דברי מלכיאל ב תמ

הסירכא בשביל שניקב קרום העליון. וע' בב"א בקו"ה לסי' ל"ו סי' כ' שקבע בזה מסמרות. וא"כ בנ"ד שנגלד קרום התחתון הו"ל כאלו ודאי ניקבה הריאה. וגם הפגימה הויא כחסרון מבחוץ והויא ריעותא ויש להטריף בזה: אכן נראה שיש לצדד להקל בזה דהנה בשר בלוי כתבו הט"ז ס"ס ל"ט והפר"ח דלא הוי ריעותא. ואף שקצת אחרונים מצדדים להחמיר בכ"ז העיקר כהט"ז כמו שהכריעו האחרונים בזה. והסירכא עם הגומא אף דהויא מחמת חולי מ"מ אין מצטרפין לתר"ל כיון שיש בשר בלוי שמפסיק ביניהם. וכבר כתבו האחרונים ונתבאר בדברינו לעיל סי' כ"ח דסירכא על בשר בלוי קיל טפי. כי זה מוכח שהסירכא אינה מגוף הריאה רק מצד הבשר בלוי והוי כקרום דריינוס. ועל האומות מצוי להיות בשר בלוי ובפרט במקום שיש שם מוגלא וכידוע. ואף שלא עברה הסירכא כראוי מעל הבשר בלוי. בכ"ז מוכח להדיא שבאה מהבשר בלוי ולא מגוף הריאה. והבשר בלוי עבר כראוי. וממילא נדחה מש"ל לחוש שהסירכא באה מנקב שבקרום העליון. דהכא חזינן שלא באה מן הריאה כלל רק הבשר בלוי נסרך להטרפש. וע' בב"א סי' ל"ט ס"ק קכ"ד שכתב שאין בכה"ג שום ריעותא וחשש. ועדיפא ממינה ובה. ומצד הפגימה שנמצא שם אין חשש כי כבר כתבו האחרונים שבאומא מצוי להיות פגימות כעין חסרון ואין לחוש לזה: וא"ל דמ"מ הוי תר"ל הגומא שמחמת חולי והנגלד קרום התחתון. דז"א דבאמת נראה שהגומא והנגלד חדא מילתא היא. דהנה כתב הכלבו והובא בב"א סי' ל"ט טעם להכשיר בסירכא תלויה. שהיה שם נגלד קרום התחתון ולזה נמשך קצת קרום העליון למטה לפי שלא היה לו במה להתחזק לבשר הריאה ע"ש. וא"כ ה"ה הכא נראה לעין שע"י שחסר שם קרום התחתון לא היה לקרום העליון במה להתחזק ונמשך קצת כנ"ל. ולא נמשך לחוץ רק נדחק לפנים. באשר המקום היה שם ריקן מחמת המוגלא שהיתה שם. לזה נדחק לפנים ונעשה גומא. ובפרט שטבע מוגלא ומכה להמשיך את הקרום. והרי אף במכה בדופן אמרינן שהמכה קלטה את הריאה בשביל הליחות שיש במכה. ומכ"ש במוגלא שיש בגוף הריאה. רק שכשהמוגלא רבה מאוד היא דוחקת הקרום לחוץ ונעשה בועא. וכשאין המוגלא רבה ונגלד קרום התחתון. מושכת את הקרום העליון לפנים כנ"ל. וזה לא מיקרי גומא כלל. ונראה כגומא בשביל חסרון קרום התחתון ודחיקת הקרום להמוגלא. וע' ב"א סי' ל"ו ס"ק ל"ה שכתב כעין סברא זו לדעת הפמ"ג לענין בועא במקום שמשמעת קול. ואף דשם חולק על הפמ"ג בזה. מ"מ בנ"ד מודה גם הב"א וכמובן למעיין שם שדחה דברי הפמ"ג. רק משום דלא מסתבר ליה לומר שכל בועא חסר שם קרום התחתון. אבל אי הוי ידוע זה. מודה הב"א דלא הוי רק חדא ריעותא ע"ש. ובפרט דהא חזינן בנ"ד שנשאר קרום העליון שלם ויפה בלי שום שינוי מראה כלל. וגם דהא כמה אחרונים צדדו לומר דנגלד פורתא לא הוי ריעותא: ועוד דבאמת א"א להבחין היטיב שחסר קרום התחתון ואפשר ע"י המוגלא נעשה קרום התחתון דק מאוד ונדבק להעליון עד שא"א להפרידו. ובפרט שידוע שקרומי הריאה אפשר להפריד לכמה קרומים וביחוד על האומא ששם הקרום עב. וא"א להבחין אם גוף קרום העליון נתחלק לשנים. או שזהו קרום התחתון. וגם בנ"ד הקרום עב במקום הגומא. רק שא"א להפרידו לפי שאין בשר בריא תחתיו ואין לו במה להתחזק וכידוע שבאופן כזה א"א להפריד הקרומים. וא"כ הו"ל ספק תר"ל שיש להקל כמבואר באחרונים. והמוגלא והנגלד אינו תר"ל כמ"ש הב"א בסי' ל"ו סעיף כ"ב להכשיר מורסא תחת נגלד קרום התחתון ע"ש. ומצאתי בד"ק בתר"ל מרס שכתב להתיר על מורסא מצד שהקמט נעשה ע"י המורסא. והיינו כעין מש"ל. ושם הקיל עוד בסירכא על נגלד ומורסא ועברה במיעוך ומשמוש ע"ש. והיינו כעין מש"ל בס"ד. וע"ש עוד בתר"ל נגלד מ"ש בענין קמט ונגלד. ולזה באשר הוא הפ"מ וגם צורך יו"ט אפשר להקל. ויש לדון בזה לענ"ד להקל אף בלא הך סברא שכתבנו להעיר דשמא יש כאן גם קרום התחתון. רק שצריך לעיין היטיב אם הקרום העליון בריא כראוי ושאינו קרום נוסף מחמת מכה. כי אפשר יש שם קרום נוסף וחסירים שני הקרומים. ואם נתברר שיש קרום העליון כראוי יש מקום להקל בהפ"מ וצורך יו"ט כנ"ל. ומה שהיה שינוי מראה בקרום. זה פשוט דלא הוי ריעותא דהא כבר כתב הנו"ב סי' י' וכמה אחרונים דמראה כשירה לא הוי ריעותא. וגם הרי כתב הפמ"ג בתר"ל ד"ה ושאר אחרונים דמראה בקמט לא הוי ריעותא כי דרכו בכך. ובנ"ד שכשהסירו המוגלא סרה המראה. לכ"ע לא הוי שום ריעותא כמבואר באחרונים בזה: אחרי כותבי זה ראיתי בספר דעת קדושים ס"ס ל"ט שהועתק שם תשובת הגאון בעל חוו"ד לענין בועא על נגלד קרום התחתון. וכתב שם דלא הוי ריעותא משום שלא מצינו כלל בש"ס מי שיסבור להטריף בנגלד התחתון. ותמהני דהא מפורש בש"ס חולין מ"ו ע"ב דפליגי בזה ר"א ורבינא חד אמר לא מגין וח"א מגין ע"ש. ומש"ש דבכה"ג א"א לבדוק אם שלם קרום העליון. כבר הקשה עליו שם בעל ג"ה דשפיר אפשר לבדוק בהסרת המוגלא. ולפלא שלא הביא דכן מוכח מהפמ"ג והב"א שהבאתי לעיל. ובנ"ד גם החו"ד מודה. דשם כתב שהיה מראה הקרום כמראה הליחה וניכר ששלט החולי גם בקרום עליון. ובנ"ד היה מראה הקרום כראוי אחר הסרת המוגלא: סימן קלז ב"ה כסלו תרל"ה א) הנה ראיתי בנו"ב במ"ת חלק אבן העזר סי' מ"ה שנשאל שם במי שאביו צוהו דבר לפני מותו ואחר מיתה צותה אמו עליו להיפוך אם מחויב לקיים דברי אביו. והוכיח הנו"ב דלאח"מ מחויב לשמוע בקול אמו מהא דאיתא בקדושין ל"א שאחד שאל את ר"י באביו ואמו מי קודם וא"ל מבין ריסי עיניך ניכר שבן אלמנה אתה ואינך צריך בזה למעשה. וקשה דדילמא צריך למעשה בגוונא שאביו צוה לו דבר לפני מותו ואמו צותה להיפוך. וע"כ צ"ל שזה פשוט דלאח"מ אמו קודמת. ולענ"ד אינה ראיה דלהיפוך י"ל דפשיטא ליה דבכה"ג אביו קודם. דבאמת הך בעיא דאביו ואמו ע"כ צ"ל דאיירי ששניהם א"ל בבת אחת שישקם מים. דאם אביו א"ל קודם. ודאי שהוא קודם כיון שכבר נתחייב בכיבודו ברגע שצוהו. ומהיכי תיתי שתוכל אמו לפטרו מזה. וה"ז דומה לאומרת לו היטמא ואל תחזיר אבידה שלא ישמע לה. וכ"כ התו' בכתובות דף מ' ע"א שכיון שהאב ציוה לו לעשות דבר הוי מ"ע לעשות מצותו. וא"ל דמ"מ נ"מ אם קודם מיתת אביו צותה אמו תיכף להיפוך מדברי אביו. ומיבע"ל למי ישמע. דז"א דכיון שבשעת מעשה היא חייבת ג"כ בכבוד אביו. ממילא בטלו דבריה וחל עליו מצות כיבוד אב: ב) ועוד הביא הנו"ב ראיה מהא דאיתא בקדושין ל"א דר"א שמע שאמו באה לא"י ויצא לקראתה. וכשהוגד לו שמתה וארונה בא התחרט על שיצא לקראתה. אלמא דכבוד שלאח"מ קיל מכבוד שבחיים. ולענ"ד אינה ראיה כלל דהא שם איירי שברח ממנה לא"י והוגד לו שהולכת ורודפת אחריו. וא"כ לא ניחא לה במה שהלך ממנה לזה הלך לקראתה למלאות חפצה להיות אצלה. ולזה כשנודע לו שארונה בא התחרט על יציאתו. וכן מוכח שם בפירש"י שפירש שהיה חפץ ר"א לשוב לבבל לגמרי למקומו הראשון ע"ש. וקשה דדילמא יצא רק לקראתה לקבל פני' לכבודה ואח"כ ישוב לא"י. אבל לפמ"ש א"ש שבאמת לא היה זה כוונתו. רק כוונתו היה למלאות חפצה להיות במקומה. וזה הוכחה ברורה שלא היתה כוונתו ביציאתו כדי לכבדה בקבלת פניה ודלא כהנוב"י. ולכאורה קשה באמת מנ"ל לרש"י זה. דילמא באמת הכוונה כדי לקבל פניה. ודקאמר ליה ר"י המקום יחזירך לשלום הכוונה שיחזירו לא"י. ונראה