דברי מלכיאל ב שפא

א) והנה מ"ש דילמא אתיא מתניתין כר"י. כוונתו כר"ל דס"ל הכי במכות דף ט"ו ע"ש. ור"י ס"ל דלוקין [וע' ברמב"ם פט"ז מה' סנהדרין ובכ"מ שיש בזה חילופי גרסאות] ולכאורה תמהני מה שייך לומר דאתיא כר"ל כיון דפלוגתא דאמוראי היא ותיקשי מתניתין לאידך. ובוודאי לא שייך לומר הכא ר' יוחנן תנא הוא ופליג וע' תוס' כתובות ח' ע"א. ולשיטת התו' במכות שם דגם ר"ל ס"ל דלאו שקדמו עשה לוקין עליו בוודאי לק"מ. אך י"ל דכיון דלשיטת רש"י שם תלי הך דקדמו עשה בקיימו ולא קיימו. וההיא תליא בהתראת ספק אי הוי התראה כדאיתא התם. והתראת ספק הויא פלוגתא דתנאי כדאיתא התם דף ט"ז ע"א. א"כ י"ל דמתניתין אתיא כהאי תנא. אך י"ל דמידי הוא טעמא לר"ל. ור"ל מוקי במכות כ"א ע"ב מתניתין כר"ע. ור"ע ס"ל התראת ספק שמה התראה דקאמר במכות ד' ע"ב טעמא דאינו לוקה בנותר משום לאו שאין בו מעשה וכדמוכיח הש"ס במכות ט"ז מדלא קאמר הטעם משום דהוי התראת ספק. וא"כ ע"כ ס"ל לאו שקדמו עשה לוקין עליו. אכן כבר כתב המהרש"א שם דגרסינן ר' יעקב וכן מוכח בתוס' שם ובתו' שבועות ד' ע"א יע"ש וכן נראה מדהזכירו הש"ס אמר ר' יהודה. וע' תוס' ע"ז ס"ד ע"א שכתבו דמוכח בפ"ב דמכות דף כ"א דס"ל לר"ע לשאב"מ אין לוקין עליו. והוא תמוה. וצ"ל דט"ס הוא וצ"ל בפ"ק דמכות דף ד'. וכן מוכח מסוגיא דשבועות שם דקאמר ממאי דהאי אבל המותיר בטהור ר' יעקב היא וכו' ואי גרסינן ר"ע. הא היא סיפא דאלו הן הלוקין. ומוקמינן לרישא שם דף י"ג ע"ב כר"ע ע"ש. וגם ההיא משנה גופא מוקי כר"ע שם בסוגיא ע"ש. ויש לדחות דהכוונה דכיון דלא מוכח הטעם מגוף המשנה לא מיקרי סתמא. ובאמת קצת קשה דאי ר"י היא וטעמא משום לאו הניתק לעשה. הו"ל להזכיר מותיר לבסוף אצל נוטל אם על הבנים דטעמא נמי משום לאו הנל"ע ור"י איירי בה נמי. ויש לישב: ב) ולפמש"ל דמתניתין דאלו הן הלוקין אתיא כר"ע ור"ע ס"ל התראת ספק שמה התראה. יש לישב קושיית התוס' במכות ט"ו ע"ב ד"ה מידי על ר"ל דס"ל לאו שקדמו עשה אין לוקין עליו שהקשו שם מטמא הבא למקדש ע"ש. ולפמ"ש א"ש דמתניתין אתיא כר"ע אבל ר"ל ס"ל דה"ס לא שמה התראה וכנ"ל. ואדרבא קשה מה סייעתא מייתי שם ממתניתין כיון דר"ע היא. אכן גם בלא"ה קשה דהא עכ"פ פלוגתא דתנאי היא. וצ"ל שעיקר הראיה היא משום דר"י ס"ל הלכה כסתם משנה. וא"ש ג"כ קושיית התו' הנ"ל אף אי גרסינן ר' יעקב. די"ל דס"ל דמתניתין אתיא כר' יעקב. ונראה להוכיח מכאן ג"כ דע"כ גרסינן ר' יעקב וכן מהך דשבועות שם דהא קאמר ר"י במכות י"ז ע"א זו דברי ר"ע סתימתאה וכו' והכוונה דלית הלכתא כהאי סתמא דיחידאה אמרה. וכ"מ שם י"ח ע"ב ע"ש וכ"פ הרמב"ם פ"ג מה' בכורים ע"ש בכ"מ וכ"ה בכמה דוכתי ע' מגילה ב' ע"א וכ"ו ע"א וכתובות ק"א ע"ב ובכורות ל' ע"א ועוד בכ"מ על דרך זה. וא"כ אין ראיה כלל מסתם משנה זו כיון דר"ע אמרה. אבל אינימא דלענין לאו שקדמו עשה לא מצינו ר"ע שיאמר דלוקין שפיר י"ל דמוכיח מסתמא. וממילא מוכח גם מהא דשבועות כן. ואף שיש לפקפק בזה מ"מ יש לישב כן וע"ש במכות י"ז ע"א בסוגיא ר"ע כר"ש ס"ל: ג) ונראה בזה לישב מה שיש לדקדק בסוגיא דמכות כ"א ע"ב דדייק ר' יוחנן מדקתני חורש בכלאים לוקה דמחפה בכלאים לוקה. וא"ל ר"ל אי לאו דקלסך גברא רבא הו"א מתניתין ר"ע היא דס"ל המקיים בכלאים לוקה ע"ש. ולכאורה קשה דהא ר"י ס"ל הלכה כסתם משנה וע"כ הלכה כן אף אי אתיא כר"ע. וא"כ א"ש טפי לאוקמא כרבנן. ולפמש"ל א"ש דכוונת ר"ל דכיון דכוליה פירקין ר"ע סתימתאה הוא כנ"ל כי כל המשניות הם נמשכים ביחד בהלכות מלקות יע"ש. וא"כ אינה סתם משנה כלל וכמש"ל. אבל השתא דקלסך גברא רבה ע"כ צ"ל דלא אתיא כר"ע רק ברישא דאיירי במספר הלוקין. אבל במשנה זו כבר אינם מדברי ר"ע. ועפ"ז י"ל מ"ש התוס' בע"ז ס"ד דמוכח מהכא דר"ע ס"ל לשאב"מ אין לוקין עליו ע"ש. ותמהתי למעלה אות א' עליהם. ולפמ"ש א"ש דכיון דמתניתין אתיא כר"ע עכ"פ גם לר' יוחנן וס"ל להתו' דגם הך דהחורש אתיא כר"ע ודלא כמש"ל. והנה בכלאים קאמר במכות כ"א פושט ולובש ומפרש רב ביבי דדווקא פושט ולובש והיינו משום דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו כמ"ש התוס' בשבועות י"ז ע"א ע"ש. וגם לרב אשי דקאמר שחייב על השהייה עיקר הסברא משום שבא ע"י לבישה כמ"ש התוס' שם. ונראה שלזה נקיט הלשון במשנה פושט ולובש להורות סברא זו שיעור השהייה. ומוכח מזה דלשאב"מ אין לוקין עליו. ולא הוכיחו מדף ד' ע"ב. דשם יש לדחות קצת דיליף לה מקרא דכל כדאיתא במכות י"ג ע"ב. ולעשות לא דריש וכמו לר"י דע"כ צ"ל דלא דריש לעשות. א"נ י"ל כמ"ש המפרשים בשם מהרשש"ך דילפינן מחסימה כקושיית התוס' בב"מ צ' דנילף מחסימה עי"ש. וע' סנהדרין ס"ה ע"א. אבל מהכא מוכח שפיר. ויש להאריך בזה: ד) ועוד נראה להוכיח דגרסינן ר' יעקב. דהא משמע דס"ל דלאו שנל"ע לוקין עליו מדלא קאמר טעמא דמותיר אינו לוקה משום דהוי לאו הנל"ע. וכ"נ לכאורה מלשון רש"י במכות ד' ע"ב. ור"ע ס"ל להדיא ביומא ל"ו ע"א דל"ת הנל"ע אין לוקין עליו ע"ש. אך באמת גם ר' יעקב מודה דאין לוקין רק שהכוונה שא"צ לטעם זה. וכן צ"ל בכוונת רש"י שם. וכן משמע להדיא בסוגיא דתמורה ד' ע"ב ע"ש וכ"כ התוס' שם להדיא ע"ש וכ"נ בפירש"י שבועות ג' סע"ב ע"ש. וכ"מ ר"פ אלו הן הלוקין דפריך א"ה לאו הנל"ע נמי. וכן מוכח במשנה שם י"ז ע"א דקאמר שם דאתיא כר"ע כמש"ל ובסוגיא דשבועות שם ואקצר. ועכ"פ ראיית כבודו אינה ראיה. וכן מפורש בתו' חולין י"א ע"ב דלר"ע דחייש למיעוטא לא איירי קרא רק בקרום של מוח מגולה וניקבו ע"ש. ואכתי קשה שמא היה טריפה באבר אחר וצ"ל דבדקינן ליה. וא"כ ע"כ צ"ל דהתראת ספק שמה התראה וכמ"ש התו' שם ד"ה וכ"ת ע"ש. אכן לפמ"ש התו' הסברא ביבמות דף פ' ע"א דכיון דאיגלי מילתא לא הוי התראת ספק. א"כ ה"נ לק"מ כמובן. ובתו' נדה מ"ו ע"ב משמע כדעת התו' דחולין הנ"ל. וגם יש לחלק בין הך דיבמות דשם עושה העבירה בוודאי רק הספק אם הוא בר דעת שיהא מצווה עליו. ושפיר שייך איגלי מילתא. משא"כ בהא דחולין דאפשר דטריפה הוא ואינה עבירה כלל דגברא קטילא קטיל וצ"ע בזה. ועמל"מ פי"א מה' סנהדרין. וע' תוס' כתובות ט"ו ע"א. ובלא"ה אין ראיית כת"ר ראיה דהא כל הקושיות שם בסוגיא דמכות כ"ב הם לרבא דמשני על קושיית עולא דאין חילוק מלאכות ליו"ט. וכל הני אמוראי דמקשו דלילקי על קוצץ בהרת ואינך רוצים להוכיח דתנא ושייר וכמ"ש התוס' שם. ורבא הא ס"ל במכות ט"ו להדיא כר"י דלוקין על לאו שקדמו עשה וכן ס"ל ביבמות ל"ו דר"י ור"ל הלכה כר"י. וע' תו' שבת ע' ע"ב שכ' שכלל זה דדווקא בנוהג בזה"ז. אבל כבר חלקו ע"ז רוב המפרשים. וכן מוכח מהתו' בעצמם ע' תוס' חולין כ"ט ע"ב ד"ה אמר. וגם להגורסים רבה במכות כ"א שם. הא גם רבה ס"ל התם דף ט"ו כר' יוחנן וכן עולא דמקשה לר"נ בדף כ"א ס"ל שם כר"י ע"ש. ובלא"ה אם נבוא להקשות כקושיית יקירי א"כ עדיין קשה דילמא אתיא מתניתין כלישנא בתרא דשבת קל"ב דס"ל דקציצת בהרת הוי ל"ת ועשה. ואף דכבר כתבתי דכיון דאמוראי איירו בה לא שייך לומר כן. וה"נ הני לישני אליבא דרבא נינהו שם. אבל הא כבר כתב המל"מ פ"י מה' ט"צ דברייתות פליגי בהא. וא"כ מאי מקשה ר' אבהו. אכן לפמש"ל דעיקר הקושיא על רבא דמשני אין חילוק מלאכות לי"ט ולא ס"ל תני ושייר. א"ש דמקשה ללישנא קמא דרבא דהתם. אבל לפ"ז בלא"ה א"ש דהא רבא ס"ל ל"ת שקדמו עשה לוקין וכמש"ל: ה) אבל באמת כ"ז לשיטת רש"י דפליגי ר"י ור"ל בהך דקדמו עשה כנ"ל. אכן הא הרמב"ם פסק קיימו ולא