דברי מלכיאל ב תכד

מוסיף שנאסר לגבוה וכמ"ש התו' בחולין דף צ' וק"א. וכתב דבאמת חולקים התו' דיבמות על תו' דחולין וכן בזבחים דף ע' וס"ל ביבמות דכיון דסתם שוורים לאו למזבח קיימי אין שייך לקראו איסור מוסיף. ולזה נשאר בקושיא על התו' דזבחים ס"ט ע"ב שהקשו דלא ליחול נבילה על קדשים והא הוי איסור מוסיף לגבוה. והנלע"ד דבאמת סברת השעה"מ דחוקה דמה בכך דלאו למזבח קיימי. מ"מ ניתוסף איסור לגבוה. וכן מוכח בתו' כריתות י"ד ע"ב ד"ה נישאת שכתבו שם בתירוצם השני דנישאת לאחיו הוי איסור מוסיף שנאסרה באיסור אשת אח על שאר אחין אף שהיא ממזרת והם כשרים מ"מ חל איסור חמור על הקל ע"ש. וקשה דהא כיון שאסורה להם מחמת איסור ממזרות א"כ ודאי אינה עומדת לינשא ולמה קרי לה איסור מוסיף. וע"כ צ"ל דאף דאינה עומדת מ"מ כיון דחל האיסור מיקרי מוסיף. וכן איתא שם במשנה שאם עבר זקן ונשאה חייב משום אשת אב ומפרש בש"ס שם דאית ליה ברא לסבא והוי איסור מוסיף. וקשה דהא איירי שם במשנה שנפלה לפני הזקן ליבום מאחיו וכדמפרש הש"ס שם. וא"כ הויא לבנו אסורה מחמת איסור אשת אחי האב וכדקתני במשנה שם. וצ"ל כמ"ש הנר תמיד שם בשם הבה"ז דאיירי שהוא קטן וחל האיסור בבת אחת עליו ע"ש. וקשה דמ"מ הא אינה עומדת לינשא לו ולמה קרי לה איסור מוסיף. וע"כ צ"ל דגם בכה"ג הוי מוסיף ודלא כהשעה"מ ויש להאריך בזה. וגם לומר שהתו' דיבמות יחלוקו על תו' דחולין הוא דחוק מאוד: ז) ולזה נלע"ד דהא דקאמר הש"ס בחולין דיליף דיבוא איסור נבילה ויחול על איסור חלב הכוונה דקרא סתמא איירי ואף בבעל מום שאינו ראוי למזבח. ומ"מ חייב על חלבו משום נבילה. ומוכיח הש"ס דקרא איירי אף בבעל מום. משום דבתם שראוי לגבוה ונבילה הוי איסור מוסיף. לא איצטריך קרא לזה שיחול על חלב. וכדפריך הש"ס בפשיטות בחולין דף ק"ב ל"ל קרא לר"י שאמה"ח נוהג בטמאה הא אמה"ח חל על טמאה שכן נוהג בב"נ וכתבו התו' שם דהוי איסור מוסיף. וא"ל שבאמת סומך הש"ס שם על הפסוק דנבילה חל על חלב. ז"א דשם יש לדחות דחלב הותר מכללו וכדאיתא שם דף ק"ג וכמ"ש התו' בזבחים דף ע' להדיא. ומקושיית התו' דזבחים הנ"ל דל"ל קרא לזה מוכח דאיירי קרא בבעל מום. וכן מוכח שם בדף ק"ג דמדמה לזה שיחול טריפה על אמה"ח דלא הוי מוסיף. אלמא דנבילה נמי איירי בגוונא דלא הוי מוסיף. אבל בחולין ק"א שפיר הקשו התו' שיחול נבילה על גיד דהוי מוסיף. דע"כ איירי אף בראוי לגבוה. דאי איירי דווקא באינו ראוי ל"ל למימר בסיפא ומודים בגיד של עולה. הול"ל שמודים בגיד של נבילה מבהמה הראויה למזבח. וע"כ צ"ל דאיירי בכל גוונא. והתו' בזבחים ס"ט ע"ב שהקשו על ר"י שלא יחול נבילה על קדשים. היינו משום דשם קאי על עוף קדשים שמלקה ונמצאת טריפה. ונבילה כי האי לא נאסרה לגבוה כלל דאדרבא הא אישתרי מליקה ולא שייך לומר דנבילה ליהוי איסור מוסיף. ואי משום שהיתה טריפה. א"כ בלא"ה אינה ראויה לגבוה ולא הוי איסור מוסיף וכמש"ל. לזה שפיר הקשו התו' למה מטמא לר"י בבית הבליעה. ואף אם מתה עוף קדשים ונעשה נבילה גמורה ג"כ ס"ל להתו' דלא מיקרי מוסיף איסור לגבוה. כיון דנבילה הותרה בעוף זה לגבוה. וכדאיתא בחולין דף ק"כ ע"א דאישתרי נבילה לגבוה ע"ש. וז"ב בכוונת התו' בזבחים שם. ולפ"ז צ"ל דהתו' דיבמות אינם חולקים על התו' דזבחים בגוף הסברא דנבילה הוי איסור מוסיף כמ"ש השעה"מ דזה לא מסתבר כלל וכמש"ל. ורק שמה שנשארו התו' בזבחים בקושיא ס"ל להתו' דיבמות לתרץ דקרא איירי בבעל מום דלא הוי איסור מוסיף כנ"ל. וזה מצוי בש"ס שהתו' נשארו בתימא ובמקום אחר מתרצים אותה קושיא: ח) ועוד אפשר לומר שלא יסתרו התו' דבריהם כלל. ונישב ג"כ למה נקטו התו' ביבמות סוגיא דחולין ק"ג ולא נקטו סוגיא דזבחים דף ע' דהא זבחים הוי קודם חולין. וגם דבזבחים הוא עיקר הסוגיא בקרא דחלב נבילה ע"ש. ונראה דהנה בחולין דף ל"ז איתא דכל נבילה הויא מקודם מסוכנת וע"ש בתו' שכתבו כן להדיא ביאור הסוגיא שם. ולפ"ז קשה על התו' שכתבו דנבילה הוי איסור מוסיף. דהא מסוכנת לא עדיפא מחולה. וחולה קיי"ל בתמורה כ"ח ובכמה דוכתי שפסול לקרבן. וא"כ הרי היא אסורה לגבוה עוד קודם שנעשית נבילה וכמש"ל לענין בעל מום. ונראה דהנה בחולין שם דף ל"ז ע"ב איתא דמוכיח מקרא דחלב נבילה וחלב טריפה דמסוכנת מותרת ולא הוי נבילה רק עד אחר מיתתה. ופריך מר בר רב אשי ודילמא איירי קרא דשויא גיסטרא ומתה פתאום ולא היתה כלל מסוכנת קודם מיתתה. ומשני מ"מ א"א דלא הויא מסוכנת פורתא מקמי דליפסק רובא. ואבע"א א"כ חלב חלב למה לי ע"ש. נמצא דמר בר"א וכן תירוץ ואבע"א ס"ל דקרא דחלב נבילה איירי בגוונא שנעשה נבילה באופן שלא היתה מסוכנת מקודם. ולתירוצא קמא א"א שתהא נבילה אם לא שהיתה מקודם מסוכנת. וא"כ לפי תירוץ זה לא הוי נבילה איסור מוסיף לגבוה כיון שכבר נאסרה לגבוה בהיותה מסוכנת מצד איסור חולה. וכבר כתב המל"מ בפ"ב מהא"מ דחולה זקן ומזוהם פסול אף בדיעבד וע"ש בשעה"מ בזה. ורק שכתב הרמב"ם שם בפ"ג שאינו לוקה על חולה זו"מ ע"ש: ט) ולפ"ז י"ל דבחולין דף ק"א שפיר מקשו התו' דנבילה הוי איסור מוסיף דסתמא קתני שם גיד של נבילה ואף בגוונא שלא היתה מסוכנת מקודם. דאי לא תימא הכי. הו"ל לפרושי דבכה"ג מודים חכמים שלוקה שתים וכדקאמר בגיד של עולה ושוה"נ. וא"ל דא"א שלא תהא מסוכנת מקודם. דא"כ תיקשי מהכא לתירוצא בתרא ולמר בר"א דלא ס"ל הכי. וביבמות שפיר הקשו על סוגיא דחולין ק"ג דשם מוכח דס"ל דאיירי קרא בגוונא שאינו איסור מוסיף. דאי הוי איסור מוסיף א"כ היכי יליף שם מזה שיחול איסור טריפה על אמה"ח דלא הוי מוסיף. אבל בזבחים דף ע' הקשו התו' דמ"מ תיקשי למר בר"א ותירוץ בתרא דבחולין נ"ז דס"ל דקרא איירי שלא היתה מסוכנת מקודם. דלפ"ז הוי נבילה איסור מוסיף לגבוה. וקשה ל"ל קרא דנבילה חל על איסור חלב. ובזה שפיר נשארו בקושיא ויש להאריך בזה אבל אין העת מספקת מטרדותי: י) ועפ"ז אפשר לבאר הא דאיתא בזבחים שם דף ע' דלהכי אצטריך נבילה משום דמטריפה איכא למידחי דשאני טריפה שנאסרה מחיים. וזה צריך ביאור דמה חומרא היא זו. כיון שמיתת הבהמה זהו בעצמו איסור נבילה ומה שייך לומר שיאסר מחיים. ועוד דאי הויא זה חומרא. הול"ל דלא יחול נבילה על חלב משום שחלב אסור מחיים. ודוחק לומר דהיינו דקאמר הש"ס דלהכי חל טריפה על חלב משום ששניהם חלים מחיים. אכל לפמ"ש מסברא דמסוכנת. י"ל דהנה בחולין ל"ז ס"ד דהש"ס דמסוכנת אסירא משום נבילה. ופריך הש"ס ל"ל קרא לנבילה השתא מחיים אסירא לאחר מיתה מיבעיא. ומסיק דמסוכנת שריא ויליף לה מקרא דחלב נבילה וחלב טריפה ע"ש. ולפ"ז נתבאר דבאמת היה ראוי שמסוכנת תיאסר מחיים משום נבילה כיון שאין סופה לחיות וכמו ניטל הירך וחלל שלה דהוי נבילה מחיים כדאיתא בחולין ל"ב ע"ב. רק דגלי קרא דמסוכנת מותרת. והיינו דקאמר הש"ס בזבחים שטריפה אסורה אף מחיים תיכף כשנטרפה. אבל נבילה אף שהיא מסוכנת והויא כנבילה מחיים מ"מ מותרת. ואף שבארנו דלתירוצא בתרא דחולין שם איירי קרא בגוונא שלא נעשה מסוכנת מקודם. מ"מ יש קולא באיסור נבילה נגד איסור טריפה: יא) ועפמש"ל דכיון דהוי חולה מחיים ואינה ראויה למזבח תו לא הוי נבילה איסור מוסיף. יש לישב דברי הנו"ב שהזכרנו בתחילת דברינו שאין איסור שוה"נ חל על חלב. וקשה לי עליו טובא דהא הוי שוה"נ איסור מוסיף שאסור לגבוה. ולפי מש"ל א"ש דהא לגבוה נאסר תיכף כשנגח