דברי מלכיאל ב תיא

וליכא ניוול. וכיון שהותר בפירוש בשעת תקנה זו היכא דלא שייך הטעם. ממילא ניתן רשות להתיר היכא שבטל הטעם וכמ"ש בס"ד בחיבורי ח"א סי' כ"ח יעו"ש באורך בזה. ואף דילפינן לה מקרא דמרים. מ"מ פשוט שאין בזה איסור תורה דהא מפורש במשנה הטעם מפני הכבוד. ול"ל טעמא.. וזה בודאי אין לומר דתלי אי דרשינן טעמא דקרא. ועכצ"ל דזה הוי רק אסמכתא בעלמא. וכן מוכח מהא דאיתא במ"ק דף כ"ב ע"א שהמדחה מטת אביו ואמו ה"ז מגונה. הרי מפורש שמצוה להשהות מטת אמו לכבודה. וע"כ צ"ל דבבית או בחצר שרי להשהות. וקרא דמרים הוי רק אסמכתא. וממילא לדידן שהמת מושכב על מטה של נסרים שרי להניחה אף ברחוב. כ"נ לצדד בזכות המנהג: ולענין הא דאין עולין בחבר עיר פירש הט"ז דהיינו להתאסף הציבור בחבורה ברחוב כהא שכתב הטור סי' שע"ו. דללוות קיי"ל בסי' שד"מ ס"ב דאשה דינה כאיש. והנה מ"ש מסי' שד"מ תמוה דשם לא איירי לענין ללוות רק לענין הספד ואיירי שם בהספד שלא בפני המת דהא איתא שם שמספידים אותה בביהכ"נ וביהמ"ד וכדאיתא במגילה כ"ח. ובודאי אין מכניסין מטתה לביהכ"נ. ורק בחכם אלוף וגאון איתא בטור שמכניסין מטתו לביהמ"ד. ולא מטת אשה ואף אם היא אשת חבר. [ובעתים הללו הורגלו להכניס מטות אנשים בינונים לביהמ"ד להספידם. והוא שלא כדין ובזיון למקום קדוש ואני קורא עליהם ויטמאו את מקדשי. וכן ראיתי בספר זכור לאברהם שהביא מפאר הדור סי' ע"ז שאין להכניס מת לחצר ביהכ"נ ע"ש] וע"כ איירי שלא בפני האשה אזי שפיר מספידין. אבל ללוות מטתה אפשר שאין ראוי שילווה הציבור. וכ"כ בספר זכור לאברהם ח"ג בה' אבל אות ה' בשם שו"ת חסד לאברהם שמספידין אשה רק שלא בפניה וכתב שם דאף בביה"ק אין להספיד אשה בפניה ע"ש. ואצלינו המנהג להספיד אשה בביה"ק או ברחוב בפניה וכמש"ל. אכן בלא"ה נכונים דברי הט"ז בזה דלשון אין עולין לא משמע דקאי על לויה. וגם דפשטות הש"ס ופוסקים דאיתא שרואה המת ואינו מלוהו וכו' משמע דאין חילוק בין איש לאשה. ואף שי"ל שסמכו הפוסקים על הא דמסקו בדבריהם שזה רק עד שיהא לו כשיעור כל צרכו. וממילא נדע דכל מת הוא לפי דינו. וע' סי' שס"א ס"א כמה השיעור לאשה. בכ"ז בפשטות הדבר משמע דאיירי אף באשה: ומ"ש הט"ז דקאי על אסיפה בחבורה המוזכר בטור סי' שע"ו. קשה טובא דהא שם איירי בשורה שעושין אחר הקבורה ע"ש. ובזה בוודאי אין חילוק בין איש לאשה. והנה בגוף הברייתא דאבל רבתי והובאה בתוה"א שער ההוצאה יש לפרש הכוונה שאם האבל הוא אשה אזי אין עושין שורה. והכי איתא שם מניחין האיש ברחוב ולא האשה עולין ברחוב עיר על האיש ולא על האשה מברין אצל האיש ולא אצל האשה. וא"כ כמו דדין דהבראה קאי אם האבל הוא אשה. ה"ה הכא הא דחבר עיר איירי ג"כ בזה. אבל הט"ז שם מפרש לה דקאי אם המת הוא אשה וזה תמוה כנ"ל. שוב ראיתי בפרישה סי' שנ"ה שכתב להדיא לפרש כמ"ש דקאי על האבל שאם הוא אשה אין עושין שורה בחבר עיר. וצריך לדחוק שגם הט"ז כוונתו כן ע"ש. והב"ח והש"ך פירשו על מנהיג הציבור והוא דוחק שלשון עולין לשון רבים לא משמע כן. והול"ל אין חבר עיר עולה: סימן צד והנה אצלינו המנהג לקבור יולדות בשורה מיוחדת ולא יחד עם שאר נשים. ולא נודע טעם הדבר. ואפשר לומר ע"פ הא דאיתא בש"ס דמ"ק שהזכרנו דאין מניחין מטה של אשה ברחוב מפני הכבוד ששופעת דם. ואיתא בש"ס דביולדת החשש הוא טפי. והנה בין קבר לקבר קיי"ל בסי' שס"ב שצריך ששה טפחים. והטעם כדי שלא יתערב הליחות משל מת זה עם של מת אחר. וזהו שיעור הרחקה בכל דבר כדקיי"ל ר"פ לא יחפור ובח"מ סי' קנ"ה. ולזה ביולדת שע"פ רוב שופעת דם חששו שע"י ריבוי הדם יגיע הליחות לקבר השני ותבוא לידי ניוול. ובפרט לפמ"ש האחרונים והובאו קצתם בפ"ת סי' שס"ב דבמקום שבית הקברות דחוק מותר לקבור גם בפחות מששה טפחים בין קבר לקבר. ויש מקומות שסומכים ע"ז ואין מקפידין כ"כ על דין הרחקה בצמצום. לזה נהגו לעשות ליולדות שורה מיוחדת. כי כאשר יגיע הליחות מקבר לקבר לא יהי זה ניוול כיון ששניהן יולדות. ולתקן שביולדות יקפידו על שיעור ההרחקה או שירחיקו יותר. יבואו לידי טעות ושכחה. ולזה תקנו שיעשו להן שורה בפ"ע. כן היה נראה לצדד בזכות מנהג זה והוא דוחק: ויותר נראה דהנה קיי"ל בסנהדרין מ"ז ובש"ע סי' שס"ב שאין קוברין רשע אצל צדיק ואפילו רשע חמור אצל רשע קל. וכן איתא ביבמות ל"ב. והנה אנו קוברים בנ"א זה אצל זה כי אין אנו יודעים מעשיהם ואף אם ראינו איזה חטא בחייו הנה אין צדיק בארץ וגו' ואפשר שב בתשובה. וממיתתו אין ראיה דהא קיי"ל בשבת נ"ה ע"ב דיש מיתה בלא חטא. אכן יולדת קיי"ל בשבת ל"א שמתות בשעת לידתן בשביל ג' עבירות. וא"כ ה"ז כאלו ידוע לנו שיש בהן שמץ חטא. ולזה נמנעין מלקוברן אצל שארי נשים שאין חטאן ידוע לנו אכן קשה לומר כן בהחלט דהא חזינן שיש נשים שידענו בבירור שנזהרו בג' דברים הללו ומ"מ מתו מחמת לידה. וראיתי לצדד ולומר דרק בשעת לידה ממש אמרינן שמתות בשביל ג' דברים. אבל כשמתות יום או יומים אחר הלידה שוב אין זה שעת לידה וכפשטות לשון המשנה בשעת לידתן. ולא קאמר מחמת לידתן. אבל פשטות הסוגיא בשבת לא משמע כן יעו"ש. וגם דמצינו נשים צדקניות שמתו בשעת לידתן וכן אמנו רחל ע"ה. ולזה נראה דכוונת המשנה שע"י ג' עבירות הללו אפשר שיענשו בשעת לידתן. אבל ודאי אפשר שימותו בשעת לידתן גם מפני חטאים אחרים או אף בלא חטא וכמו כל מיתה שישנה בלא חטא כדאיתא בשבת דף נ"ה: ולזה אפשר לומר בטעם המנהג משום דאיתא בשבת קי"ח דא"ר יוסי יהא חלקי ממתי בדרך מצוה. והמהרש"א בח"א הקשה שם דהא שלוחי מצוה אינן ניזוקין ותירץ דאיירי שמתו מסיבה אחרת ולא בשביל עסק המצוה. וקשה טובא דא"כ מאי מעליותא שמת בדבר מצוה. ואי משום שהיה עוסק במצוה בשעת מיתה. א"כ למה נקט דרך מצוה נימא יהא חלקי ממי שמת בתוך עסקו במצוה. ולזה נראה דבאמת איירי שמת בדרך מצוה מסיבת הדרך. ואף דשלוחי מצוה א"נ. מ"מ הא איכא גוונא שניזוקין כגון דשכיח הזיקא וכדומה כדאיתא בקדושין ל"ט ע"ב. והענין בזה נראה דהוי כאלו מסר נפשו על קדוש השם שהרי מת ע"י עסק מצוה. וכעין הא דאמרו בב"ב ד' י' דהרוגי לוד אין בריה יכולה לעמוד במחיצתן. והיינו משום שנהרגו על קידוש השם ע"ש בפירש"י. והנה לידת בנים הוא באמת עסק מצוה. ואף שאשה אינה מצוה על פו"ר. מ"מ כבר כתבו התוס' בגיטין מ"א ובכ"מ דעל שבת מצווה. ואף אינימא שאינה מטוה. מ"מ הוי דבר מצוה להעמיד דור ישרים. והויא כאינה מצווה ועושה. וכן אמרינן בברכות י"ז הני נשי במאי זכיין באקרויי בנייהו לבי כנישתא. ולפ"ז האשה שמתה מחמת לידה. הרי מתה בדרך מצוה. והוי כאלו מסרה א"ע על קדה"ש. כי הכניסה א"ע לסכנה במה שנתרצתה להתעבר ולילד וכדאיתא בשבת ד' ל"ב דמדמה לה לקיר נטוי שהוא מקום סכנה. ולזה נהגו לעשות להם שורה מיוחדת לפי שזכותן גדול משאר נשים וכהא דב"ב י' שאין אחרות נכנסות במחיצתן וכמש"ל. וזה נראה נכון בטעם מנהגן של ישראל: