דברי מלכיאל ג קט

דהא הא דשליש עליון יליף לה מקרא דוקשרתם וכתבתם. ומש"ל בזה הוא דוחק. אבל לפמ"ש כאן א"ש דיליף לה מביאתך

אכן בכ"ז נראה שהעיקר לילך אחר כתף אדם בינוני כדין רוב שיעורים שבתורה. ורק בדבר שתלתה התורה בגוף האדם עצמו כמו קומץ ומלוא חפניו שייך לפי מה שהוא אדם. משא"כ בזה. וביתך דרך ביאתך כבר כתבתי שאין זה מורה על ביאת הבעה"ב. רק מדכתיב ביתך ולא בית דייק לשון ביאתך וגם דלא מסתבר שיהא הדבר ניתן לשיעורים דהא בית השותפים חייב במזוזה ושם לא שייך לומר נגד כתיפיו של בעה"ב דהא השותפים כולם יש להם דין בעה"ב. ועכצ"ל דבכתיפיו של אדם בינוני משערינן. וכ"כ הק"ע בירושלמי דאזלינן בתר אדם בינוני. ובהך דמנחית ל"ד לולא פירש"י היה נלענ"ד הכוונה דילפינן ביאתך מימין משום דכל פינות שאדם פונה הוא לימין. וכשנכנס אדם צריך ליכנס לצד ימין הפתח. ולזה צריך לקבוע שם המזוזה. ודקאמר רבה הטעם דעקר ברישא כרעא דימינא. נראה דהוא ס"ל כמ"ד ביומא י"ז ע"ב דרק גבי עבודה אמרינן שיפנה לימין ולא בשאר דברים. ורבה בר עולא דיליף מקרא דמלכים נראה דמייתי מזה ראיה שגם בביאה ריקנית שלא בשעת עבודה נכנסים דרך ימין. ועפ"ז נראה לישב דברי הבה"ג והשאילתות שלא הביאו הא דעקר כרעא דימינא ברישא והביאו רק דרשא דביאתך וע' בש"ש והעמ"ש שם. ולפמ"ש א"ש דאינהו ס"ל כמ"ד ביומא י"ז דאף בחושבנא בעלמא אזלינן בתר ימין ולזה א"ש הדרשה כפשוטו שדרך ביאה צריך ליתן מימין לפי שנכנס בצד ימין הפתח וע' יומא נ"ח ע"ב. וצ"ע למה לא הוזכר בפוסקים דין זה אי גם בדברי חול קיי"ל דכל פינות יהו לימין. ובשבת ס"א ע"א ובטוש"ע או"ח סי' ב' וד' משמע דחולקין כבוד לימין אף בדברי חול דקאמר שם שנועל של ימין תחילה וכן ברחיצה ע"ש. ובגוף סוגיא דיומא י"ז קשה דהא קרא דפונים איירי רק בחושבנא. א"כ מוכח דגם בחושבנא צריך לפנות לימין. וצ"ל דקרא קמ"ל איך לנהוג למעשה ולא לענין חשבון וכמשמעות לשון פונים דקרא ואכמ"ל בזה

ומה שנסתפק לדעת הירושלמי אם המזוזה למעלה מכתיפיו או למטה כולו או מקצתו. הנה מלשון הירושלמי כנגד כתיפיו משמע כנגד הכתף ממש. ואם המזוזה ארוכה יותר מכתיפו של אדם נראה שצריך לקבעה באופן שקצה התחתון של המזוזה יתחיל כנגד כתיפיו. דהא גם הירושלמי ס"ל שם דבעי בשליש העליון. רק בשער גבוה הרבה ס"ל להירושלמי שיקבע כנגד כתיפיו. וא"כ כמה דמצי לקבעה בגובה עדיף טפי. ובפרט לפמ"ש המרדכי וש"פ בטעם הירושלמי כדי שיפגע במזוזה ויראנה בבואו ובצאתו. א"כ סגי כשקצה התחתון יתחיל כנגד קצה כתיפו התחתון. אבל אין לקבוע באופן שיתחיל קצה התחתון כנגד קצה כתיפיו העליון. דזה לא מיקרי כנגד כתיפיו רק למעלה מכתיפיו

והנה הפוסקים כתבו בטעם הירושלמי שמניחה כנגד כתיפו משום דאיתא בש"ס מנחות ל"ג הטעם שמניחה בטפח הסמוך לר"ה כי היכי דלפגע במזוזה תחילה. ולזה צריך להניח כנגד כתיפיו שעי"ז יפגע בה. ולפ"ז י"ל דפלוגתא זו תלוי אי דרשינן טעמא דקרא. דלמ"ד ל"ד עד"ק הוי דין מזוזה רק גזה"כ ואין לנו לדון מסברא בזה. ולזה כדדרשינן שצריך בגובה היינו בגובה הפתח בשליש עליון. אבל אי דרשינן טד"ק. א"כ הוי טעמא דמזוזה כי היכי דליפגע וצריך להניח כנגד כתיפיו. וגם בהטעם גופיה איכא פלוגתא במנחות ל"ג דר"ח מסורא אמר שם הטעם משום שמירה. וכמ"ש בחיבורי ח"א סי' ס"ט דאף למ"ד טד"ק יש פלוגתא איזה טעם לדרוש. ולמ"ד משום שמירה א"צ להניחה כנגד כתיפיו. ואפשר דל"פ ותרווייהו איתנהו דאיכא בה משום שמירה וגם משום זכירה שיפגע במזוזה ויזכור מלכות שמים כי זה עיקר מצוה זו ויסודה. ועפ"ז נראה לבאר הא דאיתא בירושלמי דבבי מדרשא דר"ח עבדי הכי. וקשה למה לא עשה כן ר"ח בביתו ולפמ"ש י"ל דבעלמא י"ל הטעם משום שימור ושפיר יש לקבוע בשליש העליון. אבל בביהמ"ד דהוי מקום קדוש וא"צ שימור דבלא"ה שכינה נמצאת במקום תורה ותפלה ועכצ"ל הטעם משום זכירה כי היכי דליפגע במזוזה. ולזה הוצרכו לקבעה כנגד כתיפיו כמש"ל. ונראה דס"ל דל"ד טד"ק והוי רק גזה"כ. או דס"ל עיקר הטעם הוא משום שימור. ולזה צריך דווקא בשליש עליון כמש"ל. ובביהמ"ד ס"ל דפטור מדינא ורק לחומרא בעלמא החמיר ר"ח לקבוע מזוזה בביהמ"ד. וכמ"ש המרדכי ובשו"ע שיש להחמיר לקבוע מזוזה בביהמ"ד כי אין הפסד בזה. ולזה אמר שקבעו כנגד כתיפיו כיון דליכא בה רק טעם דזכרון כנ"ל. ובזה מדוקדק לשון הרא"ש בה' מזוזה שהביא דבירושלמי איתא דבבי מדרשא דר"ח עשו מזוזה ומניחין כנגד כתיפיו. והוא תמוה דלמה מייתי הא דמניחה כנגד כתיפיו. ובירושלמי הוזכר זה מקודם ולא אח"כ. ומצאתי שכבר תמה בזה המעי"ט שם ונשאר בקושיא. וביותר קשה דאח"כ מייתי דין דשליש העליון ולא הביא כלל דעת הירושלמי דמניחה נגד כתיפיו. ולפמ"ש י"ל דהנה הרא"ש כתב שם דביהמ"ד פטור ממזוזה. ומייתי ע"ז מירושלמי שעשו מזוזה בבי מדרשא דר"ח אבל הניחו נגד כתיפיו. וזה הוי הוכחה דהוי רק חומרא בעלמא ולא מדינא וכמש"ל. ועכ"פ לפ"ז י"ל דאף לפמ"ש הלח"מ פ"ב מה' מלוה ולוה דקיי"ל כמ"ד טד"ק. מ"מ שפיר יש לפסוק דמניחה בשליש העליון וכש"ס דילן. והטעם משום שימור ולא משום כי היכי דליפגע. ולפ"ז צ"ע בדברי החינוך מצוה תכ"ג שכתב הטעם כי היכי דליפגע וכתב שיניחה בשליש העליון ואקצר

והנלע"ד עיקר לקבוע בתחילת שליש עליון כסתמא דש"ס דילן ובפרט לפמש"ל שאפשר דל"פ הירושלמי והבבלי רק בירושלמי אזיל למ"ד טד"ק. ועוי"ל שזה תלוי בפלוגתא דמנחות ל"ז אי ילפינן תפילין בשמאל מוקשרתם וכתבתם או מידכה יד כהה. דלמ"ד מיד כהה אצטריך וקשרתם וכתבתם ללמד על מזוזה שתהא בגובה. ולמ"ד מוקשרתם וכתבתם ס"ל דמזוזה בגובה הוא רק מסברא כדי שיראנה בבואו. דאף דמצינו דדרשינן מהיקש אחד כמה דרשות. אבל הכא כיון דילפינן מוכתבתם מגוף הכתיבה דהוי בימין אלמא דלא איירי בקביעות המזוזה רק בכתיבתה. וליכא למידרש בה לענין קביעותה בגובה. ועוד די"ל מה לתפילין שצריך להניחם כנגד הלב כדאיתא במנחות ל"ז ולזה צריך בגובה היד. ובראש צריך להניחם על המוח. משא"כ במזוזה. וכיון דאיכא פירכא תו לא ילפינן מהקישא היכא דאצטריך ההיקש לדרש אחר. ועכצ"ל דס"ל שליש עליון רק מסברא בשביל שיראה בבואו את המזוזה וכשתהי למטה לא יראנה. וא"כ בשער גבוה צריך להניחה כנגד כתיפיו כדי שיראנה. והנה במנחות ל"ז איתא דרב אשי אמר דילפינן שמאל בתפילין מידכה יד כהה וקיי"ל כרב אשי בזה כמבואר ברי"ף וברא"ש בשם סה"ת ובארצות החיים ר"ס כ"ז האריך בזה. וא"כ אצטריך הקישא דוקשרתם וכתבתם למזוזה שתהא בגובה. והיינו כמ"ד בשליש העליון דווקא כנ"ל. ועוד דהא הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והשאלתות ובה"ג והאשכול וטוש"ע וספר יראים והחינוך והכלבו כולם כתבו שצריך להניחה בתחילת שליש עליון. וכ"נ דעת התוס' שכתבו במנחות ל"ג דש"ס דילן פליג על הירושלמי. וכן ראיתי בהעמק שאלה ובנחל אשכול שכתבו שאין לזוז מפסק הש"ע להניחה בתחילת שליש העליון. ואף הסוברים גבי תפילין דאזלינן בתר כתיבה והיינו כמאן דיליף ימין מוקשרתם וכתבתם ע' או"ח סי' כ"ז ס"ו. מ"מ י"ל דס"ל ג"כ הא דשליש העליון וכמש"ל בזה. ועוי"ל דדרשינן הכי מה כתיבה בימין היינו שהמזוזה נקבעת בימין כדילפינן מביתך ביאתך. ומ"מ ילפינן שתלוי בכתיבה מדמפיק לה קרא בלשון כתיבה. וממילא שפיר נילף כתיבה מקשירה לענין גובה. ומש"ל שיש פירכא מצד שצריך כנגד הלב. ז"א דא"כ לא ניכתוב רק שצריך נגד הלב. ועכצ"ל דיש מקום ביד נגד הלב שאינו בגובה ודריש במנחות שם מקרא שצריך גובה וע' רא"ש ה' תפילין בזה בהגהה שם באורך. וא"כ שפיר יש ללמוד מזוזה