דברי מלכיאל ב שצא

ודאי לא ס"ל. וכבר פלפלו כמה אחרונים בפירוש דברי מרדכי הללו ואקצר. וע' ח"ס סי' רס"ז. באופן שנתבאר בע"ה שכל הפוסקים לא ס"ל כהסמ"ק וגם הסמ"ק בעצמו נראה דלא ברירא ליה האי מלתא וכמש"ל. וכ"נ ממ"ש הסמ"ק הובא בב"י סי' קכ"ה שאם כתב הא במקום דלית הוי חק תוכות. וקשה דהא מקודם נכתב הדלית בהכשר ואח"כ עשה רגל השמאל וכשר בכה"ג להסמ"ק. וכבר נתקשה בזה הג"פ סי' קכ"ה ס"ק ל"א והרעק"א בסי' ל"ב סי"ז ונדחקו בזה. ולפמ"ש י"ל שבאמת הסמ"ק ס"ל להלכה כהסה"ת שמביא בסוף דבריו. ובאשר אין ספר סמ"ק ת"י אקצר. ועכ"פ אין לצרף סברתו לס"ס. ואף שהרלב"ח סי' א' נראה שתפס זה לספק וכן הרדב"ז סי' תקצ"ו שהזכרנו. וכן ראיתי בספר סת"מ למהרש"ק זצ"ל שעשה מזה ספק באיזה תשובות. אבל העיקר לענ"ד כנ"ל. ורק במקום שיש מקום בלא"ה להקל ראוי לצרף סברא זו כיון שכל האחרונים הנ"ל נתנו לזה מקום. ומ"ש כת"ר עוד לצדד עפמ"ש הבית מאיר דחק תוכות בכה"ג הוא רק מדרבנן. הוא קשה לומר כן ולחדש גזירות מדעתינו וכבר כתבו כמה אחרונים כן. ובאשר דבנ"ד ליכא ספק השקול בזה כמש"ל לזאת אקצר בזה: יז) ולזאת קשה להקל בנ"ד למחוק הדיבוק של רגלי ההא זל"ז. ומ"מ למחוק כל ההא קשה להתיר. לפי שיש כאן איזה צד להכשיר וכנ"ל והוי כמוחק את השם. ולזאת נראה לנהוג כמ"ש הבית אפרים סי' ס"א לגרום שיומחק ההא מעצמו ע"י נייר לח וכדומה ולעשות זה ע"י קטן. ויש לדון שמוחק ע"מ לתקן מיקרי אף אם נפסל מחמת ספק. אך בכ"ז נכון לעשות כנ"ל. והיינו שימחוק ע"י גרם הרגל השמאלי כולו ואח"כ יוכל למחוק בעצמו את שאר האות. כ"א ימחוק את הדיבוק שלמטה מקודם אזי יהא אסור למחוק את כל ההא כי שמא אינו חק תוכות ממש וכנ"ל: יח) וכ"ז אם רגלי ההא מחוברים לגמרי. אכן אם יש באמצע הפסק משהו. נלע"ד להקל לגרור הדיו שנפל שם ולהכשיר. כי כבר כתבו כל הפוסקים שפרטי דקדוקי צורת האותיות אין מעכבים אם עיקר הצורה הוא כדין. ולזה הכשירו האותיות הלפופות או שיש איזה קו מיותר או שעב או דק יותר מכראוי כי כ"ז אינו מעכב. ולזה בהא מעכב רק שיהא חלל מתחתיתו כדאיתא במנחות כ"ט ע"ב. אבל כמה יהא רוחב החלל אין בזה עיכוב. והדיו שנוסף על רגלי ההא לצד פנים אין בו חשש כיון שלא נשתנה עי"ז צורת האות ותינוק קוראו הא. והוי כמו האותיות הלפופות שכשירים וע' ח"ס סי' רס"ה בזה. ולזה יגרור היתר שאין בזה קדושת השם רק יזהר שלא יגרור קצת מגוף רגלי ההא שנתקדשו בקדושת השם. והנה אחר כותבי מצאתי בשו"ת שו"מ מ"ק ח"ג סי' ר"ז שבא לפניו מעשה כזה יעו"ש מ"ש בזה כי אין דבריו מבוררים שם כראוי ואקצר: סימן פא יט) והנה אות היוד אף שניתוסף דיו סביביו בכ"ז עם ההוספה יש לו ג"כ צורת יוד והאות בעצמו ניכר ג"כ היטיב מצד ששחור יותר וממ"נ יש לו צורת האות ולא נפסל. וממילא מותר לגרור הדיו שנוסף סביביו דלא הוי חק תוכות כיון ששם האות עליו. ורק צריך לגרור לפי שלא נעשה זה לשמה שהרי נפל בלי כוונה: כ) ועוד יש חשש פסול מצד שהיוד דבוק כל גגו לגג ההא והרי כתב הב"ח באה"ע סי' קכ"ה ס"ו והובא במג"א סי' ל"ב ס"ק כ"ז שאף שנגיעה אינה פוסלת מ"מ אם נגע כל אורך האות פסול ואין מועיל תיקון דהוי כחק תוכות. אך י"ל דהנה עיקר טעם הב"ח שם מפני שנשתנה צורת האות עי"ז לגמרי ע"ש. ובנ"ד לא נשתנה צורת האות כלל. והפר"ח כתב שם על דברי הב"ח הנ"ל וליתא דהיינו דווקא כשנשתנה צורת האות ע"י הדביקות. אבל כשלא נשתנה צורת האות יגרר ושפיר דמי וכ"ד הח"מ וזה ברור עכ"ל. ולא ידעתי מה השיג על הב"ח דגם הב"ח כוונתו כן. רק דנקיט דמסתמא כשנדבק כל אורך האות אזי נשתנה צורתו. ודעת הח"מ שם סק"ו ובב"ש סק"ו וסק"ח שתלוי אם תינוק יכול לקרותו וכן עיקר וכמבואר בפוסקים. והב"ש שם סק"ז הוכיח ממ"ש הפוסקים דבנפל טיפת דיו ואין האות ניכרת הוי חק תוכות. משמע שבדיבוק שתי אותיות זו לזו מותר להפריד אף כשאין ניכר האות. ונראה דמ"מ החמירו בשאין תינוק קוראו משום דכיון שנשתנה צורת האות הוי ככותבו עתה ע"י תיקון והו"ל שלא כסדרן שהחמירו בגט או משום שצריך ציווי הבעל וכמבואר בתשובת הרא"ש בזה והובא באחרונים שם. אבל ודאי שא"צ למחוק כל האות דלא הוי חק תוכות כיון שהגרירה היא רק בין אות לאות. ובזה חולקים הח"מ וב"ש על הב"ח דקרי לה חק תוכות וכן עיקר. וכ"נ דעת הט"ז שכתב שם בסק"ו אהא שכתב הרמ"א שי"א שאין להפריד האותיות אם נוגעין דהיינו דווקא אם דבוקים ממש ולא בנגיעה דקה. הרי מפורש שדעתו שהמחבר שמתיר שם להפריד וכן היש מקילין ברמ"א שם מתירין אף בדבוקים ממש והיינו כמש"ל. ורק מש"ש הט"ז שכ"כ הב"ח צ"ע דהב"ח אוסר לתקן רק מצריך למחוק כל האות. ואולי הביא רק שהב"ח עושה חילוק בזה. והב"ש כתב שהב"ח והט"ז קיימי בחד שיטתא. ולפמ"ש ז"א: כא) ולכאורה יש להקשות על הב"ח מסוגיא דשבת ק"ה ע"ב דפריך שם הש"ס למה חייב בהגיה אות אחת. ומשני שנטל גגו של חית ונעשה שני זיינין. ולהב"ח הול"ל בפשיטות שהיו דבוקים שני אותיות על פני כל ארכן והוא הפרידן והוכשרו שניהם. דהא גם בחית הוי חק תוכות לדעת רוב הפוסקים ומ"מ כתבו דבשבת חייב משום כתיבה אף בחק תוכות. וא"כ הו"מ לשנויי הכי. וע"כ צ"ל שכשר גם בלא"ה רק שאינו מוקף גויל. ותיקונו לא הוי בכלל כתיבה רק בכלל תיקון מנא להכשיר הס"ת ע"י שיגרור הדבק. אבל באמת לק"מ דבכה"ג לא מיקרי הגיה אות אחת דהא עתה שנדבקו אין כאן שום אות כיון ששניהם פסולים ובטלה צורת האותיות. וכשמגיה הוא מגיה שני אותיות. וגם לבד זה הא שפיר משני בלא"ה ואקצר. ועכ"פ היכא שהאות ניכר לתינוק ודאי שמותר להפריד אף שנדבק כל אורך האות. ובנ"ד ניכר היטיב האות. ובפרט שהדבק אינו שחור כ"כ כמו האות שיש בזה ג"כ צד להקל וכמש"ל. וגם כאן אין כל אורך היוד דבוק כי השיפוע לקוץ הימיני אינו דבוק וכן קוץ השמאלי: כב) והמם הנה בתמונה אחת ששלח מעכ"ת יש קצת חלל בתוכו מקלף נקי בלא שחרות דיו. ובתמונה השנית נשפך דיו על כל חלל המם. והנה שיעור החלל בתוך המם נראה שהוא כעובי הקולמוס כי צורת המם הוא כף כפופה עם ויו וכמבואר בברוך שאמר ובש"פ. ושיעור חלל כף כפופה מבואר בב"ש שיהא כעובי קולמוס. ובב"י א"ח סי' ל"ב דין זה מוקף בין חצאי עיגולים ולא ידעתי למה. וא"כ מבואר שגם חלל המם הוא כעובי קולמוס. אכן ודאי שאין זה מעכב וכל שיש שם חלל קצת כשר. וכ"כ האחרונים בדין נפל טיפת דיו לתוך האות שאם נפל למם או סמך ונתעבו היריכות כשר ומותר לגרור מבפנים לעשות שיהיו עובי היריכות כמו שהיו מקודם כי אין זה חק תוכות כיון שצורת האות כראוי. וכ"כ הפמ"ג בא"ח סי' ל"ב ס"ק כ"ג ובפתיחה לסי' ל"ב להדיא. וכ"כ כל הפוסקים שפרטי הדינים ושיעורים שבצורת האותיות אינם לעיכובא. ורק שיהא צורת האות בכלל כראוי. ולפ"ז בנ"ד אם יש בחלל המם אף משהו קלף נקי שאינו שחור אזי הוא כשר בפשיטות. ורק צריך לגרור מבפנים כדי שיהא האות כראוי. וגם דהא הדיו שנשפך לא נתקדש כדין וצריך לצמצם באופן שלא יגרור משהו מגוף האות שנתקדש והו"ל מוחק את השם. אכן אם אין שם משהו פנוי מדיו. אין בידי להקל וכמש"ל בדין ההא אם נדבקו רגליו למטה. וזאת ניתן לבאר אשר אף אם יש דבק בהא ובמם רק אינו שחור כשיעור שאפשר להכשיר אם היה כן שחרות גוף