דברי מלכיאל ב שפה

א"כ ע"כ בעי ג' דווקא. משא"כ למאן דיליף ממשפט א"כ למ"ד חד נמי כשר דיליף מבצדק תשפוט עמיתך שפיר ה"נ כשר. ורק ר' יוחנן לטעמיה דבעי ג' דווקא כמ"ש התו'. אבל קושייתם מאשה תיקשי. אכן לפמש"ל י"ל דהכא ס"ל עירוב פרשיות וממילא ליכא למילף מקרא דמשפט אחד כנ"ל. וקרא דושפטתם וגו' ובין גרו. ס"ל כר' יוחנן וכדדרשינן ליה בסנהדרין ז' ע"ב וכנ"ל. ולזה לא בעי ריב"ל ב"ד כלל בגר ואקצר: אכן לשיטת רש"י בסנהדרין שם עדיין יקשה דלא ס"ל כלל שם ילפותא דמשפט לענין ג'. ונראה דהנה לשיטת רש"י שם מ"ד אין עירוב פרשיות ס"ל חד נמי כשר ויליף מבצדק תשפוט. אבל גזילות וחבלות מודה דבעי ג' מה"ת יעו"ש בסוגיא. וא"כ ר' יוחנן דס"ל אין עירוב פרשיות. ג"כ ס"ל דחד כשר. וס"ל לרש"י דש"ס דילן פליג על הירושלמי. אלא דאכתי תקשה מהא דגר וכמו שהקשו התו' שם. אבל באמת ס"ל לרש"י כמ"ש התו' כאן דלגזילות וחבלות מקשינן לה. ולא מצד לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן דהא אין בזה חומרא. דחומרא דאתיא לידי קולא הוא שאם יתגייר בפני אחד לא יתחייב במצות. וע' פסחים כ"ז וסוכה ל"ז לענין ק"ו שסופו להקל וע' שבת קל"ו ע"ב בתו'. אלא שהוא דבר הלמד מענינו דקרא דמשפט אחד איירי שם מקודם בחבלות שבר תחת שבר וגו' ע"ש. ולזה שפיר מייתי ר"י מקרא דמשפט דבעי ג'. אבל מקרא דושפטתם לא מצי לאתויי דהתם הוי מדמה לה להודאות והלואות דסגי בחד וכמש"ל. וגם י"ל דהוי יליף צדק צדק מבצדק תשפוט עמיתך. ועוי"ל לפמ"ש התו' בקדושין דף ס"ב ע"ב ד"ה גר וכ"כ הנ"י בשמעתין דלהכי לא בעי מומחין משום דכתיב לדורותיכם א"כ מסתבר טפי לאקושי להלואות דסגי בחד וגם מומחה לא צריך ע"ש בסוגיא וע' סנהדרין ה' ע"א תוד"ה ואם. ולזה אצטריך לקרא דמשפט: ומדוקדק בזה היטיב מה שרש"י לא פי' רק מקרא דמשפט ותו' פרשו ממשפט וגם מושפטתם. והיינו כמש"ל דלשיטת רש"י א"א כלל לר' יוחנן למילף מושפטתם וכנ"ל. אבל לדעת התו' שפיר י"ל דיליף מושפטתם וכמובן. ורק שלשון הש"ס משפט כתיב ביה הביאם לספק בזה. ולזה הביאו התו' שניהם. ובאמת פירש"י מוכרח דאי מושפטתם קשה מה חידש לן ר' יוחנן. והול"ל הלכה כר' יהודה ותו לא. גם מאי קאמר ש"מ גר צריך שלשה. אבל לפמ"ש א"ש דלמ"ד אין עירוב פרשיות שפיר יש מקום לומר שא"צ שלשה אם ניליף מושפטתם. ואפשר שגם דעת ר' יהודה כן. דהכי משמע לשונו מכאן אר"י וכו' בינו לבין עצמו אינו גר. דהול"ל בפני שנים אינו גר דהוי רבותא טפי. או סתמא שלא בפני ב"ד אינו גר דהוי דבר והיפוכו וגם דע"כ צ"ל שהיו עדים רואים אותו מבחוץ. אך ז"א דנ"מ לעצמו אם מחויב לשמור המצות] ואינימא דבפני חד סגי א"ש לשונו. ומה שהקשו התו' שם דמה שאל לו יש לך עדים דא"כ הרי נתגייר בפניהם. לענ"ד לא מיקרי ב"ד רק כשנתגייר לדעתם אבל לא כשראו אותו באקראי בעלמא. וכמו בדין שג"כ צריך כן. והעיקר משמע שיקבל על עצמו בפני ב"ד וכמ"ש התו' בעצמם לעיל מ"ה ע"ב: ומ"ש התו' והנ"י מהא דלדורותיכם מקורם מסוגיא דכריתות ט' דקאמר דלהכי מקבלים בזה"ז במדינות שמקבלים גרים ע"פ דינא דמלכותא גר בלא קרבן משום דכתיב לדורותיכם. ולכאורה צ"ע מה שייך ללמוד זה מלדורותיכם דאטו הוא הכרח שיחרב בהמ"ק ולא יהיה קרבן וכן מומחין. ובמנחות פ"ד יליף מלדורותיכם לענין עומר בשביעית ושם א"ש דהא שביעית ע"כ תהיה. ואף לפמ"ש התו' שם ובבכורות י"ב ע"ב דדריש שם גבי חלה מלדורותיכם שנוהג בשביעית אף דאפשר בעיסה הקודמת. מ"מ א"ש לימוד דלדורותיכם כיון ששביעית עכ"פ תבוא. אבל הכא קשה. וצ"ל דיליף לה מיתורא דקרא. וא"כ קשה מנ"ל למילף אף לענין מומחין דילמא רק לענין קרבן שמבואר בהאי קרא כדיליף לה בכריתות שם מהכא. אבל לא לענין שלשה מומחים דילפינן לה מקרא דושפטתם או מקרא דמשפט אחד דבפ' אמור. ודוחק לומר דלדורותיכם בכל גוונא משמע דא"כ נימא אף כשלא יהיה לו מקום לטבול נמי תיסגי ליה או כשלא יהיה לו מי שימול אותו. ואפשר לומר כיון שמ"מ אפשר להשיג. לא שייך לרבות זה. ועפ"ז יתישב מש"כ התו' ביבמות מ"ו ע"ב לענין גר שנכרת גיד שלו ואין לו מה למול ונדחקו לומר דלא גרע מאשה. ולפמ"ש א"ש דנלמד מלדורותיכם. וכשנולד מהול שאני דאפשר להטיף דם ברית. אך באמת נראה לחלק דלא ילפינן מלדורותיכם רק בדבר שהוא נמנע מצד הדור כמו שאין מומחים בדור וכן קרבן. משא"כ לענין מילה וטבילה וכמובן. וע' חיבורי ח"א סי' ו' אות כ"ב כ"ג מ"ש בביאור ענין דלדורותיכם: והיה נראה עפ"ז לקיים גירסת הספרים שלפנינו בתו' דמייתי קרא דמשפט שכתוב בפ' שלח ושפיר יליף מיניה. דמהנהו קראי יליף בכריתות ט' שם כל דיני גר יע"ש. וא"כ שפיר ילפינן מלדורותיכם אף לענין זה כיון דקראי איירי ביה התם. ועוד נראה דבנו"ב מ"ת חא"ח סי' פ"ז נתקשה שם בהאי קרא שכתוב בו תרי לדורותיכם ל"ל אידך לדורותיכם ותירץ שם דה"א דמ"מ אין לו כל דיני גר ע"ש. והוא דחוק ותמוה דאדרבא מדכתיב בתר לדורותיכם משפט אחד אלמא שאף לדורות יש לו משפט אחד. אבל לפמ"ש א"ש דלדורותיכם קמא כתיב גבי ועשה אשה ריח וגו' למימר דקרבן אינו מעכב. ולדורותיכם בתרא כתיב גבי משפט למימר דמומחים אינם מעכבים דיליף לה ממשפט. וע' נדרים ע"ח וב"ב דיליף הפרת נדרים בהדיוטות מקרא דמועדי ד' ולא יליף מג"ש דלדורותם משחוטי חוץ כדאיתא התם. אלא ע"כ משום דבעי שיהיה מיותר. ושם איצטריך לגופיה דלא נימא שאינו נוהג רק בדור ההוא ע"ש. ובאמת בספרי נדרש האי לדורותיכם לענין נסכים גופיה ונראה דאצטריך משום דכתיב מושבותיכם ע' קדושין ל"ז ע"ב בסוגיא דמשמע רק במושבותיכם ואכמ"ל בזה: אבל רש"י בקדושין ס"ב שפיר לטעמיה מייתי קרא דפ' אמור וכאן ביבמות נפל טעות בפירש"י מצד שבתו' כתוב כן וכנ"ל] דלפירש"י בלא"ה א"ש דלא בעי מומחים דאנן פסקינן כמ"ד עירוב פרשיות. וגר דבעי ב"ד ילפינן מקרא דושפטתם כר' יהודה. וממילא ידעינן דסגי בחד כמו בהודאות והלוואות וגם לא בעי מומחין וכמש"ל. ולא בעי כלל לקרא דלדורותיכם להכי. וגם י"ל דקרא משמע דאיירי בהודאות והלואות וכדומה דכתיב ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ודרשינן בסנהדרין ז' בין בית לעליה והיינו בענין חלוקת אחים ע"ש בפירש"י. וע' בערוך ערך בית עליה. והיינו ירושות דדין אחד להם כהודאות והלואות וכמ"ש התו' בסנהדרין ג' ע"א ד"ה שלא: ועפ"ז מיושב שפיר קושיית הרמב"ן מהא דקדושין ס"ב דשם איירי לר' יוחנן ע"ש. ולזה שפיר מקשה דר"י לטעמיה דיליף דצריך ג' ממשפט דשלשה מעכב כמש"ל וא"כ לא הוי בידו. אבל רב אסי וריב"ל דאמרי ביבמות מ"ה מי לא טבלה לנדותה ולקריו ס"ל דילפינן ג' בגר מקרא דושפטתם. ואיתקש להודאות והלואות. ולזה שפיר ג' לא מעכבי. וריב"ל לטעמיה בקדושין ל' ע"א דדריש סמוכין במשנה תורה אף שאינו מופנה וכמש"ל. וע' ברכות כ"א ע"ב דמוכח כן דריב"ל דריש שני דרשות מחד סמוכים. והיינו משום דס"ל שא"צ מופנה. ובזה יש לישב הא דאיתא בקדושין ס"ב שהקשה רב אסי לר' יוחנן דהא נכרי הוי בידו להתגייר ומשני ליה דהא א"ר יוחנן דבעי ג' ומי יימר דמזדקקי ליה ג'. וקשה מאי ס"ד דרב אסי וכי לא ידע דגר צריך ג'. וסברא דמי יימר דמזדקקי ג"כ פשוטה בש"ס בשבת מ"ו ע"ב ע"ש. אבל לפמ"ש א"ש דרב אסי פריך לטעמיה דס"ל דג' אין מעכב דקאמר מי לא טבלה לנדותה. ומשני דמ"מ לר' יוחנן לא תיקשי דר"י לטעמיה דס"ל דג' מעכב: