דברי מלכיאל ב תלב

דף נ"ח. ואף שדלתות אינם מחוברים לכותל רק אפשר להסירם כידוע וכדאיתא בשבת שם. והיינו משום שהדלת שייך להכותל וביחד הוא כותל שלם. וכן הברזא שייכת להרצפה להשלימה שלא יהא בה נקב. ולזה נראה דרק בסילון שאינו שייך כלל להקרקע רק שרוצה להניחו על הקרקע ס"ל להיש גדולים שהובאו ברא"ש שצריך לחברו לקרקע. אבל בברזא כהא דנ"ד מודו היש גדולים שהובאו ברא"ש הנ"ל שא"צ חיבור. ובפרט שרוב הפוסקים ס"ל שא"צ חיבור. ולזה אין להקפיד ע"ז בנ"ד בשעה"ד והמקוה כשירה. וכן מצינו שהאחרונים סתמו להכשיר בברזא ולא הזכירו חומרא זו. וע' שו"ת רעק"א סי' ל"ט שדן לומר שיהא אסור לסתום הברזא בשבת דהוי כבנין. והיינו כמש"ל שבטל להבנין: ולפמש"ל יש מקום לומר דאף בכלי קיבול שקבעו בקרקע אם הוא שייך לקרקע להשלמת הבנין סגי בקביעות לחוד. והא דתנן בפ"כ דכלים דבעינן שיקבע ושיבנה עליו. זה רק בכסא ועריבה שאינו שייך כ"כ להבנין. אבל דבר ששייך להבנין להשלימו סגי בקבעו לחוד אף שיש לו בית קיבול. אך יש לחלק דנהי שיש שם חור בכותל וצריך להשלימו. אבל אין זה דורש שיעשה בית קיבול לסתמו. דהא סגי לסתמו בברזא פשוטה. ועוד נראה שאם הקראן קבוע קצתו בכותל בחוזק י"ל דהוי כקבעו ובנה עליו לפמש"ל סי' ס"ד אות ט' שאם תוחב מקצת הדבר בכותל באופן שיש כותל על קצתו מיקרי זה קבעו ובנה עליו ע"ש. אך ע"פ רוב הקראן אינו נקבע בכותל בדוחק כמו מסמר רק משימים אותו בפי הסילון שתחוב בכותל: ועוד נראה לדון דבאמת הקראן כמו שהוא שוכב אינו מקבל שום דבר שהרי הוא נקוב במלואו לצד הסילון. והסילון הוא פרוץ ונקוב בקצהו השני. ואף שאם יזקוף הקראן יהי כלי קיבול מ"מ הא קיי"ל בפ"כ דכלים מ"ה שאם קבע קערה בשידה תיבה ומגדל באופן שמקום קיבולו הוא מן הצד ואינה יכולה לקבל הרי היא טהורה. וא"כ ה"ה הכא שהסילון טמון בקרקע והרי הוא מחובר לקרקע ואינו מקבל טומאה ממילא כשמחבר הקראן להסילון בשכיבה שא"א שיקבל דבר. שוב אינו מטמא ובטל מתורת כלי. וזה ברור לענ"ד. רק שצריך לראות שלפעמים תחוב הקראן קצת באלכסון ונוטה קצת למטה. וממילא הוא מקבל מים קצת אף בשכיבה. וגם צריך לראות שיהא הקראן מחובר לכותל או לסילון ולא תחוב ע"י מה שקורין שרויף שאין זה קבוע רק תחוב באופן שאפשר להסירו בכל רגע ושוב לא בטל ממנו שם כלי. ועדיין יש לדון מצד שהקראן לא נעשה מתחילתו לקבל. כי אף שנעשה שיעצור המים מ"מ לא נעשה לקבל. והא קיי"ל דכל שלא נעשה לקבלה לא מיקרי כלי קיבול וכמבואר ברמב"ם פ"ג ורפי"ח מה' כלים ופ"ו מה' מקואות. אך אפשר לפי שדרך לקבוע הקראן מעט באלכסון למטה כמו שירדו מהר המים דרך הקראן י"ל. דמיקרי עשוי לקבלה וכמש"ל דבכה"ג מקבל מעט מים. ויש לדחות דמ"מ אין הכוונה שיקבל הקראן את המים רק הכוונה שיצאו ממנו המים מהרה: סיומא דמילתא שהמקוה הנ"ל שהולכים לה המים דרך סילונות ובאים ע"י ברזא שקורין קראן מותר לטבול בה כיון שא"א לעשות הידורים וחומרות. ואף לבעל נפש אסור להחמיר על עצמו דהוי חומרא דאתי לידי קולא כמובן. וגם אם יוציאו לעז על המקוה שיש בה חשש פסול. יאמרו האנשים ההמונים שנמצאים שם כי הכל אחד אם יטבלו שם או לא אחרי שהיא מקוה פסולה. ועי"ז יכשלו ח"ו באיסור נדה. ולזאת חלילה לפקפק במקוה זו כלל ובפרט שכבר ביארנו שגם לכתחילה יש לדון להכשירה: [ואגב אזכיר מה שראיתי בשו"ת משיב דבר שנדפס מחדש בסי' ל"ח שכתב שאם המים יורדים למקוה ע"י דבר המקבל טומאה אם לא נפסק הקילוח מהמעין כשר והביא ראיה מהא דסי' ר"א סעיף י'. ולענ"ד ז"א דשם איירי לענין שיהא דינו כמעין לטהר בזוחלין ולא איירי שם כלל לענין הויתו ע"י דבר המקב"ט. וגם שם כתב הט"ז דאיירי שהמעין היה נמשך שם מתחילה ע"ש. אבל בנ"ד לענין דבר המקב"ט במחלוקת הרשב"א והרא"ש היא שנויה בסעיף מ"ט יעו"ש ובאחרונים. וגם דלשיטת המתיר כתב שם הש"ך בס"ק ק"ה שמותר אף בנפסק הקילוח ע"ש. ועוד תמהני דלמה כתב דהוי שאובין שהוא רק פסול דרבנן לכמה פוסקים. והו"ל לכתוב דהוי הויתו ע"י דבר המקב"ט שזהו פסול מדאורייתא. וגם דבאמת לא הוי כלל שאובין. דהא הסילונות אין להם בית קיבול. וגם בגוף הדין נלע"ד שאין להורות נגד דעת הרמב"ן והרשב"א והמרדכי שמחמירין בזה. וכ"כ הב"ח להדיא בסי' ר"א סנ"ב שכן ראוי להורות ושכן נראה דעת הב"י בשו"ע שיש להחמיר בזה ע"ש. וכ"נ בד"מ שם ע"ש. ובפרט שהוא איסור דאורייתא ועח"ס סי' קצ"ט בזה. ועכ"פ הו"ל להזכיר שיש בזה פלוגתא דרבוותא. והזכרתי זה לא כדי להשיגו. רק כדי שלא יחשוב הרואה שהיא הוראה פשוטה ויבוא להקל בזה בפשיטות. לזה באתי לעורר שאין למהר להקל בזה כי מי ירום ראש להכריע בזה. וגם המשיב דבר נראה שלא הכריע בזה שלא בא לדון בזה רק מצד שאובין ולא מצד הויה ע"י דבר המקב"ט. ורק ע"י שאלה לגדולי הדור במקום שיש צורך אפשר להקל בזה. באשר פשטות הש"ס מורה כהמחמירים. ואף שבשו"ע הביא דעתם בלשון ויש מי שאינו מחלק. וידוע מ"ש האחרונים שבכל כה"ג מוכח שתפס המחבר להלכה כדיעה ראשונה. וע' ש"ך סי' רמ"ב. מ"מ הרי כבר כתבו הב"ח והד"מ להחמיר וכ"כ האחרונים בתשובותיהם. וכן מוכח מדברי הרמ"א בסעיף ל"ו יעו"ש והוא מהמרדכי בשם רשב"ב וכ"כ הב"ח בסנ"ב להוכיח מזה. ורק מ"ש הב"ח שמשמע דעת הב"י בשו"ע להחמיר צ"ע. וצ"ל שדעתו דכל היכא דמייתי בשו"ע שני דיעות אזלינן לחומרא בדאורייתא. וגם אולי סמך על הא דסעיף נ' דמשמע שם שהמחבר מחמיר בזה וכמ"ש הח"ס סי' קצ"ט אות ד'. וע"ש שתפס שדעת המחבר כדיעה ראשונה. ולפלא שלא הביא דברי הב"ח הנ"ל. וראיתי בשו"ת מהר"מ שיק סי' קצ"ז שכתב דלדעת הסוברים דכולו שאוב הוא מדרבנן ס"ל דגם הא דבעינן הוייתו ע"י טהרה הוא ג"כ דרבנן. ולענ"ד ז"א וכמ"ש הח"ס בסי' קצ"ט להדיא ע"ש בד"ה ואני תמהתי. ורק דעת הרמב"ם הוא דרק לענין מים חיים בעינן הויה ע"י טהרה וכל הפוסקים חולקים עליו כמ"ש הח"ס שם. והחילוק פשוט לענין אם בא ע"י המשכה כל שהו דזה מיקרי הויה ע"י טהרה כמבואר בפוסקים והובא לעיל סי' ס"ו. ולענין שאיבה לא מהני ואכמ"ל בזה] אכן צריך לברר איך המים באים מהנהר דרך המכונה שנקרא וואדיצאנג. אם באים ע"י פלומפף. או ע"י גלגל המוזכר במהרי"ט חי"ד סי' י"ז. כי בפלומפף יש מחלוקת בין האחרונים אם כשר לעשות מקוה על ידו וראיתי שהביאו בשם שו"ת גידולי טהרה סי' י"ד שמחמיר בזה ואין ת"י ספר הנ"ל. ובגלגל התיר המהרי"ט שם. וראיתי בשו"ת מהר"מ שיק סי' קצ"ו שהאריך להתיר במקוה ע"י גלגל ובכח הקיטור ע"ש. ולא אאריך בזה עד שיתברר לי היטב איך נעשתה המכונה אצלם. ואחרי כתבי ראיתי בשו"ת מהר"י אסאד סי' רי"ג שחשש אם הברזא אינה מחוברת כראוי לרצפה שהמים מנטפים דרך שם ויש חשש זחילה. ולמעלה הקלנו בזה. והיינו משום דלענ"ד זה מיקרי זחילה שאינה ניכרת וכהא דסי' ר"א סעיף נ"א. והכל לפי הענין. עוד ראיתי שם בסי' ר"ז שהביא בשם גידולי טהרה להחמיר בברזא המחוברת ע"י שלשלת של ברזל. ולמעלה הקלנו בזה וכבר היקל גם בתשובה הנ"ל אך קצת דבריו שם צ"ע ועמש"ל סי' ס"ד מזה. וע' בספר נחל אשכול לענין פלומפף: כבוד הרה"ג המפורסם וכו' מהו' נתן נטע הכהן נ"י הרב דק' קאליבעל: סימן קלא ע"ד אשר בעירו רוב הנולדים בעת הזאת נמצא בעיניהם ריר וליחה. ולזה המוהלים משהים המילה כמפורש בש"ע בכאב עינים. ויש שמערערים ע"ז