דברי מלכיאל ב תכג

עושה הקמח מתפוחי אדמה בביתו בלי שום שאלה והיתר מרבנים וא"כ ניחוש לאיחלופי. וגם מ"ש מהא דמנחות דסמכינן אדיסקי לא שייך לכאן כלל דא"כ כל היכא דאיכא תקנה בש"ס דלא ליתי לאיחלופי נימא דנסמוך אדיסקי. וע"כ צ"ל דלענין איחלופי אין תקנה כלל בדיסקי. ורק במנחות שם איתא שסומכים על דיסקי שלא יעשו היפוך מהאמור בדיסקי. כגון הא דהתם שיכתבו שטעימה פסולה לציצית שוב לא יעשו תכלת מטעימה. וגם כי זה אינו מסור לכל אדם רק לאומני התכלת. ולבד זה העיקר שאין לדמות גזירות חז"ל זה לזה רק היכא שהש"ס בעצמו מדמה. ועיקר טעם שלא גזרו בקמח תפוחי אדמה משום דלא דמי כלל לקמח תבואה. שאינו נעשה כלל ע"י טחינת רחיים. משא"כ קטניות הם נדושים ונטחנים ממש כתבואה. וגם הרי לר"מ בנדרים נ"ה נודר מדגן אסור בכל ומותר בירק. ותפוחי אדמה הוא מין ירק. וקטניות הוי מידי דמידגן ואקצר: סימן קיג א) בחיבורי סי' כ"ט אות ה' לענין דברי הנוב"י מ"ק חא"ח סי' ל"ד שכתב דאף דשור הנסקל אסור בהנאה מ"מ מיקרי חלב חמור טפי שהוא בכרת. הושמט מה שהיה כתוב אצלי בזה. דקשה טובא דהא מפורש בכריתות דף י"ד דאיסור מעילה דאסור בהנאה חל על חלב. אלמא דאה"נ חמירא טפי. והסברא נראה דהנה בחולין ק"א ע"א איתא ממאי דטומאת הגוף חמירא דילמא טומאת בשר חמירא דלית לה טהרה במקוה. וזה אינו מובן לכאורה דא"כ לא נמצא לעולם איסור חמור דבכל דבר נמצא כנגדו איזה צד חומרא. וכן בהא דאיתא שם דגה"נ של עולה ושל שוה"נ אמרינן שם דחל איסור עולה ושוה"נ אף לחכמים משום דהוי איסור חמור שאסור בהנאה. וע"ש בתו' סד"ה איסור. וקשה דהא גם בגיד איכא סברא דנאסר לבני נח דחשיב לה חומרא בדף צ'. ונראה הכוונה שהש"ס מחדש לנו שחומרא שהיא בגוף הדבר היא יותר חשובה מחומר עונש העבירה [וכבר כתב הסמ"ג דהא דאין עונשין מן הדין הטעם הוא מפני שזה קל יותר לזה מתכפר בעונש. וזה חמור ואין מועיל לו כפרה] ולזה קאמר דטומאת בשר חמור לפי שבעצמותה היא טומאה חמורה שאין לה היתר. אבל טוה"ג יש לו היתר וטהרה בטבילה. ואף שהוא בכרת מ"מ אין זה חומר בעצם האיסור. וכן בגיד אף שנאסר לב"נ. מ"מ אה"נ חמיר שזה חומר בעצם האיסור. ומה שנאסר לב"נ אינו חומרא כעת רק לבני יעקב כמ"ש התו' בחולין דף צ' ע"א ע"ש. ולהכי קאמר שם דקדשים שבכרת חמירי מגיד: ב) והתו' ביבמות ל"ג ע"ב ד"ה אמר כתבו להקשות למה אמרו בחולין ק"ג דחל איסור נבילה על חלב הא הוי קל על חמור. ותירצו בתירוץ השני דנבילה חמורה דמטמאה. ואף שיש חומרא בחלב שאין בנבילה אין לחוש לכך כדאמרינן בפ' גה"נ דף ק"א מאי חזית דטוה"ג חמיר דילמא טומאת בשר חמירא עכ"ד. וקשה טובא דאדרבא מכאן ראיה דכיון שיש חומרא כנגד שוב לא הוי איסור חמור. ורציתי לומר דכוונת הש"ס דכיון שגם באיסור השני יש חומרא שוב הוי שניהם שוים. והיינו דמייתי התו' דכיון דחלב ונבילה שוים ממילא חל איסור נבילה דהוי איסור כולל כמבואר שם. ושוב מצאתי בשעה"מ פי"ז מהא"ב שביאר כן דברי התו' הללו. אבל לפמש"ל א"א לומר כן דתיקשי מכל איסור חמור ומגה"נ של שוה"נ לחכמים שם דלא ס"ל איסור כולל רק בחמור על קל. אבל לפמש"ל בכוונת הש"ס שהחומרא שבגוף הדבר עדיפא. א"ש דברי התו'. דמה שנבילה מטמאה עדיפא מחומרא דכרת. וכן מ"ש התו' שם דטריפה חמירא מאמה"ח לפי שאמה"ח יש לו היתר בשחיטה. הוא ג"כ מצד שהאיסור בעצמו חמור יותר: ג) ועפ"ז מיושב מה שהקשה שם השעה"מ על התו' זבחים ע' ע"א ד"ה יבוא שהקשו דל"ל קרא שנבילה חל על חלב הא הוי איסור מוסיף למ"ד דחל. וא"ל דמהכא יליף לה דאיסור מוסיף חל דהא חלב קיל שהותר מכללו. והקשה השעה"מ מה בכך דהא גם בחלב יש חומר שהוא בכרת. ועכ"פ הו"ל כשוים. והוכיח מזה דקושיית התו' למאן דס"ל דאיסור מוסיף חל אף בקל על חמור ע"ש. ומזה הקשה על התו' בזבחים ס"ט ע"ב ד"ה ר"י שהקשו דלר"י דס"ל אין אחע"א לא ליחול איסור נבילה על איסור קדשים. והקשה השעה"מ דהא נבילה הוי איסור מוסיף כמ"ש התו' בדף ע' וכן בחולין דף צ' ודף ק"א דניתוסף איסור לגבוה וממילא חל אף בקל על חמור. ולפמש"ל לק"מ דבאמת איסור נבילה שמטמא חמור מחלב שחומרתו היא רק מצד העונש וכמש"ל. ולזה נדע מזה רק חמור על קל אבל בשוין לא נדע. אכן נבילה על קדשים שפיר הקשו התו' שלא יחול דקדשים גוף איסורם חמור שאסור בהנאה וכמש"ל. וזה הוי חומרא טפי מהא דנבילה מטמאה. וגם גוף דברי השעה"מ שכתב שם שדברי התו' דיבמות אזלי למ"ד דכולל חל אף באיסורים שוים. צ"ע דהא התו' מייתו שם מחולין ק' ע"ש ושם איירי לריה"ג דס"ל דאין חל בשוים רק בחמור על קל ע"ש וכמ"ש השעה"מ בעצמו שם. וע"כ צ"ל כמש"ל דטומאת בשר חמירא: ד) ולכאורה קשה מהא דאיתא בכריתות דף כ"ג דאימורי קדשים קלים שיש בהם מעילה לאחר זריקה. הוי לגבי חלב איסור קל על חמור. אלמא דחלב דבכרת חמיר טפי. אבל באמת לק"מ דהא קדשים קלים אסורים בהנאה מדאורייתא כדאיתא בר"ה דף כ"ח ובפסחים דף כ"ז ע"ב ע"ש ברש"י וכ"כ התו' בתמורה ג' ע"א ד"ה לא. ורק שאין בו מעילה. לזה איסור מעילה שהוא במיתה וחיוב קרבן הוי איסור קל לגבי חלב שבכרת. אבל בכריתות בדף י"ד איירי בקדשי קדשים שתיכף כשמקדיש חל איסור הנאה וחיוב מעילה ואתי בהדדי כדתנן ספ"ק דמעילה וכדאיתא בכריתות שם בזה וודאי דהאיסור בעצמותו חמיר מאיסור חלב וכמש"ל: ה) והנה התו' ביבמות ל"ג כשהקשו דהא נבילה על חלב הוי קל על חמור. תרצו דחלב הוי קל שהותר מכללו אצל חיה ונבילה שהותרה לכהנים משולחן גבוה קזכו כדאיתא בחולין ק"כ. וקשה טובא דהא איתא בחולין דף ק"ג שם דפליגי בזה רחב"א ורב אמי אליבא דר' יוחנן ולר"א ור' אבהו ילפינן באמת מהא דנבילה חל על חלב ולא ס"ל פירכא דהותר מכללו ורחב"א ס"ל פירכא דהותר מכללו ע"ש. וא"כ מה מתרצו התו' לר"א דלרחב"א בלא"ה לק"מ דהיינו דמשני הש"ס שם דלא ילפינן מהכא. וגם למה בארו דנבילה לא הוי הותר מכללו כיון דאיתא דיחוי זה בש"ס להדיא. א"כ שייך ביאור זה בחולין שם דף ק"ג ולא הכא. אבל באמת צריך להבין באמת היכי יליף שם מנבילה הא הותר מכללו כדדחי הש"ס שם. וצ"ל דס"ל כריה"ג בפסחים כ"ג ע"ב דאיתא שם דלא ס"ל פרכא זו גבי קרא דחלב נבילה משום דקרא איירי בבהמה ולא בחיה ע"ש. והיינו כדאיתא בזבחים ע' ע"ב דקרא דאכול לא תאכלוהו ממעט חיה. ואידך ס"ל כתירוצא קמא שם לריה"ג דמ"מ שם חלב בעלמא הותר מכללו. וכן הוא סוגיית הש"ס בעלמא. וס"ל להתו' דנהי דלא הוי קיל כ"כ כדי לדחות שלא נלמוד ממנו לעלמא דאיסור כולל חל. מ"מ יש בחלב צד קולא לענין דלא הוי איסור חמור לגבי נבילה. ולזה בארו דהא דנבילה שרי במליקה לכהנים לא הוי צד קולא כלל משום דמשולחן גבוה קזכו. ופלוגתא דרחב"א ור"א הוא בזה אי הא דהותר מכללו הוי קולא בעצמות האיסור באופן שהוא יותר קל מנבילה בהחלט ואין ללמוד שאר איסורים מזה. או דהוי רק צד קולא אבל לא בעצמות האיסור. ורק דמיקרי קולא לענין שלא יהא חמור מנבילה והוי כאיסורים שוים וכסברת השעה"מ שהזכרנו. ולפ"ז צ"ל דאף שהזכירו התו' ביבמות הא דריה"ג. מ"מ לא ס"ל לגמרי כריה"ג. דריה"ג ס"ל דבעינן דווקא חמור על קל. ואיהו ס"ל דאף בשוים חל. ואקצר. ולפ"ז הא דמסקו התו' ביבמות שם ואף שיש חומרא בחלב וכו' קאי גם על תירוצם הראשון יעו"ש: ו) והנה השעה"מ שם הקשה על התו' דיבמות דף ל"ג שכתבו דנבילה על חלב הוי איסור כולל והא הוי איסור