דברי מלכיאל ג קו

דברכות ה"ג ושם נסתפק אף אם נדבק באמצע רגל הכף אי מיקרי זה אחר כתיבה וכמ"ש הרשב"א במיוחסות סי' רל"ו ובתשובות סי' תרי"א בביאור הירושלמי בזה. ומכ"ש כשהאריכו את רגל היוד דודאי מיקרי לאחר כתיבה. ועוד דכל סברת רעק"א שם הוא מדברי הרמב"ן והרשב"א דס"ד שם דס"ל כהסמ"ק. אבל למאי דמסיק דלא ס"ל הכי וכמ"ש בחיבורי ח"ב סי' פ' אות י"ד בודאי אין לחלק בזה. וגם דאין בזה שום סברא. דהא סברת הסמ"ק הוא דחק תוכות לא הוי כתיבה. ורק כיון שנגמר כתיבת האות תו לא מיקרי ח"ת כתיבה דהא א"צ עוד כתיבה רק תיקון. א"כ מה לי אם נשתנה לאות אחר או לא. ולזה בנ"ד כיון שמשך רגלו אחר שנגמר היוד לא הוי חק תוכות להסמ"ק. וכ"כ במיוחסות סי' רל"ו ועוד פוסקים שאם נגע רגל הקוף בגגו א"צ לגרור הגג משום שנעשה בהכשר ורק צריך לגרור הרגל וא"כ ה"ה בנ"ד הרי היוד נעשה בהכשר. ורק מה שהוסיף לעשותו ויו הוא פסול וגבי קוף כל הרגל נעשה בפסול משום שהנגיעה נעשית בתחילת הרגל. משא"כ הכא. ואף להפוסקים הסוברים שם שצריך לגרור גם הגג. היינו משום שבלא הרגל לא מיקרי קוף ולא נגמר צורת האות. אבל הכא כבר נגמר צורת היוד בשלימות אם לא היה מאריך רגלו. ובג"פ שם סקל"ט האריך בזה. וגם כי דעת רוב הפוסקים שא"צ לגרור רק רגל הקוף ע"ש. אבל באמת לא דמי דשם כשגורר רגל הקוף נתקלקל צורת האות. ולזה כשחוזר וכותב הרגל כראוי הרי נגמר האות ע"י כתיבה וכמ"ש הרלב"ח סימן א' ועוד כמה אחרונים הובאו בג"פ שם סקל"ט ושכ"ה דעת הרא"ש ותה"ד ע"ש. אבל בנ"ד נגמרה צורת היוד ע"י גרירת הרגל ולא ע"י כתיבה. והו"ל חק תוכות. ורק לדעת הסמ"ק יש להקל בכה"ג כמש"ל. אבל כמעט כל הפוסקים חולקים עליו וגם הסמ"ק בעצמו כתב שנהגו להחמיר בזה וכמ"ש בחיבורי ח"ב סי' פ' בזה

ומעכ"ת כתב לדון מצד ביטול וגם דהוי כנפל אחד לים דהכא אפשר לתלות שבין היודין שגררום וחזרו וכתבום היה גם היוד שנתקן בפסול. והנה מצד ביטול ודאי לא שייך כאן. דהא ס"ת זו פסולה בבירור ע"י שיש בה יוד שנעשה ע"י חק תוכות. ואין שייך לומר שהיוד הפסול יתבטל ביתר יודין הכשרים. וה"ז דומה לבגד שנארג בו חוט כלאים שנאסר כל הבגד ולא שייך ביטול ברוב כמ"ש התו' בנדה ס"א ע"ב ד"ה בגד. ובגוף סברא דביטול ברוב יש לעיין אם שייך בס"ת די"ל דהביטול אינו גורם רק היתר ולא הכשר וקדושה ועמ"ש בחיבורי ח"ב סי' מ"ו אות י"ג ואכמ"ל בזה וע' שו"ת ח"ס סי' רע"ז ובנין ציון סי' י"ג י"ד. רק שיש לדון בזה מצד ס"ס דשמא הלכה כהסמ"ק שכשר אם נעשה הפסול אחר גמר כתיבת האות. ואם אין הלכה כהסמ"ק שמא כבר תיקנו במה שגרר אח"כ איזה יודין וחזר וכתבם. וכבר כתב הרדב"ז סי' תקצ"ו והרלב"ח סי' א' שיש לצרף דעת הסמ"ק לעשות מזה ספק. ובפרט אי נימא דקה"ת הוי רק דרבנן א"כ הוי ס"ס בדרבנן. ושרי אף באתחזק איסורא לדעת כל הפוסקים. אכן בחיבורי ח"ב סי' פ' כתבתי שהעיקר שאין לצרף דעת הסמ"ק לס"ס ע"ש. ולדון דהוי כנפל ליה ג"כ לא שייך דשם איירי שכבר בטל האיסור ברוב ורק דהוי דבר חשוב ולא בטל מדרבנן. וכשנפל אחד הוי ס"ס ושרי משא"כ הכא שלא בטל כלל. ועוד דשם איירי דווקא כשנפל מעצמו ולא כשהפילו בידים. והכא תיקן היודין בעצמו. ואף שלא נתכוין כדי שיתלו בזה. אבל עכ"פ עשה זה בידים. וכדקיי"ל ביו"ד סי' ק"י ס"ז. ואדרבא י"ל כל דפריש מרובא פריש. והיוין שגרר הסופר הם מן הרוב הכשרים. וכעין זה קיי"ל ביו"ד סי' ק"א ס"ז לענין אם נתרסק אחד ע"ש

והח"ס בחי"ד סי' רע"ז כתב בשם הבל"י שאם נתערבה ס"ת שנמצא בה טעות בס"ת כשירות מותר לקרות בה משום ס"ס דהא דעת כמה פוסקים שמותר לקרות בס"ת אם אותו חומש אין בו פסול. וא"כ הוי ספק שמא זוהי הס"ת הכשירה. ואף אם זוהי שנמצא בה טעות. שמא הטעות אינו בחומש זה שצריך לקרות בו עתה. ולפ"ז גם בנ"ד יש לדון ס"ס שמא נתקן הס"ת ביודין שתיקן הסופר. ואף אם לא נתקן שמא היוד הפסול אינו בחומש זה שקורא בו עכשיו. ואף שכתבנו שעל יודין הנגררים י"ל כל דפריש מרובא פריש. מ"מ אפשר לצרף זה לס"ס וכמ"ש בחיבורי ח"ב סי' נ"ו אות י"ד שדעת רוב הפוסקים דאמרינן ס"ס במקום רוב וכמ"ש התוס' בנדה דף י"ח. אכן גוף הס"ס צל"ע דהא אין אנו מקילים לכתחילה לקרוא בס"ת פסולה בהחומש שאין בו טעות. ועכ"פ הוי בנ"ד ס"ס להחמיר דשמא היוד הוא בחומש זה שקורין בו כעת. ואף אם אינו בחומש זה שמא הלכה כהאוסרים לקרות בחומש הכשר. אך כיון שכתב הרמ"א בסי' קמ"ג ס"ז שבשעה"ד יש להקל לכתחילה לקרוא אם אותו חומש כשר. י"ל דהכא שאפשר שכל הס"ת כשירה שכבר תיקן היוד שנפסל. שפיר שרי אף שלא בשעה"ד. ובפרט דבנ"ד יש צירוף דעת הסמ"ק דס"ל דבכה"ג לא הוי חק תוכות וכשר לגמרי וכמש"ל. וכמ"ש בחיבורי ח"ב סי' פ' אות ט"ז שיש לצרף סברת הסמ"ק במקום שיש מקום להקל בלא"ה. וכ"כ הפמ"ג בפתיחה ליו"ד והלבש"ר בטריפות העצמות דהיכא שכתב הרמ"א שיש להקל בהפ"מ. ויש עוד ספק בזה מותר אף שלא בהפ"מ. וה"ה הכא לענין שעה"ד כנ"ל. ועדיין יש לדון דשם החומש שקורין בו הוא בודאי כשר משא"כ בנ"ד. אבל אין לצדד משום דקה"ת הוי דרבנן והוי ספיקא דרבנן. דהא חיוב קה"ת הוא על הציבור ורק הס"ת הוא ספק אם הוא כשר. ובודאי אסור לקרות בו לכתחילה דאף ספק דרבנן אסור לעשות בידים. ורק לפמ"ש הבי"מ דחק תוכות בכה"ג הוי רק דרבנן י"ל דהוי ספק דרבנן אבל כבר כתבתי בחיבורי שם שכל האחרונים חולקים עליו בזה

והנה ראיתי בשו"ת ח"ס חא"ח סי' קע"ח בענין אם עשה כף פשוטה במקום הא וגרר הרגל ועשאה הא דהוי כחק תוכות ושוב לא ידע באיזה מקום נעשה זה שכתב שם דמדאורייתא בטל האות הפסול ורק מדרבנן לא בטל דהוי דבר חשוב. ולענ"ד דבריו תמוהים דהא כל הס"ת נפסלת ע"י האות הפסול ומה שייך לומר שיתבטל האות. וכמש"ל דדמי לחוט כלאים בבגד. והח"ס כתב שם לסמוך ע"ד הרמב"ם שמתיר לקרות בס"ת פסולה ולצרף דעת הרשב"א ור"ן שמותר לקרות בחומש הכשר. ובכל חומש נימא שהוא הכשר. ואף אם הוא החומש הפסול שמא הלכה כהרמב"ם. ותמה אני דהא מקודם שם כתב דכיון שיקראו בכל הס"ת הרי יקראו ודאי בחומש הפסול. וא"כ ליכא ס"ס. וע' חיבורי ח"א סי' כ"ג. וגם בגוף דינו דהוי חק תוכות יש לי לדון הרבה ואכ"מ

אכן בנ"ד שיש ספק שמא כבר תיקן היוד הפסול וגם יש לצרף שיטת הסמ"ק כמש"ל. יש להקל כדי שלא לפסול ס"ת. ורק ראוי לחפש שמא ימצא יוד בלא עוקצים שבשמאל ויהי זה בירור שזהו היוד הפסול וכמש"ל וזה מחויב לחפש בכל הס"ת וכמ"ש היד אליהו סי' פ"ח והח"ס סימן רע"ז שעכ"פ צריך לחפש את הטעות בכל מה דאפשר כדי שלא יקראו תמיד בספק ס"ת פסולה. וגם כי תמיד יהא חשש פגם על ס"ת זו. וראוי לעשות זאת לכבוד הס"ת. אכן לגרור כל היודין שבס"ת א"צ. דהוי טורח עצים. וגם י"ל שאסור דהא בודאי אסור למחוק אותיות כשרים שבתורה. וע' ריב"ש סי' ז' שדעת הרמב"ם שאין לגרור אותיות בס"ת כדי לתקן איזה פסול כיון שאין הפסול בגוף אותיות הללו. ולא מיקרי זה מוחק ע"מ לתקן. אך י"ל דבנ"ד שיש ספק על כל יוד שמא הוא פסול יש מקום להתיר לעשות כן. ואם לא ימצא יוד בלא עוקצים. יותר נכון לעשות כן כדי להוציא הס"ת מלעז פסול. ובאופן זה א"צ לגרור כל היודין רק סגי לגרור רגל הימין כולו שמתבטל ממנו צורת יוד. ושוב נעשה היוד ע"י כתיבה שיחזור ויכתוב הרגל. וכשר בכה"ג לדעת רוב הפוסקים והובאו בג"פ סי' קכ"ה סקל"ט. ורק לא יעשה כן באותיות השמות. ובפרט כי נראה שאין להסופר ספק כלל על אותיות השם מדלא הוזכר זה בשאלה