דברי מלכיאל ג קז

ואפשר יודע הסופר אם היה הטעות באמצע הס"ת או קרוב לתחילתה או לסופה. כי אז לא יצטרך לתקן רק היודין שבמקום שנכלל בספיקו של הסופר ודרך זו יותר נכונה כדי להכשיר הס"ת בלי שום פקפוק כלל

וראיתי בח"ס סימן קע"ח שכתב שלקרוא בס"ת שיש בה פסול רק שנתבטל ברוב יש חשש משום הקריבהו נא לפחתך. ולא הבנתי מה שייך בזה סברא זו כיון שע"פ דין הוא בטל. וגם בקדשים איתא במנחות דף כ"ב כ"ג לענין קרבנות שבטל ברוב ולא אמרינן הקריבהו נא לפחתך וכן בזבחים דף ע"א ודף ע"ז וע"ט איתא ביטול ברוב לענין קרבנות וגם לא מצינו לענין איסור רק קרא דממשקה ישראל אבל לא הקריבהו נא לפחתך וכדאיתא בפסחים דף מ"ח ובמנחות דף ו' ובכמה דוכתי. ורק לענין דבר שאינו ראוי להדיוט מצד חולי או חלישות שייך הא דהקריבהו נא דלגבי זה כתיב האי קרא במלאכי א'. וגזול כתיב שם אח"כ. אך מסברא נראה שאין ראוי להניח כן כדי שלא יהא פגם בס"ת זו שיאמרו שיש בה חשש פסול וימנעו מלקרות בה. וזה בזיון להס"ת וכמש"ל. ולזה ראוי להשתדל בכל האפשרות לתקנה כראוי ומהא דקרבנות שהזכרתי יש לחלק דשם א"צ סברא דביטול לענין גוף הקרבן ואקצר

סימן עח

כבוד הרב הגדול וכו' מו"ה יעקב ישראל נ"י רב בק"ק קאנטאקוזאווקא

ע"ד אשר בר"ה כשגללו הס"ת למפטיר נקרעו התפירות ביריעה אחת ונהחלקה הס"ת לשנים לגמרי. וזה היה בחומש דברים. ואין ס"ת אחרת רק הס"ת שקראו בו מקודם חמשה גברי. וצידד כת"ר להדקו יחד ע"י הגלילה ולקרוא למפטיר שהוא בחומש במדבר. והביא דעת סידור דה"ח שהכשיר בנקרע בחומש אחד לקרוא בחומש אחר

הנה ס"ת שנקרעה היא בכלל העשרים דברים הפוסלים בס"ת שמנה הרמב"ם בפ"י מה' ס"ת וכתב שם שאסור לקרות בה. והכ"מ כתב שם דהיכא דלא אפשר שרי לקרות בס"ת פסולה כמ"ש הרמב"ם בתשובה. וכ"פ רמ"א בשו"ע סי' קמ"ג דבשעה"ד שרי לקרות בס"ת פסולה. וכתב שם שאף החולקים בזה מתירים לקרות כשהחומש שקוראים בו הוא כשר. ולפ"ז אסור לקרוא בס"ת שנקרעה רק בשעה"ד היינו במקום שאין שם ס"ת אחרת ומ"ש הדה"ח שמותר לקרוא בחומש אחר הוא תמוה לענ"ד דהמקילים בזה לא הקילו רק היכא שהס"ת היא שלימה רק שנמצא פסול בחומש אחד. אבל בנקרע בכה"ג שנפרדה היריעה לגמרי אינה ס"ת רק חומש שנכתב בגלילה. ובזה לא הקילו כלל דהא המקילים הם הרשב"א והר"ן והובאו בב"י סי' קמ"ג. ושם מפורש שלא התירו רק כשכל ה' חומשי תורה מחוברים יחד ולא בחומשים נפרדים. ונראה בדעת הדה"ח דהוא איירי שם שנשאר מחובר קצת ובכה"ג שפיר הוו ה' חומשים ביחד. ואף שמדינא צריך שיהא מחובר רובו. זה הוי רק פסול שבדיני ס"ת. ושפיר מדמה לה לנפסל חומש אחד שמותר לקרוא בחומש אחר. ומה שלא הזכיר שזה רק באין להם ס"ת אחרת. י"ל שסמך על מה שציין למ"ש למעלה. ושם איירי בכה"ג ע"ש. אבל בנפרד לגמרי ודאי מודה הדה"ח שאסור לקרוא בו בכל גוונא אף כשאין שם ס"ת אחרת. וא"ל שכיון שיש לפנינו כל החומשים ונגללו יחד אף שנקרע התפירות שפיר דמי. דהא טעם שאין קוראין בחומש הוא מפני כבוד הציבור שגנאי להם שאין להם ס"ת שלימה. אבל הכא שיש לפנינו מגוללים כל החומשים יחד. רק דלא מיקרי ס"ת כשרה בשביל שנקרעה באמצע. בזה לא שייך כבוד ציבור. אבל הוא דוחק דמ"מ גנאי הוא להם שלא השגיחו שתהא הס"ת שלימה כראוי. וגם כי לפ"ז אם יקחו חומשים מפורדים ויגללום יחד יהא מותר לקרות בהם. וזה לא מצינו כלל. ומ"ש מעכ"ת לדמות זה להא דסוכה ל"ז שאם כורכו בגימוו ומשיחה מיקרי אגד לענין דמיקרי ואנוהו. לא דמי כלל דשם הטעם דכשכל המינים אגודים יחד הוי יותר מהודר. ואין נ"מ באיזה אופן אוגדם יחד. אבל הכא יש בזה דין גמור שצריכים תפירה. שוב מצאתי בדעת קדושים סי' רע"ט במק"מ סקכ"ו שחלק ג"כ על הדה"ח מטעמים שכתבנו. ולדעתי כוונת הדה"ח כמ"ש. אכן לדינא העיקר כמש"ל

ולכאורה יש לדון דהא איסור קריאה בחומשים הוא משום כבוד ציבור. ולגלול ס"ת אסור ג"כ בציבור משום כבוד ציבור כדאיתא ביומא דף ע' ובא"ח סי' קמ"ד. וא"כ למה נדחה זה מפני זה אחרי דשניהם הוי משום כבוד ציבור. ואף שכתבו הפוסקים בסי' קמ"ד דלענין גלילה מוחלים הציבור על כבודם. הא כתב המרדכי בפ' הקומץ והרי"ו שאם מחלו הציבור על כבודם מותר לקרות בחומשים. ויותר מזה כתב הרשב"א הובא בב"י סי' קמ"ד שמותר לקרות חובת היום בחומש כדי שלא יצטרכו לגלול בציבור. ומכ"ש הכא שכבר החלו לגלול הס"ת ונקרעה בשעת הגלילה. ודאי שא"צ לקחת ס"ת אחרת ולגללה. ואף דגם בזו צריך קצת לגלול עד פרשת חובת היום הא בלא"ה צריך לגללה קצת כדי שיוכלו להכניסה כשלימה לאה"ק. כי בודאי יהי דרך בזיון אם יכניסוה קרועה בשני חלקים נפרדים. וגם כי גלילה מעטה כזו אפשר לגלול בשעה שיקראו לתורה את המפטיר ויאמרו מי שבירך למי שקרא מקודם כנהוג. וכהא דקיי"ל ביומא שם שאם יגלול עד כדי שיגמור התורגמן שרי. אבל באמת ז"א דהא רוב הפוסקים לא ס"ל דליהני מחילת כבוד הציבור לענין קריאה בחומשים וכמ"ש הב"י סי' קמ"ג. ועוד דבמרדכי פ' הקומץ נראה דמ"ש דמהני מחילה הוא רק כשכל החומשים הם יחד ע"ש. אבל לא כהא דנ"ד שנפרדו לגמרי. וגם דבגלילה כבר ידענו שהציבור מוחלים על כבודם כמ"ש בשו"ע סי' קמ"ד. והטעם לפי שא"א באופן אחר דרוב קוראים א"י לקרוא בע"פ וכמ"ש בהגמ"ר פ' הנזקין. אבל לענין קריאה בחומש צריך שישאלו את הציבור שימחלו בפירוש. וכ"נ מלשון המרדכי ורי"ו. וזה בודאי אינו כבוד להס"ת שישאלו אם מוחלים על כבודם לקרוא בה. ולהירושלמי פ"ג דמגילה שכתב הטעם שאין קורים בחומשים כדי שיצטערו הציבור ויקנו ס"ת. ודאי דלא שייך מחילה וכמ"ש הב"י בסי' קמ"ג. וא"ל דבנ"ד שיש להם ס"ת שלימה וגם השנית נקרעה כעת. לא שייך זה. דמ"מ כיון שנאסר במנין לקרוא בחומשים אסור אף כשבטל הטעם וכדאיתא בביצה דף ה'. ועוד דגם בזה שייך שע"י שיצטערו ישגיחו שתהי הס"ת תפורה כהוגן. ולזה נלע"ד לקרוא לחובת היום בס"ת הראשונה. ובפרט כי רוב הפוסקים ס"ל שצריך לקרוא דווקא בס"ת כשירה וכ"נ דעת הגר"א סי' קמ"ג סק"ד

ובדבר מה שהקשה בארצות החיים סימן י' סקכ"ב על האגור שכתב בשם הרמב"ם דטלית כפולה פטורה מציצית עד שיתפור כל השלש רוחות. וברמב"ם כתוב אא"כ תפרה כולה ואפילו מרוח אחת. הנה לשון האגור הוא שצריך שיתפרנה כולה מכל הרוחות. ולא הזכיר שלש רוחות ונראה שהוקשה לו בלשון הרמב"ם דמנ"ל להוסיף אפילו מרוח אחת שלא נזכר בש"ס. ואין לומר דהיינו הא דאיתא בש"ס במנחות מ"א דנקטה בסיכי וכ"כ בכ"מ שם. דז"א דהא פירש"י בביצה דף ט"ו דגם נקטה בסיכי הוי מכל הצדדים. ורק שהם תפירות רחבות וכפירש"י במנחות שם. וכ"נ הלשון. ולזה פירש האגור שכוונתו שצריך לתפור כולה מכל הרוחות ואפילו רוח אחת מעכבת. והרמב"ם הוציא זה מהא דאיתא בדף ל"ז ע"ב דהיכא דחייטיה לגלימא לאו כלום הוא. והקשו התוס' דהא בדף מ"א מחייבינן בתפרה. ולזה תירץ הרמב"ם דשם איירי בכפל רק כנפות הטלית או מקצתה ולא תפרה כולה. ולהכי דייק דאי ל"צ לה הוי פסיק