דברי מלכיאל ג קי

מתפילין. והראב"ד והמרדכי שהביאו הירושלמי להלכה הם יחידים נגד כל הנהו פוסקים

וע"ד מה שהביא הק"נ ביבמות פ' הערל אות כ"ז בשם החוות יאיר סי' צ"ד שהקשה ביבמות פ"ג למה לרב ושמואל לפסוק כר' יוסי הא בלא"ה קיי"ל הלכה כר"י מחביריו והקשה כבודו דהא איתא בעירובין מ"ז דרב לית ליה הנהו כללי. וא"כ גם לשמואל י"ל כן. הנה בחוות יאיר שם הרגיש בעצמו בזה ועיקר קושייתו שם נראה שהיא מהא דשמואל דהא לא מייתי בעירובין שם דלית לי' לשמואל הנהו כללי ולדעתי גם לרב יש לדון דהא דקאמר שם דלית לי' לרב הני כללי היינו הני דאמרינהו ר' יוחנן שם. אבל הני כללי דקאמרי ר' יעקב ור' זריקא שם מ"ו ע"ב י"ל דגם רב ס"ל. וכן יש להוכיח מהא דאיתא בבכורות ל"ז ע"א דאמר רב אין הלכה כר' יוסי פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים מהו דתימא נימוקי עמו קמ"ל. וכתב בספר יבין שמועה כלל רכ"ט הכוונה דהו"א דהלכה כר' יוסי אף מחביריו קמ"ל דהכא אין הלכה כר"י ע"ש הרי מבואר דרב ס"ל כר"י ור"ז דהלכה כר"י אף מחביריו ושפיר הקשה החו"י והק"נ ויש להאריך בזה

סימן פ כבוד ידידי הרב הגאון וכו' מו"ה יהודה ליב נ"י אבד"ק מאקאווא

ע"ד מ"ש הפמ"ג באו"ח סי' תנ"ז במ"ז סק"א שאם המצות מונחים בכלי ויש גודש על הכלי אין מצטרף הגודש לענין חלה עד שיכסה במפה מלמעלה ומלמטה. והובא להלכה בכל האחרונים. והקשה מעכ"ת דבטויו"ד סי' שכ"ה ובכלבו הלשון הוא רק שמכמן במפה. משמע דסגי בכיסוי לחוד וא"צ שיהא המפה גם למטה. ומ"ש הש"ך בסי' שכ"ה סק"ה בשם מהרי"ל ה' פסח כן. לא קאי על דברי הטור רק הוא דבר בפ"ע שאם לא נכנסו כל המצות בכלי יתנם במפה והוי כמו כלי עכת"ד

נראה דעת האחרונים בזה דכיון דבעי צירוף כלי שיש לו תוך והגודש אינו מצטרף. א"כ מה יועיל כשיכסה את הגודש מלמעלה במפה. ולזה הצריכו שתהא המפה מלמעלה ומלמטה דהוי כתוך כלי וכמ"ש המהרי"ל. ושני כלים הסמוכים זה לזה קיי"ל דמצטרפים. ומעכ"ת הקשה עוד דמה רבותא קמ"ל דהא פשוט דכלי פשתן מיקרי כלי במקרא ובמשנה. ולדעתי הרבותא היא לפי שהמפה אין לה תוך. ורק שכופלה וכורכה סביב המצות. ולענין צירוף קיי"ל בסי' שכ"ה דבעינן כלי שיש בה תוך. וכן קיי"ל בכלים פכ"ו מ"ב בכלי עור שפשוטיהן טהורים ומקבליהן טמאים שצרור המעות טהור לפי שמתפשט. ורק צרור המרגליות טמא לפי שנעשה בו ע"י המרגליות גומא וע"ש בר"ש טעם אחר. וכן במ"ד שם פליגי לענין צרור שעה וצרור עולם ע"ש בר"ש דג"כ הטעם כיון שמתפשט לא מיקרי כלי קיבול. וע"ש מ"ו לענין עור שנעשה לתכריך וע"ש בר"ש בשם התוספתא. ואדרבא יש לדון מנ"ל להפוסקים דכריכה במפה מיקרי כלי לענין צירוף. ואף שכתבו התו' בשבת ס"ג ע"ב ד"ה מניין דלהכי אריג טמא בכל שהו משום דחזי לקפלו ולתת בו מרגליות או מחט. ודאמרינן דפשוטי כלי עור טהורים היינו בעור שלוק שהוא קשה וא"א לקפלו אלמא דכל דבר המתקפל מיקרי כלי לענין קבלת טומאה נראה דרק כלי מיקרי אבל לא כלי שיש לו תוך. וגבי חלה בעינן יש לו תוך. ובענין עשוי לתכריך צ"ע טובא דבספט"ז דכלים תנן דכל העשוי לתיק טמא ולחיפוי טהור. ובפכ"ד דכלים מי"ב תנן דעור העשוי לתכריך הכלים טמא ושם במי"ד תנן שמטפחת של תכריך ושל נבלי בני לוי טהורה מכלום וע"ש בר"ש. וכן תנן בפט"ז מ"ז דתיק נבלים וכנורות טהורים ובפכ"ו מ"ב תנן דצרור המרגליות טמא וצרור מעות טהור ובתוספתא הובא שם בר"ש דצרור מרגליות כשהוא בתוכי טמא וכשפושטו טהור ומיטמא ומיטהר אפילו עשרה פעמים ביום. ובמ"ו שם איתא דתכריך כסות וארגמן טמא ועור שעשאו חיפוי לכלי טהור ולמשקלות טמא. ובתוספתא הובא בר"ש שם עור שעשאו לתכריך אפילו כ"ש טמא. וכל זה צריך ביאור וישוב וכן דברי הרמב"ם בענין זה צריכים ביאור בשיטתו בזה ע"ש ספ"ב מה' כלים ובראב"ד שם ופ"ז הי"א ופכ"ד הי"א ופכ"ז הי"ב י"ג

ונראה יסוד הסברא בזה דיש שני מיני חיפוי. חיפוי שמכסה בו רק מלמעלה ואינו כורכו סביב הדבר ובזה טהור משום דלא דמי לכלי קיבול כלל כיון שאין הדבר נכנס בו באופן שיוכל להחזיקו בו. ויש חיפוי שנכרך סביב כל הדבר ובכ"ז מיקרי חיפוי לפי שעיקר המכוון בזה לכסותו מפני אבק ועפר וכדומה דבר המזיקו וכדתנן בפט"ז דכלים מ"ו שאם נעשה מפני הזיעה טהור. וכ"כ הראב"ד בפכ"ז מה' כלים ה"ה. ואף דמסקינן בשבת י"ב דאצולי מטינוף מיקרי ניחא ליה לענין הכשר. מ"מ כלי קיבול לא מיקרי רק חיפוי בעלמא. וזהו החילוק בין תיק לתיק בספט"ז דכלים ע"ש לענין פתחו מצידו דתיק חלילין טמא אף כשמכניסו מצידו. ומיושב קושיית התוי"ט שם ע"ש. ואף שיש לו בית קיבול מ"מ כיון שנעשה רק להציל מאבק וכדומה לא מיקרי כלי. וכן תניא בתו"כ פ' שמיני כל אשר יעשה מלאכה בהם פרט לחיפוי כלים והובא בפי' הרמב"ם ספט"ז דכלים. והכוונה שאף כלי גמור צריך שיהי מיוחד לאיזה מלאכה ולא להציל מאבק וזיעה וכדומה. ולזה קסייה של צובעים ונפחין טהורה שם פט"ז מ"ו מפני שעשוי לזיעה אף דלא גרע מאריג כל שהוא דמקבל טומאה. ועכצ"ל דכיון שנתיחד להציל מזיעה נתבטל מתורת כלי. אף דאריג ועור כל שהו הוי ככלי קיבול כמ"ש התו' בשבת ס"ג ע"ב. והראב"ד בפירושו לתו"כ שמיני כתב שתיק מציל הכלי מפגימה וחלודה לזה טמא. וחיפיי הוא לשמור הכלי שיהא מצוחצח. וצ"ע דהא כתב בהשגות פכ"ז מה"כ ה"ה דכל לאצולי טהור. וצריך לחלק בין הצלה מפגימה שהוא בגוף הדבר להצלה מאבק וליכלוך שהוא דבר חיצוני. ודחוק וההכרח לקצר. ותכריך מיקרי כשיחד העור לתכריך זה וכן דרך אנשים להחזיק דבר זה תדיר מכורך. ושפיר מיקרי כלי קיבול כיון שדרך תשמישו בכך. ורק כשפושטו טהור דבטל מיניה תורת כלי. ולהתו' דשבת ס"ג שהזכרנו צ"ל דלא טהור רק בעור שלוק שקשה לקפלו. ולזה כל עוד שלא נעשה בו גומא כעין בית קיבול קבוע אינו עומד לתכריך. אבל בדבר רך טמא בכל גוונא מפני שאפשר לקפלו. ובתו' רעק"א פכ"ו דכלים הקשה למה צרור מעות טהור הא אפשר לקפלו כיון שכבר החזיק בו מעות. ולענ"ד כיון שקשה לקפלו אף שכבר קיפלו בקושי. מ"מ אינו עומד לכך וטהור ועוד יש חילוק בזה בעשוי לתיק שיש תיק שהוא כדי לאחזו בשעת מלאכתו שדרך הדבר להיות לקיחתו ע"י ד"א אבל לא שלא בשעת מלאכתו. ויש תיק שעשוי להחזיק בו הדבר שלא בשעת מלאכתו אבל בשעת מלאכתו מוציאו מהתיק לתשמישו. וכן בתכריך יש מינים אלו והנה בצריך לו בין בשעת מלאכה בין שלא בשע"מ ודאי מקב"ט שהרי הוא עשוי לקבול גמור. וגם דדמי להכלי בעצמה כיון שאינו נפרד ממנה. ואף פשוטי כלי עץ טמאים במשמשים משמשי אדם בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה כדאיתא בתו"כ הובא ברמב"ם בפיה"מ פט"ז דכלים ופסקה רפ"ד דכלים. וער"ש רפכ"ב דכלים ובתו' סוכה דף ה'. רק שם יש פוסקים דס"ל דהוי דרבנן. והכא גבי גבי עור נראה דהוי דאורייתא וכמ"ש דהוי ככלי גמור. ואם השתמש בו רק בשעת מלאכה אזי אינו רק כבית יד ואין עליו תורת כלי. ואף דין יד אין שייך בזה כיון שאינו מחובר להכלי. וגם אם הכלי בעצמו אינו מקב"ט גם התיק אינו מקב"ט. ואם משמש רק שלא בשעת מלאכה אזי