשום כבוד המתים בודאי לא שייך היכא שכבר פינו משם. וע' ח"ס סי' של"ה. וגם דהוי ספיקי טובא שמא לא היו כאן קברים כלל. ואף אם היו שמא פינום. ואף אם לא פינום שמא כבר נרקבו העצמות ואינם וכמ"ש הח"ס שם סי' של"ז. ומה שמצאו קצת עצמות אין בזה שום הוכחה שיש כאן קברות כי אפשר נפלו שם מהביה"ק שמן הצדדים. ומכ"ש אי נימא שפינום. י"ל שנשארו מקצת עצמות שנתקבצו למקום אחד ושכחו לפנותם. ולא דמי למוצא שכונת קברות שצריך בדיקה כדאיתא בנזיר ס"ה. דשם רואים שיש כאן קברים שלמים. משא"כ הכא שמצאו קצת עצמות מקובצות יחד וניכר שהם מכמה מתים

וע"ד העצמות שמצאו שם נראה שצריך להוציאם ולקברם בביה"ק של ישראל. כי כיון שאנו תופסין שלא להחזיק מקום זה לביה"ק. א"כ לא קנו מקומם ושפיר שרי לפנותם. וגם הא קיי"ל בסי' שס"ג דשרי לפנות מקבר בזוי לקבר מכובד והכא אין לך בזיון גדול מזה אם נשאיר העצמות קבורים בדרך הרבים. ומי יודע אם בהמשך הזמן לא יחפרו שם עוד הפעם ויוציאום לחוץ. ולזה ודאי מצוה להוציאם משם ולקברם בביה"ק קבוע. ומה שקוברים העצמות יחד אף שהם של מתים הרבה אין חשש. כיון שא"א להפריש של כל מת לבדו וגם כעת אין ניכר שהיו מונחים לבדם. וע' ח"ס סי' שנ"ג שהתיר ג"כ באופן כזה ע"ש

ולכאורה יש לחוש שמא העצמות של א"י. ואיך נקברם בין קברי ישראל וע' ח"ס סי' שמ"א בענין זה אך נראה דהכא איכא קורבא דמוכח כי ביה"ק שמן הצדדים מוכיחים שהעצמות שנמצאו סמוך להם הם מאותם הקבורים שם. ואף אי נימא שגם כאן היה ביה"ק. מ"מ מוכח שהיה כאן ביה"ק של ישראל. דידוע שאין עושין ביה"ק של ישראל ושל א"י סמוכים זה לזה. ואף אם רוב יושבי עירם הם נכרים מ"מ זה דומה להא דחצבא דחמרא דאשתכח בפרדיסא בב"ב דף כ"ד ע"ש. ונראה דמ"מ יש לקוברם בביה"ק מן הצד קצת ולא בין הקברים. כיון שאין ידוע עצמות של מי הם ואולי נקבור רשע אצל צדיק שאסור לעשות כן. ואף מספק א"א לעשות כן. וע' ח"ס סי' שמ"א ויש להאריך בכל פרט ופרט

ומ"ש דכיון שמצאו העצמות במרחק שש אמות מהביה"ק. א"א לתלות העצמות שבאו מביה"ק. לא ידעתי מדוע דהא שדה שנחרש בה קבר קיי"ל בפי"ז דאהלות שחוששין לעצמות עד מאה אמה. והכא אם רק נתגלגלו קצת עצמות לחוץ לביה"ק. שוב שפיר י"ל שע"י חפירה וחרישה נתגלגלו הלאה קצת. ומ"ש לחוש לשכונת קברות דהא אפשר אם היו בודקים היו מוצאים גופים שלמים ועוד דאפשר שנרקבו שאר המתים שהיו שם. לדעתי אין שייך לחוש לשכונת קברות רק כשאנו מוצאים מת מושכב כדרכו כדאיתא במשנה נזיר ס"ה. אבל לא כשמוצאים עצמות בלי סדר. ומ"ש שכיון שמצאו שם עצמות ג' פעמים הוחזק מקום זה שיש בו עצמות. הנה אף אי נימא כדעת הסוברים דאיכא חזקה בדבר דאתא מעלמא. זה שייך רק כשמצאו כל הג"פ בזמן אחד ולא כשמצאו בזמנים רחוקים זה מזה כהא דנ"ד. ובנזיר דף ס"ה ע"ב איתא שאם פינה שני מתים הראשונים שמצא. אין כאן שכונת קברות אף כשמצא מת שלישי ובסוגיא שם יש להאריך ובדברי הרמב"ם שלא הביא דין זה בפ"ט מה' טו"מ ואכ"מ. וגם קיי"ל שם שמת שחסר קצת אין לו דין שכונת קברות. ונראה שהוא הל"מ ע"ש. ועוד דזה שייך רק בדבר מיוחד ולא בהא דנ"ד שאין כאן מקום מיוחד. ובפרט דבנ"ד י"ל שפינו משם וכמש"ל. ומ"ש מדברי הש"א בתשובותיו החדשות שהצריך ו' טפחים בין עצמות לעצמות. הנה שם איירי שהיו קבורים בביה"ק כ"א לבדו כדין ע"ש. וגם בזה לא כ"כ בהחלט ע"ש

סימן פב

ע"ד מ"ש בחיבורי ח"א סי' ס"ז שאין יכולים למחול מחיים על בזיונו שלאחר מיתה. והקשה מעכ"ת מהא דאיתא בסנהדרין מ"ח ע"א דמחיל מחיים זילותיה לגבי יורשיו ולזה מותר גיבוי לצרכי המת ינתן ליורשיו. הנה בחיבורי שם כתבתי זה לענין דבר שיש בו משום כבוד הבריות יעו"ש. והו"ל למעכ"ת להקשות בגוף דברי כי אחרי שאין רשות למחול מחיים על בזיון שלאח"מ. א"כ ל"ל לאתויי שם סברא דכבוד הבריות. וכן אני מביא שם לראיה הא דאיתא בסנהדרין מ"ו ע"ב דאי קבורה משום בזיונא אם אמר שלא יקברוהו אין שומעין לו דהוי בזיון לקרוביו. ויקשה ל"ל טעם זה הא גם על בזיון שלו א"י למחול

אבל כוונתי שם דהנה קיי"ל דאף את המת אסור לבזות ומענישין ע"ז כדקיי"ל בח"מ סי' ת"כ. ויש בזה שני מיני זילותא יש זילותא הנוגעת רק למת זה ולנפשו כגון שמדבר עליו דברים רעים או שנותן לו קבר מבוזה וכדומה. ויש זילותא שיש בזה בזיון לכל האדם כגון כשגוף המת מתבזה ע"י שאינו קוברו או שנעשה בגופו דבר של בזיון והנה בדבר שנוגע רק להמת ונפשו בודאי שיכול למחול מחיים אף לאח"מ. כי בושת הוא ענין רוחניי ונוגע אל הנפש והנפש קיים אף לאח"מ ואף שיש בזה בזיון גם לקרובים. הנה בכל בושת יש בזיון למשפחה כדאיתא בכתובות מ"א ע"א. ובכ"ז יכול למחול בלי רשות בני משפחה. וע' סנהדרין ע"ה ע"א. והיה נראה שאם אחד נותן רשות לחבירו שיעשה לו דבר של בזיון. אסור לחבירו לעשות זאת לכתחילה. דנהי שמחל על כבודו. מ"מ מי מחל על פגם משפחתו. ורק אם עשה זאת פטור מלשלם בושת. שלא חייבה תורה לשלם רק בעושה בגופו כדקיי"ל בב"ק דף צ"א. והכא לא עשה בגוף בני המשפחה דבר והוי כביישו בדברים שפטור מלשלם. ובמת הותר לגבות לצורכו. דכיון שמוטל על