דברי מלכיאל ב תלז

שישיבוהו לאביו. ובא יהודה ועשה פשרה ביניהם שימכרוהו לעבד. ופשרה כזו בודאי אין ראוי לעשות. כי היה ראוי לו לעמוד כנגדם ביד חזקה ולעזור לראובן להשיבו אל אביו. וזהו שאמר ר"מ דהא דדרשינן מקרא דבוצע ברך שאסור לעשות פשרה קאי על פשרה כעין של יהודה ועל פשרה כזו בודאי נקרא מנאץ. ודנקיט לשון מה בצע אינו רק דרך רמז משום דכתיב ביה לשון בצע לשון נופל על לשון. וגם בקרא דבוצע ברך באמת אינו דורש בוצע לשון פשרה. רק עיקר כוונת הדרש הוא שמי שמברך הגזלן הרי הוא מנאץ שגורם להרבות גזלנים כיון שרואים שאין בזיון לגזול. וממילא ה"ה במי שעושה פשרה בין גזלן גמור לנגדו. הרי זה מורה שגזילה אינו עול גדול בעיני הפשרן אחרי שנותן במקצת צדק לפעלו ועי"ז הוא מנאץ ומרבה גזלנים: עכ"פ שמענו שהפשרה ראוי לצדד באופן כזה שיהא קרוב לדין אמת לאמיתו שזהו עיקר מצות דין ומשפט להעמיד האמת על תלו. וגם אם לא התנה קרוב לדין ראוי לפשר באופן זה. ולשון קרוב לדין בא למעט לפי שיש עוד דרך שלישי לפשר ע"פ יושר כגון שע"פ דין מגיע לו הכסף אבל ע"פ יושר אין ראוי שיקחנו. וכעין הא דאיתא בב"מ דף פ"ג ע"א שאמר רב לרבב"ח שימחול לשכיריו דמי היזקו וישלם להם שכר פעולתם משום למען תלך בדרך טובים ואורחות צדיקים תשמור. וזה יש לצרף בפשרה. אכן כשמתנה בפירוש קרוב לד"ת אין לצרף זה. ודרכי במקום שאני רואה שהיושר רחוק מן הדין אני אומר להם שיסמכו שאגיד להם דעתי ע"פ יושר ולא בלשון פשרה. באשר אני חושש כי בפשרה הוא לשון פושרין והיינו אופן ממוצע בין שני הצדדים ולפ"ז אין רשות להתרחק הרבה מטענת אחד ולהתקרב להשני. אבל כשאומרים ע"פ יושר שפיר יש לעשות כפי שיורה יושר הענין. ובכגון זה החכם עיניו בראשו איך לכלכל הענין. ובשבות יעקב ח"ב סי' קמ"ה כתב דבתשובת הרא"ש שהובא בב"י סי' י"ב מבואר דפשרה הוי כעין שודא. ותמהני דאדרבא מפורש שם להיפוך דפשרה לאו היינו שודא שכתב מקודם שודא ואח"כ כתב א"נ פשרה ע"ש. וגם מ"ש השבו"י שם דרובא דמינכר היינו שני שלישים. לענ"ד אינו מוכרח דהא גבי שחיטה אף להפוסקים דס"ל בסי' כ"א דבעי רוב הנראה לעינים מ"מ לא בעי שיהיו שני שלישים וסגי כשניכר לעין שהוא רוב אף בלא מדידה וכמבואר בפוסקים שם בסי' כ"א. וכן פירש"י בע"ז דף ל"ז ע"ב על רובא דמינכר ע"ש. והא דבעינן בברכות דף מ"ח שבעה מתוך עשרה כדי שיהיו רובא דמינכר. היינו שכיון שצריך שיהא יותר מרוב מצומצם. ממילא צריך שבעה. אבל לא מצד שצריך שיהיו שני שלישים. וע' רדב"ז סי' י"ב מ"ש לחלק בין רובא דמינכר לרוב הנראה לעינים ודבריו ברורים. ומ"ש בפירש"י בחולין כ"א ע"א ובע"ז ל"ז לשון רוב הנראה לעינים. צ"ל דלשון זה יש לו שני ביאורים. דהא בחולין כ"ט ע"א מפורש דרוב הנראה לעינים הוא רוב מצומצם ע"ש. וגם יתר ראיות השבו"י שם יש לדחותם וכבר כתב בעצמו שאינם רק סמוכות. ולזה נלע"ד העיקר שקרוב מיקרי כל שהוא פחות ממחצה וכמו גבי גט בגיטין דף ע"ח וכן רוב וקרוב דבב"ב דף כ"ג ע"ב דסגי בכל שהוא. ולזה שפיר הרשות בידו לפחות מן המחצה כמה שיתראה לו לפי הענין. כיון שהכל נקרא קרוב. וע"ל סי' י"ז אות א': ובאמת יש שני אופני קירוב. קירוב במידה וקירוב באיכות וכמו קרוב ד' לנשברי לב קרוב לכל קוראיו. הקרובים אלי נאום ד' (יחזקאל מ"ג) וכדומה יש הרבה שאין זה במידה רק בקירוב המחשבה והרצון למלאות רצון הקרוב אליו. וכעין מ"ש טוב שכן קרוב מאח רחוק וכן קיי"ל בכתובות פ"ה ע"ב וכתב הרא"ש דהיינו שקרוב אליו בקירוב דעת ע"ש וכן קיי"ל בח"מ סי' רנ"ג סכ"ט וע"ש באחרונים. ולזה אף שאמרו קרוב לדין. מ"מ שפיר יוכלו לפשר באופן שיהי קרוב לדין אמת לאמיתו שזהו קרוב באיכות הדבר ומטרת מצות הדין להעמיד האמת על מכונו. ובזה נראה לבאר הא דאיתא בשבת דף ק"ה חכם שמת הכל קרוביו ס"ד אלא הכל כקרוביו. וקשה היכי תני מקודם הכל קרוביו אחרי שהוא היפוך החוש. אבל הענין שבאמת הוא קרוב של כל ישראל באיכות לפי שהחכם נפשו קשורה אל נפשות כל ישראל להורות להם הדרך אשר ילכו בה ולהיטיב עמם בכל אפשרותו. וכן החוב על כל נפש מישראל להיות קשור אל החכם ללמוד ממנו דרך התורה ומדות טובות. וכמו דקיי"ל בב"מ דף ל"ג דרבו קודם לאביו וקורע על רבו שזה הביאו לחיי עוה"ז וזה הביאו לחיי העוה"ב ע"ש. ולזה שפיר קתני הכל קרוביו הכל קורעין עליו. ומ"מ פריך הש"ס ס"ד לפי שלא מצינו בלשון בנ"א שיקראו בשביל קרבות הרוח קרוב בהחלט. ומשני אימא הכל כקרוביו. פירש שלענין דיני התורה יש לו דין קרוב המורגל בלשון בנ"א. [וכן נלע"ד עיקר שבכל מקום דאיתא בש"ס שמתמה על איזה מאמר ומתרץ לשבש הלשון. על כרחינו לומר שגם הלשון הראשון יש לו איזה מכוון כדי שנלמוד ממנו איזה דבר. או שיש ללמוד מקושיית הש"ס איזה דבר. כי כל דבריהם כגחלי אש ואף מלה אחת לא נאמרה בחנם. וכעין קרי וכתיב שבתורה שנדרשים שניהם ואכמ"ל בזה]. וכן קיי"ל בח"מ ס"ס רמ"ז שאם אמר נכסיו לקרוביו היינו הראוים ליורשו ולא אמרינן שכוונתו למי שקרוב אליו בדעת וכהא דכתובות דף פ"ה שהזכרנו והיינו מפני שבלשון בנ"א נקרא קרוב רק בקירוב משפחה: ומה שהביא מעכ"ת ראיה שפשרה בעד שבועה היא שליש ושכופין על הפשרה מדברי השבו"י ח"ג סי' קפ"ב. ימחול לעיין שם בגוף התשובה ויראה שאינו שייך כלל לנ"ד דשם איירי בשטר ישן והיה אומדנא שהוא פרוע. לזה כתב שם לפשר בעל כרחן של הבע"ד. והביא שם שכ"כ המהרשד"ם. ולזה עשה שם הפשרה כפי ראות עיניו. והרי כתב שם שאף שהשבועה מוטלת על בעל השטר. מ"מ בלא שבועה אינו יכול לכוף לשלם לו רק שליש מן החוב ע"ש. והיינו כמ"ש דבכה"ג שאני שאין הפשרה על שיווי השבועה רק על אומדן הדעת בגוף החוב. ומצד האומדנא פסק ג"כ לפשר אף בלא הסכם הבע"ד וכנ"ל: ומ"ש לבאר לו דברי מהרש"ל בשבת דף ל' ע"ב אהא דאיתא שם כל תלמיד שיושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מר תכוינה שנאמר שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר. וכתב המהרש"ל דתכוינה יליף מקרא דבתריה ידיו גלילי זהב וגו'. נראה כוונתו כי זהב הוא רומז למדה"ד כמ"ש הזוהר פ' תרומה. ובפ' פקודי דף רל"ו איתא שזהב רומז לאש שהוא דין וכ"כ הרמב"ן בפ' כי תשא על פסוק פרקו את נזמי הזהב. וכיון מדעתו לדברי הזוהר הנ"ל ע"ש. וכן איתא בירושלמי יומא פ"ד ה"ד שזהב מופז דומה לגפרית מוצתת באש. ולזה דריש מינה שתכוינה באש דין של מעלה. ודקאמר וגומר נראה שכוונתו על מ"ש אח"כ ממולאים בתרשיש מעיו עשת שן מעולפת ספירים כי ספיר ותרשיש הוא ג"כ מורה על מדה"ד וכמבואר בספר שערי אורה. וספיר הוא מדת תכלת. ואקצר בזה: ומה שנתקשה עוד בביאור המהרש"ל אהא דאיתא שם שאחד אמר לרבי בניך בני וא"ל רצונך שתשתה כוס של יין. וכתב המהרש"ל ע"ד הפסוק אם רעב שונאך וגו' כי גחלים אתה חותה על ראשו וגו'. כן נמצא בפירוש ממהר"א מפראג. ואני אומר שאין דומה דברי הכסיל לדברי יצה"ר שנקרא חכם עכ"ד. נראה כוונתו דבסוכה דף נ"ב ע"א ובזוהר ח"א דף קע"ד דריש לקרא דאם רעב שונאך על היצה"ר. אבל באדם אין שייך זה. וקרא לו כסיל דהכי קרי ליה בש"ס שם דמייתי עלה קרא דאל תען כסיל וגו'. והיצה"ר אף שנקרא ג"כ מלך זקן וכסיל מ"מ נקרא חכם נגד בני אדם וכמבואר בזוהר ר"פ וישב שהיצה"ר הוא רשע ערום רק נקרא כסיל בשביל שמפתהו לסור מדרך התורה. אבל באמת הוא נקרא רשע ערום ע"ש. ועיקר דחיית המהרש"ל דברי הר"א מפראג הוא שאין זה שייך כלל להך דהכא וכמובן: סימן קלד ע"ד ריאה שהיה יוצא מן אונא עליונה של ימין מן החוד שלצד האמצעית כעין יתרת והיה באורכה