דברי מלכיאל ב תכט

סימן קכו ע"ד מ"ש בחיבורי סי' ס"ז להקשות למה אמרינן בסנהדרין מ"ז ע"ב דקבר מותר בהנאה משום דהוקש לע"ז. וע"ז במחובר מותר. והקשיתי דהא גם בע"ז אם חפר אסור הקרקע. וכתב כבודו דכיון דקרא מקיש עפר ע"ז לקבר בני העם ע"כ צ"ל שהכוונה להתיר הקברים אף שנחפרו לצורך המת כדרך רוב הקברים. דלאסור נדע מסברא כיון שקבר הוא צורך המת עכ"ד. ודבריו תמוהים דאיך שייך להקיש קבר לע"ז להתירו בהנאה בדבר שבע"ז אסור. ובאמת פשטות הכתוב הוא דאיירי שם באשירה שנטעה מתחילה לכך כדאיתא שם שהוציא את האשירה שהעמיד מנשה בביהמ"ק ושרפה. וא"כ אפרה אסור כדקיי"ל בסוף תמורה. ולזה נתן האפר על הקברים שג"כ אסורים בהנאה מצד שעשה מעשה בחפירה. וכ"כ הרלב"ג שם בפשטות הכתוב שהניח דבר האסור בהנאה אצל דבר האסור. ונראה דקאמר הש"ס דממילא ילפינן דהיכא שאין בו תפיסת יד אדם מותר אף בקבר. וצורך ההיקש נראה דשמואל דאמר לה שם לטעמיה אזיל דס"ל במנחות מ"ב דבעינן טויה לשמה. ואיתא שם דס"ל כרשב"ג דבעי עיבוד לשמה. ובסנהדרין מ"ח איתא דרשב"ג ס"ל הזמנה מילתא ע"ש בפירש"י. וא"כ ס"ל לשמואל הזמנה מילתא. ואיתא שם דלאביי דס"ל הזמנה מילתא יליף משמשי ע"ז מעגלה ערופה. וממילא י"ל דאף מחובר אסור כמו דע"ע אוסרת הקרקע שנערפה שם כדקיי"ל בסוטה דף מ"ו. ולזה הוצרך להקיש לע"ז להתיר במחובר. אבל לרבא שם דיליף משמשי מת ממשמשי ע"ז. שפיר נדע מזה גופא למעט מחובר. ומ"מ י"ל דכיון דעיקר איסור מת ילפינן שם שם מע"ע לכ"ע וכמ"ש התוס' שם. א"כ י"ל דנילף מזה לאסור מחובר. ולקולא ולחומרא לחומרא ילפינן. לזה אצטריך הקישא לע"ז דאיכא היקש וג"ש. ויש לפלפל בזה הרבה ובענין אי היקש עדיף מג"ש ואכ"מ. ובזה מיושב קצת מה שקשה דהא אדם עצמו הוי כקרקע כדאיתא בקדושין י"ג ומגילה ובכמה דוכתי. אכן לפמ"ש א"ש דרק לענין משמשי מת ממעיט מחובר דומיא דע"ז. אבל לענין גוף המת נלמד מע"ע לאסור אף מחובר. ועכ"פ דברי בחיבורי ברורים בס"ד ומטרדותי ההכרח לקצר: ובאמת עפמש"ל יש לישב קושייתינו הנ"ל שבחיבורי די"ל דרק בע"ז ממש מועיל מעשה דחפירה. אבל לא במשמשים. לפי שאין אסורים עד שיעבדו. ולזה ה"ה במשמשי מת והיינו קבר. כיון דילפינן משמשי מת ממשמשי ע"ז. אך לדברי הרמב"ן שהובאו בריטב"א והבאתים בחיבורי שם יקשה יעו"ש: סימן קכז לענין מ"ש בס"ס מ"ו להקל בסירכא על נגלד כשהסירכא קלטה קרום העליון בשעה שהעביר הסירכא. והנה עתה נתישבתי אשר אף שבגוף הדין שהוריתי בתשובה שם שנגלד לא מיקרי ריעותא יפה הוריתי בע"ה. והוגד לי שכמה גדולים כתבו כן בחיבוריהם. רק הטעם שחדשתי שם בע"ה לא הביאו. אכן היכא שהסרכא קולטת קרום העליון אין להקל כי אין אנו סומכים על שיטת בעה"ע וכמבואר בפוסקים. ואין להאריך בזה באשר מלא מזה בדברי האחרונים. רק כתבתי זה באשר שם פלטה קולמסי זה דרך אגב: ובחיבורי שם בסי' נ"ג כתוב בזה הלשון. כתב הט"ז סימן ל"ט סקי"א בשם ר"י דאונות המובלעות בשומן א"צ כלל לקלוף השומן. ויש בזה ט"ס וכן צריך להיות. דאונות המובלעות בשומן צריך רק לקלוף השומן. ובזה יהא מובן מה שכתבתי שם אח"כ שנראה שא"צ בדיקת פושרין כלל. כי אם נאמר שא"צ לקלוף כלל ממילא אין שייך כאן בדיקת פושרין. וחכם אחד הקשה דבאו"ז סי' תי"א משמע דלרבינו יואל צריך בדיקת פושרין. ולדעתי לא מוכח שם מידי. והאו"ז מייתי שם דברי רבינו יואל ודברי הגאונים דבדבוקה לשומן יש להקל בבדיקה. אבל בגוף הבדיקה חולקים בזה. דרבינו יואל ס"ל דבמובלע בשומן סגי בנפיחה בלא פושרין. והגאונים ס"ל דבעי פושרין. וכן מוכרח מדלא הזכיר רבינו יואל שצריך פושרין. ואפשר דבמובלע בשומן מודים גם הגאונים וכן הבינו האחרונים בדעת רבינו יואל שא"צ פושרין. ע' בב"א בקוה"ת לסי' ל"ט סי' י"ז י"ח: ולענין מ"ש בחיבורי ח"א סי' נ"ב בדין המעטליצעס. קצרתי שם קצת. וע"ל בחיבור זה סי' י"ג שבארנו בזה יותר בס"ד: ולענין מ"ש בחיבורי שם ובסי' נ"ד בשם השאילת יעב"ץ סי' קמ"ו לצדד להקל בסירכא לשומן הלב. ראיתי כעת בספר דלתי תשובה ח"ב להגאבד"ק פיעקלי בהוספה לסי' ל"ט שהביא דברי שם וכתב שאפשר כתבתי זה מצד שראיתי כן בס' עיקרי דינים בה' טריפות סי' ג' שכתב בשם השאילת יעב"ץ סי' קמ"ה שמותר לנתק סירכות שהם לשומן הלב. וזה אינו דבשאילת יעב"ץ איירי שם בסירכא מהשומן ללב ולא מהריאה לשומן הלב. והנה במחכ"ת לא ראה דברי השאילת יעב"ץ בסי' קמ"ו שמפורש שם כדברי שסירכא מהריאה לשומן הלב כשירה מעיקר הדין ורק המנהג להחמיר. והעק"ד הביא מסימן קמ"ה וכתב שיש להכשיר לגמרי. וזה טעות באמת וכמ"ש הד"ת שם בשם ספר עזרת ישראל. וכתב לי המחבר בעצמו שהרגיש אח"כ שטעה בדברי. ורק כבר נדפס אז חיבורו ולא היה יכול לתקן זה. וראיתי עוד שם שהעתיק דברי שבסי' נ"ג כהווייתן. ולא הרגיש שיש שם ט"ס בהעתק דברי הט"ז וכמ"ש למעלה: ולענין מ"ש בחיבורי סי' ע"א אות י"ב שא"צ להשביע את הנושא ע"י היתר מאה רבנים רק אם כפי ראות עיני הדיין יש לחשדו שמעלים רכושו. הנה יצא לאור שו"ת עין יצחק להגאבד"ק קאוונא שליט"א. וראיתי שם בסימן ע"ד שמצריך להשביעו. והנה כל ראייתו שם הוא מהנו"ב סי' ק"ד. וכבר בארתי בחיבורי שם שאין ראיה משם ובארתי בטעם נכון בע"ה שאין להשביעו בזה ורק להטיל עליו בח' שיגיד האמת כמה יש לו. וע' טור ח"מ סי' צ"ט בשם הרמב"ם דאף בבע"ח אין להשביעו שאין לו רק כשיש מקום לחשדו ע"ש. ובמק"א הארכתי בזה בס"ד. ולזה אף כי רב גובריה דהגאון הנ"ל. בכ"ז המעיין בצדק ישפוט ויראה להיכן הדעת דעת תורה מכרעת: סימן קכח ע"ד התרנגולת שנשחטה ואמר השו"ב ששחטה בסכין יפה ושו"ב אחר אמר שהיה בו פגימה קודם שחיטה. הנה חלילה להתיר התרנגולת כי לבד שיש הרבה פוסקים המחמירים בזה מצד חזקת איסור עיו"ד סס"י א' וסי' קכ"ז בש"ך ס"ק י"ד. הנה הברי בנ"ד גרוע כי שגיאות מי יבין והרבה פעמים מצוי שאף שו"ב אומן לא ירגיש לפעמים בפגימה דקה. ועמש"ל סי' י' אות ו' בזה. וכעין זה קיי"ל בסנהדרין דף מ"א ע"ב ובח"מ סי' מ"ג ס"ח ע"ש בש"ך דבדבר דעבידי למיטעי אין העדים מוכחשים ואין השטר נפסל יעו"ש. וע' חבורי ח"א סי' ק"א אות ה' בזה. וגם שהרי פשע השו"ב שהיה לו לתקן סכינו ולא לשחוט לכתחילה בסכין זה. אך כיון שכבר נאכל נראה דלענין הכלים יש להקל ולסמוך על המתירים בכגון זה לפי שזה מסור להאיש ששוחט העוף והוי כדבר שבידו שהוא נאמן טפי. ובפרט שאף לפי דברי השו"ב השני לא היתה הפגימה כחגירת הצפורן. וידוע שיש מחלוקת הפוסקים בזה. וא"כ הו"ל ס"ס. ובפרט שכבר עברו על הכלים מעל"ע. וא"כ נודע הספק כשהיה כבר רק איסור דרבנן. ואף להשו"ב בעצמו שידע מזה יש להקל ג"כ להתיר כליו כיון דהוי ס"ס כנ"ל. וגם דהא ברי לו שלא היה פגום. ורק מי שמאמין יותר לדברי השו"ב השני אסור לו להשתמש בהכלים כדקיי"ל בקדושין ס"ו וביו"ד סי' קכ"ז. ואף שנודע לאחר מעל"ע והפגימה לא היתה כחגירת הצפורן. מ"מ אנו נוהגין להחמיר אף בפגימה שאינה כחגירת הציפורן. ובפרט שבאמת קשה להבחין בזה. ולזה ראוי שכולם יגעילו הכלים שאפשר להם בהגעלה כדי שלא יצטרכו להזהר איש מכלי אחיו. כי ידעתי אשר בודאי יהיו הרבה אנשים שיאמינו