דברי מלכיאל ג קג

ואם הרופא אומר שהתינוק השלישי נבלע דמו ויכולים למולו לכאורה יש לסמוך עליו בזה כדאיתא בש"ס המתינו עד שיבלע בו דמו וכ"ה בטוש"ע סי' רס"ג. אלמא שאנו בקיאים בזה. ובש"ס שם משמע דתלינן שמתו הראשונים בשביל שלא נבלע דמם היכא דחזינן שהשלישי לא נבלע בו דמו. דהא משמע בש"ס שלא ראו בהראשונים שמתו שלא נבלע דמם רק בשלישי ראו זה. ובכ"ז תלה ר"נ במה שלא נבלע דמו. וגם דאם ראו בראשון שלא נבלע דמו היה אסור למולו כדקיי"ל בשבת קל"ד וא"צ שיוחזקו. והמהרש"א בחולין מ"ז כתב דע"י שהוחזק למות מחמת מילה נתברר לו שמחמת שלא נבלע הדם מתים. והוא תמוה דכיון שבטבע מי שלא נבלע דמו מזיק לו פצע קל א"כ היה להם לידע זה בראשון. וצ"ל שמקודם לא שמו לב לדעת אם נבלע דמו. ובשלישי ראה זה ותלה שגם הראשונים מתו בשביל זה. וכ"נ בתו' חולין ד' ע"ב ד"ה שמתו שכתבו שאם נימולו בשמיני ומתו תלינן שמתו בשביל שלא נבלע בהם דמם. וצ"ל בדעתם דזה מצוי שבקטנותו אין הדם נבלע ומזיק לו פצע קל אבל בגדלו אין מצוי שהזיק המילה. ולזה תלינן במצוי. והיינו דלא כהמהרש"א הנ"ל. וממילא בנ"ד שראו שהראשון מת בשביל שיצא דמו וכן השנית. בודאי אי חזינן שהשלישי נבלע דמו מהלינן ליה. אך אין לסמוך רק על רופא מומחה. ואולי י"ל שצריך עדות שני בקיאים להוציא מהחזקה כיון שהוחזקו בניו של זה שאין דמס נבלע ולא מהימן עד אחד לאפוקי מחזקה. ואף דהוי מילתא דעבידא לאגלויי בכ"ז בדיני נפשות צריך שני עדים. והנה אם היו השנים הראשונים ירוקים והשלישי אינו ירוק. סגי בראות עין אנשים פשוטים. אכן בנ"ד ודאי לא היה הראשון ירוק דא"כ לא היו מוהלים אותו שזה כל המוהלים יודעים ובודאי היה מראהו ככל הילדים הבריאים רק כשיצא דמו מחמת מילה אמר הרופא שהיה דמו רפוי. ושבשביל זה מתה ג"כ הילדה מחתך שבאצבעה. וכיון שכל החשש הוא ע"י דברי הרופא ממילא נאמין להרופא עתה שאומר שבזה נבלע הדם. אבל באמת ז"א דכיון שיצא דמם מחמת מכה הרי חזינן דרפי דמם וא"צ לעדות הרופא

ולזה נראה שלא למול עד שיגיד רופא מומחה שנבלע דמו ושאין חשש למולו. ויש לדון שצריך רופאים ישראלים. ואף דיש פוסקים דס"ל דלענין חזקת משפחה בעינן תלתא זימני. מ"מ לענין מילה קיי"ל בסי' רס"ג דאחיות מחזקות בתרי זימני וע' יש"ש פ' הבע"י סי' ל"ג ובאחרונים באה"ע סי' ב' ס"ז. ולכאורה יש לדון עפמ"ש הנ"י פ' הבע"י דספק הוא אי תרי זימני הוי חזקה או תלתא זימני ובפ"נ החמירו כמ"ד תרי זימני הוי חזקה ובטי"ד סי' קפ"ז הביא שהבעה"ת נסתפק אם להאמין לרופא בתר דאתחזק ג"פ וכ"כ שם הב"י מהסמ"ג. וא"כ יש ס"ס שמא הרופא נאמן אף בתר דאתחזק. ואף אם אינו נאמן שמא קיי"ל דבג"פ הוי חזקה. ויש לדחות דבפקו"נ לא מקילינן בס"ס כדאיתא ביומא דף פ"ד ע"ב. ועוד דהא הרבה פוסקים כתבו דהא דקיי"ל במילה דסגי בשני פעמים אינו מצד ספק רק דינא הכי בהחלט וע' ח"ס חי"ד סי' קע"ה ויש להאריך בזה. ולדינא נראה בנ"ד להאמין לרופא מומחה אף נכרי דאיכא חזקה דלא מרע אומנתו דהכא אין החזקה ברורה כ"כ כיון שלא ראינו בראשון שום ירקות רק מצד שיצא דמו. וזה יש לתלות שנפתח איזה עורק ע"י החיתוך או הפריעה שעשו שלא כהוגן או שלא נעצר הדם כראוי או שלא מצצו כראוי וכדומה. וכן הילדה שיצא דמה ג"כ יש לתלות בסיבה אחרת. רק בכ"ז מסתבר לתלות דרפי דמם. אבל כשהרופא אומר שהשלישי נבלע דמו ואין חשש שיצא דמו שפיר יש להאמינו

סימן עה

ע"ד מי שיש לו בת ששמה שמחה אם יוכל לקרוא גם לבנו בשם שמחה. והעיר מעכ"ת מחולין צ"ו אזלינן בתר מיניה או בתר דידיה הנה אין שייך בזה לפלפל כי אין בזה דין גמור ובאמת בימי הראשונים לא נמנעו מלקרוא שם אחד לשני בנים וכן מצינו בדהי"א ג' שדהמע"ה קרא לשני בניו אלישמע ואליפלט ולקמן יבואר וכן מצינו בש"ס שקראו לשני בני רב חסדא מר כמ"ש רש"י בכתובות פ"ט ע"ב ותו' ב"ב ז' ע"ב. ומשמע ברש"י שם שאח"כ קראום מר ינוקא ומר קשישא לסימנא. ובמדרש ב"ר פל"ז איתא שהראשונים ששימשו ברוח הקודש קראו שם לבניהם לשם המאורע ואנו שאין לנו רוה"ק אנו קוראים לשם אבותינו. ונראה שבעת שקראו על שם המאורע לא הקפידו לקרוא שני בנים בשם אחד אם נזדמן להם לפי המאורע לקרוא כן. אבל כשהראו לכם אבותיהם נמנעו מלקרוא שני בנים בשם אחד. כי אין זה כבוד לאבות שנראה כאלו יש לו שני אבות ומפני טעם זה המנהג לדבר עם אב ואם בלשון יחיד ולא בלשון רבים כנהוג לדבר עם מי שגדול ממנו. והיינו להורות שאין לו אלא אב ואם אחד ולא שנים. ובפרט לפ"ד דורשי רשומות שנשמת האב נכללת בנשמת הבן ולזה נהגו לקרוא בשמו. א"כ ודאי שאין לקרוא שני בניו בשם אחד. ומה שקרא ר"ח שני בניו בשם אחד נראה ג"כ שקראם על שם המאורע. כי ידוע אשר האמוראים השתמשו לפעמים ברוה"ק או ע"י חלום וכדומה

ועוי"ל דס"ל לר"ח כר' יוסי במדרש שם דס"ל שהראשונים שהיו מכירים יחוסיהן קראו שמות על שם המאורע ואנו שאין אנו מכירים יחוסינו אנו קוראים לשם אבותינו ע"ש. וס"ל לר"ח דר"י אמרה רק בא"י שהיה דר שם ר"י דקיי"ל בקידושין ע"א שא"י עיסה לבבל פירוש שהעולים מבבל עם עזרא לא"י לא הכירו יחוסם כראוי כעיסה זו שהיא מעורבת או כפסולת ע"ש בפירש"י שני פירושים. ואף שמשפחת ר' יוסי עצמו היתה מבבל כדאיתא ביומא ס"ו ע"ב ע"ש בפירש"י. מ"מ אמרה לבני א"י וע' תוס' שבת ט' ע"ב וקדושין כ"ט ע"ב ד"ה הא לן. ואפשר שר"י בעצמו היה קורא על שם המאורע ג"כ ואקצר. אבל ר"ח שהיה בבבל והיו מכירים יחוסם שפיר קרא שמות בניו על שם המאורע. ולזה קרא שם אחד לשני בניו. ועפ"ז י"ל דלהכי פליג במדרש שם רשב"ג על ר"י. לפי שרשב"ג היה מזרע הלל שעלה מבבל כדאיתא בפסחים ס"ו וסוכה כ'. והיו מכירים יחוסם וכדאיתא בכתובות ס"ב ע"ב. ובכ"ז היו קוראים לשם אבותיהם וכמו שמצינו בשבת ט"ו הלל ושמעון גמליאל ושמעון. ובנו של ר"ש זה היה ר"ג דיבנה ובנו היה נקרא ג"כ ר"ש כידוע שהוא אביו של רבי. ובניו של רבי קראו ג"כ גמליאל ושמעון כדאיתא בכתובות ק"ב ונכדו נקרא הלל בנו של ר"י נשיאה שנקרא על שם רבי. ולזה אמר רשב"ג שהטעם מפני שהראשונים השתמשו ברוה"ק ואצלינו שאין מכירים יחוסינו דהא כל הארצות עיסה לא"י ואין משתמשים ברוה"ק אנו קוראים לשם אבותינו. ולזה אנו נמנעים מלקרוא בשם אחד לשני בנים. שאין זה כבוד להאבות. ומזה נשתרבב שאף אם קראו השם שלא על שם האבות ג"כ אין קוראים לשני בנים בשם אחד. ואפשר הטעם שבאמת אין נאות שיקראו שם אחד לשני אחים שמצויים יחד בבית עם נשותיהם. ואפשר שיבוא מזה מכשול ע"י שיקראו את נשותיהם או נשותיהם יקראו להם וכמבואר באחרונים טעם מ"ש בצוואת רי"ח ליזהר בשידוכים בשמות שוים. והנה הראשונים שקראו לשם המאורע היו משנים אח"כ שמותם ג"כ לפי צורך המאורע. וכמו שמצינו בכמה מקומות ששינו שמם אח"כ. ומשה קרא להושע יהושע. ולזה קראו אח"כ לבני ר"ח מר ינוקא ומר קשישא שיהא לסימן ביניהם. ולזה שפיר יכלו לקרוא לשני בנים בשם אחד לפי שאח"כ ישנו קצת שמם לעשות סימן והבדל ביניהם. אבל עכשיו שקוראים לשם אבות אין משנים שמותם בשביל איזה מאורע כדי שלא יתבטל שם האב. ורק מחמת חולי משנים ע"פ דברי הש"ס בר"ה ט"ז ששינוי השם משנה הגז"ד. ואין חוששים לשינוי שם האב. אחרי דבלא"ה הוא מסוכן ואם ימות יתבטל שם האב אבל בלא חולי אין המנהג לשנות שם איש. ולזה אין קוראים לשני בנים בשם אחד. כי כשיגדלו לא יוכלו לשנות שמם: