דברי מלכיאל ג קח

לה. אבל בכפלה ותפרה כולה י"ל שרוצה שתהא ככולה שתחמם גופו יותר ולזה לא פסקה. וזה שייך רק כשתופר כולה בכל הרוחות שניכר שרצונו שתהא כפולה לעולם כן. ודלא מייתי הרמב"ם הא דנקיט בסיכי נראה שלא היתה לפניו גירסא זו. דהא לא מייתי לה בבה"ג וברי"ף ובאשכול. אלמא דלא גרסי לה. וכ"נ דמאי פריך פשיטא הא טובא אשמועינן דהא איתא בדף ל"ז דחייטיה לאו כלום הוא וצריך לחלק כמש"ל. וכעין זה חילק באשכול שם. כ"נ בכוונת האגור. ואף כי הוא קצת דחוק בלשון הרמב"ם אבל הוא מוכרח. ומיושב בזה דלא תיקשי ל"ל מייתי הא דדף ל"ז

סימן עט

ע"ד אשר כתב לי בשם חכם אחד ע"ד מזוזה בפתח גבוה שהובא הירושלמי בתוס' מנחות דף ל"ג ד"ה ומאי. אם לעשות כהירושלמי כמ"ש הכ"מ פ"ו מה' מזוזה בשם הראב"ד וכ"פ הב"ח וט"ז וש"ך והג' מליסא. או כדמשמע בכ"מ אליבא דהרמב"ם. וגם מש"ש כנגד כתיפו. הוא סתום כנגד כתיפו של מי. ואם מלמעלה או מלמטה כולו או מקצתו עכ"ד וחפץ כ"ת לדעת דעתי בזה. ומרוב טרדותי להשיב איזה תשובות נחוצות אשיבנו בקוצר

הנה בש"ס איתא במנחות שם שמצוה להניחה בתחילת שליש העליון ולא ירחיקנה מן קורה של מעלה יותר משליש והתוס' כתבו שם דבירושלמי פ"ד דמגילה משמע שכשהפתח גבוה מניחה כנגד כתיפיו וחולק על הש"ס שלנו עכ"ל. והרמב"ם פוסק כש"ס דילן. והראב"ד פוסק כהירושלמי וכמה אחרונים כתבו לפסוק כהירושלמי. והוא תמוה לכאורה דהא בכל דוכתא קיי"ל כש"ס בבלי נגד הירושלמי ובפרט שכ"פ הרי"ף ורמב"ם וכ"נ ברא"ש וכ"פ בשו"ע. אכן לכאורה קשה למה כתבו התוס' משמע בירושלמי דהא מפורש כן בירושלמי. אבל כוונתם דאפשר לומר דלא פליגי דהא גם בירושלמי שם מייתי מעיקרא מימרא דשמואל שיניחה בשליש העליון ואח"כ איתא בר טברי שאל את ר' יצחק הגע עצמך שהיה השער גבוה וא"ל נותנה כנגד כתיפיו. וא"כ י"ל דהא דנותנה בשליש עליון הוא היכא שאין גבוה יותר מכנגד כתיפיו. וא"כ גם בש"ס דילן י"ל כן דאיירי באינו גבוה כ"כ. וכן איתא במרדכי שמסתפק אם הירושלמי חולק על הבבלי. ולזה כתבו התוס' לשון משמע דמשמע להו דהבבלי חולק על הירושלמי דכיון דיליף לה מקרא דוקשרתם וכתבתם שיניח בשליש עליון. א"כ מנלן לחלק בין כנגד כתיפיו או למעלה מכתיפיו. אבל הראב"ד ודעימיה ס"ל דלא פליגי אהדדי. ולשון הירושלמי הגע בעצמך שהשער גבוה משמע דקאי אדלעיל מיניה דקאמר שמניחה בשליש עליון ומפרש שאם היה גבוה הרבה מניחה כנגד כתיפיו. ובפרט דאיתא שם בתר הכי דבביהמ"ד דר' חנינא עשה כן למעשה משמע דהדין כן דמעשה רב. ולזה יותר עדיף להשוות הבבלי וירושלמי ולומר דל"פ. ומוקשרתם וכתבתם לא ילפינן בש"ס שם רק שיניחנה בגובה. ושמואל מפרש לה דהיינו בשליש עליון. ושפיר י"ל שכשהשער גבוה הרבה מיקרי בגובה אף כשמניח כנגד כתיפו. שעיקר המצוה כדי שיראנה האדם בצאתו ובבואו כמ"ש במרדכי שם לזה צריך שיהי בגובה האדם ולאו דווקא בגובה הפתח. וכמו בתפילין שהטעם הוא שיהיו כנגד הלב כדאיתא במנחות ל"ז ובברכות י"ג. ולזה כתבו כמה אחרונים לפסוק כהירושלמי ובפרט לפמ"ש הטור סי' רפ"ט ובב"י שם בשם הר"ר מנוח דאם הניח למטה משליש העליון כשר. א"כ בדיעבד יצא בזה לכ"ע וראיתי בב"י סי' רפ"ט שכתב דהא דיליף מה קשירה בגובה. היינו בגובה היד לאורכו. ודייק מינה שלא תהא המזוזה בטפח האחרון בגובה הפתח כמו שהתפילין אינם בסוף היד בגובהו ותמהני דהא פירש"י מה קשירה בגובה בתפילין ש"ר. והיינו משום דקרא דולטוטפות בין עיניך סמוך לוכתבתם. ובתו' דף ל"ז ע"א ד"ה קיבורת משמע שגובה הכוונה גובה הבשר שבזרוע בין בית השחי למרפק. ואולי כוונת הב"י שהרמב"ם יפרש דקאי על גובה היד לאורכה. אבל עדיין תיקשי דלמה לא נילף משל ראש הסמוך וכתבתם. ובאמת י"ל דהא גם בראש אינו בגובה ממש רק במקום שמוחו של תינוק רופס. וגובה הראש היא באמצע הראש וכידוע שהראש משפע ויורד. אכן במנחות ל"ז ע"ב קרי להדיא מקום הנחת תפילין גובה שבראש. שוב ראיתי באשכול ובספר יראים ה' מזוזה שכתבו דילפינן מתפילין של ראש ויד שאין מניחים בגובה הראש והיד ממש ע"ש. והיינו כהש"ך וכמש"ל דגם בראש אינו בגובה ממש] ומ"ש וכדמשמע בכ"מ אליבא דהרמב"ם אינו מובן כי אין שום משמעות חדש בכ"מ רק שמפרש דעת הרמב"ם שם. והדין מפורש דלא מייתי הירושלמי שם

ומה שנסתפק כנגד כתיפו של מי. הנה בפי"ז דכלים מפורש כמה מיני שיעורים ששיעורם בבינוני כמו בביצה וכזית וכרמון וכגרוגרות וכעדשה וכשעורה ועוד שם. ויש ששיעורו במדה דקה ויש במדה גסה ויש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם כגון בקומץ ומלוא חפניו ומלוא לוגמיו. ולכאורה היה נראה דבמזוזה צריך לשער בגובה כתיפיו של הבעה"ב דהא מזוזה חובת הדר היא והוי בכלל השיעורים שלפי מה שהוא אדם. ובפרט לפמ"ש הפוסקים הטעם כדי שיראנה בעיניו בצאתו ובבואו. בודאי מסתבר שיהא השיעור לפי גובה גופו של הבעה"ב. ובמרדכי ה' מזוזה איתא שאם הוא אטר רגל בכ"ז קובע המזוזה לימין כי המזוזה היא לשמירה לכל בני הבית. ולפ"ז היה נראה שאם אין בבית אלא אטר רגל צריך לקבוע המזוזה לשמאל דכיון דעקר כרעא דשמאלא ברישא מיקרי דרך ביאתך לגבי זה. ומוכח מזה דמשערינן במזוזה לפי מה שהוא אדם. וה"ה לענין כתיפיו ורק אם יש שם הרבה בני בית אז יש לדון אם תלוי בקומת הבעה"ב או תלוי בכל בני בית וצריך לעשות כפי קומת האיש הבינוני מבני ביתו וכמו בכל שיעורי תורה דאזלינן בתר בינוני אכן הש"ך כתב בסי' רפ"ט סק"ה שאף אם אין בבית רק אחד והוא איטר יקבע המזוזה בימין. דל"ד לתפילין דהוו חובת הגוף אבל מזוזה היא חובת הבית ואזלינן בתר ימין של כל אדם. ולכאורה דבריו צ"ע דהא מזוזה אינה חובת הבית רק חובת הדר ונראה כוונתו שאינו חובת גופו. רק הדר חייב לקבוע מזוזה ואסור לדור בבית שאין בו מזוזה. אבל קביעותה הוא לפי ענין הבית. ואף דדריש מביתך ביאתך. ומשמע דקאי על ביאה שלו. והא דדרשינן לה ג"כ למעט בית שאינו שלו כבר כתבו התו' בע"ז כ"א ומנחות מ"ד דכתיבי תרי ביתך. מ"מ נראה דאין שייך לדרוש ביאה שלך. דהכא אי הוי כתיב בית לחוד לא הוי דרשינן לה על ביאה כלל דהא אצטריך לגופיה דרק על מזוזות בית צריך לקבוע מזוזה. ודרשינן דלזה נכתב ביתך שנדרוש מיתור האות בלשון ביאתך. אבל לא קאי על ביאה שלך. רק על ביאת רוב בנ"א. וראיתי בשאילת שלום על השאילתות אות ק"מ שכתב דלמאן דיליף מביאתך דעקר כרעא דימינא ברישא ודאי אם הוא איטר רגל יקבע המזוזה בשמאלו. אבל למ"ד הטעם משום דכל דבר הניתן בדרך ביאתו הוי בימין כדילפינן שם במנחות ל"ד מקרא דמלכים וכפירש"י שם אף איטר צריך לקבוע בימין ע"ש. ולפ"ז לענין כנגד כתיפו י"ל דשפיר תלוי לפי מה שהוא אדם. וגם די"ל דמ"ד נגד כתיפו יליף ג"כ מקרא דביתך ביאתך שתהא המזוזה על מקום ביאתו. והיינו כנגד גוף האדם הבא לבית ולא למעלה ממנו. ושוב נלמד מקרא דוקשרתם וכתבתם דהוי כנגד גובה הגוף ולא בגובהו ממש וכמש"ל בשם האשכול. וא"כ לפ"ז שפיר נימא שתלוי בקומת הבעה"ב כיון דילפינן זה מביתך ביאתך ולא מקרא דמלכים. ועפמ"ש יתישב לשון הירושלמי דמייתי מקודם דין דבשליש העליון ואח"כ קאמר דבשער גבוה נותנה כנגד כתיפיו. וקשה