דברי מלכיאל ב שצב

האות. אזי מותר לגרור. כי כיון שאינו מראה דיו הכשר לס"ת הרי לא נשתנה צורת האות כלל. ודמי לטיפת שעוה הדבוקה על האות דקיי"ל שמסירה וכשר: סימן פב כג) ועדיין נשאר לנו לבאר מה שעורר מעכ"ת שיש לחוש שהדיו שנפל נדבק גם על גוף אות השם והדיו הזה לא נתקדש והו"ל כנדבק עליו עפרות זהב שפסול עכ"ד. ובאמת גם בכתב ע"ג כתב כתבו הפוסקים שיש להחמיר וכמו שהביא הב"י שיטה זו באה"ע סי' קל"א והיא שיטת הר"ח והרשב"א בגיטין י"ט. וא"כ גם הכא יש לחוש לזה. ואינימא שיעביר עתה בקולמוס על השם לשמה הוי האמצעי כחציצה בין הקלף ובין הדיו כי הל"מ הוא שצריך לכתוב בדיו על הקלף. ובפמ"ג סי' ל"ב במשבצות ס"ק ט"ו כתב שזה תלוי בפלוגתא דבאה"ע בסי' קל"א שהזכרנו. ומהרש"ק בספר סת"מ כתב לאסור לכ"ע וחולק על הפמ"ג שתלה זה בפלוגתא הנ"ל ע"ש בח"ב סי' ע"ז. וכתב שם הטעם דהוי כקורא בע"פ כיון שמכוסה בדיו שנפל שלא לשמה. וצידד שגם הפמ"ג שכתב דתלי בהא דסי' קל"א היינו לענין קדושת ס"ת אבל לענין הכשר סת"מ מודה דלכ"ע פסול דהוי שלא לשמה. והביא ראיה מדקאמר הש"ס בגיטין כ' שאם כתב שלא לשמה והעביר קולמוס לשמה באנו למחלוקת ר"מ ורבנן. ולא נקיט כשכתבו לשמה והעביר קולמוס שלא לשמה. אלמא דבזה כ"ע מודו שפסול. וכתב שם שאף שהנו"ב כתב בסי' א' שכתב עליון בטל לתחתון וממילא כשר בכה"ג. מ"מ הוא חולק עליו וס"ל כדעת השואל שם שאינו בטל: כד) ולענ"ד דבריו אינם מוכרחים. דמ"ש מצד שקורא בע"פ וכמו אם האותיות מכוסים כולם בשעוה או מטלית וכדומה. לדעתי הוא תמוה דאטו לענין איסור קריאה בע"פ צריך דווקא שיהא כתוב לשמה ובדיו על הקלף. זה בודאי אינו. ואף אם יכתוב בדבר שאינו מתקיים וכדומה מותר לקרות מזה. ולא הוי כקורא בע"פ כיון שיש לפניו צורת אותיות. ורק שאין ע"ז קדושת ס"ת. והכא שנכתב כדין ויש עליו קדושת ס"ת כמ"ש המהרש"ק שם בעצמו בדעת הפמ"ג. ודאי אין קפידא מה שנפל עליו דיו שלא לשמה לענין קריאה בע"פ. וכן קיי"ל שאם מכוסה בשעוה כשר הס"ת. ורק התיבות המכוסים בשעוה אם אין שם היכר צורת האותיות אסור לקרות שם דהוי כקורא בע"פ עד שיסיר השעוה. וע' שו"ת מקום שמואל סי' ג' שהאריך בזה. והא דפסלינן בזרק על האזכרות זהב. היינו משום דהוי ממין אחר וכמו סיקרא ע"ג דיו דהוי כמוחק ומבטל הדיו כדאיתא בגיטין י"ט. וכ"כ הנ"י והובא בב"י ר"ס ל"ב דלהכי פסול מפני שכתב עליון מבטל התחתון והיינו כנ"ל. וכתב שם הב"י שאם העביר הזהב ונשאר הדיו כשר. ורק באזכרות אסור להעביר הזהב דהוי כמוחק את השם. וכ"ז שייך במין אחר אבל לא בדיו. דאלת"ה הו"ל לאשמועינן רבותא טפי דאף אם כתב עליו בדיו שלא לשמה פסול דהוי רבותא טפי. ומכ"ש זהב דהוי מין אחר דכ"ע מודו דכתב עליון הוי כתב. ומ"ש ל"ל פליגי ר"י ורבנן בהעביר קולמוס שלא לשמה דהוי כוחא דהיתרא לרבנן. הנה באמת במעביר קולמוס לשמה הוי רבותא טפי שפוסלים בשביל זה סת"מ וגונזים כמה שמות. ולבד זה י"ל דבזה גם ר"י מודה שכשר. ורק במעביר לשמה ס"ל דכשר דס"ל דסגי שיעשה פעולה בהאותיות לשמה. אך מהפמ"ג שהזכרנו דתלי לה בהך דסי' קל"א מוכח דלא ס"ל הכי. ועוד דהעיקר כמ"ש השואל שם דהברייתא נקטא מילתא דשכיחא. אבל שיעביר קולמוס שלא לשמה הוא דבר רחוק. וגם דאי לא קתני דהא אסור לעשות כן וכמו דלא קתני בפשיטות שכתב שלא לשמה רק נקיט שחשב לכתוב יהודה. ובגוף הדין כבר כתבו התורת גיטין והגט מקושר בסי' קכ"ה שאם נפל טפת דיו על אות כשר דדיו ע"ג דיו לא הוי כתב אף שהשני הוא שלא לשמה. ולדעת שאר אחרונים צ"ל דס"ל שכיון שהשני נכתב במחשבה אחרת מהראשון חיישינן גם לשני. וכ"כ בפ"ת בסה"ג אות פ"ז: כה) וכ"נ פשטות הלשון דמסכת סופרים פ"ה דאיתא שם שאם נפל דיו על אותיות השם מותר למחקו והובא לשון זה בכל הפוסקים וכתבו בטעם דין זה משום דהוי מוחק ע"מ לתקן כי לגרור אין מועיל דהוי חק תוכות. וע' ש"ע או"ח סי' ל"ב סי"ז וי"ד סי' רע"ו סי"א. ופלפלו שם הפוסקים בטעם הדבר אי הוי חק תוכות בכה"ג או לא. וקשה דתיפוק להו משום שנשפך דיו שלא לשמה על האותיות. ובש"ע או"ח שם באמת הלשון שנפל דיו לתוך האות. והוא מלשון הרא"ש וסה"ת. אבל במ"ס שם הלשון דיו שנפל על הכתב וכ"ה בי"ד סי' רע"ו סי"א דיו שנשפך על אותיות השם וכן הלשון בכמה ראשונים. ומוכח מזה שזה שנפל הדיו שלא לשמה אינו פוסל את השם. והסברא כמ"ש הח"ס בחי"ד סי' רנ"ו דלא מסתבר לומר שהדיו יהא חציצה ע"ש. וע' שו"ת מהר"מ שיק סי' רנ"ז מה שהקשה על הח"ס ואקצר. ואי תיקשי מזה להפמ"ג שכתב שתלוי בשיטות הפוסקים דבסי' קל"א באה"ע. דא"כ למה סתמו הפוסקים בזה. י"ל דהכא מהני לכ"ע שיעביר הקולמוס עליו לשמה. דממ"נ הוא כשר. דלשיטת הפוסקים דס"ל דכתב ע"ג כתב לא מהני אף אם השני הוא לשמה והראשון שלא לשמה. א"כ ה"ה הכא שהראשון לשמה והשני שלא לשמה וכמ"ש הפמ"ג. ומ"מ מותר להעביר קולמוס עוד הפעם ולא הוי כמוחק השם כמ"ש כל הפוסקים דשרי כיון שמוסיף מאותו המין דיו לשמה כדי ליפותו ולתקנו. ולשיטת הפוסקים דס"ל שיש לחוש לכתב ע"ג כתב היכא שהכתב הראשון שלא לשמה והשני לשמה. א"כ נהי דנימא דה"ה דניחוש היכי שהכתב השני שלא לשמה. מ"מ שפיר יתוקן אם יעביר עליו עוד הפעם קולמוס לשמה. ועוד עדיף טפי דהיכא שהראשון שלא לשמה י"ל דאף שיש כתב ע"ג כתב בכה"ג. מ"מ לא ליהני בזה. משום שעיקר ההל"מ הוא לכתוב על הספר בדיו. וכ"כ כל האחרונים שאם כתב בס"ת דיו ע"ג סיקרא פסול דאף דהוי כתב מ"מ הרי לא נכתב הדיו על הקלף כדין רק על הסיקרא. והפמ"ג סי' ל"ב במשבצות ס"ק ט"ו כתב דגם בכה"ג כשר ודבריו צ"ע לענ"ד. וע' ג"פ סי' קכ"ד ס"ק מ"ט וח"ס חי"ד סי' רנ"ו. וה"נ הרי על הקלף נכתב שלא לשמה. ומה יועיל זה שכתב למעלה לשמה. וכיון דס"ל להפוסקים הנ"ל בזה כר"י דמהני וס"ל כרב אחא בגיטין דף כ' דאף לרבנן י"ל דמהני בכה"ג. ומשמע דה"ה בס"ת דאיירי בה רבנן ור"י דמשמע דלר"א מודו רבנן בזה לר"י ורק דלא הוי שם מן המובחר. ולרב חסדא ס"ל כדאיתא בירושלמי דלדבריו דר"י קאמר הכי. וכ"נ להדיא בחי' הרשב"א שם בשם הר"ח דלר"א ס"ל דלרבנן הוא רק אינו מן המובחר ומשום זה אלי ואנוהו. והא דירושלמי הנ"ל הוא אליבא דר"ח יעו"ש. א"כ כ"ש בנ"ד שנכתב על הקלף לשמה ואח"כ נשפך ע"ז שלא לשמה דודאי מהני להעביר קולמס לשמה וכשר שפיר לכל השיטות. ובפמ"ג סי' ל"ב במ"ז ס"ק ט"ו כתב רבותא טפי שאם כתב אזכרות בזהב וכתב עליהם בדיו לשמה כשר. אך ז"א וכבר כתב כן בעצמו בסק"ב בשם הא"ר לפסול בזה. וע' מ"א שם ס"ק ל"ח דמשמע כהפמ"ג וע"ש בפמ"ג וע' ח"ס סי' רנ"ו מ"ש בזה ואקצר. אבל בדיו בכה"ג דנ"ד כ"ע מודו דכשר ממ"נ וכמ"ש. וכן מוכח מפשטות כל האחרונים גבי סת"מ וגבי גט שאם נשפך דיו על האות אינו פסול בשביל זה ושרי להעביר קולמוס עליו לשמה: כו) והנה בסדר הגט סעיף פ"ז כתב שאם נשפך דיו על האות בעודו לח אף שלא נתפשט לחוץ פסול ואם כבר נתיבש האות מותר לגרר הטיפת דיו וישאר האות כמו שהיה. ומבואר מזה שפסול משום שנפל הדיו שלא לשמה ואחריו נמשכו האחרונים בזה. והובא זה ג"כ בב"ש סי' קכ"ה סקי"א. אכן לענ"ד דבריו צ"ע דהא מקורו הוא מדברי הלבוש כמ"ש