דברי מלכיאל ב שפו

והנה סברת הפוסקים דס"ל דבדיעבד סגי בלא ג' אפשר לומר משום דס"ל דדמי להודאות והלוואות וס"ל שם שנים שדנו דיניהם דין. ולזה הרמב"ם לטעמיה דס"ל שאין דיניהם דין ס"ל ג"כ שג' מעכב בגר. והרי"ף הבינו קצת הראשונים בדעתו בפ' החולץ דס"ל דבדיעבד הוי גר בלא ג'. וכן הבין הרמב"ן שם. אבל באמת נלע"ד כוונת הרי"ף דכיון דטבל לקריו ונוהג מנהג ישראל בוודאי שנתגייר כדין. וכן מוכח מלשון הרי"ף שם הואיל וטבל לקריו ואי לאו גר הוא לא הוי טביל לקריו. הרי מפורש כמ"ש. והיינו משום דבנכרי אין שייך כלל טבילה זו דאינו מטמא בקרי. ומדין אנן סהדי אתינן עלה. וזוהי דעת הרמב"ם ג"כ. ועב"י סי' רס"ח. [וכ"א יבין כי כל הדברים האלו לא נאמרו לדין והלכה כי בזה"ז ובמדינותינו אינם מקבלים גרים. וכ"ז רק לדרשה נאמר משום דרוש וקבל שכר]. ויש להאריך בזה אך מטרדותי ההכרח לקצר: סימן עח ואגב אזכיר מה שקשה לי בהא דקיי"ל בב"מ דף ס"ד שהמלוה לחבירו לא ידור אצלו בחנם ולא ישכור ממנו בפחות משום דהוי ריבית וכתבו שם התו' ד"ה ולא ישכור דלשיטת רש"י הוי ריבית דאורייתא והביאו שם מהא דערכין דף ל"א דאיתא שם דדין חזרת בתי ערי חומה הוי ריבית גמורה והתורה התירה ע"ש. וק"ל טובא דהא קיי"ל בקדושין דף מ"ח ובב"ק צ"ט ובע"ז י"ט דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף. והיינו שכל רגע ורגע שעושה מלאכתו אצלו או שמשתמש בדבר השכור לו נעשה חוב עליו דמי שכירות אותה הרגע. רק זמן פרעון חוב זה הוא לבסוף דאין לשכירות אלא לבסוף יעו"ש בסוגיות הנ"ל ובתו' שם במקומות הנ"ל. וא"כ קשה דהא כתבו התו' בב"מ ס"א ע"א וכתובות מ"ו ע"א שאין ריבית בפחות משו"פ. וכתבו הריטב"א והר"ן דפחות מש"פ הוי רק מדרבנן. וקשה דא"כ הכא כל רגע שדר בביתו מתחייב לו פחות מש"פ ואין בזה איסור ריבית מדאורייתא. וא"ל דלא אמרינן שמתחייב פחות פחות מש"פ. ז"א דבע"ז י"ט ע"ב מוכח דאף בפחות פחות אמרינן הכי דאיתא שם שאם בנה כיפה של ע"ז שכרו מותר דשכירות ישנה מתחילה ועד סוף והוי כאלו קיבל הכל בהיתר כל זמן שלא נגמר. ואימת מיתסר במכוש אחרון הא לית בו ש"פ. הרי מוכח דהוי כאלו נתחייב לו פחות פחות מש"פ. דודאי לא קצבו לו כך וכך דנרים ופחות מש"פ רק חשבון פרוטות שלימות. דאינימא דלא הוי כאלו מקבל פחות פחות מש"פ. א"כ זיכה במכוש אחרון בפרוטה אחרונה. והול"ל דפרוטה אחרונה אסורה. וע"כ צ"ל שזוכה פחות פחות מש"פ. וכ"כ הרשב"א בחידושיו בקדושין דף מ"ח להדיא שזוכה פחות פחות מש"פ היכא שישנה לשכירות מתחילה ועד סוף ע"ש דדייק לה מקדושין. ועוד דבבית כשדר בו בודאי נהנה פחות פחות מש"פ: ומהא דבתי ערי חומה יש לדחות דהא כשדר בבית הוא דר בהיתר כי הלא קנה הבית. רק כשהמוכר מחזיר לו מעותיו בסוף שנה אזי נעשה ממילא דירתו בבית כריבית בעד מעותיו. ואז כבר יש אצלו שכר הדירה מכל השנה. רק שעדיין קשה לשיטת התו' והרא"ש דמותר לקחת ריבית פחות מש"פ אף מדרבנן כמו שהוכיח השער משפט בשער דיעה סי' קס"א דריבית קרקע מותר לגמרי לדעת התו' ורא"ש וריב"ש. וה"ה בפמש"פ דתרווייהו ממעיטו מכלל ופרט כמ"ש התו' בב"מ דף ס"א. דלמה לא ישכור בפחות ולא ידור בחצירו בחנם וכמש"ל. וכן קשה על הר"ן והריטב"א שכתבו דפמש"פ אסור מדרבנן דלא גרע מריבית דברים. וקשה דתיפוק להו דמוכח כן מהא דלא ישכור ממנו בפחות וכנ"ל. [ובלא"ה קשה דריבית דברים נראה דהוי דאורייתא וכבר עמד בזה בשער דיעה ר"ס קס"א ע"ש שכתב דס"ל דקרא הוי אסמכתא והקשה על זה ע"ש]: ולכאורה י"ל דאף שאין ריבית בפמש"פ. מ"מ כשלקח פחות פחות מש"פ מצטרפים. ואף שיש מקום לומר דאין מצטרפים דהא הא דריבית אינה בפמש"פ הוא משום דהוי דומיא דגזל כמ"ש התו' בכתובות דף מ"ו ע"א. ובגזל כתבו הפוסקים דלכתחילה אסור לגזול רק כשגזל שוב אינו בר השבה כי פחות מש"פ מחל תיכף. וא"כ אין שייך שיצטרפו יחד כשגזל אח"כ פמש"פ. ורק במעילה קיי"ל שמצטרף ואף לזמן מרובה דילפינן לה במעילה דף י"ח ע"ב מקרא דתמעול מעל ע"ש. ובתרומה נמי דבעי שוה פרוטה כדאיתא בפסחים ל"ב. מ"מ אינו מצטרף כשאוכל פחות פחות מש"פ יעו"ש במעילה. ומזה יש להוכיח דבעלמא לא מצטרף רק במעילה גלי קרא. אך זה י"ל דזה רק לענין איסור. אבל בין אדם לחבירו דמדין גזל אתאן עלה שפיר מצטרף. ולענין הישבון באמת חייב להשיב משל הקדש אף פמש"פ דאיתא בב"מ נ"ה ע"ב דיליף לה מקרא. ורק לענין קרבן ומלקות בעינן ש"פ. וזהו בכלל שיעורין הל"מ. וגלי קרא דמצטרף אף לזמן מרובה. ומצינו דקאי קרא על הל"מ ע' בכורות דף ט"ז ע"א וע' תו' זבחים דף ה' ע"ב ד"ה ניתק. אבל בריבית לא שייך טעמא דמחילה דהא בלא"ה נותן לו הריבית מדעתו ומ"מ יוצאה בדיינים. וא"ל דאינימא שמצטרף א"כ תקשה קושית התו' בכתובות דף מ"ו דמה מקשה הש"ס בב"מ דף ס"א ל"ל לאו בגזל ולאו בריבית נימא דקמ"ל דאצטריך לענין שמצטרף פחות פחות מש"פ. די"ל דהיינו דמשני הש"ס שם בב"מ דהו"א דדווקא גזל דהוי בעל כרחו וממילא ג"כ מצטרף יחד. וכיון שאסור אף שנותנו מדעתו לא שייך סברא דמחילה ושפיר מצטרף כנ"ל: אכן נראה עיקר דגבי גזל שפיר מצטרף ובריבית אין מצטרף דהא כבר האריך המחנה אפרים בריש הלכות גזילה להוכיח דהא דאין תורת השבה בפמש"פ הוא מצד שאין בו דין ממון ולא משום מחילה. והביא ראיה מגנב דלא ידע דמחיל ועוד ראיות ע"ש. ומבאר דאף שאין חייב להשיב בפמש"פ מ"מ נקרא שיש תחת ידו משל אחרים. וממילא היכא שבצירוף יש אצלו פרוטה של חבירו. הרי הוא מחויב להשיב. וכן מוכח מהא דקיי"ל בב"ק דף כ' שאם דר בבית חבירו שלא מדעתו מחויב לשלם לו שכר הבית. וקשה דהא הוי גזל פחות פחות משו"פ דכל רגע הוי פמש"פ כמש"ל. וע"כ צ"ל דמצטרף להיות ממון וכנ"ל. אבל ריבית אין מצטרף דהא כתבו התו' בב"מ דף ס"א ע"א הטעם שאין ריבית בפמש"פ משום שאינו ממון וממעיט מכלל ופרט וכלל. ולכתחילה ג"כ מותר בפמש"פ לשיטת התו' וכמש"ל. וכיון שלקח הפמש"פ בהיתר ממילא אף כשנצטרף אח"כ לפרוטה. אינו מחויב להשיב כיון שלקחו בהיתר. ודמי להא דקיי"ל קמא קמא בטיל. ועוד עדיפא מינה דהכא עושה לכתחילה בהיתר. ולא שייך צירוף רק בגזילה שלקחו באיסור ובעל כרחו של בעלים וכל היכא דאיתא ברשותא דמרא קאי וכמ"ש המחנה אפרים שם. אבל בריבית שנותן לו מדעתו ולוקח בהיתר שפיר אינו מצטרף. ואף דגם בריבית קאי ברשותא דמריה כדקיי"ל בב"ק צ"ד וב"מ ס"ב ותמורה דף ו'. מ"מ כיון שהתירה התורה לקחת ריבית פמש"פ ממילא לא קאי כלל ברשות הלוה דהא קנה המלוה בהיתר. אבל באמת נראה דזה שייך כשהריבית הוא רק בפמש"פ ואח"כ הלוה עוד בריבית פמש"פ בכה"ג ודאי אין מצטרף כנ"ל. אבל אם הלוה בתחילה באופן שיתן לו ריבית סלע פחות פחות משו"פ. שפיר מצטרף דמיקרי ממון כיון שעל דעת כן השוה עמו שיתן לו מעט מעט. וממילא מיושב קושייתינו דלהכי לא ישכור ממנו בפחות משום דלכתחילה עושה כן שידור בביתו משך גדול. ובזה נדחה ראייתינו מהא דדר בחצר חבירו שלא מדעתו. דשם נכנס ע"ד כן לדור שם משך גדול וכנ"ל ומקוצר הפנאי אקצר: וכעין זה יש להסתפק במציאה אם מצא פמש"פ ואח"כ עוד פמש"פ ונודע אח"כ שהם של אחד. ונראה ג"כ שאם