דברי מלכיאל ב שצג

הב"ש שם וכ"ה להדיא בספר ברכת המים שמפרש דבריו שבסה"ג שכ"כ לישב דברי הלבוש שכתב לחלק שאם נפל דיו על הכתב בעוד הכתב לח אסור להסירו וכשנתיבש הכתב מותר להסירו. ותמהו עליו הב"ח ושאר אחרונים דמאי שנא. דלהסמ"ק בכל גוונא כשר ולהסה"ת שפוסק הלבוש כדבריו פסול בכל גוונא: ולזה כתב בעל סה"ג שם לבאר דבריו דלא איירי שנפל גם על תוך האות רק כשנפל על האות ממש ולא נתפשט לחוץ. ומייתי ראיה שם מדכתב הלבוש בסוף דבריו. וע' סי' ל"ב ס"ג בדין אם זרק עפרות זהב שהוא דומה לזה עכ"ל. מוכח מזה דאיירי שנפל הדיו רק על גוף האות וכמו בהא דעפרות זהב. ולענ"ד ז"א דהא הלבוש קאי להדיא אהא דאיתא בשו"ע שם סעיף ח' שנפל טיפת דיו על האות ולתוך החלל כדאיתא שם שפסול משום חק תוכות. וע"ז כתב לחלק בין לח ליבש. ואם נפל רק על גוף האות ולא לחללו. לא שייך בזה חק תוכות. ומ"ש הלבוש לדמות זה להא דעפרות זהב. היינו דכמו דקיי"ל התם שאם הסיר הזהב מעל האות כשר לפי שנשאר האות כמו שהיה ולא אמרינן דכיון שנפסל האות כשנתכסה בזהב שוב אין להכשירו ע"י הסרת הזהב שהרי אין זה כותב רק מסיר הכיסוי. אלא אמרינן כיון שנשאר האות כמו שהיה הרי כבר הוכשר בכתיבה ראשונה. וה"ה הכא הא שאם נעשה האות ע"י חק תוכות פסול. היינו רק אם נפל הדיו בעוד האות לח ונתערב ונתפשט יחד עם הדיו שמגוף האות ואח"כ כשמפרידו וגורר בתוך האות א"א להשאיר האות בצמצום עם אותו הדיו שהיה בכתיבתו הראשונה. אכן כשכבר נתייבש שע"י שמסיר הדיו שנפל נשאר האות ממש כמו שהיה. אין זה רק כמסיר הכיסוי שעליו כ"נ ברור בכוונת הלבוש. ובכ"ז חולק עליו הב"ח ושאר אחרונים דשאני הכא שע"י שנפל הדיו בתוך האות נתבטל צורת האות משא"כ בהך דזהב. אבל בנפל דיו על גוף האות ולא בתוכו. שפיר מודה הלבוש שאין חשש בזה וכמש"ל. ואלו בא הלבוש לחדש חומרא בדבר חדש כזה הו"ל לפרש דבריו כיון שלא נזכר זה בש"ע כלל: כז) ועוד נראה דאף אם נאמר שאם העביר קולמוס על השם או על הגט שלא לשמה ניחוש לכתב השני. היינו רק כשעשה כן בכוונה. אבל כשנפל דיו שלא בכוונה אינו פוסל. דהא קיי"ל דבכל דבר שצריך כוונה אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. וה"ה כשנעשה שלא במתכוין וכמ"ש התו' ביבמות פ"ג ע"ב ד"ה אין ובר"ש פ"ז דכלאים דלהכי בכלאים אף שנוסף מאתים מותר אם לא נעשה בכוונה ע"ש. וה"ה בנ"ד אין פוסל הדיו שנפל על השם. דהא באמת קיי"ל דדיו ע"ג דיו לא הוי כתב. ורק היכא שהכתב השני נכתב בכוונה אחרת מהכתב הראשון חששו הפוסקים גם לכתב השני משום שנשתנה באופן כוונתו. לזה אין שייך לומר כן רק כשכותב בפירוש בכוונה אחרת. ולא כשנפל דיו סתם ממילא וכנ"ל. ויש לדון ג"כ היכא שבא אחר שאינו בעל הס"ת והעביר קולמוס שלא לשמה אם יש לחוש. דאפשר לא מיקרי מעשה כלל בכתב ע"ג כתב ואכמ"ל בזה. אבל בנפל דיו סברתינו נכונה לענ"ד. וע' בזה בשו"ת רעק"א סי' ע' בענין זה ובנו"ב מ"ק חא"ח סי' א' ואקצר: כח) מסקנא דמילתא בנ"ד שאף אם ההא דבוק קצת רגלו השמאלית לגגו. כיון שהתינוק קוראו הא וגם מקום הדיבוק אינו שחור כמו גוף האות וניכר גוף ההא מותר לגרור הדיבוק ולהפרידו ובאופן שיזהר שלא יגרור מאומה מגוף ההא. וליתרון הכשר יש לעשות כמ"ש השאילת יעב"ץ סי' כ"ז להוסיף אח"כ משהו על רגל ההא השמאלי מלמטה. ואם רגלי ההא דבוקים מלמטה בקו. אזי אם יש שם משהו הפסק מראה לובן הקלף מותר לגרור את הדיו שנוסף שם מבפנים על רגלי ההא. ורק צריך ליזהר שלא לגרור משהו מגוף רגלי ההא. ואם דבוקים ממש ואין שום הפסק. והדבק אף שאינו שחור כמו רגלי ההא. מ"מ הוא שחור כ"כ שאם היה כן כל האות היינו מכשירים אותו. אזי אף שתינוק קוראו הא. אסור לגוררו ולהפרידו. ויש להורות לעשות כמ"ש הב"א למחקו ע"י גרם כגון להניח שם חתיכת נייר לח וכדומה. ואם אפשר לעשות כן ע"י קטן אזי היה יותר טוב וכמ"ש הב"א שם. וצריך למחוק גם גג ההא או אחת מרגליו ולא רק הדיבוק שמלמטה. והיוד כיון שעכ"פ יש עליו צורת יוד ותינוק קוראו יוד. מותר לגרור סביבותיו ולהפרידו מן ההא והמם שדבוקים בו ואף שדבוק ע"פ כל ארכו. ורק יזהר שלא יגרור משהו מגוף האותיות. והמם סתומה אם יש בתוכה משהו קלף מראה לבן מותר לגרור בתוכו כל הדיו שנפל שם רק שלא יגרור גוף האות. ואם כל חללו מכוסה בדיו אף שאינו שחור כמו גוף האות ותינוק קוראו מם. מ"מ אסור לגרור בתוכו אם שחרות הדיו שבתוכו הוא כ"כ עד שאם היה כן כל האות היינו מכשירין אותו. וצריך ג"כ למחקו ע"י גרם וכמש"ל גבי ההא. והיינו שימחקו ע"י גרם את גוף האות ולא הדיו שבתוכו. וכיון שימחקו ע"י גרם צד אחד של המם שוב יהא מותר למחוק את השאר בידים וכמבואר בפוסקים. דכיון שאין לו צורת אות שוב אין עליו קדושת השם. ומוחקו ע"מ לתקנו. ואחר שיתקן את כל השם יעביר בקולמוס על כל השם לשמה. ואף דסגי להעביר בקולמוס רק על האותיות שהוכשרו בלי מחיקה רק שנפל עליהם הדיו וגררו סביבותם או בתוכם כנ"ל. בכ"ז טוב יותר להעביר קולמוס על כולו שלא יהא כמנומר וכעין דאיתא בגיטין נ"ד ע"ב בזה. ועשו"ת רעק"א סי' ע' שכתב דאף בשם אחד שייך סברא דמנומר. וכבר הקשו עליו האחרונים מסוגיא דגיטין הנ"ל דמשמע דדווקא בהרבה שמות שייך זה. ובכ"ז יש לחוש לזה כי יש מקום לדבריו. ומרוב טרדותי ההכרח לקצר: סימן פג כבוד ידי"נ הרב הגאון הצדיק וכו' מהו' חיים חזקי' נ"י הגאבד"ק קאראסובאזאר: ע"ד אשר ערער רב אחד על אשר קרא מעכ"ת חיבורו היקר שדי חמד באשר העלים הכפולים משער הספר מוטלים ע"פ רוב בבזיון ויש בזה משום בזיון שם קודש וכמ"ש הפוסקים ובמעיל צדקה סי' כ"ד שאף שלא נכתב השם בקדושה מ"מ אסור למחקו ולבזותו. והציע הרב המערער שיקרא שם חיבורו בחלק השני השדי חמד. ולפי דעת מעכ"ת אין בזה חשש וחפץ מעכ"ת בצדקת לבו לדעת גם דעתי בזה: הנה מטרדותי כעת וגם באשר בני שיחי' לאוי"ט חולה כעת. ד' ישלח לו רפואה שלימה במהרה. לא אוכל להאריך כראוי. וגם כי נושא הענין אינו דורש אריכות. לזאת אשיב בקוצר דברים למען הפיס דעתו הק' ולהוציא החשש מלבו הטהור. והנה אם באנו לתקן חשש זה. א"צ לשנות שם הספר רק לעשות נקודה בשמאל השין כדי שיקראוהו הכל בשין שמאלי. אבל לדעתי אין בזה שום חשש. ומ"ש האחרונים שאסור למחוק שם שנכתב שלא בקדושה. היינו רק כשכתוב על הוראת שם הקדוש וכגון שכתב איזה פסוק וכדומה שלפי הענין הוא מורה על שמו יתברך. וכמו שכתבו האחרונים שאף אם כתב בלעז מלה המורה בלשון לעז על שמו יתברך ג"כ אסור לבזותו. וע' חות יאיר סי' ק"ו. ובהכי איירי במעיל צדקה שם בפסוקים הכתובים על כותל ביהכ"נ ע"ש. אבל היכא שכתבה לשם הוראה אחרת והוא נקרא בנקודות אחרות. ודאי שאין עליו קדושת השם כלל: וראיה ברורה לזה מהא דאיתא במ"ס פ"ד ה"ד כל שמות הדיוטות שאותיותיהם אותיות השם הרי אלו נמחקין. וחשיב שם שם אלקים היכי דקאי על הדיוט. וכן חושב שם כל השמות שישנם בתורה והם של חול שכולם נמחקים. הרי מפורש שאין חשש בזה. ועוד דא"כ תיבת אל בסגול יהא אסור למחקו כשהוא בלי נקודות. וכן תיבת אלה בצירה האלף הם כאותיות השם שנכתב חסר. וע' פ"ת ר"ס רע"ו. וכן תיבת אדוני שישנו בתורה חסר.