דברי מלכיאל ב שצ

כפירוש הנו"ב דבכה"ג שניכר האות מצד שהדיו שנפל אינו שחור כמו גוף האות. ג"כ לא הוי חק תוכות וכמש"ל: יב) ונראה ראיה לסברא זו מירושלמי פי"ב דשבת פ"ד ופ"ב דגיטין ה"ג והבאנו אותו למעלה דאיתא שם וכתב ולא השופך ומייתי עלה איך נעשה כתב בשפיכה שכותבים מקודם במי מילין שאינו ניכר ואח"כ שופכים עליו דיו שאין בו עפץ והוא קולט מקום הכתב. ופירשו המפרשים שהדיו אין בו רק קומוס וקנקנתום ע"ש. ומשמע מזה דאי לאו קרא דממעט שפיכה הו"א דהוי כתיבה גמורה לענין גט אף שהדיו נשפך על הקלף שבתוך האות וסביבות האות. ובודאי שנעשה שחור קצת דהא שם דיו עליו ועפצים אין מעכבים בדיו. והרי לר"ת אין עושים כלל דיו מעפצים. ומ"מ כיון שהאותיות ניכרים מצד ששחורים יותר מהקלף שפיר הוי כתיבה. ורק דגזה"כ הוא וכתב ולא השופך שצריך שיתהוו האותיות בכתיבה ולא בשפיכה [ובפ"מ פירש שם דאיירי בקלף מעופץ ולזה במי מילין לא היה ניכר לפי שאין מי מילין על מי מילין. ודבריו תמוהים דבקלף מעופץ כשישפוך עליו אח"כ דיו יהא כולו שחור. ועוד דהא בכל נייר אין ניכר כתב במי מילין כשנבלעים בנייר וכדאיתא בגיטין י"ט ע"ב. ועוד דהא בעי שם בירושלמי עשה כן בשבת מהו. ופשיט מהא דדיו ע"ג סיקרא הוי כתב וה"ה הכא ע"ש בפ"מ. ואי איירי בקלף מעופץ פשיטא דלא הוי כתב כלל כדקיי"ל בש"ס י"ט ע"א לפשוט זה מהא דדיו ע"ג סיקרא] ומוכח מזה כסברת הנו"ב דבכה"ג מיקרי כתב גמור אף שהקלף ג"כ שחור מחמת דיו. ואף שיש לדחות דרק גבי גט הוי כתב משום דבעינן רק שיהא כתב של קיימא ואין דיו ושאר פרטים מעכב כדקיי"ל בגיטין י"ט וכן גבי שבת מלאכת מחשבת בעינן משא"כ בסת"מ דבעי דיו. מ"מ פשטות הירושלמי מורה שאין חילוק בזה: יג) אך בנ"ד יש לחוש שבעת שנפל הדיו על האות היה תוך האות שחור כמו גוף האות. רק אח"כ כשנדבק מזה קצת דיו להעמוד שכנגדו כמבואר בשאלה נשאר כאן דיהה קצת. ואף שדעת הלבוש הובא בב"ש באה"ע סי' קכ"ה ס"ק י"א ובשאר אחרונים דבעודו לח ליכא דין דחק תוכות. היינו רק כשמסיר כל טיפת הדיו שנפלה. אבל הכא שנשאר מקום הטיפה שחור. עדיין לא הוכשר האות מפסולו שנפסל בעת נפילת הטיפה. ולבד זה כבר חלקו האחרונים על הלבוש וכתבו שאין לסמוך ע"ז. וכ"כ הג"פ שם ס"ק ל"ז שאין להסיר הטיפה בעודה לחה רק היכא שהאות ניכר בלא"ה שיש מחמירין בגט ע"ש. ולכאורה י"ל שנעמיד הס"ת על חזקת כשרותה ונימא שגם בעת שנפל הדיו לא נתבטל צורת האות. אבל ז"א דכיון דאיכא ריעותא לפנינו ורגלים לדבר מצד הדיו שנדבק בצד שכנגדו איתרע חזקתה ויש להאריך בדיני חזקה. אבל האמת שיש כאן ידים מוכיחות שמקודם היה הדיו שנפל שחור ככל דיו. וקצת אפשר להכיר זה בדיו שנמצא בצד שכנגדו אם הוא שם שחור כראוי או לא: יד) ואף שיש לצרף לזה שיטת הסמ"ק ודעימיה דס"ל שאם נפלה טיפת דיו לאחר כתיבה לא הוי חק תוכות. ונימא דהוי ס"ס. ואף שיש רגלים לדבר שהטיפה היתה שחורה מתחילה. מ"מ יש לצרף זה לס"ס כמ"ש התו' בנדה דף י"ח שאף במקום רוב אמרינן ס"ס וע' תו' כתובות דף ט' ובכ"מ וראב"ד פ"ט מה' טו"מ ובמק"א הארכתי בזה. אבל באמת לענ"ד אין לצרף כלל שיטה זו אף לספק כי כל האחרונים הסכימו להלכה כדעת הסמ"ג וסה"ת והרא"ש החולקים עליו וכ"כ הג"פ סי' קכ"ה סקל"א שאין לסמוך על דעת הסמ"ק להלכה וכ"כ הרעק"א בחידושיו באו"ח סי' ל"ב סי"ז. ואף שהג"פ בסקל"ב כתב שצריך להחמיר מספק כדעת הסמ"ק. היינו משום דס"ל שם שהרשב"א ורמב"ן סוברים כהסמ"ק. אבל העיקר דלא ס"ל הכי וכמו שיתבאר. ובאמת כל הפוסקים חולקים על הסמ"ק וגם הסמ"ק בעצמו נראה דלא ס"ל הכי להלכה. דהנה מ"ש קצת אחרונים שהרשב"א והרמב"ן וש"פ שפסקו כהירושלמי שמחלק גבי מוקף גויל בין נעשה בשעת כתיבה לאחר כתיבה ס"ל ג"כ לחלק בזה לענין חק תוכות וכדעת הסמ"ק. זה בודאי אינו דמהיכי תיתי להקל בזה כיון שבירושלמי לא נזכר זה רק לענין נגיעה וכן מפורש לכל רואה דברי הפוסקים הנ"ל דלא ס"ל הכי גבי חק תוכות וכבר כ"כ הג"פ סי' קכ"ה והרעק"א בסי' ל"ב סי"ז ובאבן העוזר שם סט"ו וז"ב: טו) ומ"ש האחרונים דהכלבו ס"ל כהסמ"ק. הנה זה לשון הכלבו בהלכות גיטין. אבל אם נפל בה דיו אחר שנעשה האות כתקנה אין לחוש בזה והרי"ף ז"ל כתב ומורנו רבינו ברוך פסיל ליה וכן נהגו העולם עכ"ל. והועתק לשון זה בב"י אה"ע סי' קכ"ה ע"ש. הרי מפורש דס"ל כסה"ת לפסול בזה ושכן נהוג. והנה ספר הסמ"ק אינו ת"י אבל ראיתי בספר ברוך שאמר בהלכות מחיקה לשון הסמ"ק וז"ל הברוך שאמר שם. וז"ל הסמ"ק אם לא היתה מוקפת גויל בתחילת עשייתו ואח"כ נטל הדיו הוי כחק תוכות ופסול אבל אם כבר נכתבה כתקנה ונפל הדיו עליה יטלנה כדאמר בירושלמי. ומיהו גם בזה קרא בספר התרומה חק תוכות עכ"ל הסמ"ק. פכ"ל הב"ש. הרי מפורש שהסמ"ק בעצמו הביא בסוף דעת ספר התרומה שפסול ומשמע שאינו חולק עליו בהחלט [ולבד זה יש מקום לומר שהסמ"ק איירי ג"כ רק בהקפת גויל ולא כשנתבטל צורת האות ואקצר] ובב"י אה"ע סי' קכ"ה מבואר שהסמ"ק מסיים בששונו שכן נהגו כהסה"ת וכלשון הכלבו הנ"ל. אך בב"ח שם סעיף ו' מבואר שזהו מהגהת סמ"ק ע"ש. ואין הסמ"ק ת"י לראות בדבריו. ומעכ"ת הביא בשם ספר שיח סופר שהעתיק לשון ספר ברוך שאמר והלשון מוכיח דס"ל כהסמ"ק. הנה ס' שיח סופר אינו ת"י אבל בספר ב"ש אין נמצא לשון זה כלל ואדרבא מייתי לשון הסמ"ק הנ"ל דמביא בסוף דעת סה"ת. ובדין נפל טיפת דיו מייתי שם דעת הסמ"ג שפוסל בנפל אחר כתיבה בלי שום חולק: טז) עוד הביא כת"ר דברי המרדכי בהלכות תפילין ס"פ הקומץ שכתב לענין הא דמותר לתקן באותיות השם וז"ל ודווקא דיו שנטפה על השם כההיא דמ"ס ודלא כפיר"י שמתיר כמו כן להפריד האותיות של שם ואין הנידון דומה לראיה דהא כבר נתקדש השם כשנטפה עליו הדיו ומצוה היה לתקנו אבל הכא הפסול נעשה מתחילתו ולא מן השם הוא זה עכ"ל. ורוצה מעכ"ת לפרש דבריו דס"ל כהסמ"ק לחלק בין קודם כתיבה לאח"כ בחק תוכות. והנה מעכ"ת ראה דברי המרדכי בב"י י"ד סי' רע"ו שהעתיק בקוצר. אבל המעיין במרדכי שם מקודם וכן במרדכי ה' ס"ת סי' תתקנ"ב ור"ס תתקנ"ג יראה דקאי שם אהא דמייתי שם דיעות שמוקף גויל רק באותיות השם וכן מייתי שם שר"י התיר להפריד אותיות השם שהדביקן משום דהוי כדי לתקן השם. ומייתי ראיה ממ"ס שמותר למחוק שם בנפלה טיפת דיו משום דהוי תיקון. ומייתי שם ג"כ שהר"צ כתב שאין לתקן אם נעשה שלשה דיבוקים דהוי כחק תוכות. והיינו דמדמי לה שם לנמצא שלש טעיות בדף שצריך גניזה דכיון שאין מועיל הפרדה דהוי חק תוכות וצריך למחוק כל האות. ממילא הוי כשלש טעיות דהוי כמנומר אם ימחוק בג' מקומות ע"ש במרדכי שזהו כוונת הר"צ וטעמו. ולזה כתב המרדכי הכא דאף דאיתא במ"ס שמותר למחוק את השם. ומשמע אף שנפל על שלש אותיות של שם. היינו רק כשכבר נתקדש השם. ונהי שצריך למחקו מ"מ הרי יכתוב אח"כ במקום ההוא אותיות של שם ויוכשרו ממילא גם אותיות שנשארו שלימים וגם מקום השם ישאר מקודש. לזה מיקרי מוחק ע"מ לתקן. אבל היכא שנדבקו בעת כתיבה ונעשה בפסול א"כ לא חלה עליו קדושת השם כלל כיון דבאותיות השם פסול כשאינו מוקף גויל. ולזה אסור לתקנו דלא מיקרי מוחק ע"מ לתקן. וכ"כ שם במרדכי מקודם שאם עירב אותיות השם מסלק היריעה שא"א לתקן וכ"כ אח"כ שבשם אם נגעו האותיות פסול בדיעבד יעו"ש שכן כוונתו. אבל סברת הסמ"ק לא ס"ל. ויותר נראה דהמרדכי מפרש במ"ס שע"י הדיו שנפל לא נתבטל צורת האות. ולזה כתב שמצוה לתקן. משא"כ היכא שנעשה בפסול מתחילה. וכן פירש הג' ר"מ בנעט זצ"ל בביאורו למרדכי שם. אבל סברת הסמ"ק